הקפות לנשים בשמח"ת

[דרופתקי דאורייתא]

הרה"ג בן ציון מוצפי שליט"א בספר מקרא בציון פ"ג אות כג עמוד צו, כתב:
"נודע ומפורסם הוא מנהג כל קהילות ישראל בליל שמח"ת וכן ביומו, שהיו נוהגים לבוא לבהכ"נ לאחר גמר התפלה וצאת הגברים מבהכ"נ, באים נשים עם טפם, והיו מנשקים הס"ת ומבקשים בעד בני ביתם חיים טובים וחתימה טובה, ומנהג זה נזכר בספרים אין ספור".

אציין כי ספר תולדות חג שמחת תורה של יערי אמ"א, ואם יש מי שיכול לבדוק שם אשמח מאוד.

מצאתי את האשכול הזה ואין בו כלום ממש... viewtopic.php?t=13419

[דרופתקי דאורייתא]

שוב שלח לי חבר אתרא קדישא הדין ר' י"ח אוהב ציון המצו"ב

[דרופתקי דאורייתא]

וכמובן אין זה מספיק

[תלמוד_ישן]

שאלה רצינית:
לפחות אצל החרדים, כל הנשים מסתכלות אל ריקוד הגברים. ולמה אינן עושות ריקוד בשביל עצמן?

[באמונתו]

שאלה רצינית:
לפחות אצל החרדים, כל הנשים מסתכלים אל ריקוד הגברים. ולמה אינן עושות ריקוד בשביל עצמן?

העיקר זהו ספרי התורה, והשמחה, הקפות וריקודים, בהם דווקא.
אצלנו, ספרי התורה הינם מוחזקים בעזרת ישראל, לא בעזרת נשים.

[אבני גזית]

שאלה רצינית:
לפחות אצל החרדים, כל הנשים מסתכלים אל ריקוד הגברים. ולמה אינן עושות ריקוד בשביל עצמן?

תשובה חלקית;
בשמחת בית השואבה, רק חסידים ואנשי מעשה היו רוקדים.
גם בכמה קהילות חשובות כיום, רק אנשי מעשה רוקדים בשמחת תורה עצמה ושאר העם שמחים ממקומם.

וגם משום הפרקטיקה שבדבר, לא התרחב הריקוד אצלן, משום דטפלי תלויים בם, וגם משום יותרת הצניעות, וגם משום שאין אצלם ס"ת (ג. קריב לא חשב על הרעיון הזה, בינתיים) ועוד גורמים שעצרום מלכת.

[תלמוד_ישן]

וכי בחתונה רוקדים רק אם החתן הוא בעיגול (או באמצעו). כאן בחו"ל לפעמים עושים עוד עיגול, כגון בשביל חברי אב הכלה.
וא"כ, אף שהעיקר הוא הספרי תורה, אם יש לנשים שמחה על שנתן לנו הקב"ה את התורה, ושגמר הציבור את כולה, למה אינן עושות ריקודים?
אני נוקט שאם חברת נשים תנסו לעשות כן, כל השאר יאמרו שהם כמו הריפורמים. ולמה? משום שעושים דלא כמו הסבתא. ולכאורה הקושיא היא על הסבתא...

[באמונתו]

וכי בחתונה רוקדים רק אם החתן הוא בעיגול (או באמצעו). כאן בחו"ל לפעמים עושים עוד עיגול, כגון בשביל חברי אב הכלה.
וא"כ, אף שהעיקר הוא הספרי תורה, אם יש לנשים שמחה על שנתן לנו הקב"ה את התורה, ושגמר הציבור את כולה, למה אינן עושות ריקודים?
אני נוקט שאם חברת נשים תנסו לעשות כן, כל השאר יאמרו שהם כמו הריפורמים. ולמה? משום שעושים דלא כמו הסבתא. ולכאורה הקושיא היא על הסבתא...

ברור שלא משנים ח"ו מהסבתא, מנהג ישראל - תורה וקדוּשה, וכל המשנה ידו על התחתונה, ולמטה מטה. האִם מבינים א"ל, לא רלוונטי כלל למעשה, ועיין המצורף פה.
לגופו של עניין, לענ"ד, טעות כאן. הריקודים בשמחת תורה, הינם מעוגנים ב"הלכה", ובמנהגים מוגדרים בהחלט. לא ביטויי שמחה הם בעלמא. יסודם מוזכר בשו"ת מהרי"ק סימן ט:

וגדולה מזו השיב רב האי גאון ז"ל, כמו שכתב רבינו יצחק אבן גאות משמו וז"ל, אבל רגילים ביום זה, הואיל ובו מסיימין התורה, לעשות כמה קלוסים והידור' לס"ת כו' עד נתקנה ביום שמחת תורה, ונשאל מרב האי גאון ז"ל וזה לשונו, נהגו במקומינו ביום אחרון של חג מקלסים לס"ת... ודאי יום זה רגילים אצלינו לרקד בו אפילו כמה זקנים בשעה שאומר קלוסים לתורה [ובדרכי משה העתיק: לספר תורה], אלא שזו משום שבות הוא, ונהגו בו היתר משום כבוד התורה, עכ"ל רב האי גאון כאשר הביא רבינו יצחק אבן גיאות, הרי לך שמנהג העשוי לכבוד התורה דוחה אפילו איסור שבות, דהיינו ריקוד בי"ט כדאיתא בהדיא בי"ט פרק משילין, וכ"ש מנהג זה, שאין בו שום צד איסור, כי אם חבוב התורה וכבוד, שיש לאשרו ולקיימו במקום אשר פשט שם, וכל המשנה ידו על התחתונה, דאנו אין לנו בכל היוצא בזה /אלא/ מנהג המקום, ואפילו היה מנהג אחר הגון ממנו, אין לשנות ממנהג המדינה... וכ"ש לפי מה שכתבת שנעשה מקדם במדינתכם, וא"כ הוא שמנהג אבותיכם בידיכם, מאן מרמה להו מן ידכם, שהרי מנהג אבות תורה היא, וכדגרסינן פרק בתרא דתענית... קל וחומר בן קל וחומר שאין מי בדור הזה שיוכל לשנות מנהג המקומו' הנהוג על פי אבות הקדמוני', דפשיטא שהיו בני תורה, וקבעו מנהג' על פי התורה והמצו', ואפילו כנגד ההלכה אזלינן בתר מנהג, היכא שהמנהג הוקבע על פי חכמי המקום, כמו שכתב המרדכי בפרק הפועלים, ומביא ראיה ממסכת סופרים כו', כ"ש במנהג הגון שיש ללכת אחריו...

