הנמצא בירושלים בעת עלוה"ש - אם קיים דין לינה

[אשרי יושבי ביתך]

ראיתי מביאים (גמ' מתיבתא, אוצר עיונים עמ"ס מגילה, מערכה ב' סימן ז', הערה קע"ד) בשם מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, שתמה ע"ד המנ"ח (מצוה קלו אות ז) שביאר דברי הרמב"ם (פ"ה מהל' כהמ"ק ה"ז) דאין כהן גדול יוצא מירושלים כל עיקר, וביאר המנ"ח בשם תלמידו, דטעם איסור יציאת כה"ג מירושלים, היא לפי שמקריב מנחת חביתין מדי יום וטעון לינה בכל יום. 

ותמה ע"ז הגרשז"א דאם כל איסור יציאתו משום דין לינה, הרי דין לינה הוא שרק בלילה אסור לצאת, "ומדברי האחרונים נראה שסגי בכך שיהיה בירושלים בעלות השחר" (כפי המובא בשם הגרשז"א).

והנה ביקשתי ולא מצאתי היכן כתבו האחרונים חידוש גדול זה, דבדין לינה א"צ בדיעבד ללון כלהלילה בירושלים, אלא שיהיה בירושלים בשעת עלות השחר [יעויין דרך אמונה פ"ג מהל' ביכורים סקצ"ו, שרק כתב שמעלוה"ש נגמר הלילה ויכול לצאת אחר שלןבירושלים, ואיב"ז שום מקור לנד"ד].

כל היודע מקור להנ"ל - אשמח לדעת!

[אשרי יושבי ביתך]

עוד בענין חידוש המנ"ח הנ"ל גבי לינה:

בהגהות "יריעות שלמה" (על הרמב"ם בהל' כהמ"ק שם) הקשה עוד ע"ד המנ"ח, דהרי אין צריך להקריב החביתין בעצמו ויכול לשלוח שליח ובכה"ג אין דין לינה, והרי הרמב"ם כתב שתמיד אין הכה"ג זז משם.

וכתב שם ליישב, דהואיל וגם אם שולח שליח, מ"מ הוא המקריב מנחת חביתין (דשלוחו של אדם כמותו), א"כ מצוה עליו להיות בירושלים בעת הקרבת קרבנו דיש מצווה לכתחילה, שלא יהא קרבנו של אדם קרב אלא כשהוא עומד על גביו (כמבואר בתענית פ"ד מ"ב: ובסוטה ח, ב).

אך צריך בירור בתרתי:

א] מנא ליה דבשליח אין חיוב לינה, ואמאי לא נימא שהשליח ילון בירושלים. ואולי הוא מסברא, דאיזה תועלת יש שילון השליח - אחר שלא הוא המקריב של הקרבן. והוי כעין מצוה שבגופו שכתב התורי"ד (קידושין מב, ב) דלא מהני בזה שליחות.

ב] גם צ"ע בעצם תירוצו, דאמנם יש מצוה להיות בעת הקרבת הקרבן - גם אם שולח השליח, אבל סו"ס אחר ההקרבה שוב יוכל הכה"ג לצאת מירושלים (אחר ההנחה שבשלח שליח להקריב קרבנו אין דין לינה).

וצריך לי עיון.

[לבי במערב]

להעיר ממעשה דשמעון הצדיק (יומא סט, א. תמיד כז, ב).

[אליהו חיים]

