היהודי שהכין לחם הפנים

[עקביה]

ישנו סיפור ידוע על יהודי בצפת שהתרגש לשמוע על לחם הפנים, והיה מכין בעצמו לחם מיוחד מידי ערב שבת ומניח אותו בארון הקודש, והשמש היה נוטל אותו משם, עד שהרב נזף באותו תמים והניאו ממעשיו, והאריז"ל הודיע לרב שיצווה לביתו כי היום יום מותו על שביטל נחת רוח גדולה שהייתה בשמים ממעשיו של אותו תמים.

מה מקורו של הסיפור? ומיהו מספרו?

סיפור זה מציג השקפה מאד מעניינת - מוטב להניח יהודי כ'נעבעך אפיקורוס' (שהרי הוא האמין שהקב"ה אוכל את לחם הפנים שלו, ואילו אמונתנו היא שאין לו גוף ולא דמות הגוף) ובלבד שיישאר בלהט אמונתו התמימה, מאשר שיחכים ויישר את שכלו אבל יישאר בלי תמימותו.

[דמשק]

משנת חכמים למהר"מ חאגיז אות ר"כ.

[עקביה]

יישר כח!

[דמשק]

וראה בספר עברא דדשא להגר"ש אלתר שליט"א ח"ב עמ' רס"ו והלאה (ובעיקר עמ' רס"ח בהערה).

[עקביה]

היכן מוצאים את הספר עברא דדשא?

[דמשק]

נמצא באוצר.

[עקביה]

מצאתי, אבל לצערי אין לי גישה לעמודים אלה.
אודה מאד למי שיעלם הנה.

[דמשק]

הנה
(משום מה לא יצא כ"כ ברור).

[עקביה]

תודה רבה ועצומה!

[עקביה]

אני שמח לראות שר' שאול אלתר התייחס למה שהוקשה לי.

עכ"פ לענ"ד מסיפור זה מוכח שר"מ חגיז לא חשב ש'נעבעך אפיקורוס' הוא אפיקורוס, ואם הסיפור היה ונברא, אז גם האריז"ל סבר כך.

[זאינץ]

אני שמח לראות שר' שאול אלתר התייחס למה שהוקשה לי.

עכ"פ לענ"ד מסיפור זה מוכח שר"מ חגיז לא חשב ש'נעבעך אפיקורוס' הוא אפיקורוס, ואם הסיפור היה ונברא, אז גם האריז"ל סבר כך.

הראב''ד חולק על הרמב''ם שסובר שמי שחושב שהקב''ה יש לו דמות הגוף הוא אפיקורוס ואומר שזה וודאי לא נכון אך בטח שאינו אפיקורוס בשעה [לדעת הראב''ד כמובן]גדולים וטובים ממנו חשבו אחרת [ואינם בגדר אפיקורוס].

[מקדש מלך]

כל הדעה של "נעבעך אפיקורס איז הויכעט אפיקורס" אין לה שום מקור בחז"ל, והיא אינה מסתברת כלל ואין כעת המקום להאריך.

אגב, לא ברור לי מניין שאותו יהודי סבר שיש לקב"ה דמות ותמונה. סבר שהקב"ה לוקח את החלות, והוא כל יכול, ולא העלה על דעתו כלל כיצד ואיך.

[הארי החי]

כל הדעה של "נעבעך אפיקורס איז הויכעט אפיקורס" אין לה שום מקור בחז"ל, והיא אינה מסתברת כלל.

משעשע להתבטא כך על מה שר' אלחנן מביא מהגר"ח לבאר בדעת הרמב"ם

[מקדש מלך]

זכותו של אדם לומר את הנראה לענ"ד. ואם גדול אחד אמר ככה בהסבר דעת הרמב"ם, עדיין אין מקור בחז"ל.

ועדיין אין שום הסבר הגיוני.

ועדיין רשאים אנו לומר שהרוב הדומם אינו סובר ככה. וגם יודעים אנו שהוא כן.

ועדיין רשאים אנו לומר, שי"ג המידות של הרמב"ם היא שיטה אחת בראשונים, ואין לנו שום הסבר למה בחר דווקא באלו, וכל ראשון שבחר עיקרים בחר מספר אחר. נמצא שהיא דעה יחידאה, ולא מצאנו שנפסקה להלכה בשלחן ערוך.