וע"ע בהלכות רי"ץ גיאת הלכות לולב עמוד קנט, תשובות הגאונים - שערי תשובה סימן שיד.
מכל התשובה ניכר בבירור, כי מנהג ריקודי שמחת תורה, הרי הם דווקא במקום ס"ת!
אין הגדרת מנהגי שמחת תורה, הרגשי "שמחה על שנתן לנו הקב"ה את התורה", אלא קיום דין, הלכה, ומנהג ברור.
ממילא, אין מקום להמציא אופני שמחה חדשים, בלי יסוד הלכתי מפורש.

[תלמוד_ישן]

ברור שלא משנים ח"ו מהסבתא, מנהג ישראל - תורה וקדוּשה, וכל המשנה ידו על התחתונה, ולמטה מטה. האִם מבינים א"ל, לא רלוונטי כלל למעשה, ועיין המצורף פה.
לגופו של עניין, לענ"ד, טעות כאן. הריקודים בשמחת תורה, הינם מעוגנים ב"הלכה", ובמנהגים מוגדרים בהחלט. לא ביטויי שמחה הם בעלמא. יסודם בדין "הקפות", כאשר מנהג דין הקפות - קשורות דווקא בס"ת!
אין הגדרת מנהגי שמחת תורה, הרגשי "שמחה על שנתן לנו הקב"ה את התורה", אלא קיום דין, הלכה, ומנהג ברור.
ממילא, אין מקום להמציא אופני שמחה חדשים, בלי יסוד הלכתי מפורש.

יפה מאד. אתה צודק

[אבני גזית]

ברור שלא משנים ח"ו מהסבתא, מנהג ישראל - תורה וקדוּשה, וכל המשנה ידו על התחתונה, ולמטה מטה. האִם מבינים א"ל, לא רלוונטי כלל למעשה, ועיין המצורף פה.
לגופו של עניין, לענ"ד, טעות כאן. הריקודים בשמחת תורה, הינם מעוגנים ב"הלכה", ובמנהגים מוגדרים בהחלט. לא ביטויי שמחה הם בעלמא. יסודם בדין "הקפות", כאשר מנהג דין הקפות - קשורות דווקא בס"ת!
אין הגדרת מנהגי שמחת תורה, הרגשי "שמחה על שנתן לנו הקב"ה את התורה", אלא קיום דין, הלכה, ומנהג ברור.
ממילא, אין מקום להמציא אופני שמחה חדשים, בלי יסוד הלכתי מפורש.

יש מנהג ההקפות שחידש רבינו האר"י, ומלבד זאת יש את עניין ריבוי השמחה לכבודה של תורה.
לא מצאנו שהריקודים באים מתוך הגדרה הלכתית כהבנתך, אלא משום שזה ביטוי של שמחה.

הקביעה שלך 'אין מקום להמציא אופני שמחה חדשים בלי יסוד הלכתי מפורש', קצת קשה לקבלה.

[באמונתו]

ברור שלא משנים ח"ו מהסבתא, מנהג ישראל - תורה וקדוּשה, וכל המשנה ידו על התחתונה, ולמטה מטה. האִם מבינים א"ל, לא רלוונטי כלל למעשה, ועיין המצורף פה.
לגופו של עניין, לענ"ד, טעות כאן. הריקודים בשמחת תורה, הינם מעוגנים ב"הלכה", ובמנהגים מוגדרים בהחלט. לא ביטויי שמחה הם בעלמא. יסודם בדין "הקפות", כאשר מנהג דין הקפות - קשורות דווקא בס"ת!
אין הגדרת מנהגי שמחת תורה, הרגשי "שמחה על שנתן לנו הקב"ה את התורה", אלא קיום דין, הלכה, ומנהג ברור.
ממילא, אין מקום להמציא אופני שמחה חדשים, בלי יסוד הלכתי מפורש.

יש מנהג ההקפות שחידש רבינו האר"י, ומלבד זאת יש את עניין ריבוי השמחה לכבודה של תורה.
לא מצאנו שהריקודים באים מתוך הגדרה הלכתית כהבנתך, אלא משום שזה ביטוי של שמחה.
הקביעה שלך 'אין מקום להמציא אופני שמחה חדשים בלי יסוד הלכתי מפורש', קצת קשה לקבלה.

להיפך! ראה הספר "תולדות חג שמחת תורה", עמוד 259 ואילך, כיצד הועתקו והועברו בימי האר"י ההקפות מהושענא רבה לשמחת תורה, ושלמעשה, המנהג המקורי הייתה הוצאת כל ספרי התורה מארון הקודש לבד, תוך כדי אמירת: אנא ה' הושיעה נא...
שם מפורש יותר, כי יסוד מנהג ש"ת - שייך בס"ת דווקא, שכל שאר מנהגי היום "סובבים" אותם, ומסתעפים משם.

יש להוסיף עוד, כי גם בשמחת תורה, נהגו לעיתים בבהכ"נ לרקוד מעגלים, אף בלא ס"ת תוך ריקוד מעגלם ממש, ע"ד המקובל בחתונות, מעגלי גברים מלבד החתן, נשים מלבד הכלה, אך לא ירקדו באין נמצא שם חתן לגמרי, כמו בעדיין לא הגיע. אף בנשים לא ירקדו בלי כלה.
לכן, גם בשמחת תורה, לא שייך ריקודים ומעגלים בחדר שאין ס"ת כלל שם, אשר ממילא לא שייך בנשים מאחורי מחיצתם.

[יוסף חיים אוהב ציון]

על הגר"א כתוב שהיה מרקד, בשלמי ציבור יש הבטחה שמי שישמח וירקד יהיו לו בנים ת"ח .
חזינו שיש ענין בשמחה והריקודים. וידוע מה שמסופר על אבין של מרן הגרע"י המכונה ר' יעקב גלה זצ"ל
שזכה לבן כזה על שהיה מפזז ומכרכר לכבודה התורה ביום שמח"ת.

[אשי ישראל]

אני מציע כיוון לשיטת חשיבה:

יש דברים שהם היפך ממסורת ישראל.

