פורום אוצר החכמה

אף שאין לנו עסק בנסתרות,
הלב חושק לדעת, מהו הענין המיוחד שיש במלכות בית דוד, ומהו הענין של המלכות שהיתה בעשרת השבטים מזרעו של יוסף.
היכן זה קשור עם ההבדל בין לאה אמו של יהודה לרחל אמו של יוסף. ואיך זה רמוז בהנעשה בפרשיות אלו, וישלח - ויחי.
למה מתחילה עומדים כל האחים ביחד עם יהודה כנגד יוסף, ואח"כ כל השבטים מצטרפים דוקא ליוסף, חוץ מבנימין.
ומהי השלימות שתהיה באותו הזמן שעליו נאמר "וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי".

אם מישהו יודע לציין מ"מ לספרי רבותינו שעסקו בענין זה, בבקשה יכתוב כאן.

כתבי חב"ד מלאים בענין זה, ועיקרם במאמרים על פרשת (והפטרת) ויגש במשך הדורות.

במלה אחת: יוסף מייצג את ה'תלמוד', ויהודה מייצג את ה'מעשה', ובפרט דוד המלך.

וכשם שיש דיעות שונות אם המעשה עיקר או התלמוד, כך יש צדדים שונים מי נעלה יותר - יוסף או דוד.

וכשם שלהלכה נפסק ש'מעשה גדול', כך לדורות נקבע שדוד המלך משבט יהודה הוא בראש.

ובענין הקשר המיוחד בין יהודה לבנימין, מבואר שה'מרכז' של עם ישראל הוא שני שבטים אלו, ולכן המצב האידיאלי הוא שהמלך הוא משבט יהודה ובית המקדש הוא בשטח של בנימין.

ורמז לדבר, שתחילת השם יעקב הוא באות י' הרומז ליהודה, ואילו סופו באות ב' הרומז לבנימין. ועוד זאת, ש'יהודה' ו'בנימין' ביחד בגימטריא 'יעקב', הרי שהם המרכז של י"ב בני יעקב.

וראה 'נצח ישראל' להמהר"ל סוף פרק לד:

"יהודה ובנימין היו יושבים קרוב לירושלים שהיא עיקר ארץ ישראל, לכך נחשבו יהודה ובנימין עיקר, ועשרת השבטים הם תוספות"!

זה עניין משיח בן יוסף ומשיח בן דוד
וקצה המזלג יש בזה באבן שלמה בפרקים האחרונים

דרומי כתב:....

וכשם שלהלכה נפסק ש'מעשה גדול', כך לדורות נקבע שדוד המלך משבט יהודה הוא בראש.

???
להלכה נפסק שגדול תלמוד שמביא לידי מעשה (קידושין מ)

כתבתי בקיצור. מהמאמר 'תלמוד גדול שמביא לידי מעשה' מובן שבעצם התכלית הסופית היא המעשה, וכיון שיוסף שייך ל'תלמוד' לכן בפועל מלכות יוסף גדולה יותר בתחילה (הן במצרים, והן אח"כ בתקופת עשרת השבטים), אולם התכלית הסופית כפי שיהיה לעתיד לבוא הוא שתתגלה מעלת ה'מעשה', ולכן 'ודוד עבדי - דוקא - נשיא להם לעולם'.

יש בזה אריכות גדולה מאד, ואין לי פנאי לכתוב כראוי, לכן אכתוב בקיצור נמרץ.
יש בפרשתינו מעשה יהודה ומעשה יוסף.
מעשה יהודה: יהודה נישא ומוליד את ער ואונן, הם נכשלים בעבירה ומתים, ויהודה מייבם את תמר, ועי"ז מקים שם ושארית לער ואונן ע"י פרץ וזרח, ומהתיקון של ער ואונן יבוא מלך המשיח, ודוד עבדי נשיא להם לעולם, ז"א לכל דבר בעולם יש תכלית, ולכל קלקול יש תיקון, והכל מתעלה בסוף אל שורשו ובא אל תיקונו.
מעשה יוסף: יוסף יורד למצרים ערות הארץ, ובא שם לידי נסיון, והוא כמעט מתרצה, ואיתא בגמ' סוטה, שאז נגלה אליו אביו ואומר לו, עתידים אחיך להכתב על כתפות אפוד רצונך שימחה שמך מביניהם? והוא עומד בנסיון, ועי"ז הוא אוחז במידת צדיקו של עולם.
אבל אם יוסף לא היה עומד בנסיון היה נמחה שמו, ולמה לא יהא לו תיקון כאצל יהודה, ולמה לא תועיל לו התשובה?

