פורום אוצר החכמה

מצאתי לאחד מן הראשונים הכותב,
שיש לשמח את החתן ואת הכלה בדברים,
ולא ישבחו את החתן במה שאין בו, אלא ישבחוהו ב"דרך ארץ", ואם הוא בן תורה שישבחוהו בכך.
בכתובות יז ע"א, איתא, שיש לשבח את הכלה, אבל שבח החתן לא נזכר שם אלא במקורות אחרים, פחות ברורים:
פרקי רבי אליעזר, סוף פרק טז, דף יא ע"א: "החתן דומה למלך... מה המלך, הכל מקלסין אותו, כך החתן, מקלסין אותו כל שבעת ימי המשתה". ועי' שם בהערות רד"ל, הערה סא.
בבלי, ברכות ו ע"ב: "אגרא דבי הלולי - מילי". ופירש רש"י: "'מילי', לשמח החתן בדברים".
ואם יש מקורות חז"ליים נוספים, אשמח לקבלם.
דבר נוסף הוא סוג השבח שיש לשבח את החתן. ראיתי מביאים בשם הגר"ע איגר, שיש לשבח את החתן במה שיש בו, ורק אם הוא בן תורה יש לשבחו בכך, אבל לא מצאתי כן בראשונים.
יש היודע, ואפילו משהו דומה
ובבדיחותא ניתן לומר, שבנוגע להספד על ב"מ, איתא בגמרא (ברכות פרק שלישי, וסוף שבת), שאסור לשבחו במה שאין בו. ונסיים בטוב.

ראה באר שבע שו"ת ס"נ שלמד מהגמ' ברכות הנ"ל שזו המצוה לשמח החתן, וכ"כ בביאור הגר"א אה"ע ר"ס סה [וע"ש שנראה שבא לסייע זאת מהשכר שזוכה וכו' בה' קולות - מדה כנגד מדה]. וע"ע אנצ"ת ע' חתן הערה 147.

ייש"כ,
אבל בס"ה לא הבאת מקורות חדשים קדומים.
אגב, שכחתי להביא לעיל את דברי המאירי: "מצוה לשמח את החתן ואת הכלה כדי לחבבה" (בית הבחירה, כתובות שם).

ראה גם בדקדוקי סופרים ברכות שם:
כל הנהנה מסעודת חתן וכלה ואינו משמחן וכו' ואם משמחן וכו'
ושכ"ה בילקוט שמעוני ירמיה סוף רמז רע"ז, עה"פ קול ששון וקול שמחה וכו' קול חתן וקול כלה וכו', ירמיה ז, לד.

ייש"כ גדול!

רמב"ם פי"ד מהל' אבלות "מצות עשה של דבריהם וכו' וכן לשמח הכלה והחתן" (בדפו"ח עפ"י כת"י "החתן והכלה"), עיי"ש.

צודק.
ולגישתך, גם ראיית הרב צו"מ מדק"ס ברכות אינה נוגעת לענייננו.

כתבתי זאת כמקור מגמרא לדברי המאירי שהביא מעלתו בהודעה שלפני זה [וכן לרמב"ם שהביאו בהמשך].
והיינו של"צ לצרף מקורות על חתן לחוד ועל כלה לחוד [וגם לא שפשוט כן רק מסברה] אלא שיש נוסחה כזו בגמרא.

תודה רבה על ההבהרה ותוספת ההסבר.