לעומת זאת, יש דברים שזרים לנו רק מפני שלא הורגלנו בהם. לדוגמא - אשכנזים שלא מכירים ספרדים יגידו ש"שירת הבקשות" היא הנהגה שאינה מתאימה לשבת קודש, וכך גם יגידו על מנהג ה'חינה'. ותימנים יגידו שמנהג ה'חלאקה' או "טיש" ו"שיריים" הוא מנהג גויים. ובקהילות מסוימות יאמרו שקדיש של ילדה יתומה בת חמש זה מנהגי גויים, וכן הלאה [אל תיתפסו לדוגמאות! יש דוגמאות הרבה יותר טובות. העיקר העיקרון]. לכן, מי שנולד למשפחה שהאמא תימניה והאבא אשכנזי הוא כבר ידבר אחרת.

אז האם ריקודי נשים בשמחת תורה הם היפך המסורת או סתם דבר שלא הורגלנו בו? איך נדע?
[וכמובן שכדי שהשאלה תהיה נקיה משיקולים נוספים אז נגדיר שמדובר דווקא כאשר הריקודים הם בצניעות, מתוך יראת שמים, בלי קשר לפמיניזם, ונגיד שמדובר ללא ס"ת בעזרת הנשים, והריקודים מסביב לחומש]
לכן, בואו נדמיין שבעוד חמישים שנה, הנכדה שלנו חוזרת מבית הכנסת בשמחת תורה, ומספרת לנו על ההקפות הנפלאות בעזרת הנשים, עם הרבנית, ועם אשת האדמו"ר, ואיך עשו בעזרת הנשים "סיום" על ספר חפץ חיים ורקדו איתו, וכן הלאה. האם נאמר לנכדה שלנו שזה מנהג זר לנו, או שמא נשמח שמנהג זה הפך להיות חלק טבעי ממנהגי בית הכנסת?

[עזריאל ברגר]

שאלה רצינית:
לפחות אצל החרדים, כל הנשים מסתכלים אל ריקוד הגברים. ולמה אינן עושות ריקוד בשביל עצמן?

וגם משום שאין אצלם ס"ת (ג. קריב לא חשב על הרעיון הזה, בינתיים)

מו"ח רגיל לומר על כגון דא: מי שלא מכיר - תבוא עליו ברכה.
לצערי כבר ידוע לי על מקומות (גם כאלו המכונים "אורתודוקסיים") שמביאים ס"ת לעזרת נשים והנשים רוקדות עמו, או עכ"פ שרוקדות בלא ס"ת.

[באמונתו]

על הגר"א כתוב שהיה מרקד, בשלמי ציבור יש הבטחה שמי שישמח וירקד יהיו לו בנים ת"ח .
חזינו שיש ענין בשמחה והריקודים. וידוע מה שמסופר על אבין של מרן הגרע"י המכונה ר' יעקב גלה זצ"ל
שזכה לבן כזה על שהיה מפזז ומכרכר לכבודה התורה ביום שמח"ת.

מעשה רב (בהלכות סוכה):

הגאון ז"ל היה שמח מאד בחג הסוכות, וביותר בשמיני עצרת, כי הוא יותר יום שמחה מכל ימי החג ע"פ הסוד, ואומרים פיוטים ברנה וקול זמרה, האדרת והאמונה, ויאתיו, תתברך ותשתבח שבמעמדות אחר אני מאמין, וכיוצא בזה מפיוטים. ושמחים שמחה גדולה. ובש"ת היו מקיפים הבימה עם הס"ת שבעה פעמים, אין פוחתין מהם, אבל מוסיפין עליהם. ומנגנים התשבחות הנ"ל, וגם הברוך שמך שבשערי ציון שחיבר האר"י ז"ל, והוא ז"ל היה הולך לפני הס"ת שמח מאד ברוב עוז וחדוה, וחכמת אדם תאיר פניו כלפיד אש בוערת, ומספק כף אל כף, ומפזז ומכרכר בכל עז לפני הס"ת, ואחר סיום המשוררים החרוז אמר הוא אחריהם, וכשהוחזר הס"ת לאה"ק, שוב לא היה שמח כ"כ, רק כמו שאר יום טוב:

[באמונתו]

שאלה רצינית:
לפחות אצל החרדים, כל הנשים מסתכלים אל ריקוד הגברים. ולמה אינן עושות ריקוד בשביל עצמן?

וגם משום שאין אצלם ס"ת (ג. קריב לא חשב על הרעיון הזה, בינתיים)

מו"ח רגיל לומר על כגון דא: מי שלא מכיר - תבוא עליו ברכה.
לצערי כבר ידוע לי על מקומות (גם כאלו המכונים "אורתודוקסיים") שמביאים ס"ת לעזרת נשים והנשים רוקדות עמו, או עכ"פ שרוקדות בלא ס"ת.

שמעתי מעשה שהיה עם אשה אחת רפורמית רווקה, ורקדה עם ס"ת רח"ל בהתרגשות רבה, ושאלוה מה הרגישה, והשיבה הרגשתי כאילו אני מחזיקה תינוק...

[אבני גזית]

על הגר"א כתוב שהיה מרקד, בשלמי ציבור יש הבטחה שמי שישמח וירקד יהיו לו בנים ת"ח .
חזינו שיש ענין בשמחה והריקודים. וידוע מה שמסופר על אבין של מרן הגרע"י המכונה ר' יעקב גלה זצ"ל
שזכה לבן כזה על שהיה מפזז ומכרכר לכבודה התורה ביום שמח"ת.

מעשה רב (בהלכות סוכה):

הגאון ז"ל היה שמח מאד בחג הסוכות, וביותר בשמיני עצרת, כי הוא יותר יום שמחה מכל ימי החג ע"פ הסוד, ואומרים פיוטים ברנה וקול זמרה, האדרת והאמונה, ויאתיו, תתברך ותשתבח שבמעמדות אחר אני מאמין, וכיוצא בזה מפיוטים. ושמחים שמחה גדולה. ובש"ת היו מקיפים הבימה עם הס"ת שבעה פעמים, אין פוחתין מהם, אבל מוסיפין עליהם. ומנגנים התשבחות הנ"ל, וגם הברוך שמך שבשערי ציון שחיבר האר"י ז"ל, והוא ז"ל היה הולך לפני הס"ת שמח מאד ברוב עוז וחדוה, וחכמת אדם תאיר פניו כלפיד אש בוערת, ומספק כף אל כף, ומפזז ומכרכר בכל עז לפני הס"ת, ואחר סיום המשוררים החרוז אמר הוא אחריהם, וכשהוחזר הס"ת לאה"ק, שוב לא היה שמח כ"כ, רק כמו שאר יום טוב:

מעשה לסתור עצמך?

