פולסברג כתב:אשמח אם מישהו יכול להביא טעמים במפרשים [בעיקר בראשונים] למה ברא הקב''ה אם החוטם במקומו ולא במקו''א.
ייש''כ!
אעתיק למע"כ מדברי חז"ל וראשונים שדיברו אודות החוטם בכלל. ובין השורות אפשר למצוא פתרון לשאלתו, מדוע ברא הקב"ה החוטם באמצע הפנים, ודו"ק.
במדרש בראשית רבה (פי"ב א) איתא: "א"ר לוי בר חיתא, מלך בשר ודם בונה פלטין, ואם נתן ביבה על פתחה אינו נאה [פירש יפה תואר: ואם נתן ביבה. צינור המקלח שופכין לחוץ, אם נתן על מבוא הפתח, הוא מגונה, שהוא נראה ומסריח לנכנסים בפתח, ולכן נתן במקום טמון], מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ברא האדם הזה
ונתן ביבו על פתחו [פירש יפ"ת: הקב"ה נתן ביב, שהוא החוטם, שיצאו בו מים סרוחים בפניו, ועל הפה, והוא נראה תמיד, ועל כל זה עשוי בחכמה, שהוא הדרתו של אדם, שעיקר הצורה פרצוף פנים עם החוטם, ואין גנותו נראה], והוא נאה, והוא שבחו [פירש במת"כ: החוטם נתונה למעלה מפתחי פיו, והוא שבחו, שעיקר חיותו [ברד"ל הגיה 'חזותו'] תולה בחוטמו, וכמו שאחז"ל אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם]".
[ועיין בספר יפה ללב (ח"א או"ח סימן ו) שכתב עפי"ד מדרש בראשית רבה הנ"ל: "ולפי זה פירוש הברכה כך הוא, אשר יצר את האדם בחכמה, והיינו שברא בו נקבים וכו', כגון פה וחוטם, א'ף ע'ל פ'י, חזינא שמוציא ממנו מים סרוחים בפניו ועל הפה, שנראה תמיד, ועם כל זה אדם תאיר פיו זיו יקרים ותפארת לו, שאין גנותו נראה, והוא חכמה נפלאה.]עיקר הכרת האדם היא על ידי חוטמו, כדאיתא בירושלמי מסכת יבמות (פט"ז ה"ג): "רבי ירמיה בשם רב,
הכרת פניהם ענתה בם (ישעי' ג ט)
זה החוטם, עיין שם עוד בירושלמי שאם רוצה האדם שלא יכירו אותו, יניח בגד על חוטמו, ולא יכירו אותו.
הרמב"ן ז"ל (ויקרא כא יח) כתב,
שהחוטם הוא הדרת הפנים, ומי שאין חוטמו כשאר בני אדם, צורתו 'חרבה' משום כך הוא קרוי 'חרום'. וכ"כ במושב זקנים (שם).
בדרשות ר"י אבן שועיב (פרשת נשא) כתב: "אמר חכם אחד, השם הניח חותם באדם לבלתי יתגאה ויחשוב במותו, הנה בעינים ובאזנים
ובנחירים הניח לחות וסרחון וגם בפה, וסירחון תחת הצפרנים וזיעת האדם, מלבד העיפושים שהם במעים ובחלל הגוף, כי השם ית' שברא האדם בצורה הדורה, היה יכול לבוראו בלי אלו הסרחונות, אבל
הניח זה החותם בגופו לבלתי יתגאה וישפיל יצרו".