התרת עגונה עפ"י רוה"ק

[חיים סופר]

רוצה לדעת מראי מקומות בענין זה
זה מצאתי באוצר

[עקביה]

ראה תוס' יו"ט יבמות פט"ז מ"ו.

[יבנה]

בחסידים ומתנגדים ח"א עמ' 79 ואילך יש גביית עדות עליו שהתיר בהמה מאחר שיצא מפיו שכשרה ושהתיר כתמים ע"פ גורל.

[כדכד]

מעשה מהבעש"ט הקדוש שאשה אחת בקשה ממנו לומר מה קרה לבעלה שנעלם ואמר לה בעצב שאינו יכול לעזור לה כי בעלה מת ואין עדים בדבר והיא מוכרחה להתעגן
הבעש"ט בירך אותה שאם תשמור להיות כשרה כל ימיה תאריך ימים ותראה כמה דורות מבנה שנולד לה לפני כן.
מכאן שהבעש"ט לא התיר למרות שידע ברוה"ק שהיא באמת אלמנה.
לכאורה משום "לא בשמים היא".
לפי זה יש לומר שגם המגיד מקאזניץ לא התיר ע"פ רוה"ק בלבד אלא שכשידע ע"פ רוה"ק שהיא מותרת השתדל למצוא לזה סימכין בהלכה.

[מעיין]

אין כוונתי על היתר עגונה
אבל כעין זה קריתי סיפור על הרה"ק מרוזין וכמדומה מאחד תלמידי החת"ס שהרה"ק מרוזין נשבע על דבר והעיר הגאון לו האיך יתכן לשבע והראה לו על מרדכי ביבמות שיכולין לשבע על הרוב

[חיים סופר]

בחסידים ומתנגדים ח"ב עמ' 79 ואילך יש גביית עדות עליו שהתיר בהמה מאחר שיצא מפיו שכשרה ושהתיר כתמים ע"פ גורל.

האם יכול א' להעלות פה הנאמר שם ?

[יבנה]

בחסידים ומתנגדים ח"ב עמ' 79 ואילך יש גביית עדות עליו שהתיר בהמה מאחר שיצא מפיו שכשרה ושהתיר כתמים ע"פ גורל.

האם יכול א' להעלות פה הנאמר שם ?

viewtopic.php?t=14486#p487064
זה בחלק א', ולא כפי שכתבתי.

[דרומי]

בכתבי חב"ד יש הסיפור הזה:

היה היה שוחט אחד, שנכשל בעבירה עד שהחליטו בית הדין להעביר אותו משחיטתו. השוחט רצה לחזור לתפקידו, והתנהל ויכוח בענינו בין ה"צמח צדק" לבין גיסו הצדיק רבי יעקב ישראל מטשערקאס (בנו של המגיד מצ'רנוביל, חתנו של אדמו"ר האמצעי).

הוויכוח ביניהם התנהל בחילופי מכתבים. בתחילה היו חילופי מכתבים ב"לומדות", ובסופו של דבר כתב הצדיק מטשערקאס להצמח צדק שיש להחזיר את השוחט לתפקידו וסיים ש"שחיטתו כעולה וכקרבן".

על כך השיב הצמח צדק מיניה וביה: "מה עולה וקרבן אסורים – בזמן הגלות – כך שחיטתו אסורה"!

כתב הצדיק מטשערקאס להצמח צדק שהשוחט עצמו היה אצלו, והוא לא ראה על מצחו שום רושם של עבירה.

השיב הצמח צדק על כך, כי אמנם השוחט חזר בתשובה ולכן הרושם במצחו נמחה על ידי דמעות, אך כיון ש"אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות", ובית הדין קיבל עדות ברורה על העבירה (בעוד התשובה אינה ברורה ווודאית), אין ברירה אלא לאסור את שחיטתו של השוחט המדובר.

[רציני]

בנימוקי אורח חיים (עמוד פד) דן בדברי שעה"כ שהאריז"ל היה מטלטל בלי לבדוק אם העירוב היה כשר. וכתב שאי אפשר לומר שסמך האר"י על רוח הקודש. "דעל רוה"ק אין רשאין לסמוך ובפרט להקיל ולהתיר עגונה אם אין עדי' הצריכי' עפ"י התורה".
אבל אולי זה לשון מושאל והכוונה שאין לסמוך להקל.

[כדכד]

אין כוונתי על היתר עגונה
אבל כעין זה קריתי סיפור על הרה"ק מרוזין וכמדומה מאחד תלמידי החת"ס שהרה"ק מרוזין נשבע על דבר והעיר הגאון לו האיך יתכן לשבע והראה לו על מרדכי ביבמות שיכולין לשבע על הרוב

אם אני זוכר נכון באמת זה עלהרה"ק מרוז'ין שאחד מחסידיו, הגאון רבי ראובן מאודיסא היה ת"ח וכשעבר בלבוב נכנס לבעל הישועות יעקב ודיבר עמו בלימוד. הישועות יעקב התפלא על רבי ראובן שנוסע לרבי מרוז'ין ורבי ראובן סיפר לושהרבי מרוז'ין נשבע לאשה שיהיה לה בן לשנה הבאה והוא ביסס זאת על המרדכי ביבמות שמסביר את שבועת רב נחמן על האיש שאכלוהו הדגים