[באמונתו]

אני מציע כיוון לשיטת חשיבה:
יש דברים שהם היפך ממסורת ישראל.
לעומת זאת, יש דברים שזרים לנו רק מפני שלא הורגלנו בהם. לדוגמא - אשכנזים שלא מכירים ספרדים יגידו ש"שירת הבקשות" היא הנהגה שאינה מתאימה לשבת קודש, וכך גם יגידו על מנהג ה'חינה'. ותימנים יגידו שמנהג ה'חלאקה' או "טיש" ו"שיריים" הוא מנהג גויים. ובקהילות מסוימות יאמרו שקדיש של ילדה יתומה בת חמש זה מנהגי גויים, וכן הלאה [אל תיתפסו לדוגמאות! יש דוגמאות הרבה יותר טובות. העיקר העיקרון]. לכן, מי שנולד למשפחה שהאמא תימניה והאבא אשכנזי הוא כבר ידבר אחרת.
אז האם ריקודי נשים בשמחת תורה הם היפך המסורת או סתם דבר שלא הורגלנו בו? איך נדע?
[וכמובן שכדי שהשאלה תהיה נקיה משיקולים נוספים אז נגדיר שמדובר דווקא כאשר הריקודים הם בצניעות, מתוך יראת שמים, בלי קשר לפמיניזם, ונגיד שמדובר ללא ס"ת בעזרת הנשים, והריקודים מסביב לחומש]
לכן, בואו נדמיין שבעוד חמישים שנה, הנכדה שלנו חוזרת מבית הכנסת בשמחת תורה, ומספרת לנו על ההקפות הנפלאות בעזרת הנשים, עם הרבנית, ועם אשת האדמו"ר, ואיך עשו בעזרת הנשים "סיום" על ספר חפץ חיים ורקדו איתו, וכן הלאה. האם נאמר לנכדה שלנו שזה מנהג זר לנו, או שמא נשמח שמנהג זה הפך להיות חלק טבעי ממנהגי בית הכנסת?

לענ"ד, טעות כאן;

הרי מנהגי ישראל קדושים - תורה הם, ללא שום חילוק אם מדובר במנהגי אשכנז, ספרד, תימנים וכו' וכברור מאיליו.

מאידך, דבר שלא מקובל בשום מקום מקהילות קדושות של ישראל, לא מתנגדים ולא חסידים, לא ספרדים ולא תימנים... נחשב כזר, פסול, מופקע.

"זאת התורה לא תהא מוחלפת", לא בחמישים שנה הבאות, ולא בחמש מאות שנים מעתה!

העובדה ההיסטורית, אשר ישנם מנהגים, שלכאורה התחדשו במאות שנים אחרונות, דבר זה הוא דווקא עפ"י גדולי ישראל ברוח הקודש ממש, למשל מקצת מנהגי שמחת תורה הנ"ל - מן האר"י הקדוש זצ"ל.
שום מנהג בעולם לא יתקבל, ללא אישור מפורש של גדולי הדורות.

[באמונתו]

על הגר"א כתוב שהיה מרקד, בשלמי ציבור יש הבטחה שמי שישמח וירקד יהיו לו בנים ת"ח .
חזינו שיש ענין בשמחה והריקודים. וידוע מה שמסופר על אבין של מרן הגרע"י המכונה ר' יעקב גלה זצ"ל
שזכה לבן כזה על שהיה מפזז ומכרכר לכבודה התורה ביום שמח"ת.

מעשה רב (בהלכות סוכה):

הגאון ז"ל היה שמח מאד בחג הסוכות, וביותר בשמיני עצרת, כי הוא יותר יום שמחה מכל ימי החג ע"פ הסוד, ואומרים פיוטים ברנה וקול זמרה, האדרת והאמונה, ויאתיו, תתברך ותשתבח שבמעמדות אחר אני מאמין, וכיוצא בזה מפיוטים. ושמחים שמחה גדולה. ובש"ת היו מקיפים הבימה עם הס"ת שבעה פעמים, אין פוחתין מהם, אבל מוסיפין עליהם. ומנגנים התשבחות הנ"ל, וגם הברוך שמך שבשערי ציון שחיבר האר"י ז"ל, והוא ז"ל היה הולך לפני הס"ת שמח מאד ברוב עוז וחדוה, וחכמת אדם תאיר פניו כלפיד אש בוערת, ומספק כף אל כף, ומפזז ומכרכר בכל עז לפני הס"ת, ואחר סיום המשוררים החרוז אמר הוא אחריהם, וכשהוחזר הס"ת לאה"ק, שוב לא היה שמח כ"כ, רק כמו שאר יום טוב:

מעשה לסתור עצמך?

כאן הרי מפורש, שלא שייך כל מנהגי השמחה המיוחדת של שמחת תורה, ללא ס"ת ממש!

[אבני גזית]

על הגר"א כתוב שהיה מרקד, בשלמי ציבור יש הבטחה שמי שישמח וירקד יהיו לו בנים ת"ח .
חזינו שיש ענין בשמחה והריקודים. וידוע מה שמסופר על אבין של מרן הגרע"י המכונה ר' יעקב גלה זצ"ל
שזכה לבן כזה על שהיה מפזז ומכרכר לכבודה התורה ביום שמח"ת.

מעשה רב (בהלכות סוכה):

הגאון ז"ל היה שמח מאד בחג הסוכות, וביותר בשמיני עצרת, כי הוא יותר יום שמחה מכל ימי החג ע"פ הסוד, ואומרים פיוטים ברנה וקול זמרה, האדרת והאמונה, ויאתיו, תתברך ותשתבח שבמעמדות אחר אני מאמין, וכיוצא בזה מפיוטים. ושמחים שמחה גדולה. ובש"ת היו מקיפים הבימה עם הס"ת שבעה פעמים, אין פוחתין מהם, אבל מוסיפין עליהם. ומנגנים התשבחות הנ"ל, וגם הברוך שמך שבשערי ציון שחיבר האר"י ז"ל, והוא ז"ל היה הולך לפני הס"ת שמח מאד ברוב עוז וחדוה, וחכמת אדם תאיר פניו כלפיד אש בוערת, ומספק כף אל כף, ומפזז ומכרכר בכל עז לפני הס"ת, ואחר סיום המשוררים החרוז אמר הוא אחריהם, וכשהוחזר הס"ת לאה"ק, שוב לא היה שמח כ"כ, רק כמו שאר יום טוב:

מעשה לסתור עצמך?

כאן הרי מפורש, שלא שייך כל מנהגי השמחה המיוחדת של שמחת תורה, ללא ס"ת ממש!