מקור דברי הגרשז"א זצ"ל הם כנראה הערות מכת"י על המנ"ח הנדפס במוריה שנה כ"ב (ה-ז) ומצורף כאן מקור דבריו.
והלשון שם קצת מוקשה ומצריך יישוב הדעת לרגע להבינו וכנראה גרם בחפזות לעיוות גמור בכוונתו.
מביא מהערוך לנר להוכיח מהמשנה דאף הציבור שהיו במקדש לעלייה לרגל עם קרבן היו יוצאים מעיירות שלהם לראות בקצירת העומר דרואים דאין מצוות לינה מעכב אותם מלצאת ולחזור לעירם אחרי הקרבת קרבנם ובתנאי שיחזרו אח"כ בסוף הזמן לקביעות מסויימת בירושלים וללון לינת הלילה בירושלים .
וע"ז דן הגרשז"א דמהרמב"ם בהל' ביכורים דכתב 'לא יצא אותו יום מירושלים לחזור למקומו אלא ילין בירושלים אותו הלילה ולמחר יחזור לעירו' מבואר דצריך דוקא המשך קביעות מזמן הקרבת קרבנם עד סוף הלילה [ואולי לזמן קצר סובר כאן דמותר לצאת ולחזור וכן הוא בשפ"א מנחות שם שהביא הגאון רש"ז שם, אמנם בהמשך דבריו מוכיח מהתוספתא פסחים דאף זה אסור (וצ"ע מכהן גדול לפי המנ"ח וי"ל)].
ומוכיח כדבריו מהמנ"ח שהובא כאן דכתב דהאיסור לכה"ג לצאת מירושלים הוא משום דמחוייב בלינה מחמת הקרבת החביתין והרי אסור לכהן גדול לצאת מהמקדש אלא לזמן קצר בלבד וגם מירושלים אסור לצאת כלל וכדכתב בפ"ה מהל' כלי המקדש ה"ז דאסור ל'כה"ג לצאת מירושלים כל היום ולא יצא אלא לביתו בלבד בלילה או שעה או שעתיים ביום ויהיה ביתו בירושלים ואינו זז משם', והרי לפי הערוך לנר היה ראוי להתירו אף לקבוע להיות בחוץ ורק שיחזור לעבודתו לפני עלות השחר שגומר הלילה בקביעות בירושלים במקדש [שזה קביעות דומה לקביעות שינה לשאר אנשים בירושלים].
ועכ"פ דעת הגרשז"א הוא היפוך מהמובא כאן מהמתיבתא אף שלא ראיתי הדברים בפנים (אינו תח"י) אבל כעין הדברים האלו ב'בשולי המנחה' מכו"י במצוה הנ"ל בד"ה מפני הקרבן (ובהערה 117 שם מקור הדברים מהמוריה הנ"ל), ולכ' טעו בהעתקתם דברי הגרשז"א זצ"ל אלו בתרתי, טעות א' דאין שיטה המתיר להיכנס לרגע לירושלים בעלות השחר ולקיים מצוות לינה (דלא הוי כעין קביעות בן כרך ובן פרוז בפורים!) דלכל הפחות צריכים קביעות בסוף הלילה ע"י לינה בירושלים או לכה"ג תחילת עבודה או עכ"פ מוכנות לזה), והנידון רק אם להתיר קביעות אחר בינתיים חוץ לירושלים ובזה מוכיח הגרשז"א זצ"ל דמתבטל הלינה ואסור, ובזה טעות הב' דהעתיקו להיפוך ועוד הפריזו לומר דהתיר להיות בחוץ כל היום וכל הלילה ורק לחזור לרגע של עלות השחר.

[אשרי יושבי ביתך]

מע"ג במה נכבדה זו, אודה בכל לב למע"כ הרב אליהו חיים, שהקדיש מזמנו לברר עבורי מקור שמועה זו דהגרשז"א זצ"ל, מתוך עמל רב, ומאד מאד סייע לי במהלך כתיבתי בנושא זה. ויבורך מן שמיא בכל מילי דמיטב, שירבו כמותו בישראל!

[אשרי יושבי ביתך]

להעיר ממעשה דשמעון הצדיק (יומא סט, א. תמיד כז, ב).

כן העיר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א בדרך חכמה (הל' כלי המקדש פ"ה ה"ז) מגמ' הנ"ל, יעוי"ש.

כמו"כ באחרונים העירו - ממש"כ הר"מ גופיה במקו"א (פ"ז מהל' מלכים ה"ח) שכתב שם, דהמארס אישה האסורה לו אינו חוזר מעורכי המלחמה (המבואר בדברים, כ'), וכגון אלמנה לכהן גדול וכו', ומשמע שכה"ג יוצא למלחמה ויוצא ג"כ מירושלים. וע"כ דלצורך מצוה ודאי רשאי לצאת.

וע"ע בקידושין (סו, א) גבי ינאי המלך שהנהיג עצמו ככה"ג, וכמו שא"ל שם אלעזר בן פועירה 'ואתה מלך וכהן גדול וכו'', ואעפ"כ מבואר שם שיצא למלחמה בכוחלית שבמדבר, אלמא דלצורך מצוה כמו מלחמה - שרי. אך יש להעיר ע"ז, דהנה אכן מבואר שם ברש"י ד"ה ינאי דהיה מן הכהנים של חשמונאים, אבל הרי טענת הפרושים שמובאת שם בגמ' היא שהוא חלל, כמבואר ברש"י ד"ה שהיו אומרים, וא"כ ע"פ האמת לא היה לו דין כה"ג (ולהמנ"ח דכל איסור יציאה משום לינה שמקריב קרבן, הרי כאן לא שייך דלכאו' לא הקריב קרבן). וגם שהיה רשע שהרג את כל החכמים ואין כלל ראיה הימנו.