שאול טועה באחת, ומאבד את המלוכה, שאול באחת ועלתה לו, דוד טועה בשתים ונשאר מלך לעולם, דוד בשתים ולא עלתה לו.

יוסף מייצג את העולם המתוקן, העולם כפי שראוי שיהיה, בעולם כזה שולטת מלכות ה' לגמרי, ואין שם שום מקום לחטא ולטעות, אם היה חוטא היה נמחה שמו, מלכות כזאת כשיש בה טעות אין לה קיום. ולכן משיח בן יוסף נהרג.
יהודה מייצג את עולם התיקון, הוא מייסד את סוד הייבום, שכל קלקול נתקן בחסדו ית', והוא לוקח את כלל ישראל ומביא אותם אל דרגתו ומקומו של יוסף הצדיק. דוד המלך מקים עולה של תשובה, וזהו ענין משיח בן דוד
כך יהיה לעתיד לבוא שיתחברו שני העצים יחדיו, וכל כלל ישראל יתוקן, ויעמוד תחת יהודה במדרגת יוסף הצדיק.

בנימין הוא היחיד מהשבטים שנולד בארץ ישראל, לא השתחוה לעשיו, מד' שמתו בעטיו של נחש, הוא כבר שייך לעולם התיקון, ולכן בית המקדש בחלקו של בנימין.

בנימין הוא נקודת החיבור בין יהודה ליוסף (יוסף מידת יסוד ז"א, דוד מלכות - נוקבא, בנימין יסוד נוקבא, עי' שער הכוונות כוונות פורים ולקו"ת וישלח), ויהודה ויוסף נלחמים עליו, כי הנה המלכים נועדו, כל אחד מהם רוצה לשייך אותו לחלק התיקון שלו.
גם בנחלת א"י עומדת נחלת בנימין בין חלקו של יהודה לחלקו של יוסף, כל אחד אוחז בו מצד אחר, ומשכן שילה היה בחלקו של יוסף ומזבח בחלקו של בנימין, ואחר שחרב משכן שילה לא היה לו שום תקומה, אך בית עולמים בחלקו של יהודה ומזבח בחלקו של בנימין, ואף אחר שנחרב עתיד להבנות.
כי עבדך ערב את הנער, יהודה לוקח עמו את בנימין ואת תיקוניו, ולכן גם כשנתחלקה הממלכה, וירבעם מסיר את כלל ישראל מאחרי ה', מצטרף בנימין אל יהודה ונשאר עמו, כדי לשייך את עולם התיקון - חלקו של בנימין. לחלקו של יהודה - עולם התשובה.

יש בזה אריכות בכתבי המקובלים ובעלי המחשבה, וכתבתי בקיצור נמרץ, ותן לחכם ויחכם עוד.

תודה לכם! נפלא מאד.

אציין גם למהלך של הנצי"ב בענין, מלכות דיהודה היא תורה ומלכות דיוסף היא גמ"ח. ראה בהרחב דבר סו"פ ויחי, ועוד מקומות בדבריו.

משוש דורים כתב:יש בזה אריכות גדולה מאד, ואין לי פנאי לכתוב כראוי, לכן אכתוב בקיצור נמרץ.
יש בפרשתינו מעשה יהודה ומעשה יוסף.
מעשה יהודה: יהודה נישא ומוליד את ער ואונן, הם נכשלים בעבירה ומתים, ויהודה מייבם את תמר, ועי"ז מקים שם ושארית לער ואונן ע"י פרץ וזרח, ומהתיקון של ער ואונן יבוא מלך המשיח, ודוד עבדי נשיא להם לעולם, ז"א לכל דבר בעולם יש תכלית, ולכל קלקול יש תיקון, והכל מתעלה בסוף אל שורשו ובא אל תיקונו.
מעשה יוסף: יוסף יורד למצרים ערות הארץ, ובא שם לידי נסיון, והוא כמעט מתרצה, ואיתא בגמ' סוטה, שאז נגלה אליו אביו ואומר לו, עתידים אחיך להכתב על כתפות אפוד רצונך שימחה שמך מביניהם? והוא עומד בנסיון, ועי"ז הוא אוחז במידת צדיקו של עולם.
אבל אם יוסף לא היה עומד בנסיון היה נמחה שמו, ולמה לא יהא לו תיקון כאצל יהודה, ולמה לא תועיל לו התשובה?