ועדיין רשאים אנו לומר שהדעה היחידה בנושא שהיא איננה יחידאה היא דעת החתם סופר, שלא ידע שום הפרש בין עיקר לשאינו עיקר. וכן נקטו כמה ראשונים.

ועדיין רשאים אנו לומר שחלילה לא-ל מעוול. מה חטאה אותה זקנה שלא לימדו אותה פרט מסויים? ואיפה לקחו את זה, מהתורה שבכתב או שבעל פה?

ועדיין יודעים אנו על גדולי עולם שחלקו על חלק מהעיקרים. ונמצא לשיטתו שאין להם חלק לעולם הבא. ישתקע הדבר ולא ייאמר.

וגם יודעים אנו שמעולם לא נקפו כל שלומי אמוני ישראל אצבע ללמד את הפירושים של י"ג העיקרים. וביאורם של חלקם אינו ידוע לרוב החרדים, והם חושבים אחרת (לדוגמא עניין "אין יחידות כמוהו בשום פנים"). ומעולם לא ראינו ושמענו לאף גדול בישראל שידאג לעולם הבא שלהם.

[עקביה]

אגב, לא ברור לי מניין שאותו יהודי סבר שיש לקב"ה דמות ותמונה. סבר שהקב"ה לוקח את החלות, והוא כל יכול, ולא העלה על דעתו כלל כיצד ואיך.

מה שחשוב זה לא מה שחשב אותו יהודי אלא מה מספר ר"מ חגיז. וזה מה שהוא מספר.

[מקדש מלך]

אכן צודק. לא זכרתי את הצורה בה מספר ר"מ חגיז את הסיפור, אלא בגירסאות מאוחרות ומרוככות יותר...

[נוריאל עזרא]

אני שמח לראות שר' שאול אלתר התייחס למה שהוקשה לי.

עכ"פ לענ"ד מסיפור זה מוכח שר"מ חגיז לא חשב ש'נעבעך אפיקורוס' הוא אפיקורוס, ואם הסיפור היה ונברא, אז גם האריז"ל סבר כך.

הראב''ד חולק על הרמב''ם שסובר שמי שחושב שהקב''ה יש לו דמות הגוף הוא אפיקורוס ואומר שזה לא נכון אך וודאי שאינו אפיקורוס בשעה [לדעת הראב''ד כמובן]גדולים וטובים ממנו חשבו אחרת [ואינם בגדר אפיקורוס].

אני מבין שהוספת בסוגריים מרובעים "לדעת הראב"ד כמובן" כי הבנת בפשטות שהראב"ד כותב שכן האמינו גדולים וטובים ממנו(מהרמב"ם).

אכן ראוי לציין שכן הבין הכסף משנה שכן כוונת הראב"ד ובגלל זה תמה וז"ל: "ויש לתמוה על פה קדוש איך יקרא לאומרים שהוא גוף ובעל תמונה, גדולים וטובים ממנו והציע שאולי הגרסא הנכונה בדברי הרמב"ם היא המפויע בספר העיקרים שם לא כתוב ממנו רק שאין ראוי לקרוא המאמין כן מין. ושכן יש לפרש בגרסא שלנו ושהאריך בזה בספר העיקרים.

וברמב"ם המבואר של עוז והדר הביאו את הדברי ירמיהו שכתב בשם כנסת הגדולה שאין כוונת הראב"ד שאנשים אלו הם גדולים וטובים מהרמב"ם, אלא 'טובים וגדולים ממנו' הכוונה היא מבני עמנו שהם סברו כמחשבה זו. והביא דוגמא לדבר מהפסוק שאמרו המרגלים(במדבר יג לא) 'כי חזק הו ממנו', שלפי פשוטו הכוונה היא 'מאיתנו'. ובהערה עז על דברי הדברי ירמיהו(בילקוט ביאורים) כתבו וז"ל: "וכך כתבו גם במאיר לארץ(בכ"מ ד"ה ויש לתמוה), ובעבודת המלך(ד"ה והאומר שיש ריבון) כתב, שהאור שמח הגיה בדברי הראב"ד 'גדולים וטובים מעמנו', וכתב שאין צורך בזה שפשוט שזוהי כוונת (הרמב"ם) [הראב"ד, כצ"ל]וכך כתבו גם העבודת ישראל(קמחי, יב. ד"ה ולעיקר), והחזון איש(יו"ד סי' סב אות כא)


