פורום אוצר החכמה

יעקל כתב:ידוע לי שבספרי החסידות מדובר שהעניין של הקללות הם בעצם ברכות.
שמעתי שאדמור"י חב"ד והרה"ק מקאמרנא מדברים ע"ז. מישהו מחו"ר הבמה הזאת יודע איפה ?

יעקל כתב:מאיפה היסוד הזה ? מהאר"י או מס' הזוהר ?

יעקל כתב:מציאת שורש החסד בתוך הדין - מזכיר לי את עקדת יצחק אבינו ע"ה - ג"כ מעוניין למצוא את יסודות העניין הזה, שאאל"ט לא הוזכר בראשונים

סגי נהור כתב:

יעקל כתב:מציאת שורש החסד בתוך הדין - מזכיר לי את עקדת יצחק אבינו ע"ה - ג"כ מעוניין למצוא את יסודות העניין הזה, שאאל"ט לא הוזכר בראשונים

יסודות הענין הזה אצל ר"ע ונחום איש גמזו...

עזריאל ברגר כתב:אתם מערבבים כאן "צווי דינים"

סגי נהור כתב:

עזריאל ברגר כתב:אתם מערבבים כאן "צווי דינים"

אין אלה שני דברים נפרדים, כי משמעות הברכה הנרמזת היא שסוד ופנימיות הקללה היא ברכה (שהרי אין חולק שפשט הכתובים אינו ברכה). והכל בכלל מושג המתקת הדינים בשרשם (שיש בו כמה אופנים, כגון שינוי צירוף האותיות, נגע - ענג, צרה - צהר. יעויין באופנים השונים בזה בכש"ט סימן פז).

איתא בתיקונים שהתוכחה היא כולה ברכות גדולות ואנן נימא גם כן והיה אם לא תשמע, היינו באם שלא תחפוץ לשמוע לא יניח אותך הקדוש ברוך הוא שתלך בדרכיך רק על כרחך תהיה דבוק בו וזהו והיה לשון שמחה והבן:

יַדְבֵּק ה' בְּךָ אֶת הַדָּבֶר עַד כַּלֹּתוֹ אֹתְךָ וגו'. הנה ידוע מספרים הקדושים, ומזוהר חדש, אשר בכל הקללות האלו רומזים בהם נחמות גדולות, וְרֹב בְּרָכוֹת לבני ישראל. ואף אנו נאמר לבאר בפסוק זה, שהבטיח הקדוש ברוך הוא לעבדיו הצדיקים המתהלכים לפניו ומתדבקים בו, שיחשוק בהם ובעבודתם יותר מעבדות כל צבאות מעלה המשבחים ומהללים לפניו יתברך.

והיתה נבלתך מאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ ואין מחריד [כח, כו]. וידוע (זוהר חדש כי תבא עג ב) שכל התוכחה הם ברכות, אלא שהם באתכסייא.

והיו חייך תלואים לך מנגד וכו' [כח, סו]. נראה לי על פי דידוע (זוהר חדש כי תבא עג ב) דכל התוכחה הוא חסדים מצומצמים,

בפסוק ונתן ד' לך שם לב רגז וכו' [כח, סב]. הנה מבואר בזה"ק שכל דברי התוכחה הם הבטחות טובות לישראל וכולם יתהפכו לברכות בעת הגאולה ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים כו'. ולכן יש לומר שגם בפסוק זה יש הבטחה גדולה לישראל בגלות החל הזה

הגר אשר בקרבך יעלה עליך וגו'. תמן כתיב ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה מכלל דהני א"צ להפכם כי כולם הם ברכות דאל"כ תקשה הלא התור' היא נצחיות ולא תשתנה לעולם א"כ מאי יהיה מכל התוכחה לעתיד אלא ודאי ברכות הם אלא לע"ע הם מלובשים כנ"ל. והרב בעל שפתי כהן פירש כולם לטובה ע"ש. ולפיכך י"ל הג"ר ר"ל ג' ראשונות כמ"ש איה חסדיך הראשונים. אלו"ף רומז לכתר. יו"ד רומז לחכמה. ה' רומז לבינה. וכמו נודד הוא ללחם איה לחם בגימ' ע"ח רומז לג' הויות כנודע. ור"ל כי בעבודת הצדיקים מתרוממי' הג"ר מעלה מעלה עד עולם האצילות למעלה ומשם יורדים שפע דרך הצנור עד מלכות שבעשי' כנ"ל וזהו ואתה תרד מטה מטה כמ"ש עם עמך ישראל קבוצי מטה. והבן:
יש לתת טעם בענין התוכחה מה שאנו קוראי' בעת הזאת. שתכלה שנה וקללותי' והוא כמו שאומרי' ונשלמה פרים שפתינו. שאם ח"ו נגזר אשר לא טוב הנה יצאנו חובותינו בקריאת הדברים האלה. וממילא יתהפכו לנו כולם לברכה. האמנם כי באמת ידוע כמ"ש בספרים כי כל התוכחות הם ברכות כי בחי' הרחמים והחסדים הוא תמיד למעלה מהם כמ"ש בפ' ק"ש והי' אם שמוע וגו' וחרה וגו' ואבדתם וגו' עד ושמתם את דברי אלה וגו' הנה השם ע"ב רשום למעלה וכתוב על כל תיבה כמבואר בסדור האר"י ז"ל והשם ע"ב הוא חסד כנודע וזהו להורות כי אלה הדברים אף כי נראים קשים הנה כולם משורש החסדים למעלה. והשם ע"ב ממתיק כל הדינים ועשה אותם רחמים וחסדים על ישראל. וזה שנאמר ושמתם את דברי אלה על לבבכם שאמר להם משרע"ה אף שלפי הנראה הנה דברי אלה הם קשים בכ"ז תשימו אותם על לבבכם כי פנימיות הדברים כולם הם ברכות שיצאו מלמעלה כנ"ל. וז"ש הכ' שמעה ותשמח ציון ותגלנה בנות יהודה למען משפטיך ה'. הנה משפטים הם הדינין ואמה"כ בכל זה הנה שמעה ותשמח ציון למען משפטיך שמחה היא על הדינין האלו כי אתה ה' עליון ר"ל שבחי' הוי"ה של רחמים הוא עליון עליהם מאד נעלית על כל אלהים כי נעלית על כל בחי' אלקים הם הדינין הנה השם של חסד למעלה למעלה נעלה עליהם כנ"ל. והבן:

קללות שבמשנה תורה איתא בזוהר חדש (פרשה זו) כל הבטחות ונחמות דישראל בהני קללות כתיבי פוק וחזי מלכא דרחים לבריה וכו' כך קודשא בריך הוא אף על גב דלייט מלוי ברחימו אתחזון באתגליא לווטין ואינון טבוון סגיאין בגין דאלין קללות ברחימו הוי מה דלא הוי כן באינון קדמאין דכולהו הוי בדינא תקיף וכו'. והוא שאנו רואים שבפרשה זו כתיב בכל קללה שם הוי"ה ואיתא (בראשית רבה ג', ו') לעולם אין הקדוש ברוך הוא מיחד שמו על הרעה וכו' ולחושך קרא אלהים לילה אין כתיב כאן אלא ולחושך קרא לילה. והרי דאין הקדוש ברוך הוא מזכיר אפילו שם אלהים שהוא שם של מדת הדין על הרעה כל שכן שם הוי"ה שהוא שם של רחמים. וכאן מזכיר בכל פסוק שם הוי"ה. אבל בודאי שהם באמת טובות ונחמות ובזוהר חדש פירש על איזה פסוקים מתוכחות אלו שהם טובות ונחמות ולבסוף מסיק וכולא סתים כמה דכתיב למען תשכילו וגו' מאן דאית ליה ליבא יסתכל וידע לאתבא למאריה. והיינו כמו שמפרש בזוה"ק (ח"ב כ"ג א) והמשכילים יזהירו מאן דאיהו באורח שכל ולכן סיים הפרשה זו למען תשכילו את כל אשר תעשון. וזה הללו משה מפי עצמו אמרן היינו שהם מעין תורה שבעל פה של משה שהוא הרוב חכמה לתקן הרוב כעס ואינם כלל פורעניות שכולם טובות ונחמות. וכמו שגילה משה רבינו במה שהזכיר שם הוי"ה של רחמים על כל דבר דהיינו כשיעשה ה' יתברך תדעו שהכל ברחמים כמו שנאמר וחסיד בכל מעשיו שעושה ה' יתברך לפנים משורת הדין

כדכד כתב:לענין השאלה איך הקללות הן ברכות יעויין בהרבה ספרי חסידות על הפרשה כגון דגל מחנה אפרים מאור ושמש ועוד
כתב בדגל מחנה אפרים דברים פרשת כי תבוא

יעקל כתב:ידוע לי שבספרי החסידות מדובר שהעניין של הקללות הם בעצם ברכות.

שמעתי שאדמור"י חב"ד והרה"ק מקאמרנא מדברים ע"ז. מישהו מחו"ר הבמה הזאת יודע איפה ?

...

יעקל כתב:

כדכד כתב:לענין השאלה איך הקללות הן ברכות יעויין בהרבה ספרי חסידות על הפרשה כגון דגל מחנה אפרים מאור ושמש ועוד
כתב בדגל מחנה אפרים דברים פרשת כי תבוא

הרב כדכד, איזה שפע של חומר וציטוטים. ייש"כ !

כדכד כתב:

יעקל כתב:

כדכד כתב:לענין השאלה איך הקללות הן ברכות יעויין בהרבה ספרי חסידות על הפרשה כגון דגל מחנה אפרים מאור ושמש ועוד
כתב בדגל מחנה אפרים דברים פרשת כי תבוא

הרב כדכד, איזה שפע של חומר וציטוטים. ייש"כ !

כל הציטוטים ממאגרים. לא ישבתי להעתיק...

עזריאל ברגר כתב:

סגי נהור כתב:

יעקל כתב:מציאת שורש החסד בתוך הדין - מזכיר לי את עקדת יצחק אבינו ע"ה - ג"כ מעוניין למצוא את יסודות העניין הזה, שאאל"ט לא הוזכר בראשונים

יסודות הענין הזה אצל ר"ע ונחום איש גמזו...

אתם מערבבים כאן "צווי דינים":
א. מאורע שבתחילתו נראה לרעה ובסופו הוא לטובה כנחום איש גם-זו ותלמידו רבי עקיבא (ויש הבדל בדרגתם וכפי שהאריך בזה הרבי מליובאוויטש).
ב. אמירה שלכאורה משמעותה לרעה ובאמת נרמזה בה ברכה כפשוטה, ובזה כמדומני שהמקור הראשון הוא במעשה של (תלמידו של ר"ע) רשב"י ובנו רבי אלעזר עם רבי יונתן בן עסמיי ורבי יהודה בן גרים (במועד קטן דף ט).