הנושא של לשמוח דווקא עם ס"ת הוא נושא נפרד.
אני מתכוון לתזה שיסדת, כי אין לשמוח אלא לפי הגדרים שקבעו רבותינו. הנה לשונך לעיל

אין הגדרת מנהגי שמחת תורה, הרגשי "שמחה על שנתן לנו הקב"ה את התורה", אלא קיום דין, הלכה, ומנהג ברור.
ממילא, אין מקום להמציא אופני שמחה חדשים, בלי יסוד הלכתי מפורש.

על זאת אני חושב שטעית, וכל צורות השמחה, כולל הכריעות של לוי והלפידים של רבן גמליאל, הכל בכלל שמחת תורה הוא. והקטע שהבאת על הגר"א ז"ל יוכיח.

[אשי ישראל]

שמעתי מעשה שהיה עם אשה אחת רפורמית רווקה, ורקדה עם ס"ת רח"ל בהתרגשות רבה, ושאלוה מה הרגישה, והשיבה הרגשתי כאילו אני מחזיקה תינוק...

אני לא בטוח שהבנתי בדיוק מה באת להגיד, אבל נראה לי שהבנתי בערך את הכיוון...

באופן כללי, שאלות מהסוג הזה מעלות בכולנו רגשות חזקים נגד, כיון שאנחנו אחרי עשרות עשרות שנים של ריפורמה, שפגעה קשה בתורה ובמסורת ישראל. לכן, מי שמתנגד יביא את כל הסיפורים על ריפורמיות וכדו'.
אבל, צריך לזכור שיש גם דברים שהשתנו לטובה: היום יש בכל בית כנסת עזרת נשים, ונשים יודעות קרוא וכתוב, ובאות להתפלל, ולומדות בבית יעקב, ויוצאות לעבוד ולפרנס, וכו' (חלק מהרשימה זה שינויים לרעה, לפחות בעיני חלק מחברי הפורום, אבל חלקם בודאי טוב). לכן, צריך להיזהר שהחששות וההתנגדות לריפורמיות לא יגרמו לנו לפגוע גם בנשים יראות השמים, באשתך ובאשתי ובקרובות המשפחה שלך.

לכן, בנוסף לשאלות כמו "האם זה בא/גולש למחוזות ריפורמיים", שהיא חשובה, צריך גם לחשוב מה נאמר במידה ובאיזו חסידות יעשו ריקודים לנשים, מתוך יראת שמים? האם יש מי מנשותינו יראות השמים שמרגישה צורך לרקוד בשמחת תורה בעצמה? האם מישהי מהן עלולה להיחלש דוקא בגלל שאין ריקודים בעזרת הנשים? האם זה טוב או רע שיש נשים שרוצות לרקוד בעצמן?

אני מציע שבמקום להביא סיפורים מהקצה, על אשה ריפורמית [או לאידך גיסא - סיפור על איזו צדיקה יראת שמים שהריקוד חיזק אותה להמשיך לתמוך בבעלה האברך], ננסה לחשוב עקרונית כיצד אמורים להסתכל על התופעה.

[אשי ישראל]

שום מנהג בעולם לא יתקבל, ללא אישור מפורש של גדולי הדורות.

בעיני כדאי לפתוח אשכול נפרד בו תידון השאלה החשובה - האם יש מנהגים שהתקבלו בלי אישור מפורש של גדולי הדורות? (דהיינו שהעם נהג בהם, וכך הם התפשטו בעמ"י, אף שגדולי הדור לא אישרו אותם). להבנתי לא כדאי לפתוח את זה כאן, כי זה נושא רחב, שעומד בפני עצמו.

כאן באשכול, אפשר להמשיך לדון בנושא גם בלי קשר לשאלתך. שהרי ניתן, אליבא דשיטתך, לדון כאן בשאלה: האם ייתכן שמנהג כזה יתקבל בעתיד [בעוד 50 שנה, לדוגמא], ע"י מי מגדולי הדור [או כולם]?
כדי לדון על כך, אנו יושבי הפורום, מנסים להפעיל את מוחנו, את הידע התורני שיש לנו, את הידע ההסטורי שיש לנו, ולנסות להבין יחד האם מנהג שכזה הוא טוב או רע, וממילא האם יש סיכוי שיתקבל בעתיד.

[אשי ישראל]

על זאת אני חושב שטעית, וכל צורות השמחה, כולל הכריעות של לוי והלפידים של רבן גמליאל, הכל בכלל שמחת תורה הוא. והקטע שהבאת על הגר"א ז"ל יוכיח.

אתם דנים האם הריקודים בעזרת הגברים בנויים סביב ההקפות סביב הס"ת. [לפי הצד הראשון יצא שבמקום בו אין ספרי תורה, כגון אצל יהודים שהושלכו למחנות בסיביר, לא היה שם ענין לרקוד בשמחת תורה?]

אבל גם אם תגיעו למסקנה חיובית, עדיין יש לשאול:
האם אין בשמחת תורה גם מנהגי שמחה שאינם קשורים להקפות סביב הס"ת? [לדוגמא: כמדומה לי שיש קהילות בהם נהגו (מנהג שוטים, או מנהג חכמים? אינני יודע) לשתות בשמחת תורה, ומן הסתם הוא כדי להרבות את השמחה]. אז מדוע ריקודים סתם אינם יכולים גם כן להיות מנהג שמטרתו לעורר שמחה סביב היום?

[באמונתו]

על הגר"א כתוב שהיה מרקד, בשלמי ציבור יש הבטחה שמי שישמח וירקד יהיו לו בנים ת"ח .
חזינו שיש ענין בשמחה והריקודים. וידוע מה שמסופר על אבין של מרן הגרע"י המכונה ר' יעקב גלה זצ"ל
שזכה לבן כזה על שהיה מפזז ומכרכר לכבודה התורה ביום שמח"ת.

מעשה רב (בהלכות סוכה):

הגאון ז"ל היה שמח מאד בחג הסוכות, וביותר בשמיני עצרת, כי הוא יותר יום שמחה מכל ימי החג ע"פ הסוד, ואומרים פיוטים ברנה וקול זמרה, האדרת והאמונה, ויאתיו, תתברך ותשתבח שבמעמדות אחר אני מאמין, וכיוצא בזה מפיוטים. ושמחים שמחה גדולה. ובש"ת היו מקיפים הבימה עם הס"ת שבעה פעמים, אין פוחתין מהם, אבל מוסיפין עליהם. ומנגנים התשבחות הנ"ל, וגם הברוך שמך שבשערי ציון שחיבר האר"י ז"ל, והוא ז"ל היה הולך לפני הס"ת שמח מאד ברוב עוז וחדוה, וחכמת אדם תאיר פניו כלפיד אש בוערת, ומספק כף אל כף, ומפזז ומכרכר בכל עז לפני הס"ת, ואחר סיום המשוררים החרוז אמר הוא אחריהם, וכשהוחזר הס"ת לאה"ק, שוב לא היה שמח כ"כ, רק כמו שאר יום טוב:

מעשה לסתור עצמך?