אביא דברי העבודת המלך על תיבת ממנו בראב"ד:
ועי' השגת הראב"ד והנה מ"ש וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה ראיתי להגאון אור שמח זצ"ל שתיקן והגיה גדולים וטובים מעמנו ואין צורך לזה כי הכוונה ממנו כמו איש ממנו וכמו עצמת ממנו מאד וכמו כי חזק הוא ממנו כפשוטו ולא כמדרשו. ועי' להרב אבן עזרא בבראשית ג' כ"ב ופירוש ממנו לשון רבים כמו איש ממנו וכבר בארתי בס' היסוד למה נדגש נון ברבים ואנשי המזרח הקוראים אותו בלא דגשות יטעו.
ועי' בערוך ערך בעל ז"ל ובפ' אלו נאמרין בכל לשון (סוטה ל"ה א') כי חזק הוא ממנו מנו לא נאמר אלא ממנו כביכול אפילו בעה"ב אינו יכול להוציא כליו משם (ועי' שאלתות פרשת שלח ותשובות הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' רל"ב) פי' מנו משמע מדידן ממנו דגש משמע כלפי מעלה כביכול אלמלא שא"א לומר דבר זה כלפי שכינה. נראה מדבריו דממנו לא שייך לומר על לשון רבים וכבר השיגוהו הרבה, ועי' להרב אבן עזרא בשמות א' ט' החילוק בין ספרי מזרח וספרי מערב בדגישות הנון ועי' בערוך השלם שם. שביאר לפי דבריו שהכוונה ממנו בצירי שהוא סימן לרבים וממנו בסגול הוא סימן ליחיד. והוא יפה מאוד. והונח הראב"ד בהשגתו דמי שטועה ואומר כן ע"פ טעותו במקראות ובדברי אגדות ר"ל שסובר שכך אמרה תורה אין לקרותו מין אלא טועה, אבל מודה הראב"ד שהוא מין אלא שסובר דאם עשה כן ע"פ טעות בתורה אינו מין שזהו כמו טעות בשאר דינים שבתורה. ושאלת המינים שהבאנו בכל מקום שפקרו המינים שהביאו גם הם מקראות. היינו לפי ששם א"א לטעות שהרי לפי טעות דעתם יביא הדבר לידי כפירה והירוס וכמ"ש רבנו בפ"ב דעכו"ם משא"כ הכא והדברים ארוכים.

[זאינץ]

.

[זאינץ]

אני שמח לראות שר' שאול אלתר התייחס למה שהוקשה לי.

עכ"פ לענ"ד מסיפור זה מוכח שר"מ חגיז לא חשב ש'נעבעך אפיקורוס' הוא אפיקורוס, ואם הסיפור היה ונברא, אז גם האריז"ל סבר כך.

הראב''ד חולק על הרמב''ם שסובר שמי שחושב שהקב''ה יש לו דמות הגוף הוא אפיקורוס ואומר שזה לא נכון אך וודאי שאינו אפיקורוס בשעה [לדעת הראב''ד כמובן]גדולים וטובים ממנו חשבו אחרת [ואינם בגדר אפיקורוס].

אני מבין שהוספת בסוגריים מרובעים "לדעת הראב"ד כמובן" כי הבנת בפשטות שהראב"ד כותב שכן האמינו גדולים וטובים ממנו(מהרמב"ם).

אכן ראוי לציין שכן הבין הכסף משנה שכן כוונת הראב"ד ובגלל זה תמה וז"ל: "ויש לתמוה על פה קדוש איך יקרא לאומרים שהוא גוף ובעל תמונה, גדולים וטובים ממנו והציע שאולי הגרסא הנכונה בדברי הרמב"ם היא המפויע בספר העיקרים שם לא כתוב ממנו רק שאין ראוי לקרוא המאמין כן מין. ושכן יש לפרש בגרסא שלנו ושהאריך בזה בספר העיקרים.

