אשר ברא כתב:לפי פירוש המשניות להרמב"ם (אבות ב,ב) מצינו ענין כזה למתבטל לעמול עם הציבור לשם שמים - לענין שכרו
ובאמרו ואתם, מעלה אני עליכם שכר הרבה, כאילו עשיתם - הוא דבר השם לעמלים עם הצבור, שפעמים שימנעו מעשות מצווה בעת התעסקם בצרכי צבור, ואמר שהשם יתברך יעלה עליהם שכר כאילו עשו המצווה ההיא ואף על פי שלא עשאוה, אחר שהתעסקו עם הצבור לשם שמים.
והגם שהמשנה מדברת בתלמוד תורה פירשה הרמב"ם גם לענין שאר המצוות.
אי משום הא לא צריך להגיע לרמב"ם, לכאורה, זוהי המימרא הידועה "חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה". שלכאורה הכוונה שמקבל עליה שכר.
כמובן שזה רק במי שבאמת ובתמים חשב לעשות מצווה וכל מה שלא עשאה הוא משום שנאנס.
אמנם צריך לדעת מהו בדיוק גדר "נאנס" כאן, דהאם מי שרוצה לקיים כל המצוות בכל רגע ורק מה יעשה ואנוס הוא כי בכל רגע הוא יכול לעשות רק מצוה אחת, וכן לעסוק בענייני צרכיו בעולם שג"ז מצוה [שנות אליהו פאה א, א] ייחשב לו כאילו קיים כל התורה כולה בכל רגע ורגע, ויקבל שכר כאילו חי אלף פעמים?
ומה בדיוק הכוונה "שכר" בכל מקום, ומהו "כאילו עשאה", ולעניין מה.
ולמשל הרי לא נראה שגם יזדכך ויתקדש ויתוקנו מידותיו כאילו עבד במצוות [ובכ"כ הרבה מצוות] בפועל. ואולי השפעה בעוה"ז לחוד והשפעה לעוה"ב לחוד.
ובפרט צ"ע בכל זה לגבי מצות תלמוד תורה שנדחית מפני כל מצוה עוברת שא"א לעשותה ע"י אחרים, ובאופן שבשעת מצוה כזו [וצרכי דרך ארץ בכלל כנ"ל, שזו ראיית הגר"א בשנו"א שם] אין כלל החיוב של תלמוד תורה, ולא שישנו חיוב והוא אנוס [שנו"א שם, קה"י ברכות], א"כ מהיכ"ת ייחשב בזה כחשב לעשות מצוה ונאנס - אחר שבשעת האונס אין עליו כלל מצוות תלמוד תורה.
ויש גם לדעת מה גדר "צרכי ציבור" לעניין מצוות ת"ת. הרי מחד - מישהו מוכרח לעשותם, מאידך - כל אחד ואחד יכול לפטור עצמו, א"כ האם [כלפי המוכשר לכך או כיו"ב ועכ"פ שהוא כעת הממונה] צרכי ציבור נחשבים מצוה עוברת שא"א לעשותה ע"י אחרים לפטור אותו מת"ת.
בקיצור, כל הנושא צריך עיון.
וגם לגבי דברי הרמב"ם הנ"ל, צ"ב מהו השכר, והאם יתקדשו עי"ז כאילו עשו וכו' כנ"ל.
וכן לגבי ידיעת התורה, שמא שכר המצוה לחוד וידיעת התורה לחוד, וכמו שכן הוא גדר מצוות ת"ת בעצמה, שיש בה שני חלקים: עסק התורה [המתקיים בכל דבר תורה שהוא שלומד ועוסק בו, אפילו יחזור פסוק אחד או משנה אחת כל החיים] וידיעת התורה [עיין הכל בשו"ע הרב הלכות ת"ת]. מצות ששעיקרה מעשה ומצוה שעיקרה תוצאה.