'ותשב מצד הקצרים' - שנוצדה ממנו המלכות לשעה, דאמר ר' הונא: כל אותן ששה חדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום לא עלו לו מן המנין, שהיה מתכפר לו בשעירה כהדיוט
מה שנכון נכון כתב:הירושלמי בהוריות ג, ב (כל אותן ו' חדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום) אינו מספק?
מה שנכון נכון כתב:אכן מקור חז"ל הוא מזה. וראה ירושלמי ר"ה א, א שהובאו דעות אחרות ליישב מ"ט לא נמנו הו' חדשים.
ההפטרה של פרשת ויחי מסתיימת בפסוק המסכם את מלכות דוד:"וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד עַל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים" (מלכים א ב' יא)
לפסוק זה מקבילה המופיעה בתחילת ספר שמואל ב, שם מצינו:"בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה דָּוִד בְּמָלְכוֹ אַרְבָּעִים שָׁנָה מָלָךְ: בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ עַל יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה" (ה' ד-ה)
השאלה, להיכן נעלמו ששה חודשים מהפסוק בספר מלכים? הטרידה את חז"ל והראשונים. מצאנו כמה ניסיונות לתרצה:
התלמוד הירושלמי (ראש השנה פ"א ה"א) בשם רבי יהודה בי רבי מתרץ "טכנית": "חשבון מרובה בולע לחשבון ממועט" בעקבותיו הולכים גם הרלב"ג והרד"ק.
דעה אחרת בירושלמי מתרצת: "רבי יצחק בר קצצתה בשם רבי יונה שלשים ושתים ומחצה היו אלא בשביל לחלוק לו כבוד לירושלים הוא מונה אותן שלימות".
לעומת זאת מצינו שלש דעות אחרות בחז"ל, הרואות בהשמטת ששת החדשים מן הסיכום ביקורת על דוד. לפיהן ששה חודשים לא נמנו למלכות דוד בגלל הסיבות הבאות:
א."אמר רב יהודה אמר רב:
ששה חדשים נצטרע דוד, ונסתלקה הימנו שכינה, ופירשו ממנו סנהדרין... דכתיב והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה, ... והני ששה חדשים - לא קחשיב, שמע מינה נצטרע" (סנהדרין דף קז עמוד א/ ב). לדעה זו, לאחר מעשה בת שבע ואוריה, נצטרע דוד. "מצורע חשוב כמת" ועל כן, לא נמנתה חצי שנה זו בסיכום ימי מלכותו.
ב."רב חונא אמר כל אותן ששה חדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום בנו בשעירה היה מתכפר כהדיוט" (ירושלמי שם). לדעה זו, משך הזמן של מרד אבשלום לא נתפרש במקומו. מחסרונם של ששת החודשים מהמנין המסכם את שנות מלכות דוד, מוכח שהמרד החזיק מעמד חצי שנה. באותה תקופה דוד איננו נחשב כנשיא=מלך המתכפר בשעיר כמפורש בתורה "אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא ... וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ שְׂעִיר עִזִּים זָכָר תָּמִים" (ויקרא ד' כב-כג).
ג."אמר רבי יודן בי רבי שלום כתיב "כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב שָׁם יוֹאָב וְכָל יִשְׂרָאֵל עַד הִכְרִית כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם" (מלכים א י"א טז). אמר לו הקב"ה אני אמרתי לך "אַל תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר" (דברים ב' ה)
וביקשת להתגרות בם, חייך שאינן נימנין לך" (ירושלמי שם). לדעה זו, אותם חודשים שיואב נלחם באדומים בשליחות דוד, כנגד הוראת התורה, אינם נחשבים למנין שנותיו של דוד כמלך. (נעיר במאמר מוסגר, כי מהבבלי - בבא בתרא כא ע"ב, מוכח שהחטא היה בכך שיואב הרג רק את הזכרים ולא את הנקבות, ואכמ"ל).
ניתן להציע כי הדעות חלוקות בשאלה, האם ניתן להדיח מלך שנמשח על ידי נביא ומלכותו אושרה בידי העם? לדעה הראשונה בירושלמי, היא דעת רב חונא (רב הונא בלשון הבבלי), ה"עם נתן והעם לקח". ברגע שהעם מורד ואיננו מכיר במלכות, המלך מאבד את מעמדו גם מבחינה הלכתית. הוא נחשב כ"הדיוט" גם לענין "קרבנות" (ולא רק לעניין זה). גם המשיחה הנבואית איננה יכולה לשמש "כמגן משוח בשמן" מפני הביקורת הציבורית. יתכן וזו גם דעת הרמב"ם והרשב"ם המבססים את דין "דינא דמלכותא דינא" על הסכמת העם. אפילו מרד שאיננו מבוסס על טענות הלכתיות צודקות, גורר אחריו תוצאה זו.
לעומת זאת, לפי הבבלי בשם רב יהודה ורב ולפי דעת רבי יודן ברבי שלום בירושלמי, חטאים חמורים גוררים ביקורת נוקבת ישירה ועקיפה. אומנם הדחה תתכן רק בידי נביא, כמו במקרה של שאול או ירבעם. מרד עממי, גם אם יהיה נרחב, איננו מדיח את המלך ממעמדו על פי ההלכה.
לפי זה ברור שמנהיג אשר נבחר על ידי העם בלבד,
לכולי עלמא ניתן להדיחו, בדרכים שנקבעו בחוק על ידי נציגיו.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 59 אורחים