שאול טועה באחת, ומאבד את המלוכה, שאול באחת ועלתה לו, דוד טועה בשתים ונשאר מלך לעולם, דוד בשתים ולא עלתה לו.

יוסף מייצג את העולם המתוקן, העולם כפי שראוי שיהיה, בעולם כזה שולטת מלכות ה' לגמרי, ואין שם שום מקום לחטא ולטעות, אם היה חוטא היה נמחה שמו, מלכות כזאת כשיש בה טעות אין לה קיום. ולכן משיח בן יוסף נהרג.
יהודה מייצג את עולם התיקון, הוא מייסד את סוד הייבום, שכל קלקול נתקן בחסדו ית', והוא לוקח את כלל ישראל ומביא אותם אל דרגתו ומקומו של יוסף הצדיק. דוד המלך מקים עולה של תשובה, וזהו ענין משיח בן דוד
כך יהיה לעתיד לבוא שיתחברו שני העצים יחדיו, וכל כלל ישראל יתוקן, ויעמוד תחת יהודה במדרגת יוסף הצדיק.

בנימין הוא היחיד מהשבטים שנולד בארץ ישראל, לא השתחוה לעשיו, מד' שמתו בעטיו של נחש, הוא כבר שייך לעולם התיקון, ולכן בית המקדש בחלקו של בנימין.

בנימין הוא נקודת החיבור בין יהודה ליוסף (יוסף מידת יסוד ז"א, דוד מלכות - נוקבא, בנימין יסוד נוקבא, עי' שער הכוונות כוונות פורים ולקו"ת וישלח), ויהודה ויוסף נלחמים עליו, כי הנה המלכים נועדו, כל אחד מהם רוצה לשייך אותו לחלק התיקון שלו.
גם בנחלת א"י עומדת נחלת בנימין בין חלקו של יהודה לחלקו של יוסף, כל אחד אוחז בו מצד אחר, ומשכן שילה היה בחלקו של יוסף ומזבח בחלקו של בנימין, ואחר שחרב משכן שילה לא היה לו שום תקומה, אך בית עולמים בחלקו של יהודה ומזבח בחלקו של בנימין, ואף אחר שנחרב עתיד להבנות.
כי עבדך ערב את הנער, יהודה לוקח עמו את בנימין ואת תיקוניו, ולכן גם כשנתחלקה הממלכה, וירבעם מסיר את כלל ישראל מאחרי ה', מצטרף בנימין אל יהודה ונשאר עמו, כדי לשייך את עולם התיקון - חלקו של בנימין. לחלקו של יהודה - עולם התשובה.

יש בזה אריכות בכתבי המקובלים ובעלי המחשבה, וכתבתי בקיצור נמרץ, ותן לחכם ויחכם עוד.

נפלא מאוד. סידרת את הדברים על רגל אחת. אם יש עמך עוד בנדון, סיכום או מ''מ אהנה מאוד

בענין זה יש להעיר עוד:

בנימין שייך גם הוא למלכות כעין שבט יהודה, ולכן שאול המלך יצא מבנימין - היחיד שהיה מלך שלם על כל ישראל מלבד דוד ושלמה.

וגם לאחר שניטלה המלכות משאול, עדיין לא נסתלק לגמרי מענין זה שהרי אסתר המלכה ומרדכי הם שוב מבנימין.

(ולא כמו יוסף שלא מצינו אצלו מלכות מתוקנת ושלימה לאחר יהושע בן נון. ולהעיר עוד שביוסף נאמר "וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר", מה שלא מצינו בשבט בנימין גם לאחר שמאס הקב"ה במלכות שאול)

דרומי כתב:בענין זה יש להעיר עוד:

בנימין שייך גם הוא למלכות כעין שבט יהודה

אכן, כפי שנתבאר, שיהודה הוא שניצח בריבו עם יוסף, ולכן אף שבנימין שייך ביסודו לבחינתו של יוסף של העולם המושלם שאין בו מקום לחטא (ולכן שאול באחת ועלתה לו), שהרי שניהם זרעה של רחל. מ"מ הוא חובר ליהודה (ולכן בחינתו היא ביסוד נוק', ולא בעטרת היסוד דז"א), והוא מחבר את עולם התיקון אל עולם התשובה וכמש"נ.

