שמעתי פעם עובדא (כמדומה על הרמב"ן ז"ל) ששלח את משמשו להרוג מוסר אחד בנהר, ואחר כמה ימים מת המשמש.
ותמהו הכל על דבר זה, ואמר הרמב"ן דכנראה שכשהניח ידו על ראשו במים להטביעו נתערבה לו הנאה ממעשה זה, ולכך נחשב כרוצח (למרות שעצם המעשה הותר לו, כשליח ב"ד).
האם ידוע למאן דהו מקור עובדא זו? ועל מי מסופרת?