שמואל דוד כתב:הרמב״ן בסוף ספר המצות
צופה_ומביט כתב:הגרי"פ במצות קריאת שמע אומר שכך היא דעת הרס"ג.
רציני כתב:בספר הלכה ברורה (חלק ד, עמוד רכח) הביא שבספר לב שמח (שרש יא) כותב שדעת הרמב"ם שהם ב' מצוות. ושעיין מה שכתב עליו המשנה למלך בספר דרך מצוותיך על ספר המצוות (במצווה השלש ועשרים שהוסיף הרמב"ן).
וכן כותבים בשם הגרי"ז בדעת הרמב"ם.
במסתרים כתב:יש נפק"מ אם הן א' או ב' חוץ מלמנין תרי"ג?
במסתרים כתב:רציני כתב:בספר הלכה ברורה (חלק ד, עמוד רכח) הביא שבספר לב שמח (שרש יא) כותב שדעת הרמב"ם שהם ב' מצוות. ושעיין מה שכתב עליו המשנה למלך בספר דרך מצוותיך על ספר המצוות (במצווה השלש ועשרים שהוסיף הרמב"ן).
וכן כותבים בשם הגרי"ז בדעת הרמב"ם.
הרמב"ם מונה שתי הקריאות במצוה אחת, ובלב שמח ובדרך מצותיך ליתא מה שכתבת בשמם. אולי תסביר.
סליחות כתב:ייתכן שזה עשוי להשפיע על דין אחר שיידחה ממ"ע ויהפוך לדרבנן ולא יהיו חייבים עליו מלקות.
במסתרים כתב:סליחות כתב:ייתכן שזה עשוי להשפיע על דין אחר שיידחה ממ"ע ויהפוך לדרבנן ולא יהיו חייבים עליו מלקות.
מה
במסתרים כתב:היות מצוה מה"ת אינה תלויה במנין תרי"ג. [ויש מצות שלא נמנו, כגון זכירת יצ"מ בכל יום.]
ק"ש מה"ת לרמב"ם, וצריך מקור לומר שעובר בב"ת בקביעת מנינן כשתים במקום אחת.
סליחות כתב:במסתרים כתב:היות מצוה מה"ת אינה תלויה במנין תרי"ג. [ויש מצות שלא נמנו, כגון זכירת יצ"מ בכל יום.]
א. בפשטות אין זו שיטת הרמב"ם. לדידיה מצווה דאורייתא (לדורות) מוכרחת להיות בתרי"ג (כמובן בשונה משיטת הגאונים בה"ג ורס"ג). מפליא לכאו' שצריך לדון בדבר פשוט כזה.
צופה_ומביט כתב:סליחות כתב:במסתרים כתב:היות מצוה מה"ת אינה תלויה במנין תרי"ג. [ויש מצות שלא נמנו, כגון זכירת יצ"מ בכל יום.]
א. בפשטות אין זו שיטת הרמב"ם. לדידיה מצווה דאורייתא (לדורות) מוכרחת להיות בתרי"ג (כמובן בשונה משיטת הגאונים בה"ג ורס"ג). מפליא לכאו' שצריך לדון בדבר פשוט כזה.
חס ושלום, ותמיהני איך אפשר לומר ולהעלות על הדעת דבר כזה. הרי הרמב"ם כותב במפורש שורשים/קריטריונים מה נכנס לרשימת התרי"ג ומה לא, אבל האם ציווי מפורש או דיבור מפורש של הקב"ה שאומר לנו מה רוצה שנעשה - ואינו עומד בקריטריונים להיכנס לרשימה כמצוה בפני עצמה - משום כך אינו מצוה דאורייתא? אלא מה הוא אם כן? דרבנן? רשות? חס ושלום והס מלהזכיר.
ואתן דוגמה פשוטה וברורה: הלכה למשה מסיני. [תרגום: הקב"ה אמר וציווה למשה בסיני בפירוש שכך יעשו]. ולא רק כזו שנתפרשו בה פרטי מצוה קיימת גדריה והלכותיה, אלא הלכה למשה מסיני שחידשה מצוה חדשה בשלמותה. כגון: מצות ניסוך המים בחג. היא הלכה למשה מסיני [אין לה רמז גלוי בתורה שבכתב], ולכן אינה נמנית אצל הרמב"ם [ואא"ט גם לא אצל הרמב"ן] בתרי"ג כי אינה מפורשת בתורה, [על פי השורש השני עיי"ש]. ועכ"ז אין ספק שתוקפה אינו "דברי סופרים/דרבנן" אלא היא "דבר תורה" גמור, וספק בה אינו לקולא אלא לחומרא. וראה באנציקלופדיה תלמודית ערך "הלכה למשה מסיני" שדבר פשוט הוא בש"ס ופוסקים שתוקף הלכה למשה מסיני הוא "דבר תורה".