וידועה ומפורסמת הקושיא, דאם כה"ג אינו יוצא מירושלים (כחידוש הרמב"ם דלעיל) - ומאידך גיסא חידוש נוסף מבואר באבות דרבי נתן (פי"ב ה"ח) דאין ממזר נכנס לירושלים כל עיקר שנאמר וישב ממזר באשדוד, א"כ היכי משכחת לה להא דשלהי הוריות (יג, א) דממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ, מאחר ולא יתכן שיפגשו זה עם זה, דהכה"ג אינו יוצא מירושלים, והממזר אינו נכנס אליה.

ובמקו"א הארכתי בכל זה, ובעז"ה אציע בהמשך - את הדברים קמיה הת"ח דהכא [ורק אציין כי חלק מן הדברים שכתבתי- (כמהדורה קמא), נדפסו בקובץ "מה טובו אהליך יעקב", הנמצא באוצרינו, גליון ה' עמ' שנא, מי שיש לו האוצר המעודכן יוכל לעיי"ש ולמצוא נחת].

[יוצר אור]

מקור דברי הגרשז"א זצ"ל הם כנראה הערות מכת"י על המנ"ח הנדפס במוריה שנה כ"ב (ה-ז) ומצורף כאן מקור דבריו.
והלשון שם קצת מוקשה ומצריך יישוב הדעת לרגע להבינו וכנראה גרם בחפזות לעיוות גמור בכוונתו.
מביא מהערוך לנר להוכיח מהמשנה דאף הציבור שהיו במקדש לעלייה לרגל עם קרבן היו יוצאים מעיירות שלהם לראות בקצירת העומר דרואים דאין מצוות לינה מעכב אותם מלצאת ולחזור לעירם אחרי הקרבת קרבנם ובתנאי שיחזרו אח"כ בסוף הזמן לקביעות מסויימת בירושלים וללון לינת הלילה בירושלים .
וע"ז דן הגרשז"א דמהרמב"ם בהל' ביכורים דכתב 'לא יצא אותו יום מירושלים לחזור למקומו אלא ילין בירושלים אותו הלילה ולמחר יחזור לעירו' מבואר דצריך דוקא המשך קביעות מזמן הקרבת קרבנם עד סוף הלילה [ואולי לזמן קצר סובר כאן דמותר לצאת ולחזור וכן הוא בשפ"א מנחות שם שהביא הגאון רש"ז שם, אמנם בהמשך דבריו מוכיח מהתוספתא פסחים דאף זה אסור (וצ"ע מכהן גדול לפי המנ"ח וי"ל)].
ומוכיח כדבריו מהמנ"ח שהובא כאן דכתב דהאיסור לכה"ג לצאת מירושלים הוא משום דמחוייב בלינה מחמת הקרבת החביתין והרי אסור לכהן גדול לצאת מהמקדש אלא לזמן קצר בלבד וגם מירושלים אסור לצאת כלל וכדכתב בפ"ה מהל' כלי המקדש ה"ז דאסור ל'כה"ג לצאת מירושלים כל היום ולא יצא אלא לביתו בלבד בלילה או שעה או שעתיים ביום ויהיה ביתו בירושלים ואינו זז משם', והרי לפי הערוך לנר היה ראוי להתירו אף לקבוע להיות בחוץ ורק שיחזור לעבודתו לפני עלות השחר שגומר הלילה בקביעות בירושלים במקדש [שזה קביעות דומה לקביעות שינה לשאר אנשים בירושלים].
ועכ"פ דעת הגרשז"א הוא היפוך מהמובא כאן מהמתיבתא אף שלא ראיתי הדברים בפנים (אינו תח"י) אבל כעין הדברים האלו ב'בשולי המנחה' מכו"י במצוה הנ"ל בד"ה מפני הקרבן (ובהערה 117 שם מקור הדברים מהמוריה הנ"ל), ולכ' טעו בהעתקתם דברי הגרשז"א זצ"ל אלו בתרתי, טעות א' דאין שיטה המתיר להיכנס לרגע לירושלים בעלות השחר ולקיים מצוות לינה (דלא הוי כעין קביעות בן כרך ובן פרוז בפורים!) דלכל הפחות צריכים קביעות בסוף הלילה ע"י לינה בירושלים או לכה"ג תחילת עבודה או עכ"פ מוכנות לזה), והנידון רק אם להתיר קביעות אחר בינתיים חוץ לירושלים ובזה מוכיח הגרשז"א זצ"ל דמתבטל הלינה ואסור, ובזה טעות הב' דהעתיקו להיפוך ועוד הפריזו לומר דהתיר להיות בחוץ כל היום וכל הלילה ורק לחזור לרגע של עלות השחר.