כדאי להתחיל מ'ספר הליקוטים - דא"ח צ"צ' בערכים הרלוונטיים.

חפשתי.
אם תוכל למקד יותר כי יש שם רבוי חומר בהמון נושאין מענין לענין

הכתב והמכתב כתב:נפלא מאוד. סידרת את הדברים על רגל אחת. אם יש עמך עוד בנדון, סיכום או מ''מ אהנה מאוד

צירפתי דברים שכתבתי בזה, חלקם שמעתי מרבותי וחלקם נתבארו לי בעניי.

יש"כ!

וע"ע - viewtopic.php?f=46&t=17042&p=161749&hilit#p321145

עוד מאמר בנושא, מאת רבי שמואל ברנד זצ"ל.


מעל"ע, שאלה: בנבואת יחזקאל בפרק לז, לפני הנבואה של עץ יוסף ועץ יהודה, יש את חזון העצמות היבשות. האם ניתן לפרש (מכח הסמיכות) שהעצמות היבשות הם רמז על עשרת השבטים שגלו זמן רב קודם ליהודה, עד שעלתה השאלה האם תחיינה העצמות האלה או שאבדה תקוותם, ואחרי הנבואה על תחייתם נתנבא יחזקאל עוד על איחודם לעת"ל עם עץ יהודה ועבדי דוד מלך עליהם וכו'.

עושה חדשות כתב:מעל"ע, שאלה: בנבואת יחזקאל בפרק לז, לפני הנבואה של עץ יוסף ועץ יהודה, יש את חזון העצמות היבשות. האם ניתן לפרש (מכח הסמיכות) שהעצמות היבשות הם רמז על עשרת השבטים שגלו זמן רב קודם ליהודה, עד שעלתה השאלה האם תחיינה העצמות האלה או שאבדה תקוותם, ואחרי הנבואה על תחייתם נתנבא יחזקאל עוד על איחודם לעת"ל עם עץ יהודה ועבדי דוד מלך עליהם וכו'.

כ"ה במלבי"ם שם.

שמעתי מאאמו"ר שליט"א:
בגמרא ברכות וסנהדרין נחלקו, מי גדול ממי, צדיקים גמורים או בעלי התשובה, וזוהי מחלוקת שבין השבטים יהודה ויוסף. יוסף בגדר צדיק גמור, יהודה (ודוד) הינם בגדר בעל תשובה.
הרי גם רחל - לאה, לפי רש"י פרשת ויצא:

רכות – לפי שהיתה בוכה, שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו. שהיו הכל אומרים: שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן, גדולה לגדול וקטנה לקטן.

הוי אומר שבעצם לאה הייתה שייכת אל עשו בשורש מזלה, והבכייה היא בחינת תשובה, ואילו רחל, מעיקרה הייתה שייכת ליעקב בשורש מזלה.
ודאי אלו ואלו דברי א-לוהים חיים.
מ"מ, ברמב"ם נפסק שבעל תשובה הוא יותר גדול מצדיק גמור, ממילא מבואר שיהודה הוא יותר מיוסף. דוד משאול. משיח ב"ד ממשיח ב"י.
גם בנימין נכלל ב"בית יוסף", ככתוב בשמעי. ממילא, אף מלכות שאול, בנו, מרדכי, אסתר, ממשיכות ומתייחסות ליוסף.

קובץ מתוקן עם הוספות

אם אפשר לציין מקורות מפורשים לזה -

באחד מהספרים הקדמונים, כמדומני בשל"ה, איתא להיפך - ששאול הוא מלשון שאילה, שהמלכות היתה שאולה בידיו בלבד לזמן מה, אבל היה ברור מראש שלא זה הייעוד הסופי

דרומי כתב:באחד מהספרים הקדמונים... איתא להיפך - ששאול הוא מלשון שאילה, שהמלכות היתה שאולה בידיו בלבד לזמן מה, אבל היה ברור מראש שלא זה הייעוד הסופי

אמנם לענ"ד, הדברים אינם סתירה, היות אשר קורא דורות מראש, גלוי וידוע לפניו המציאות, שמלכות שאול - שאולה היא בידו בלבד.