כעין הדברים האלה כתב כבר ר"א אחי הגר"א בשם הגר"א בריש ספר מעלות התורה [רק משמעות דבריו שם שאין פרט שלא ייכנס וייכלל באיזו מצוה אחרת. לכך הבאתי לעיל את ניסוך המים בחג. ואולי באיזו דרך נסתרת תהיה מצוה זו קשורה למצוה כלשהי מהרשימה. ובכל מקרה מצווים אנו בעשה ולא תעשה לקיים את כל הלכות למשה מסיני שנמסרו לנו ע"י מוסרי המסורת החכמים]. ואלו דברים פשוטים וברורים. שכל מה שלא הוציאו חכמים מדעתם מה שלא נאמר למשה בביאור בסיני [לשון הרמב"ם בשורש השני], אלא מפורש בביאור בתורה - או נאמר למשה בסיני בביאור בעל פה מפי הגבורה - איזה רצון ה' מישראל ומהי חובתם שהוא רוצה ודורש מהם - הוא דאורייתא גמור - אף אם אינו עומד בקריטריונים להיכנס לרשימת התרי"ג, ורק שאינו ברשימת התרי"ג. ואשתמש בלשונך ואומר: "מפליא לכאו' שצריך לדון בדבר פשוט כזה".
ואדרבה, כבר הוכיח הרמב"ן בריש השגותיו לסהמ"צ, שאין שום נפק"מ מרשימת התרי"ג, שהרי חזינן תנאים נחלקים במצוות רבות אם הן חובה או רשות, ולא טרח איש מהם ליישב את המנין לפי דעתו, שיוצרך להכניס/להוציא משהו אחר תחת זה. וכמו"כ, אם היתה נפק"מ מרשימת התרי"ג לא יתכן בעולם שלא היו חז"ל בעצמם מפרשים לנו אותה הדק היטב, והיתה ע"ז איזו מסכת בש"ס וכיו"ב, ופוק חזי שחז"ל לא טרחו לעסוק בה כלל ועיקר לא מינה ולא מקצתה, והראשונים [ואחרונים?] נתלבטו בה עד מאד, ונחלקו בה מחלוקות רבות ומבוכה רבה. ואם היתה מהרשימה נפק"מ - א"כ לא מצאנו ידינו ורגלינו בדבר שהוא עיקר וגופי תורה. ואכן כבר תמהו בזה א"כ למאי נפק"מ רשימה זו, ואכמ"ל.
ואם היה כדבריך - שמה שבתרי"ג הוא דאורייתא ומה שלא לא - אין לך נפק"מ גדולה מזו, וא"כ הנ"ל [בפסקה הקודמת] הוא ההוכחה הגדולה ביותר שאי"ז כך.
בגלל מטרה זו ראיתי לנכון למנות תחילה בהקדמת הספר את מנין כל המצוות, עשה ולא תעשה, כדי שתכלול חלוקת הספר את כולן, ולא תשאר מהן מצווה שלא נדבר על דיניה בשלמות; אם בנפרד - כגון: הסוכה והלולב והציצית והתפילין, כיון שכל אחת מהן אפשר לדבר עליה לבדה - אם על כלל מצוות, כגון מה שהזכרנו לעיל, כי נמנה אותן ונאמר: אילו הלכות עבודה זרה יש בהן כך וכך מצוות עשה והן אלו ואלו, וכך וכך מצוות לא תעשה והן אלו ואלו. כל זה כדי להשמר לבל ימלט ממני איזה דבר שלא אדבר עליו; אבל כשאקיף אותן במנין המצוות אהיה בטוח [ונשמר] מזה.
סליחות כתב:א. בפשטות אין זו שיטת הרמב"ם. לדידיה מצווה דאורייתא (לדורות) מוכרחת להיות בתרי"ג (כמובן בשונה משיטת הגאונים בה"ג ורס"ג). מפליא לכאו' שצריך לדון בדבר פשוט כזה.
ב. את"ל שזכירת י"מ מן התורה מניין שלפי הרמב"ם לא נכללת במצווה אחרת?
ג. לא זכיתי להבין מדוע אין בל תוסיף - לדעת הרמב"ם- בהוספת מצוה דאורייתא חוץ מתרי"ג.
לבי במערב כתב:רק להבהיר (בעקבות הערה בנושא):
בכל מקרה - אין 'בל תוסף' בכה"ג אלא כשישבו בי"ד והכריעו כן לדורות, כמבואר ברמב"ם שם (הל' ממרים ספ"ב).
סליחות כתב:במסתרים כתב:יש נפק"מ אם הן א' או ב' חוץ מלמנין תרי"ג?
