ידועים דברי חזו"א (אמונה ובטחון פ"ג אות ל) ש:
אין הזהרת השוחד מכלל המשפטים אלא מכלל החוקים, שהרי לא אסרה תורה הוראה לעצמו וכו'
דברים אלו מתמיהים ביותר. ראשית, לא ידוע לי על אחד מן הקדמונים שדנו בהגדרת חוקים לעומת הגדרת משפטים שימנו בכלל ה"חוקים" משפט שכלי שיש בו פרטים היוצאים מן הכלל ונוגדים, לכאורה, להגיונות שבמשפט. "חוק" הוא תמיד מצוה שאינה רציונלית כבשר וחלב, שעטנז וכדומה.
שנית, הרי הרבה משפטים יש בהם פרטים שיוצאים מן הכלל ההגיוני שבשורש המשפט, ומכל מקום אין המצוה יוצאה מכלל "משפט" כיון שהיא הגיונית ביסודה, ומה נשתנה שוחד?
האם ידוע לחכמי האוצר שום מקורות בעניין זה, קדומים או מאוחרים?