וברמב"ם המבואר של עוז והדר הביאו את הדברי ירמיהו שכתב בשם כנסת הגדולה שאין כוונת הראב"ד שאנשים אלו הם גדולים וטובים מהרמב"ם, אלא 'טובים וגדולים ממנו' הכוונה היא מבני עמנו שהם סברו כמחשבה זו. והביא דוגמא לדבר מהפסוק שאמרו המרגלים(במדבר יג לא) 'כי חזק הו ממנו', שלפי פשוטו הכוונה היא 'מאיתנו'. ובהערה עז על דברי הדברי ירמיהו(בילקוט ביאורים) כתבו וז"ל: "וכך כתבו גם במאיר לארץ(בכ"מ ד"ה ויש לתמוה), ובעבודת המלך(ד"ה והאומר שיש ריבון) כתב, שהאור שמח הגיה בדברי הראב"ד 'גדולים וטובים מעמנו', וכתב שאין צורך בזה שפשוט שזוהי כוונת (הרמב"ם) [הראב"ד, כצ"ל]וכך כתבו גם העבודת ישראל(קמחי, יב. ד"ה ולעיקר), והחזון איש(יו"ד סי' סב אות כא)


אביא דברי העבודת המלך על תיבת ממנו בראב"ד:
ועי' השגת הראב"ד והנה מ"ש וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה ראיתי להגאון אור שמח זצ"ל שתיקן והגיה גדולים וטובים מעמנו ואין צורך לזה כי הכוונה ממנו כמו איש ממנו וכמו עצמת ממנו מאד וכמו כי חזק הוא ממנו כפשוטו ולא כמדרשו. ועי' להרב אבן עזרא בבראשית ג' כ"ב ופירוש ממנו לשון רבים כמו איש ממנו וכבר בארתי בס' היסוד למה נדגש נון ברבים ואנשי המזרח הקוראים אותו בלא דגשות יטעו.
ועי' בערוך ערך בעל ז"ל ובפ' אלו נאמרין בכל לשון (סוטה ל"ה א') כי חזק הוא ממנו מנו לא נאמר אלא ממנו כביכול אפילו בעה"ב אינו יכול להוציא כליו משם (ועי' שאלתות פרשת שלח ותשובות הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' רל"ב) פי' מנו משמע מדידן ממנו דגש משמע כלפי מעלה כביכול אלמלא שא"א לומר דבר זה כלפי שכינה. נראה מדבריו דממנו לא שייך לומר על לשון רבים וכבר השיגוהו הרבה, ועי' להרב אבן עזרא בשמות א' ט' החילוק בין ספרי מזרח וספרי מערב בדגישות הנון ועי' בערוך השלם שם. שביאר לפי דבריו שהכוונה ממנו בצירי שהוא סימן לרבים וממנו בסגול הוא סימן ליחיד. והוא יפה מאוד. והונח הראב"ד בהשגתו דמי שטועה ואומר כן ע"פ טעותו במקראות ובדברי אגדות ר"ל שסובר שכך אמרה תורה אין לקרותו מין אלא טועה, אבל מודה הראב"ד שהוא מין אלא שסובר דאם עשה כן ע"פ טעות בתורה אינו מין שזהו כמו טעות בשאר דינים שבתורה. ושאלת המינים שהבאנו בכל מקום שפקרו המינים שהביאו גם הם מקראות. היינו לפי ששם א"א לטעות שהרי לפי טעות דעתם יביא הדבר לידי כפירה והירוס וכמ"ש רבנו בפ"ב דעכו"ם משא"כ הכא והדברים ארוכים.

ייש''כ

[עקביה]

זכותו של אדם לומר את הנראה לענ"ד. ואם גדול אחד אמר ככה בהסבר דעת הרמב"ם, עדיין אין מקור בחז"ל.

ועדיין אין שום הסבר הגיוני.

ועדיין רשאים אנו לומר שהרוב הדומם אינו סובר ככה. וגם יודעים אנו שהוא כן.

ועדיין רשאים אנו לומר, שי"ג המידות של הרמב"ם היא שיטה אחת בראשונים, ואין לנו שום הסבר למה בחר דווקא באלו, וכל ראשון שבחר עיקרים בחר מספר אחר. נמצא שהיא דעה יחידאה, ולא מצאנו שנפסקה להלכה בשלחן ערוך.

ועדיין רשאים אנו לומר שהדעה היחידה בנושא שהיא איננה יחידאה היא דעת החתם סופר, שלא ידע שום הפרש בין עיקר לשאינו עיקר. וכן נקטו כמה ראשונים.