ייתכן שזה עשוי להשפיע על דין אחר שיידחה ממ"ע ויהפוך לדרבנן ולא יהיו חייבים עליו מלקות.במסתרים כתב:רציני כתב:בספר הלכה ברורה (חלק ד, עמוד רכח) הביא שבספר לב שמח (שרש יא) כותב שדעת הרמב"ם שהם ב' מצוות. ושעיין מה שכתב עליו המשנה למלך בספר דרך מצוותיך על ספר המצוות (במצווה השלש ועשרים שהוסיף הרמב"ן).
וכן כותבים בשם הגרי"ז בדעת הרמב"ם.
הרמב"ם מונה שתי הקריאות במצוה אחת, ובלב שמח ובדרך מצותיך ליתא מה שכתבת בשמם. אולי תסביר.
החלטתי לבדוק וזה העולה:
1. בהלכה ברורה ח"ד עמוד רכ"ח כותב כך: "ובספר לב שמח (שרש יא) כתב בפשיטות בדעת הרמב"ם דאף הוא סבירא ליה דהוו שתי מצוות נפרדות".
2. בלב שמח (אליגרי) דף פ"ז ע"א וע"ב, כתוב בדיוק להפך לכאורה. הוא מביא את דברי הרמב"ן שאלו ב' מ"ע ומצדיק את דברי הרמב"ם שזו מ"ע אחת. תיתי ליה להרב במסתרים שליט"א. (לא בדקתי בדרך מצוותיך במה מדובר, מכיון שאף אחד לא טען שסבר כן בדעת הרמב"ם)
נודע ביהודה מהדו"ק סימן כ כתב: ומעתה נשובה ונחפשה כל ראיותיו של הרב המגיד אם יתקיימו
והנה מה שהביא ראיה ממה שכתב הרמב"ם בפתיחת הלכות הללו כוונתו מ"ש הרמב"ם בפתח השער של הלכות חמץ וזה לשונו שם. הלכות חמץ ומצה יש בכללן שמונה מצות. שלש מצות עשה וחמש מצות ל"ת. א' שלא לאכול חמץ ביום י"ד מחצות היום ומעלה. ב' השבתת שאור ביום י"ד. ג' שלא לאכול חמץ כל שבעה. ד' שלא לאכול תערובת חמץ כל שבעה. ה' שלא יראה חמץ כל שבעה. ו' שלא ימצא חמץ כל שבעה. ז' לאכול מצה בלילי פסח. ח' לספר ביציאת מצרים באותו הלילה. עכ"ל הרמב"ם בפתיחתו. ומזה הוליד הרב המגיד ממה דבעשה כתב מ"ע להשבית בי"ד ובלא תעשה דבל יראה כתב שלא יראה חמץ כל שבעה וכן בל"ת דבל ימצא. ולא הזכיר ל"ת זו בי"ד כדרך שהזכיר ל"ת דאכילת החמץ בי"ד וכדרך שהזכיר עשה דהשבתה בי"ד מכלל דלא ס"ל להרמב"ם שיש ל"ת בהשבתה קודם הלילה. אבל אינו כן כי זה דרכו של רבינו הרמב"ם בספר הי"ד שבכל הלכתא כותב בפתח השער כמה מ"ע וכמה מצות ל"ת שיש בו כדי שיעלה בידו בספר הי"ד הזה כל תרי"ג מצות. והנה ידוע שהרמב"ם אינו מונה בספר המצות שלו שום מצוה שהיא נלמדת באחת מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן ואף שכל הנלמד מהם הוא מן התורה ככל המצות המפורשות וכמה גופי תורה שאין אנו יודעים רק מג"ש מ"מ קורא הרמב"ם כל הנלמד מי"ג מדות דברי סופרים ולא שיש חילוק בין זה למה שנכתב בפירוש ח"ו אבל לזה קורהו דברי סופרים שאינו נמנה במספר תרי"ג מצות. וזה ביאר לנו רבינו הרמב"ם בסמ"ק שלו בשורש שני מי"ד שרשים שהקדים שם. ומעתה יתבארו דברינו שאף שסובר הרמב"ם שעובר בבל יראה מחצות ומעלה וכמפורש בדבריו בפ"ג מהלכות חמץ אעפ"כ לא כתב בפתח השער ששם מונה המצות מה שהוא מן תרי"ג מצות בהלכות הללו ואיך ימנה השבתת שאור בי"ד שזה אינו נלמד רק בגז"ש ואינו נמנה במספר המצות. וכן מ"ש בראש פ"א מ"ע מן התורה להשבית החמץ קודם זמן איסור אכילתו הוא ג"כ על כוונה הנ"ל שכתב מ"ע מה"ת וזה דוקא בעשה דהשבתה אבל הלאו של השבתה בזמן ההוא נקרא אצל הרמב"ם דברי סופרים כדרך שנקרא אצלו קדושי כסף דברי סופרים דאתי ג"כ מג"ש דקיחה קיחה. ומעתה כל דברי הרמב"ם נכונים בטעמן איש על דגלו וכן דברי הראב"ד נכונים לפי שיטתו
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 107 אורחים