פורום אוצר החכמה

שמעתי פעם סיפור באחד שבתוך סעודתו התעורר לשהיות ת"ח, ומיד קודם ברכת המזון הלך לבית המדרש ... ונעשה ת"ח. ואמרו אחד מבעלי המסור, שאם המתין עד שברך ברכת המזון לא היה לו אותו התעוררות....
האם אחד מכיר מי אמר זה, והיכן נמצא המעשה??
תודה רבה

מסופר שהיה זה הג"מ יוסף סלוצקר, תלמיד הג"מ חיים וואלאז'ינער.
לא מצאתי כעת המקור בו ראיתיו (לא אבי הישיבות ולא רבותינו שבגולה).

סיפורים כאלה שבהם עוברים על הלכות מפורשות מתאימים לחסידים בלבד...

[וידוע מה שפירשו בתואר 'חסידי אומות העולם' - שגוי ששומר על ההלכה הרי 'הלכה היא שעשו שונא ליעקב', ואם רואים גוי הגון שאוהב ישראל בהכרח שהוא 'חסיד' שמוצא דרכים להסתדר עם ההלכה...]

ומעתה צ"ל שחל חילוף בשמות הגדולים.

דרומי כתב:סיפורים כאלה שבהם עוברים על הלכות מפורשות מתאימים לחסידים בלבד...

[וידוע מה שפירשו בתואר 'חסידי אומות העולם' - שגוי ששומר על ההלכה הרי 'הלכה היא שעשו שונא ליעקב', ואם רואים גוי הגון שאוהב ישראל בהכרח שהוא 'חסיד' שמוצא דרכים להסתדר עם ההלכה...]

ומעתה צ"ל שחל חילוף בשמות הגדולים.

נכון! אבל יש כאן מוסר השכל - שצריך לקחת את ההתעוררות למעשה מיד!

תורהתריג כתב:

דרומי כתב:סיפורים כאלה שבהם עוברים על הלכות מפורשות מתאימים לחסידים בלבד...

נכון! אבל יש כאן מוסר השכל - שצריך לקחת את ההתעוררות למעשה מיד!

לא נכון!
אין שום השוואה בין מעשה על מי שלבו אנסו ומרוב צער האט ער זיך נישט געטראפן קיין פלאץ ולא זכר לקיים מצוות עשה לבין מי שעוברים בשאט נפש מלכתחילה על עשה ול"ת.

חסידים עוברים בשאט נפש על איזה עשה ולא תעשה בדיוק?

תורהתריג כתב:

דרומי כתב:סיפורים כאלה שבהם עוברים על הלכות מפורשות מתאימים לחסידים בלבד...

[וידוע מה שפירשו בתואר 'חסידי אומות העולם' - שגוי ששומר על ההלכה הרי 'הלכה היא שעשו שונא ליעקב', ואם רואים גוי הגון שאוהב ישראל בהכרח שהוא 'חסיד' שמוצא דרכים להסתדר עם ההלכה...]

ומעתה צ"ל שחל חילוף בשמות הגדולים.

נכון! אבל יש כאן מוסר השכל - שצריך לקחת את ההתעוררות למעשה מיד!

יש כאן מוסר השכל שסדנא דארעא חד, וההבדל בין שני הפלגים הוא באופני הביטוי ובצורת הפרסום, אך שניהם לדבר אחד התכוונו. ודוק

אינני יודע איך כולם כאן מבינים את הסיפור, אני הבנתי מאז ומתמיד שדברי הגר"ח מוולוז'ין הם שהיה אסור לעשות כן וגם כהוראה מכאן ולהבא אם יארע מעשה שאין לעשות כן אלא שמוסר השכל בצידו לנצל התעוררות מיד ולא להמתין, בקיצור סיפור ליטאי למהדרין שלא מתחשב בהצלחה שהיתה לבעל המעשה ומדגיש שיש לדעת שאסור לעשות כן.

