מה המקור לסיפור
פעם אחת היה רבי דוד‘ל מהלך בדרכו עם חברו רבי ליפא, ובדרכם עברו בבית אחד היהודים הכפריים, כנודע שהיה לו
לרבי דוד‘ל ענין לבקר אצל היהודים היושבים בכפרים והמושבים הקטנים. וכשנכנס לאותו הבית בכפר, מצאו שם בחור
צעיר יושב אצל השלחן, רבי דוד‘ל אמר לו ’גוט מארגן‘, הבחור השיב ’א גוט יאר‘. רבי דוד‘ל וחברו יצאו מהבית להמשיך
לדרכם. המה לא הרחיקו והנה שמעו קול אותו הבחור ואביו רצים אחריהם וצועקים שיעמדו ולא ימשיכו ללכת. וחשבו
רבי דוד ורבי ליפא שמסתמא חסר איזה חפץ בבית, והבחור ואביו חשדו שהם נכנסו לבית כדי לגנוב, ועתה הם רודפים
אחריהם להוציא הגניבה מתחת ידם.
מה עשו רבי דוד‘ל ורבי ליפא, המשיכו לרוץ במהירות יותר. אך הבחור ואביו רדפו אחריהם עוד וצעקו בקול שלא יפחדו
כי אין הם באים לעשות להם מאומה. כשנפגשו ארבעתם אמר להם אבי הבחור, איך הלכתם מביתי מבלי שאשלם לכם
הכרת הטוב, והרי בני הבחור הזה היה אילם מיום הוולדו ועד היום, והוא מספר שאתם נכנסתם לבית ואמרתם לו ’בוקר
טוב‘ והנה יצאו מפיו דברים להשיב ולומר ’בוקר אור‘ ’א גוט יאהר‘, ומאותו הדיבור החל לדבר כאחד האדם. הריני מבין
שאינכם אנשים פשוטים, לכן אני רץ אחריכם שתשובו לביתי ואשלם לכם כגמולכם הטוב.
רבי דוד‘ל כדרכו בקודש השיב לו בפשיטות, רבי יהודי יקר, אמנם הקב“ה עשה הנס לבנך על ידינו, אבל אין זה שייך
כלל לנו שהרי לא היתה לי כונה כלל לכך, ומה שעשה הקב“ה את הנס, זאת משום שאילו הייתי אומר לו בוקר טוב ולא
היה משיב לי דבר, היה עולה על דעתי שהוא מזלזל בי במחשבתו ’וכי מי הוא האיש הזה שאשיבנו על ברכתו‘, ואז היה
נכנס משהו דמשהו טינא בלבי על יהודי. מוטב לו להקב“ה לעשות לו נס לבנך שיתחיל לדבר כאחד האדם, מהרהור
קל שיכנס בלבי טענה על יהודי אחד! כי זוהי צרה קשה ביותר שרבי דוד‘ל לא יהיה אוהב ישראל בשלימות, הרבה יותר
מצרת אותו הבחור שהיה אילם עד הנה. לכן העדיפו משמים לתת לו פה לאילם והעיקר שישאר לבו של רבי דוד‘ל טהור
בשלימות באהבת ישראל. זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל.