אם כבר נוגעים בנושא.
כתב הרמב"ם (הל' תפילה יג, יט):
נהגו העם להיות מפטירין קודם תשעה באב בשלש שבתות בדברי תוכחות... ומנהג פשוט בעירנו להיות מפטירין בנחמות ישעיהו מאחר תשעה באב עד ראש השנה, ושבת שבין ראש השנה ויום הכפורים מפטירין שובה ישראל.
אבל בסדר התפילות הביא מנהג נוסף:
ראשי המטות, ויתן משה למטה בני ראובן עד מחלק את הארץ ביהושע,
אלה מסעי, אלו הנחלות עד ויתנו בני ישראל ללוים ביהושע.
אלה הדברים, ואלה הדברים אשר דבר יי' אל ישראל עד והייתם לי לעם בירמיה,
ואתחנן, ואתפלל אל יי' אחרי תת את ספר המקנה עד שדות בכסף יקנו בירמיה,
והיה עקב, הלוך וקראת באזני ירושלים עד והתברכו בו כל גוים ובו יתהללו בירמיה,
ראה אנכי, הנה ימים באים נאם יי' והקימותי עד אם יסתר איש במסתרים בירמיה,
שופטים, ויהי כאשר זקן שמואל עד ויאמר שמואל אל אנשי ישראל לכו בשמואל,
כי תצא, ויאספו פלשתים את מחניהם עד ויי' יהיה עמך בשמואל,
והיה כי תבא, אז יבנה יהושע מזבח עד ולא היה כיום ההוא ביהושע,
אתם נצבים, ויאסף יהושע את כל שבטי ישראל עד כרמים וזיתים אשר לא נטעתם ביהושע,
האזינו, ולקחתי אני מצמרת הארז עד והשיבו וחיו ביחזקאל,
וזאת הברכה, ויהי אחרי מות משה עבד יי' ומדלג עד ויהי יי' את יהושע ביהושע...
וכן נהגו רוב העם להיות מפטירין בנחמות ישעיהו מאחר תשעה באב עד ראש השנה,
בשבת שאחר תשעה באב נחמו נחמו עמי,
בשניה ותאמר ציון,
בשלישית עניה סערה,
ברביעית אנכי אנכי הוא מנחמכם,
בחמישית קומי אורי,
בששית רני עקרה,
בשביעית שוש אשיש ביי'.
הסדר שכתב בתחלה (לא פורעניות ונחמות) - היו קהילות שנהגו כך בזמנו?