דרומי כתב:סיפורים כאלה שבהם עוברים על הלכות מפורשות מתאימים לחסידים בלבד...
[וידוע מה שפירשו בתואר 'חסידי אומות העולם' - שגוי ששומר על ההלכה הרי 'הלכה היא שעשו שונא ליעקב', ואם רואים גוי הגון שאוהב ישראל בהכרח שהוא 'חסיד' שמוצא דרכים להסתדר עם ההלכה...]

מפי מנהל "מרכז הטהרה" הרמ"ק שליט"א שמעתי, שפעם חזר על אותה בדיחה על החסידים בהקשר מסוים, לפני הגאון רבי אברהם גנחובסקי זצ"ל, שמחה נמרצות ואמר שהיא ליצנות, שקר, ומוציא שם רע גמור.

ומעתה צ"ל שחל חילוף בשמות הגדולים.

אין חילוף בשמות כלל. גם אני שמעתי מעשה ההוא, מאת תלמידי הגאון רח"ש זצ"ל, ששמעו מפי רבם.

בקול התורה עד עמוד ריט סיפר את זה הרב נתן צבי פינקל על 'הראש ישיבה מקוברין'.

ספרים וועלט כתב:

תורהתריג כתב:

דרומי כתב:סיפורים כאלה שבהם עוברים על הלכות מפורשות מתאימים לחסידים בלבד...

[וידוע מה שפירשו בתואר 'חסידי אומות העולם' - שגוי ששומר על ההלכה הרי 'הלכה היא שעשו שונא ליעקב', ואם רואים גוי הגון שאוהב ישראל בהכרח שהוא 'חסיד' שמוצא דרכים להסתדר עם ההלכה...]

ומעתה צ"ל שחל חילוף בשמות הגדולים.

נכון! אבל יש כאן מוסר השכל - שצריך לקחת את ההתעוררות למעשה מיד!

יש כאן מוסר השכל שסדנא דארעא חד, וההבדל בין שני הפלגים הוא באופני הביטוי ובצורת הפרסום, אך שניהם לדבר אחד התכוונו. ודוק

יפה כ' מעכ"ת!!
השורה התחתונה, אם יש לאחד התעוררות, יש לעשות מהשהו מיד!!

ידוע בספרים "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ", עד שתעשו ממנה חפץ, דהיינו להכניס את ההתעוררות לכלי, דהיינו מעשה בפועל, תיכף ומיד. אחרת היא פורחת.
והביאוהו בשם הרמב"ן, והוא בספר האמונה והביטחון המיוחס לו [וכנראה איננו לו, עיי"ש], בד"ה לא תשא. אמנם המעיין שם יראה שלכאורה האמור שם הוא להיפך, שלא תהיה התעוררות שלא מחמת איזה דבר שעורר אותה [וקדם לה], וזהו לשון הפסוק ועל זה מזהיר, שלא תעוררו את האהבה אם אין שם דבר חפץ שעורר אותה, אם תעירו ואם תעוררו - עד שתחפץ. אל תעוררו עד שתתעורר מחמת חפץ, עיי"ש וצ"ע היטב. ניסיתי פעם להעמיק בהכתוב שם ולראות הכיצד אפשרי לקרוא את הקטע באופן שיעלה ממנו המובא בשמו - ובזכרוני שלא הצלחתי, ועכ"פ שהוא דחוק טובא. ואולי הגיע הזמן לעיין שם מחדש וה' יאיר עינינו.

צופה_ומביט כתב:ידוע בספרים "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ", עד שתעשו ממנה חפץ, דהיינו להכניס את ההתעוררות לכלי, דהיינו מעשה בפועל, תיכף ומיד. אחרת היא פורחת.
והביאוהו בשם הרמב"ן, והוא בספר האמונה והביטחון המיוחס לו [וכנראה איננו לו, עיי"ש], בד"ה לא תשא. אמנם המעיין שם יראה שלכאורה האמור שם הוא להיפך, שלא תהיה התעוררות שלא מחמת איזה דבר שעורר אותה [וקדם לה], וזהו לשון הפסוק ועל זה מזהיר, שלא תעוררו את האהבה אם אין שם דבר חפץ שעורר אותה, אם תעירו ואם תעוררו - עד שתחפץ. אל תעוררו עד שתתעורר מחמת חפץ, עיי"ש וצ"ע היטב. ניסיתי פעם להעמיק בהכתוב שם ולראות הכיצד אפשרי לקרוא את הקטע באופן שיעלה ממנו המובא בשמו - ובזכרוני שלא הצלחתי, ועכ"פ שהוא דחוק טובא. ואולי הגיע הזמן לעיין שם מחדש וה' יאיר עינינו.