כאן הרי מפורש, שלא שייך כל מנהגי השמחה המיוחדת של שמחת תורה, ללא ס"ת ממש!

הנושא של לשמוח דווקא עם ס"ת הוא נושא נפרד.
אני מתכוון לתזה שיסדת, כי אין לשמוח אלא לפי הגדרים שקבעו רבותינו. הנה לשונך לעיל

אין הגדרת מנהגי שמחת תורה, הרגשי "שמחה על שנתן לנו הקב"ה את התורה", אלא קיום דין, הלכה, ומנהג ברור.
ממילא, אין מקום להמציא אופני שמחה חדשים, בלי יסוד הלכתי מפורש.

על זאת אני חושב שטעית, וכל צורות השמחה, כולל הכריעות של לוי והלפידים של רבן גמליאל, הכל בכלל שמחת תורה הוא. והקטע שהבאת על הגר"א ז"ל יוכיח.

עובדה היא שבכל ק"ק, כל השנים, לא משנים שום דבר במנהגי שמחת תורה, לא בארץ ישראל לא בחו"ל, אלא ממשיכים מנהגי מסורת אבותינו ואבות אבותינו בדיוק.

אין ספק שכל המנהגים מכוונים, מוקפדים ומדוקדקים לגמרי, הן לפי הלכה ונגלה, הן לפי קבלה ונסתר. ממילא, אין מקום ועניין לבדות לבד כלל, שום שמחה חדשה. חדש אסור מן התורה!

השורש ש"תורה מן השמים" משמע לומר, שלא קיים ביהדות אותנטית מקום, להמציא מושכלות מבינתנו, ולבדות לבדו מהלב רגשות, אלא "הכול בכתב מיד ה' עלי השכיל".

כבר בדרכי משה הקצר - אורח חיים סימן תרסט: כתב מהרי"ק שורש ט' בשם תשובת הגאונים, דביום שמחת תורה נוהגין לרקוד אפילו זקנים בשעה שאומרים קילוסים לספר תורה, אף על פי שאין מרקדין ביום טוב, משום כבוד התורה נהגו היתר, עכ"ל:

[באמונתו]

שמעתי מעשה שהיה עם אשה אחת רפורמית רווקה, ורקדה עם ס"ת רח"ל בהתרגשות רבה, ושאלוה מה הרגישה, והשיבה הרגשתי כאילו אני מחזיקה תינוק...

אני לא בטוח שהבנתי בדיוק מה באת להגיד, אבל נראה לי שהבנתי בערך את הכיוון...
באופן כללי, שאלות מהסוג הזה מעלות בכולנו רגשות חזקים נגד, כיון שאנחנו אחרי עשרות עשרות שנים של ריפורמה, שפגעה קשה בתורה ובמסורת ישראל. לכן, מי שמתנגד יביא את כל הסיפורים על ריפורמיות וכדו'.
אבל, צריך לזכור שיש גם דברים שהשתנו לטובה: היום יש בכל בית כנסת עזרת נשים, ונשים יודעות קרוא וכתוב, ובאות להתפלל, ולומדות בבית יעקב, ויוצאות לעבוד ולפרנס, וכו' (חלק מהרשימה זה שינויים לרעה, לפחות בעיני חלק מחברי הפורום, אבל חלקם בודאי טוב). לכן, צריך להיזהר שהחששות וההתנגדות לריפורמיות לא יגרמו לנו לפגוע גם בנשים יראות השמים, באשתך ובאשתי ובקרובות המשפחה שלך.
לכן, בנוסף לשאלות כמו "האם זה בא/גולש למחוזות ריפורמיים", שהיא חשובה, צריך גם לחשוב מה נאמר במידה ובאיזו חסידות יעשו ריקודים לנשים, מתוך יראת שמים? האם יש מי מנשותינו יראות השמים שמרגישה צורך לרקוד בשמחת תורה בעצמה? האם מישהי מהן עלולה להיחלש דוקא בגלל שאין ריקודים בעזרת הנשים? האם זה טוב או רע שיש נשים שרוצות לרקוד בעצמן?
אני מציע שבמקום להביא סיפורים מהקצה, על אשה ריפורמית [או לאידך גיסא - סיפור על איזו צדיקה יראת שמים שהריקוד חיזק אותה להמשיך לתמוך בבעלה האברך], ננסה לחשוב עקרונית כיצד אמורים להסתכל על התופעה.

העיקרון הוא שלא משנים מן המסורה הנאמנה והמקודשת שלנו, וגם לעולם לא ישנו בעתיד מאומה הימנה.

[באמונתו]

שום מנהג בעולם לא יתקבל, ללא אישור מפורש של גדולי הדורות.

בעיני כדאי לפתוח אשכול נפרד בו תידון השאלה החשובה - האם יש מנהגים שהתקבלו בלי אישור מפורש של גדולי הדורות? (דהיינו שהעם נהג בהם, וכך הם התפשטו בעמ"י, אף שגדולי הדור לא אישרו אותם). להבנתי לא כדאי לפתוח את זה כאן, כי זה נושא רחב, שעומד בפני עצמו.
כאן באשכול, אפשר להמשיך לדון בנושא גם בלי קשר לשאלתך. שהרי ניתן, אליבא דשיטתך, לדון כאן בשאלה: האם ייתכן שמנהג כזה יתקבל בעתיד [בעוד 50 שנה, לדוגמא], ע"י מי מגדולי הדור [או כולם]?
כדי לדון על כך, אנו יושבי הפורום, מנסים להפעיל את מוחנו, את הידע התורני שיש לנו, את הידע ההסטורי שיש לנו, ולנסות להבין יחד האם מנהג שכזה הוא טוב או רע, וממילא האם יש סיכוי שיתקבל בעתיד.

מי שמכיר גדולי הדור שליט"א אפילו מעט, אף גדולי הדור שלפנינו ושלפני פנינו, ודאי ישְחק.

[עתניאל בן קנז]

ציטוט מתוך מאמר העוסק בחלקם של הנשים בהקפות שמחת תורה.