קדושת ביהמ"ק הראשון, אשר הוקם בידי שלמה, משבט יהודה בן לאה, לא בטלה.
כנ"ל קדושה שניה של ארץ ישראל, שנתקדשה ע"י עזרא, גם הוא מצאצאי לאה, לא בטלה.
אבל קדושה ראשונה של ארץ ישראל שנתדקשה ע"י יהושע משבט אפרים, בטלה.
מזכיר גם שמשיח בן יוסף יהרג, ומלכות עשרת השבטים פסקה, ורק קרנו של דוד תרום בישועת ה'.

מן הסתם ביארו בזה בדרכים הנ"ל.

עושה חדשות כתב:קדושת ביהמ"ק הראשון, אשר הוקם בידי שלמה, משבט יהודה בן לאה, לא בטלה.
כנ"ל קדושה שניה של ארץ ישראל, שנתקדשה ע"י עזרא, גם הוא מצאצאי לאה, לא בטלה.
אבל קדושה ראשונה של ארץ ישראל שנתדקשה ע"י יהושע משבט אפרים, בטלה.
מזכיר גם שמשיח בן יוסף יהרג, ומלכות עשרת השבטים פסקה, ורק קרנו של דוד תרום בישועת ה'.
מן הסתם ביארו בזה בדרכים הנ"ל.

בתהלים - פרק עח:

... וַ֭יִּמְאַס בְּאֹ֣הֶל יוֹסֵ֑ף - וּֽבְשֵׁ֥בֶט אֶ֝פְרַ֗יִם לֹ֣א בָחָֽר: וַ֭יִּבְחַר אֶת־שֵׁ֣בֶט יְהוּדָ֑ה - אֶֽת־הַ֥ר צִ֝יּ֗וֹן אֲשֶׁ֣ר אָהֵֽב: וַיִּ֣בֶן כְּמוֹ־רָ֭מִים מִקְדָּשׁ֑וֹ - כְּ֝אֶ֗רֶץ יְסָדָ֥הּ לְעוֹלָֽם: וַ֭יִּבְחַר בְּדָוִ֣ד עַבְדּ֑וֹ...

ז"ל המהר"ל בנצח ישראל פרק לז - ופירוש זה, כי אומה ישראלית הם דומים לאדם אחד, שיש בו שנים עשר אברים, והם מנויים וידועים, והם כנגד י"ב מזלות, וכנגד י"ב חדשי השנה. ויש באדם שני אברים, והם מלכים על כל האברים, והם הראש והלב. כי מלכות יהודה נגד הראש, וכדכתיב (ר' שופטים א, ב) "יהודה יעלה בראש". ויוסף תמיד הוא באמצע, כנגד הלב. [שכן] תמצא בנשיאים, נשיא אפרים באמצע, דומה ללב שהוא באמצע האדם. וידוע כי הנשמה הנבדלת היא במוח, והנשמה היא אלקית יותר מן הלב. וכן הוא מלכות יהודה, כאשר המלכות הוא כראוי, אז מקבלים כבוד ה', ואין כאן רק מלכות בית דוד. ולפיכך ראוי כי יהיה מלך אחד לכל י"ב שבטים, שהם י"ב אברי האדם. אבל כאשר אינם זוכים, אינם מקבלים לגמרי כבוד השם, ואין להם מעלה זאת כאשר ראוי, ואז נחלק המלכות. ורוב האברים נמשכים אל הלב, שהוא עיקר, ומעוט אל הראש, כאשר הוא בחסרון. לכך לא היה ליהודא רק שבט יהודא ובנימין, שהם האברים הקרובים ביותר לקבל כבוד השם, כאשר המקדש בחלקם. אבל שאר האברים, שהם השבטים, לא היו נמשכים אחריהם, כאשר לא היו ישראל במדריגה הזאת העליונה לקבל זה.

יש להעיר שימי הפורים - שבאו על ידי מרדכי ואסתר שמשבט בנימין - אינם בטלים לעולם.