חן חן על הבירור והחיקור בטוב טעם ודעת.
מלבד מה שמן הסתם תועילו מאד להרב אשרי יושבי ביתך בדבריכם, גם הועלתם לכל הלומדים דבאתרא הדין.
וגם לי הקטן - כמובן.

[אליהו חיים]

ייש"כ להברכות החמות מ'אשרי יושבי ביתך' עד 'יוצר אור' ומאיר האהבה רבה ואהבת עולם של אהבת תורה, וגם אני אשיב מפני הכבוד שיזכו המברכים להמשיך להאיר עינינו בתורת ה' בדבריהם המאירים מתוך בריות גופא ונהורא מעליא.
והנה בדרך חכמה שציינו כאן לתחילת דבריו כתב שם בסוה"ד 'ואם הטעם משום לינה כמו שכ' המנ"ח יכול לצאת ובלבד שיחזור בלילה ללון בירושלים', נקט בפשיטות כדברי הערוך לנר דמותר לצאת אפילו לאורך זמן אבל צריך לחזור ללון, [ואמנם השפ"א התיר לצאת אבל רק לצורך ולחזור מיד], אמנם מיד אח"כ כותב מרן הגר"ח שליט"א שם 'ומ"ש רבינו אינו זז משם לא נודע מקורו', כנראה דלא נוח לו עם דברי המנ"ח דהרמב"ם כותב 'אינו זז משם' ולזה הקשה דלא נודע מקורו, וצ"ע קיצור לשונו שם בזה דלא השיג על המנ"ח.
ובקושיא שהובא על ממזר ת"ח קודם לכה"ג עם הארץ דאיך נפגשים זה עם זה, בס' אבות הראש על אדר"נ שם (להבן של הגר"ח פלאגי) ח"ב מיישב ע"ד שהובא כאן דמותר לכהן גדול לצאת מירושלים לזמן קצר. ואולי יש לצדד לומר גם להיפוך דממזר מותר להיכנס ארעי לירושלים דהרי מהפסוק של וישב ממזר באשדוד מוכח רק לדור שם ומה דנשנית באבדר"נ שם היינו לענין לשבת לקבוע ללמוד תורה אצל הרב בירושלים שאסור, ואף דדחוק בלשון האבדר"נ דשנינו ש'אינו נכנס כל עיקר' אמנם בנוסח אחר של אבדר"נ שם תניא שאין ממזר יכול לישב בירושלים, וא"כ יתפרש גם הא דאינו נכנס כל עיקר היינו כדי ללמוד אף לזמן קצר מהרב דזה הוי כעין קביעות אבל לשאר דברים לביקור קצר לית לן בה.

[אשרי יושבי ביתך]

ואולי יש לצדד לומר גם להיפוך דממזר מותר להיכנס ארעי לירושלים דהרי מהפסוק של וישב ממזר באשדוד מוכח רק לדור שם ומה דנשנית באבדר"נ שם היינו לענין לשבת לקבוע ללמוד תורה אצל הרב בירושלים שאסור, ואף דדחוק בלשון האבדר"נ דשנינו ש'אינו נכנס כל עיקר' אמנם בנוסח אחר של אבדר"נ שם תניא שאין ממזר יכול לישב בירושלים, וא"כ יתפרש גם הא דאינו נכנס כל עיקר היינו כדי ללמוד אף לזמן קצר מהרב דזה הוי כעין קביעות אבל לשאר דברים לביקור קצר לית לן בה.

זכה כת"ר שליט"א לכוון לדברי רבינו מרן הגר"ח שליט"א בדרך אמונה (פי"א מהל' מעשר שני הלכה ו), אשר מיירי שם בדברי הרמב"ם דאם נתוודה על המעשרות בכל מקום יצא. והראב"ד שם (ה"ד) פליג ע"ז, ועיי"ש בדרך אמונה שהביא מקור לרמב"ם מירושלמי בדמאי פ"א ה"ב ומש"כ נמי בדעת הראב"ד.