ועדיין רשאים אנו לומר שחלילה לא-ל מעוול. מה חטאה אותה זקנה שלא לימדו אותה פרט מסויים? ואיפה לקחו את זה, מהתורה שבכתב או שבעל פה?

ועדיין יודעים אנו על גדולי עולם שחלקו על חלק מהעיקרים. ונמצא לשיטתו שאין להם חלק לעולם הבא. ישתקע הדבר ולא ייאמר.

וגם יודעים אנו שמעולם לא נקפו כל שלומי אמוני ישראל אצבע ללמד את הפירושים של י"ג העיקרים. וביאורם של חלקם אינו ידוע לרוב החרדים, והם חושבים אחרת (לדוגמא עניין "אין יחידות כמוהו בשום פנים"). ומעולם לא ראינו ושמענו לאף גדול בישראל שידאג לעולם הבא שלהם.

ישר!

[הארי החי]

זכותו של אדם לומר את הנראה לענ"ד. ואם גדול אחד אמר ככה בהסבר דעת הרמב"ם, עדיין אין מקור בחז"ל.

ועדיין אין שום הסבר הגיוני.

ועדיין רשאים אנו לומר שהרוב הדומם אינו סובר ככה. וגם יודעים אנו שהוא כן.

ועדיין רשאים אנו לומר, שי"ג המידות של הרמב"ם היא שיטה אחת בראשונים, ואין לנו שום הסבר למה בחר דווקא באלו, וכל ראשון שבחר עיקרים בחר מספר אחר. נמצא שהיא דעה יחידאה, ולא מצאנו שנפסקה להלכה בשלחן ערוך.

ועדיין רשאים אנו לומר שהדעה היחידה בנושא שהיא איננה יחידאה היא דעת החתם סופר, שלא ידע שום הפרש בין עיקר לשאינו עיקר. וכן נקטו כמה ראשונים.

ועדיין רשאים אנו לומר שחלילה לא-ל מעוול. מה חטאה אותה זקנה שלא לימדו אותה פרט מסויים? ואיפה לקחו את זה, מהתורה שבכתב או שבעל פה?

ועדיין יודעים אנו על גדולי עולם שחלקו על חלק מהעיקרים. ונמצא לשיטתו שאין להם חלק לעולם הבא. ישתקע הדבר ולא ייאמר.

וגם יודעים אנו שמעולם לא נקפו כל שלומי אמוני ישראל אצבע ללמד את הפירושים של י"ג העיקרים. וביאורם של חלקם אינו ידוע לרוב החרדים, והם חושבים אחרת (לדוגמא עניין "אין יחידות כמוהו בשום פנים"). ומעולם לא ראינו ושמענו לאף גדול בישראל שידאג לעולם הבא שלהם.

ישר!

לא אתייחס לכל הטענות - ואינני רוצה לסטות האשכול לשיחה בעיקרי הדת - אבל נפלא מאד להגיד על הרמב"ם שכל עם ישראל נשען עליו שהוא דעת יחיד בהשקפותיו.....

ההסבר של הגר"ח פשוט ומבואר שכדי להיות מאמין צריכים להאמין בי"ג עיקרים אלו לדעת הר"מ ומי שאינו מאמין בהם אפי' באונס מ"מ מאמין אינו - אונס כמאן דעביד לא אמרינן - ואותו זקנה לא חטאה כלום אבל היא איננה מאמינה.

ואה"נ לשיטתו אלו שאין יודעים [עכ"פ העיקר עצמו] אין להם חלק לעוה"ב (וכמדו' שהגר"ש פינקוס היה אומר כן להדיא לדעת הר"מ).

והקביעות שמעולם לא נקפו כל שלומי אמוני ישראל אצבע ללמד את הפירושים של י"ג העיקרים לא נכון כלל - (אם אצלך זה משהו אז הגרמ"י לפקוביץ דרש וחזר ודרש בזה פעמים אין מספר).

[מקדש מלך]

א) איני חושב שזו דעת הרמב"ם. זו דעת הגר"ח ברמב"ם ותו לא.
ב) הרבה השקפות של הרמב"ם לא התקבלו כלל וכלל. או שהתקבלו בלבוש אחר (שמצריך הרבה גמישות מחשבתית להבין אותו).
ברור שהרעיון של י"ג עיקרים התקבל, אבל לא בלבוש שנתן לו הגר"ח.