הנשים בשמחת תורה
השתתפות הנשים במנהגי השמחה
ענין נוסף שהיה מיוחד בשמחת תורה, הוא השתתפות הנשים במהלך מנהגי השמחה, ביום נעלה זה. ובאם במשך ימות השנה היה חלקם של הנשים מועט במנהגי בית הכנסת והשתתפות בתפילות. הרי במנהגי שמחת תורה היה חלק השתתפותם רב יותר.
בספרי האחרונים ציינו המקור לדבר, שאף כך נהגו בבית המקדש, שבשעת זמני השמחה המיוחדים התקינו מקום מיוחד לנשים, שיוכלו להשתתף ולחזות במאורעות השמחה, וכמובא בדברי חז"ל (סוכה נא.- נב.).
ויש שציינו (ראה 'שערי רחמים' [לרש"י ליפשיץ], על 'שערי אפרים' לראז"מ, שער ח' סקכ"ו; ומעין זה ב'כתר שם טוב' - גאגין, ח"ז עמ' רלז) מקור לדבר - על פי המובא בפוסקים אודות כמה ממנהגי שמחת תורה, שהם דומים ממנהגי 'הקהל'. וכשם שבמצוות הקהל אמרה תורה (דברים לא, יב) "הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגו'", אף בשמחת תורה נהגו כן, להשתתף כל העדה בשמחת התורה.
כיבוד ספרי התורה בשמחת תורה
המנהג בהרבה קהילות היה שביום שמיני עצרת, היו הנשים מתאספות בבית הכנסת להתעסק עם ספרי התורה - לכבוד שמחת התורה.
נעתיק תיאור ממנהגי קהילת אייזנשטאט (מובא בספר חדש בחדשו לרמא"ז קינטסלכער, עמ' פג; תרגום מדייטש) "אחר הצהרים שייך כבר יותר לשמחת תורה, בבית הגבאי של חברת 'מלבוש ערומים', מתקיימת סעודת החברה מלווה בדרשה, ואילו ה'נשים הצדקניות' - מעין 'חברא קדישא' של הנשים, מוזמנות על ידי השמש לבית הכנסת לטקס מיוחד במינו. במשך כל השנה אין לנשים אפשרות להשתתף באופן פעיל בתפילות, ובליל שבת בסוכות אף שערי עזרת הנשים נעולות בפניהן כדי שתשגחנה על הנרות הדולקות בתוך הסוכות. עכשיו תפקידן של הנשים להכין את ספרי התורה לתפילת ליל שמחת תורה. ... רק ילדים מורשים לעתים לצפות בנעשה, ואף לעזור. לגברים הכניסה אסורה. בלילה מתנוצץ הכל מכסף ומפנינים, כל כלי הקודש מוצגים סביב ארון הקודש...".
וכן יש תיאורים דומים מקהילות שונות, שבו נתנו לנשים להתעסק בספרי התורה - לכבודה של תורה, ביום שמחת תורה.
מנהג זה - שנשים מתעסקות עם ספרי התורה בשמחת תורה, כמר מוזכר בדברי הראשונים. וכמובא במנהגי מהר"ש מנוישטט (- רבו של המהרי"ל, סימן צז) "המפות מן הספרי תורה שגללו הנשים בשמחת תורה, אמר מהר"ש זצ"ל דשלא כדין עשו". לא ברור מתוך הדברים מדוע 'שלא כדין עשו', ואיזה פגם היה במעשיהם. על כל פנים מדבריו למדנו על המנהג הקדום שהתעסקו הנשים בספרי התורה ביום 'שמחת תורה'.
בעיר בעלזא היה המנהג 'שביום שמיני עצרת אחר התפילה היה פתוח ארון הקודש בבית הכנסת עד הערב, ונשים הלכו עם הבנות הקטנות שלהן לנשק הספר תורה '.
בשעת ההקפות
אף במעמד ה'הקפות' שנהגו בתפוצות ישראל, להקיף עם ספרי התורה בשירה ובזמרה, בריקודים ומחולות, נהגו בתפוצות ישראל שהנשים באו להשתתף ולחזות במעמד נעלה זה. והיו מתאספות בעזרת נשים, ומחוץ לבית הכנסת - סמוך לחלונות ולפתחים, בכדי שיוכלו להשתתף ממקומם המיוחד להם. וכפי שבאו התיאורים הרבים בכל ספרי המנהגים והקהילות .
ובאמרי פנחס מתואר אודות הרה"ק ר' פינחס מקאריץ זי"ע: "אדמו"ר זצוק"ל, אף על פי שבכל השנה הקפיד מאוד לבל תבואנה אפילו תינוקות קטנות בבית מדרשו, ואמר שקשה למחשבות זרות. וכן גם הקפיד על מה שהרבה פעמים התראו נשים וקטנות בחצר הבית המדרש ותחת החלונות לשמוע תפלתו, אבל בעת ההקפות לא היה מקפיד כלל על זה , ואמר שכתוב 'שרפים עומדים ממעל לו', פירוש שהשרפים עומדים על המשמר כמו אנשי חיל, ושומרים אותנו 'ממעל לו' - פירוש לבלתי נמעל ח"ו להשי"ת, ועתה כל התבן וכל הקש וכל הפסולת, הכל נשרף באש הקדושה, שנתקרב ונשתשל מעולמות העליונים לעולם הזה, ואין כח לשום מחשבה זרה לפעול ח"ו לכל איש המשמח עתה בשמחת התורה".
וסיפר הרה"ק ר' ברוך מסערט ויז'ניץ זצ"ל חתנו (בזוו"ר) של מרן מהרי"ד זי"ע "בבעלזא היה המנהג שהנשים היו נדחפות סמוך לדלת הכניסה לבית הכנסת, והגבאים היו צועקים בקול גדול שילכו, וניסו לגרשן, ולא עלתה בידם. עד שהיה מגיע המהרי"ד זי"ע בעצמו, ומגרשם עם ה'גארטיל' שלו. והיו הנשים נדחפות לקבל מכה מה'גארטיל', כי היה ידוע שמי שקיבלה מכה היתה נושעת במה שהיתה זקוקה...".
בהזדמנות אחת, פנה מרן מהרי"ד זי"ע אל הסובבים ושאלם בלשון מליצה, מדוע אנו מוצאים תמיד נטיה אצל הנשים להדחק למקום - בעת שירה וזמרה. השיב חתנו הרה"ק ר' פנחס מאוסטילה זצ"ל בטעם הדבר, משום דכל חיותם הוא מניגון. שהרי הגמרא (קידושין לב:) מוכיחה את חיוב הנשים במזוזה, מדכתיב בפרשת מזוזה 'למען ירבו ימיכם', ו'נשי לא בעי חיי'?. והנה אם נקרא את הגמ' בלא נעימה וניגון, יהיה זאת בלשון ניחותא, דנשים לא בעי חיי ח"ו. ורק כאשר קוראים זאת בניגון תמיה, מובן כוונת הגמ' דאף נשים צריכים חיים. נמצא שכל חיותם הוא רק מן הניגון...
הפטיר מרן מהרי"ד זי"ע, שאין טעם זה עיקר, אלא על פי מה שאיתא בגמרא (סוכה נא.) שתקנו תיקון גדול בשעת שמחת בית השואבה, שיהיו אנשים מלמטה ונשים מלמעלה. והנה הלווים עמדו לזמר על מעלת העזרת נשים המובילות לשער ניקנור, נמצא שהנשים שעמדו למעלה, היו קרובים יותר למקור השירה - הלווים שעמד על המעלות - ולכן נשמתם שואפת יותר לשירה וזמרה...
זהירות על שמירת גדרי הקדושה
והנה מנהג האמור - שבו הנשים השתתפו במעמדי השמחה בשמחת תורה, הביא את גדולי ישראל לעמוד על המשמר, ולהזהיר בזהירות יתירה לבל יפרצו גדר ח"ו, שישמרו גדרי הקדושה כיאות, ובמיוחד בזמנים נעלים אלו.
וראה דברים כדרבנות שדרש רבי יונתן אייבשיץ (יערות דבש סוף דרוש ה) אודות הזהירות היתירה בשמחת תורה. "... ובאמת אצלינו בעוונותינו הרבים קרה עצת בלעם, שאמר לבלק 'איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים' (במדבר כד. יד) - והיינו 'אחרית ימים טובים' שהוא שמחת תורה, שאז בעו"ה השטן שולט ... שיש בו תערובות אנשים ונשים ... ונעשית בעוונתינו הרבים פירצה גדולה, מאבדים כל טובה שזכו בימים נוראים כאלה... ומר ורע עלי הענין לעשות כן בגמר של תורה, אשר התורה חוגרת שק על דבר זה. ואמת כי תודה לאל בקהלתי פה אין פרצה זו כלל ח"ו, אבל מעי המו על שאר מקומות כאשר שמעתי... ומאבדים הטובה שזכו בימים הנוראים האלו, ובאמת שימים האלו הם ימי חפץ ומסוגלים לתשובה, אבל צריך להיות בתכלית השמירה, שלא יהיו ח"ו חוזרים לאיתנם".

