יש להבין כך ברמב"ם שם י, ג:
ובדבר הזה הכתוב הבטיח ואמר שאותן הדברים שמודיעין המעוננים והקוסמים לאומות ומכזבין הנביא יודיע לכם דברי אמת ואין אתם צריכין למעונן וקוסם וכיוצא בו שנאמר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וגו' כי הגוים האלה וגו' ואמר נביא מקרבך מאחיך וגו' הא למדת שאין הנביא עומד לנו אלא להודיענו דברים העתידים להיות בעולם משובע ורעב מלחמה ושלום וכיוצא בהן ואפילו צרכי יחיד מודיע לו כשאול שאבדה לו אבדה והלך לנביא להודיעו מקומה.
לשונו שם משמע [וכן בפסוקי התורה שהביא] שלא מדובר רק באמצעי למבחן הנביא [דהיינו אדם שטוען שהוא נביא] קודם שנבחן ונמצא נאמן, אלא שזו אחת מהמטרות שלשמה משולח לנו נביא אמת [שכבר נבחן כדין, והתורה מצוה עלינו להחזיקו כנביא, כמש"כ הרמב"ם שם], והתורה הבטיחה ע"ז. והרי שמואל היה כבר ידוע כנביא נאמן לה' אצל כל ישראל מדן ועד באר שבע הרבה לפני מלוכת שאול, ולאחר מכן עוד הלכו אליו לשמוע עתידות וצרכי יחיד, כשאול שהביא הרמב"ם.
ואמנם לא מפורש שם שיש
מצוה לשמוע לו בזה = להאמין שכך יהיה, אבל יש להבין כן.
והגדרת המצוה שכתב הרמב"ם במשנה תורה לפני הלכות יסוה"ת היא: "לשמוע מן הנביא המדבר בשמו". ולשון זה כולל [דהיינו אינו שולל] גם להאמין בדברי העתידות שאומר.