ההסבר של הגר"ח לא פשוט ולא מבואר. אין מקור לזה לא בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה, ולא שום הסבר מינימלי כיצד ומניין שבדיוק הידיעות הללו הם שעושות "חלות אמונה". וגם אין הגיון בזה (אולי הגיון בריסקאי).

אם ההיסטוריה אצלך מתחילה לפני 30 שנה, אז אכן הגרמ"י ליפקוביץ הוא מקור (ועדיין הוא יחיד לעומת כל גדולי ישראל מכל העדות והחוגים). אבל אני בן לעם היהודי שההיסטוריה שלו התחילה במעמד הר סיני, ונמשכה 3000 שנה, בהמון ארצות.

נ. ב. האם הגרמ"י ליפקוביץ עורר גם לעשות הגהה על המדרש על משה רבינו: "בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם" שתוכנה אמור להיות משהו כמו: "זהירות. בהבנה פשוטה של דברי המדרש אתה מאבד את חלקך לעולם הבא ואתה נכלל בכלל מורידין ולא מעלין. להסבר הנכון עיין ב...".
מינימום של איכפתיות לגורלם של יהודים תמימים שרק למדו מדרש!

[הארי החי]

א) איני חושב שזו דעת הרמב"ם. זו דעת הגר"ח ברמב"ם ותו לא.
ב) הרבה השקפות של הרמב"ם לא התקבלו כלל וכלל. או שהתקבלו בלבוש אחר (שמצריך הרבה גמישות מחשבתית להבין אותו).
ברור שהרעיון של י"ג עיקרים התקבל, אבל לא בלבוש שנתן לו הגר"ח.

ההסבר של הגר"ח לא פשוט ולא מבואר. אין מקור לזה לא בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה, ולא שום הסבר מינימלי כיצד ומניין שבדיוק הידיעות הללו הם שעושות "חלות אמונה". וגם אין הגיון בזה (אולי הגיון בריסקאי).

לא מבין מה קשה כ"כ בביאור זה - לי זה נראה אמיתי והגיוני..

אם ההיסטוריה אצלך מתחילה לפני 30 שנה, אז אכן הגרמ"י ליפקוביץ הוא מקור (ועדיין הוא יחיד לעומת כל גדולי ישראל מכל העדות והחוגים). אבל אני בן לעם היהודי שההיסטוריה שלו התחילה במעמד הר סיני, ונמשכה 3000 שנה, בהמון ארצות.

בכל הדורות כל יהודי תמים ידע את הי"ג "אני מאמין'ס" שבסידור - ורק בגלל שבעקבתא דמשיחא קמו דור שלא ידע מה זה מסורה הוצרכו מאורי הדור להדריך בענין ...

[מגופת חבית]

ישנו סיפור ידוע על יהודי בצפת שהתרגש לשמוע על לחם הפנים,

סיפור זה מציג השקפה מאד מעניינת - מוטב להניח יהודי כ'נעבעך אפיקורוס' (שהרי הוא האמין שהקב"ה אוכל את לחם הפנים שלו, ואילו אמונתנו היא שאין לו גוף ולא דמות הגוף) ובלבד שיישאר בלהט אמונתו התמימה, מאשר שיחכים ויישר את שכלו אבל יישאר בלי תמימותו.

לא הבנתי, איך רואים מהסיפור שסבר אותו יהודי שהלחם נאכל, מן הסתם הוא סבור ככל קרבן הנאכל, כל טעותו הי' שהוא סבור שיש להביא לחם הפנים גם בזמנינו, ולא הי' טועה כ''כ שבאמת אינו בכלל האיסור של עבודה בחוץ, וכל טעותו הי' שלא שייך לנדב לחם הפנים לא באופן ולא באופן אחר

ומה שקיבל שכר ע''ז, גם אינו בכלל חידוש שהרי פשוט שהי' מונח בתוכו כמה מעלות טובות מאהבת הקל וכדומה שהם מהמעלות העליונות וכמש''כ רבינו יונה ריש שער ג'

[מקדש מלך]

לא מבין מה קשה כ"כ בביאור זה - לי זה נראה אמיתי והגיוני..

נו נו. לא נתווכח על הגיון. בעיני זה הגיוני רק אם היה לרמב"ם "מגיד" שלימד אותו הלכות חדשות שלא נזכרו בתלמוד (אבל זה לא בדיוק מסתדר עם חלק מהעיקרים...)

