מוחמד משוגע

[מגדל]

שלום וברכה,
מקובל אצל חכמים יהודים רבים לכנות את מוחמד "משוגע" כדבר פשוט וברור. (רמב"ם, רשב"א, רח"ו).
אשמח לדעת מניין הדברים יונקים.

[אבני גזית]

הנביא מכנה את נביאי השקר לפעמים כ'משוגעים', כמו שמעיה הנחלמי ועוד.
בהיות ומוחמד קרא לעצמו נביא, הדביקו את תוארו כמשוגע. כך כתב המהרח"ו, כמדומה בשער הליקוטים.
ייתכן שגם אופיו המופרע תרם לכך.

באבן ספיר כתב שהיו חוששים היהודים להזכיר את שמו, לכן כינוהו בינם לבין עצמם בכינוי שהמוסלמים לא מבינים.

[ישראליק]

viewtopic.php?t=1485#p9727

[פולסברג]

הנביא מכנה את נביאי השקר לפעמים כ'משוגעים', כמו שמעיה הנחלמי ועוד.

יש לפחות שלשה מקומות בתנ״ך שבהם הנביא נקרא בשם משוגע; יש פסוק שאומר “מדוע בא המשוגע הזה אליך” (מלכים ב, פרק ט, י״א) ומסביר הרד״ק “היו קוראים לנביא משוגע”. וזאת לא הפעם היחידה. בספר ירמיהו (כ״ט כ״ו) נאמר “לכל איש משוגע ומתנבא” ושוב מסביר הרד״ק “לנביא היו קוראים לגנאי משוגע”. גם בספר הושע (ט, ז) “אויל הנביא משוגע איש הרוח” ומסביר מהר״י קרא: “כשהוא מתנבא להם הם אומרים משוגע הוא”

[פרנקל תאומים]

הרב קאפח באגרות הרמב''ם מוה''ק טוען/מבאר בהערותיו שמשמעות הכינוי ''משוגע'' היא לא במובן המקובל אצלנו היום. עיי''ש.

[גבאי האוצר]

משוגע.PNG (336.55 KiB) נצפה 1789 פעמים

[פרנקל תאומים]

משוגע.PNG

יש''כ.

[מה שנכון נכון]

ד' רי"ק מגוחכים.
לכינוי משוגע (מג'נון - מי שנכנס בו השד) זכה מוחמד כבר מפי בני עמו שהתנגדו לו, כנז' בקוראן.

[צופה_ומביט]

עצם הרעיון לפרש כך "משוגע" הוא כדמיון של שורש "שגע" לשורש "שגה" ו"שגג". שעניינם סטיה מן הדרך, ובהשאלה טעות. באהבתה תשגה, לפי הפירוש דקאי על התורה, וכעי"ז כתב הרמב"ם [תשובה פ"י] על אהבת ה', הכוונה שהמחשבה תקועה כ"כ בתורה/בקב"ה עד שבמה שאתה מתעסק - מחשבתך נוטה מאותו הדבר וסוטה [שוגה מן הדרך] ופונה אל אהבת התורה. ולכן מדמים את הדבר לחולי [שיגעון]:

שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד כאלו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו שוגים בה תמיד כמו שצונו בכל לבבך ובכל נפשך והוא ששלמה אמר דרך משל כי חולת אהבה אני.

ובגמרא ב"ב ט, ב עולא "משגש" ארחתיה דאימיה, גרם לה לנהוג בצורה לא נורמלית ונגד הנימוס והדרך, והוא דומה ל"משבש". וברש"י שם "לשון מהומה ושגעון".
הרד"ק בספר השרשים שורש שגע כותב "עניינו ידוע".
ואכן ידועה הטענה שהמגדיר שיגעון הוא "דלא כהנורמה" ונקבע לפי הרוב. אם רוב בני אדם היו חושבים בצורה לא לוגית - היו החושבים לוגית המשוגעים = הסוטים מדרך הנורמה של כל בני אדם, וכך היו מתייחסים אליהם.
בתרגומים בפרשות התוכחה מתרגמים "שיגעון" = טיפשות. "שוטה" בלשון הגמרא. [השווה: מאיש שוגה ומפתי. כאן פתי הוא שוגה, ובתרגום טיפש הוא שוגע].
ושוב נשים לב כמה דומה "שוטה" ל"סוטה" מן הדרך, ש' שמאלית וס' מתחלפות, כמו "לשטן לו" כלומר מעכב ומונע שגורם לסטות מן הדרך, ואכן "ותט האתון מן הדרך" [נטה קרוב לסטה], ובב"ב טז, א על השטן "יורד ומתעה" מן הדרך [תעה קרוב לטעה].
א"כ בסופו של דבר שורש "שגע" קרוב לשורש "שגה", ומשוגע הוא מי שבאופן קבוע במצב של שגיה ושגיאה מן הדרך הנורמלית, ולכן עקרונית לא מן הנמנע לתאר מעשה של סטיה חריפה מן הדרך הנורמלית כמעשה שיגעון.

[דעת ותבונה]

שמעתי מהגר"מ שפירא זצ"ל כי את ההגדרה הזו נתן הרמב"ם בכובעו כרופא..