כך ראיתי מביאים מניחום אבלים של הר"א בידרמן אצל הרבי מויז'ניץ, שבתוה"ד אמר לו הרבי ששמע מהגאון רבי ישראל מילר דומ"ץ ויזניץ שמוזכר ברמב"ם שבעת שאבל יושב שבעה, יש בידו כח להשפיע ברכות לרוב.
האם יודע אי מי היכן מוזכר דבר כ/זה ברמב"ם?
מרחביה כתב:(מקומו באשכול זה - viewtopic.php?t=56098 )
חד ברנש כתב:תרום 180 ש"ח ועשרה אבלים שיכורים יתפללו עליך.
צופה_ומביט כתב:הרב ישראל מילר שליט"א דומ"ץ ויז'ניץ הוא אדם רציני ות"ח גדול,
ואת הדברים אמר בשמו יהודי גדול ונאמן.
ובאם נאמרו הדברים [שניהם] בזמן ניחום אבלים הפומבי אזי מן הסתם גם הוקלטו.
לכן בעיניי לא מדובר בסתם שמועה, ואני בהחלט מעוניין לדעת את מקור הדברים ו/או השתלשלותם.
אם יש כאן מישהו שמכיר את / מקורב לרבי ישראל מילר ויכול לשאול אותו, אשמח ואודה.
צופה_ומביט כתב:חד ברנש כתב:תרום 180 ש"ח ועשרה אבלים שיכורים יתפללו עליך.
אוי זה טוב... צחקתי מאד. יישר כוח.
[ואין לטעון שלא שייך אבל שיכור, דבפורים נוהג אבלות שבעה בצנעא ומותר בשתיית יין].
צופה_ומביט כתב:כך ראיתי מביאים מניחום אבלים של הר"א בידרמן אצל הרבי מויז'ניץ, שבתוה"ד אמר לו הרבי ששמע מהגאון רבי ישראל מילר דומ"ץ ויזניץ שמוזכר ברמב"ם שבעת שאבל יושב שבעה, יש בידו כח להשפיע ברכות לרוב.
האם יודע אי מי היכן מוזכר דבר כ/זה ברמב"ם?
צופה_ומביט כתב:מרחביה כתב:(מקומו באשכול זה - viewtopic.php?t=56098 )
רק באם אכן לא נמצא מקורו ברמב"ם.
חיס כתב:צופה_ומביט כתב:כך ראיתי מביאים מניחום אבלים של הר"א בידרמן אצל הרבי מויז'ניץ, שבתוה"ד אמר לו הרבי ששמע מהגאון רבי ישראל מילר דומ"ץ ויזניץ שמוזכר ברמב"ם שבעת שאבל יושב שבעה, יש בידו כח להשפיע ברכות לרוב.
האם יודע אי מי היכן מוזכר דבר כ/זה ברמב"ם?
הרב ישראל מילר שליט"א אמר לרבינו שליט"א את דברי הרמב"ם בהלכות אבל פרק ז' הלכה ו' וזה לשונו:
כהן גדול חייב בכל דברי אבילות אלא שאסור לו לקרוע בגדיו למעלה ולגדל פרע ולצאת אחר המטה
וכל העם באין לנחמו לביתו וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הספסל
ואומרין לו כשמנחמין אותו אנו כפרתך והוא אומר להם תתברכו מן השמים
ואם רצה לנחם אחרים הממונה ממצעו בתוך העם ואומר להם תנוחמו. עד כאן לשון הרמב"ם.
לכאורה הרי הכהן גדול תמיד בירך את כלל ישראל ולמה צריך הרמב"ם לומר בהלכות אבלות "תתברכו מן השמים" ?
אלא כנראה כשהכהן גדול יושב שבעה יש לו יותר כח לברך להשפיע לרוב. עכ"ד דבריו.
חיס כתב:הרב ישראל מילר שליט"א אמר לרבינו שליט"א את דברי הרמב"ם בהלכות אבל פרק ז' הלכה ו' וזה לשונו:
כהן גדול חייב בכל דברי אבילות אלא שאסור לו לקרוע בגדיו למעלה ולגדל פרע ולצאת אחר המטה
וכל העם באין לנחמו לביתו וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הספסל
ואומרין לו כשמנחמין אותו אנו כפרתך והוא אומר להם תתברכו מן השמים
ואם רצה לנחם אחרים הממונה ממצעו בתוך העם ואומר להם תנוחמו. עד כאן לשון הרמב"ם.
לכאורה הרי הכהן גדול תמיד בירך את כלל ישראל ולמה צריך הרמב"ם לומר בהלכות אבלות "תתברכו מן השמים" ?
אלא כנראה כשהכהן גדול יושב שבעה יש לו יותר כח לברך להשפיע לרוב. עכ"ד דבריו.
צופה_ומביט כתב:באגב לגמרי,
יושם לב באיזה לשון דיברו אל הכהן הגדול, צורת הדיבור הפשוטה אצל חז"ל ובזמנם: לא [בגוף שלישי] "אנו כפרת הכהן הגדול", לא [בגוף שני רבים] "אנו כפרתכם", אלא [בגוף שני יחיד] "אנו כפרתך", כאחד האדם.
יש לזה עוד דוגמאות בחז"ל, אבל על של עתה באתי.
שאני רבי ירמיה בר אבא דתלמיד חבר הוה, והיינו דקאמר ליה רבי ירמיה בר אבא לרב מי בדלת, אמר ליה אין בדילנא ולא אמר מי בדיל מר.
אמר ר"ל פה קדוש יאמר דבר זה תני עדו איני והאמר עולא הרואה את ר"ל בבית המדרש כאילו עוקר הרים וטוחנן זה בזה אמר רבינא והלא כל הרואה ר"מ בבית המדרש כאילו עוקר הרי הרים וטוחנן זה בזה הכי קאמר בא וראה כמה מחבבין זה את זה כי הא דיתיב רבי וקאמר אסור להטמין את הצונן אמר לפניו ר' ישמעאל בר' יוסי אבא אהתיר להטמין את הצונן א"ל כבר הורה זקן אמר רב פפא בא וראה כמה מחבבין זה את זה דאילו רבי יוסי קיים היה כפוף ויושב לפני רבי דהא ר' ישמעאל בר' יוסי ממלא מקום אבותיו הוה והיה כפוף ויושב לפני רבי וקא אמר כבר הורה זקן א"ר אושעיא מאי דכתיב (זכריה יא, ז) ואקח לי (את) שני מקלות לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים נועם אלו ת"ח שבארץ ישראל שמנעימין זה לזה בהלכה חובלים אלו ת"ח שבבבל שמחבלים זה לזה בהלכה (זכריה ד, יד) ויאמר (אלי) אלה [שני] בני היצהר העומדים וגו' ושנים זיתים עליה יצהר אמר רבי יצחק אלו ת"ח שבא"י שנוחין זה לזה בהלכה כשמן זית ושנים זיתים עליה אלו ת"ח שבבבל שמרורין זה לזה בהלכה כזית (זכריה ה, ט)
סגי נהור כתב:הענין נדון גם כאן.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 78 אורחים