[באמונתו]

על זאת אני חושב שטעית, וכל צורות השמחה, כולל הכריעות של לוי והלפידים של רבן גמליאל, הכל בכלל שמחת תורה הוא. והקטע שהבאת על הגר"א ז"ל יוכיח.

אתם דנים האם הריקודים בעזרת הגברים בנויים סביב ההקפות סביב הס"ת. [לפי הצד הראשון יצא שבמקום בו אין ספרי תורה, כגון אצל יהודים שהושלכו למחנות בסיביר, לא היה שם ענין לרקוד בשמחת תורה?]
אבל גם אם תגיעו למסקנה חיובית, עדיין יש לשאול:
האם אין בשמחת תורה גם מנהגי שמחה שאינם קשורים להקפות סביב הס"ת? [לדוגמא: כמדומה לי שיש קהילות בהם נהגו (מנהג שוטים, או מנהג חכמים? אינני יודע) לשתות בשמחת תורה, ומן הסתם הוא כדי להרבות את השמחה]. אז מדוע ריקודים סתם אינם יכולים גם כן להיות מנהג שמטרתו לעורר שמחה סביב היום?

אין ספק שכל הריקודים בשמחת תורה, ודאי יסודם ועיקרם במקום ספר תורה. השאלה והמשל של אנשים בסיביר, אינו מבחן הוגן לנידון הזה, לפי שיש מושג של "מנהג שמד", כלומר, כל מיני מנהגים בלתי מבוססים מבחינה הלכתית, אלא שעושים אותם בשעת דחק קיצוני גדול, "כדי שלא תשתכח" תורה, וכמו בגטו קובנה, הנה נטלו ד' מינים בשבת!
אין להביא אפוא שום ראיה וביסוס ממנהגי שואה וכיו"ב.

מן הראוי גם לציין המפורש בפוסקים, שבעצם ריקוד הוא אסור בשבת ויו"ט, רק כשיש ס"ת שרוקדים לכבודו בשמחת תורה, התירו הריקוד. ממילא, בלא ס"ת, שאלה היא, אם יש מקום להתיר ריקוד כלל.

אכן נחלקו הדעות כלפי המשתכרים בשמחת תורה, ומ"מ אלו המצדדים בעד, כמדומני שהכול במסגרת ריקודי ההקפות. מעולם לא שמעתי מי שמשתכר בשמחת תורה אחרי הצהריים בביתו.

[יוסף חיים אוהב ציון]

זכורני שבקרן אורה מבואר שיום שמיני עצרת הוא "יום שמחה". והגע עצמך בבית אסור לרקוד לכבוד התורה?

[באמונתו]

זכורני שבקרן אורה מבואר שיום שמיני עצרת הוא "יום שמחה". והגע עצמך בבית אסור לרקוד לכבוד התורה?

הרי כל מועדי השנה, הינם ימי שמחה, וגם שבת - מנוחה ושמחה היא.

[לבי במערב]

וגם שבת - מנוחה ושמחה היא.

כדאיתא בספרי: וביום שמחתכם - אלו השבתות.

[רציני]

בקובץ אור ישראל (מאנסי. כג, עמוד רמט) כתב וז"ל: אבל בשמח"ת נהגו בויזניץ שהילדות עד י"ב שנים באים לתוך הבהמ"ד, ופעם אמרו לבעל אמ"ח שגם נשים גדולות גונבין עצמם לתוך הביהמ"ד ואולי אפשר לאסור שלא יבואו הילדות, ענה שבאם לא יביאו הילדות אז גם הוא לא יבא להקפות! שלא רצה לשנות מנהג ישראל.

[באמונתו]

מצ"ב (באנגלית) מעשה מעניין, נוגע לעניין הזה:

[אשי ישראל]

מצ"ב (באנגלית) מעשה מעניין, נוגע לעניין הזה:

מישהו יכול לבאר בעברית מה עיקרי הדברים שם?