תתייעץ ואח"כ תעשה כמו שאתה חושב

[חד ברנש]

יש פתגם האומר, בערך, כך:
תתייעץ עם אחרים ואחר כך תעשה כרצונך.
אשמח להיוודע על מקורו של הפתגם,
ובמיוחד אם יש מקור בחז"ל (או בראשונים) לרעיון העומד בבסיס הפתגם, שהמתייעץ אינו חייב לעשות כעצת המייעץ.

בתודה מרובה!

[קרית מלך]

ראיתי בספרי הליקוטים על הרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע שהיה אומר על הפסוק "ותשועה ברוב יועץ" שלא נאמר כאן שצריך גם לקבל את עצתם, אלא להתייעץ עם רבים אך לקבל החלטות לבד.

[סגי נהור]

ראה כאן (ובדברי רבינו יונה שהובאו בהמשך).

[תלמיד מהדרום]

שיתין מלכין יהון לך, ומלכא דנפשך לא תשבוק
- היינו ששים יועצים יהיו לך, ועצת עצמך אל תעזוב.
(רבינו יונה משלי כ,יח בשם אחז"ל, והוא באלפא ביתא דבן סירא. הובא בספר "שיגרא דלישנא").

[סגי נהור]

שיתין מלכין יהון לך, ומלכא דנפשך לא תשבוק
- היינו ששים יועצים יהיו לך, ועצת עצמך אל תעזוב.
(רבינו יונה משלי כ,יח בשם אחז"ל, והוא באלפא ביתא דבן סירא. הובא בספר "שיגרא דלישנא").

הובא באשכול שלינקקתי לעיל.

[חד ברנש]

תודה רבה לכולם!
בינתיים מצאתי דוגמא נאה לכך שהתייעצות אינה בהכרח מחייבת את קבלת ויישום העצה.
בבראשית רבה, ח ג-ח, עמ' 62-58. נאמרו שם דעות שונות, במי התייעץ הקב"ה, כביכול, לפני בריאת האדם - 'במלאכת שמים וארץ', 'במעשה כל יום ויום', בלבו, במלאכי השרת, בנפשותן של צדיקים, עד שבא ר' הילא ואמר: "לית הכא מלכו", אין כאן התייעצות (במובנה המצוי, שהמתייעץ מקבל את עצת המייעץ), "אלא [משל], למלך שהיה מטייל פתח פלטין, וראה בולרין [=גוש אבן] אחת מושלכת, אמר: מה נעשה בה? מהן אומרים: דימוסיות [=למרחצאות ציבוריות]; ומהן אומרים: פרבטיות [=למרחצאות פרטיות]. אמר המלך: אדריינטיס [=אנדרטה] אני עושה אותה! מי מעכב?!" (בראשית רבה, ח ח, עמ' 62). המלך שמע את עצות חכמיו אך אינו מקבל אותן, ובכוונת מכוון, כדי להראות את תוקפו, שהוא הקובע, ו"מי מעכב".