ולאחר כ"ז הביא עוד ראיה לרמב"ם, מהא דאמרי' באדר"נ דאין ממזר נכנס ומדאמרי' (מתני' מע"ש פ"ה מי"ד) שממזר מתוודה מתוודה ע"כ דעראי מותר לממזר להכנס. וזה לשון קדשו שם (גם הסוגריים ממרן הגר"ח שליט"א, מלבד במקום אחד שהוספתי בכתב קטן ביאור):

"ועוד יש להוכיח מהא דתנן ממזרים מתודים, והרי ממזר אין נכנס לירושלים כמ"ש באדר"נ פי"ב ה"ח (וצ"ע שרבנו לא הביאו), ולפי הראב"ד [דס"ל שאין וידוי אלא בירושלים] צריך לדחוק דמיירי אם עבר ונכנס או לפני שתקנו חכמים שלא יכנס. ודוחק, דמקרא דמייתי וישב ממזר באשדוד משמע שהיא תקנה מוקדמת מזמן הנביאים, מיהו י"ל דלא אסור לממזר לדור בירושלים אלא בקביעות ולא באקראי בעלמא ליכנס שם, דאל"כ מפקיעין ממנו מצות עליה לרגל ומצות פסח ומקרא ביכורים, ואם יהיה מצורע לא יוכל ליטהר ונזיר לא יוכל לגלח במקדש, וכ"ז דוחק גדול לומר כן, ובאדר"נ לא מיירי אלא כשבא ללמוד בישיבה בקביעות, וזה אסרו, וי"ל שזהו החידוש דתנן דממזרים מתודים דמותר להם ליכנס לירושלים ולעזרה לצורך וידוי דאילו הדין דממזר יורש את אביו כבר תנן לה בפ"ב דיבמות דף כ"ב (ועי' בתוס' אנשי שם שם שנתקשה בזה מאי קמ"ל [א"ה, היינו בתוא"ש במשנה שם במע"ש דתמה מאי קמ"ל דממזר מתוודה מאחר שיורש הקרקע מאביו]), ועוד י"ל, דאפי' נימא דגם באקראי אסור לו להכנס, מ"מ בשעת הצורך כגון למצוה מותר לו, דכה"ג תנן בפ"ק דכלים מ"ח אין ישראל נכנסים לעזרת כהנים אלא בשעת צרכיהם לסמיכה לשחיטה ולתנופה. ובתוספתא פ"ב דערכין ה"א 'מעולם לא נראית אשה בעזרה אלא בשעת קרבנה בלבד ולא נראה קטן בעזרה אלא בשעה שהלווים אומרים בשיר', ומבואר דלצורך התירו מעלות דרבנן, ומסתבר דהאיסור ליכנס ממזר לירושלים הוא כדי שלא יטמעו בהן וידעו שהם ממזרים, ובזה אין קפידא אם נכנס לצורך מצוה ומיד יוצא אח"כ משם, וצ"ע בכ"ז", עכ"ל הנפלאה.

ואציין שוב, כי בקובץ מה טובו אהליך יעקב, ח"ה, המצויין בהודעתי לעיל, ניתן לראות בארוכה בבירור שכתבתי בס"ד בכ"ז.

[אשרי יושבי ביתך]

עוד בעצם הענין של לינה, מצאתי בס"ד בהגהת בן הערוך לנר בראש השנה (ה, א) דחקר שם אם דין לינה הוא רק בתחילת הלילה או כל הלילה, ולבסוף פשט דהוא כל הלילה. ומוכחא מילתא דהא לא ס"ד דרק בעלוה"ש יהא חשיב לינה.

ושוב מצאתי בשו"ת הרדב"ז (ח"א, סימן שיא) דדימה לינה זו ללינה הפוסלת בכיור במקדש, דמבואר בזבחים (דף כ') דעלות השחר הוא הפוסל, ובשו"ת גינת ורדים (יו"ד, כלל ה' סימן ב') הביאו, ובסימן ג' פליג עליה דהעיקר הוא תחילת הלילה. וע"ע בזה באמרי בינה (או"ח, סימן י"ד אות ב'), ובשו"ת תפארת במקדשו (סימן קנ"ב), ויש עוד להאריך בכ"ז.

[אליהו חיים]

עוד בעצם הענין של לינה, מצאתי בס"ד בהגהת בן הערוך לנר בראש השנה (ה, א) דחקר שם אם דין לינה הוא רק בתחילת הלילה או כל הלילה, ולבסוף פשט דהוא כל הלילה. ומוכחא מילתא דהא לא ס"ד דרק בעלוה"ש יהא חשיב לינה.

