הכריעה שאינה כה חיובית

[חד ברנש]

כתב רמב"ם, הלכות תפילה, ה י:

כריעה כיצד? המתפלל כורע חמש כריעות בכל תפלה ותפלה, בברכה ראשונה בתחלה ובסוף, ובהודיה בתחלה ובסוף, וכשגומר התפלה כורע ופוסע שלש פסיעות לאחוריו.

והוא מבבלי, ברכות לד סע"א; יומא נג ע"ב.
שאלתי: האם מצאנו בראשונים או בפוסקים, שהכריעה שבסיום התפילה היא פחות חיובית מארבע הכריעות האחרות?
לא חיפשתי בעניין, כי אין לי אפילו רעיון כיצד לחפש... ואודה על כל עזרה בעניין!

[שבע]

המפתח פרנקל?

[מה שנכון נכון]

עבא"ח ש"ר בשלח סכ"ד ומש"כ עליו בהליכות עולם.

[חד ברנש]

יישר כוח גדול!
עוד לא בדקתי, אבל לא ידועים לך מקורות קדומים יותר?

[חד ברנש]

עיינתי כעת בבא"ח, ולא מצאתי דבר הנוגע לשאלתי. הליכות עולם אין באוצר, לצערי.

[מה שנכון נכון]

בבא"ח כ' 'ויכרע מעט', ולא ככריעות שבתפלה ע"ש ס"ו.
ובהל"ע תמה שגם כריעה זו צריכה להיות כשאר הכריעות, ושכ"כ האחרונים.

[חד ברנש]

רוב תודות.

[בברכה המשולשת]

כמדומני שוידר עסק בזה הן בדיונו על הנהגות ראב"ם והן במאמר שלו על דברי רס"ג בעניין הכריעות שבסוף התפילה

[מה שנכון נכון]

כדאי לבדוק גם ב'כרע רבץ'.

כמדו' שזו אחת ההלכות מדינא דתלמודא המזולזלות ביותר.

[בברכה המשולשת]

נכון.
ועכשיו חשבתי שאולי יש בזה גם בדרך ישרה, בגלל הנהגתו המיוחדת של מרן הגר"ש דבליצקי זצ"ל בעניין הפסיעות.

[דורשי יחודך]

אינני יודע שום מקורות שדיברו מזה, אבל אם יורשה לי להעלות כאן מחשבה פשוטה לענ"ד:

חיוב כריעות בתוך שמו"ע הוא דין המבואר בברייתא ברכות לד., ויש אפילו לימוד מן המקרא לענין הכריעות בגמרא יב. ברור מעל כל ספק שיש כאן חיוב גמור של כריעה.

מהו המקור לכריעה שלאחר שמו"ע? לא מבואר בשום ברייתא ולא בשום מימרא של אמוראים. אפילו במימרא של רבי יהושע בן לוי שכבר עוסק בפסיעות איננו מוזכר. אלא שבסוף הסוגיא שם ביומא מסופר שאביי ורבא היו פסעים בכריעה אחת. לא ברור מהגמרא בכלל שיש חיוב לכרוע, אולי זו הנהגת אביי ורבא.

בכל אופן נראה שיש כאן חידוש של הרמב"ם שכללינהו בחדא מחתא ויל"ע אם שאר הראשונים מודים לזה ואם קי"ל כן.

[מה שנכון נכון]

בפסקי רי"ד פי' בכריעה אחת - בפסיעה אחת, וכריעה היינו פסיעה לאחור. וכ"ה בשב"ל תפלה סי"ח, הובא בא"ר וכ' עליה וצ"ע. (לכאו' כוונתו שהיו פוסעים פסיעה גדולה כשיעור ג' פסיעות).