בכל הדורות כל יהודי תמים ידע את הי"ג "אני מאמין'ס" שבסידור - ורק בגלל שבעקבתא דמשיחא קמו דור שלא ידע מה זה מסורה הוצרכו מאורי הדור להדריך בענין ...

לא הבינו את המשמעויות המקוריות שברמב"ם, ונתתי דוגמא, ויש עוד דוגמאות. ואף אחד לא טרח להסביר את המשמעות הנכונה, גם היום.
ובכלל הסידור לא נצמד ללשון הרמב"ם המקורית, וחיסר פרטים וגרע כראות עיניו. ולא חש שמא וחלילה בדיוק הפרט הזה שהושמט הוא זה שה"חלות אמונה" תלויה בו.
וגם בדורנו לא קמו מאורי הדור. קם אחד למול מאות אחרים שהם הרוב הדומם.
כפי שאמרתי, לחתם סופר לא היתה את המסורה הזו, ולא היה לו מושג למאי נפקא מינה עיקר או לא עיקר.

[בברכה המשולשת]

על עצם דברי הגר"ח ועל המחלוקת בזה כבר בראשונים (הראב"ד, העיקרים והרדב"ז וכו') נכב"ב
וגם על עצם מעשה זה בלחם נכב"ב

[עקביה]

ישנו סיפור ידוע על יהודי בצפת שהתרגש לשמוע על לחם הפנים,

סיפור זה מציג השקפה מאד מעניינת - מוטב להניח יהודי כ'נעבעך אפיקורוס' (שהרי הוא האמין שהקב"ה אוכל את לחם הפנים שלו, ואילו אמונתנו היא שאין לו גוף ולא דמות הגוף) ובלבד שיישאר בלהט אמונתו התמימה, מאשר שיחכים ויישר את שכלו אבל יישאר בלי תמימותו.

לא הבנתי, איך רואים מהסיפור שסבר אותו יהודי שהלחם נאכל, מן הסתם הוא סבור ככל קרבן הנאכל, כל טעותו הי' שהוא סבור שיש להביא לחם הפנים גם בזמנינו, ולא הי' טועה כ''כ שבאמת אינו בכלל האיסור של עבודה בחוץ, וכל טעותו הי' שלא שייך לנדב לחם הפנים לא באופן ולא באופן אחר

viewtopic.php?f=72&t=56542#p714864

[לייבעדיג יענקל]

וגם על עצם מעשה זה בלחם נכב"ב

viewtopic.php?f=7&t=4978&p=711789&hilit=%D7%97%D7%92%D7%99%D7%96#p711789

[מגופת חבית]

ישנו סיפור ידוע על יהודי בצפת שהתרגש לשמוע על לחם הפנים,

סיפור זה מציג השקפה מאד מעניינת - מוטב להניח יהודי כ'נעבעך אפיקורוס' (שהרי הוא האמין שהקב"ה אוכל את לחם הפנים שלו, ואילו אמונתנו היא שאין לו גוף ולא דמות הגוף) ובלבד שיישאר בלהט אמונתו התמימה, מאשר שיחכים ויישר את שכלו אבל יישאר בלי תמימותו.

לא הבנתי, איך רואים מהסיפור שסבר אותו יהודי שהלחם נאכל, מן הסתם הוא סבור ככל קרבן הנאכל, כל טעותו הי' שהוא סבור שיש להביא לחם הפנים גם בזמנינו, ולא הי' טועה כ''כ שבאמת אינו בכלל האיסור של עבודה בחוץ, וכל טעותו הי' שלא שייך לנדב לחם הפנים לא באופן ולא באופן אחר

viewtopic.php?f=72&t=56542#p714864

הצעה: אולי באמת חשב היהודי כמש''כ, ולא הי' לחושדו על טעות בהגשמה, ולכן הי' טענה על הרב שם

[עקביה]

הצעה: אולי באמת חשב היהודי כמש''כ, ולא הי' לחושדו על טעות בהגשמה, ולכן הי' טענה על הרב שם

אולי. ואולי היה אותו יהודי צדיק נסתר, ורק מחמת ענוותנותו לא ענה לרב על דבריו.
אבל למאי נפק"מ? מה שמעניין אותנו (עכ"פ בהקשר של האשכול הזה) הוא הסיפור, ולא מה שאולי היה.