ושוב מצאתי בשו"ת הרדב"ז (ח"א, סימן שיא) דדימה לינה זו ללינה הפוסלת בכיור במקדש, דמבואר בזבחים (דף כ') דעלות השחר הוא הפוסל, ובשו"ת גינת ורדים (יו"ד, כלל ה' סימן ב') הביאו, ובסימן ג' פליג עליה דהעיקר הוא תחילת הלילה. וע"ע בזה באמרי בינה (או"ח, סימן י"ד אות ב'), ובשו"ת תפארת במקדשו (סימן קנ"ב), ויש עוד להאריך בכ"ז.

[גם אני ראיתי הגה"ה הנ"ל מהבן של הערוך לנר וכוונתי לדבריך ממש ורק רציתי לא להעמיס באריכות].
עיינתי לפו"ר במראה מקומות החשובים הנ"ל אך לא מצאתי לא ברדב"ז ולא בשאר הספרים שיזכרו על לינה בירושלים כלל, והנידון שם לענין לא תלין על המת אם זה דוקא בלינת לילה ואם רק בלינה עד סוף הלילה ודמוהו ללינת הפוסלת בקידוש יו"ר דעלות השחר הפוסל [וכן יש לדמותו ללינת קדשים].
אמנם כאן פשוט דהרי לא כתיב לינה בתורה [אלא דנקרא כך בלשון חז"ל בלשון מושאל], אלא נלמד מקרא סוף פ' ראה ופנית בבקר והלכת לאהליך. והפסוק כביכול צועק דרק בבוקר פונה לאהלו ולא לפני כן וזהו מצותו, ואמנם דמחדש הערול"נ דע"י הליכה מירושלים דרך ארעי וחוזר לקביעותו לירושלים ללון שם לא מבטל בזה המצוה של המשך שהייה בירושלים דגם בזה יפנה לאהלו לא לפני מחר אף אם הלך דרך ארעי באמצע הזמן לביתו ובזה דנו האחרונים אם רק לזמן קצר ולצורך מסויים נחשב כך או דאף במרחיב קצת וכו"ע מודים דצריך לחזור לקביעותו בירושלים.
ופשוט כדכתבנו דאין צד שיספיק להיות רגע של עה"ש בירושלים אם כבר פנה בקביעות במשך היום והלילה מה יועיל לו להיות כעת בירושלים הרי כבר פנה לאהלו במשך היום ולמחר לא נחשב פנייה. [ולכן לא עלה בדעתם לדמות דין זה לשאר דיני לינה]

[אשרי יושבי ביתך]

...דממזר מותר להיכנס ארעי לירושלים דהרי מהפסוק של וישב ממזר באשדוד מוכח רק לדור שם ומה דנשנית באבדר"נ שם היינו לענין לשבת לקבוע ללמוד תורה אצל הרב בירושלים שאסור, ואף דדחוק בלשון האבדר"נ דשנינו ש'אינו נכנס כל עיקר' אמנם בנוסח אחר של אבדר"נ שם תניא שאין ממזר יכול לישב בירושלים, וא"כ יתפרש גם הא דאינו נכנס כל עיקר היינו כדי ללמוד אף לזמן קצר מהרב דזה הוי כעין קביעות אבל לשאר דברים לביקור קצר לית לן בה.

הנה מצאתי כעת ששאלתי זאת הקושיא קמיה מרן הגר"ח שליט"א, על מה שכתב בדרך אמונה (ונדפס ג"כ במכתב נוסף בס' אגרות וכתבים, אגרת כו) דעראי שרי. וקצ"ע מלשון האדר"נ דאין ממזר נכנס לירושלים כל עיקר, דיש בזה דגש כ"ש, ולכאו' היה מקום לומר דמשמע שגם עראי אסור. וכתב לי מרן הגר"ח שליט"א בזה"ל: "שלא לצורך". ונראה ביאור דבריו, דרק שלא לצורך - אינו נכנס כל עיקר, אבל כשיש לו צורך - יכול להכנס באופן עראי.

ושו"מ ששאלתי השאלה בפעם אחרת (אינני יודע מאי טעמא שאלתי ב' פעמיים, וכנראה בטעות), וכתב לי ע"ז: "לפקו"נ". וצ"ב לכאורה.

[טור תלגא]

שו"ת חקל יצחק סי' פד https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... &pgnum=280