בזכרוני שהקדושת לוי הוא מקור הווארט כצורתו בשם הרמב"ן

אליסף כתב:

צופה_ומביט כתב:ידוע בספרים "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ", עד שתעשו ממנה חפץ, דהיינו להכניס את ההתעוררות לכלי, דהיינו מעשה בפועל, תיכף ומיד. אחרת היא פורחת.
והביאוהו בשם הרמב"ן, והוא בספר האמונה והביטחון המיוחס לו [וכנראה איננו לו, עיי"ש], בד"ה לא תשא. אמנם המעיין שם יראה שלכאורה האמור שם הוא להיפך, שלא תהיה התעוררות שלא מחמת איזה דבר שעורר אותה [וקדם לה], וזהו לשון הפסוק ועל זה מזהיר, שלא תעוררו את האהבה אם אין שם דבר חפץ שעורר אותה, אם תעירו ואם תעוררו - עד שתחפץ. אל תעוררו עד שתתעורר מחמת חפץ, עיי"ש וצ"ע היטב. ניסיתי פעם להעמיק בהכתוב שם ולראות הכיצד אפשרי לקרוא את הקטע באופן שיעלה ממנו המובא בשמו - ובזכרוני שלא הצלחתי, ועכ"פ שהוא דחוק טובא. ואולי הגיע הזמן לעיין שם מחדש וה' יאיר עינינו.

בזכרוני שהקדושת לוי הוא מקור הווארט כצורתו בשם הרמב"ן

ספר קדושת לוי - דרוש לשבועות
אופן הג', הוא על פי דברי הרמב"ן שפירש על פסוק (שיה"ש ב,ז) מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ, ופירש כשמגיע לאדם איזה התעוררת של יראה ואהבה להבורא ברוך הוא אזי תיכף ומיד יראה לעשות לה כלי, היינו שיעשה תיכף איזה מצוה, דהיינו שיתן צדקה או ישב תיכף ללמוד וכדומה, כי ידוע שהתעוררת הבאה אל האדם בפתע פתאום הוא אור הנשפע עליו מלמעלה ונקרא בחינת נשמה אזי צריך האדם להלבישה בגוף בכדי שיהיה לה חיזוק ובסיס שלא יהיה מוטה חס ושלום כידוע למביני מדע. וזה פירוש הפסוק מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ, כי חפץ הוא מלשון כלי, דהיינו ההתעוררת ההוא שבא אל האדם צריך תיכף ומיד כלי וזהו עד שתחפץ עד כאן לשונו אף שאין זה לשונו ממש. והנה בשעת מתן תורה שהיה בוודאי לישראל אז התעוררת גדולה ולא היה להם עדיין שום מצוה לעשות להתעוררת כלי מוכרח לומר שהיו מקיימים מצות הגבלה שהזהיר משה רבינו עליו השלום שלא ליגע בהר והם היו נעצרים מליגע וממצוה הזה היו עושים כלי להתעוררת ועל שם זה נקרא בשם עצרת:

אכן, הקדושת לוי, וכמדומה גם בשם הבעש"ט בשם הרמב"ן.
לא ציינתי כי אינו מן העניין, ועכ"פ הקושיה במקומה עומדת, וצ"ע היטב.

רציני כתב:בקול התורה עד עמוד ריט סיפר את זה הרב נתן צבי פינקל על 'הראש ישיבה מקוברין'.

נמצא שאינו לשון הרע ח"ו: https://www.hamichlol.org.il/%D7%A8%D7% ... 7%99%D7%9F