החשק והתאוה לעשות מצוות ה'

[חד ברנש]

האם והיכן נזכר במקרא או בדברי חז"ל, חשיבות החשק וה'תאווה' לעשות את רצון הקב"ה ואת מצוותיו.
במזמור קיט אומר המשורר על עצמו עד כמה הוא נתאווה לקיים את מצוות הקב"ה, כמו:
(כ) גָּרְסָה נַפְשִׁי לְתַאֲבָה אֶל מִשְׁפָּטֶיךָ בְכָל עֵת:
(מ) הִנֵּה תָּאַבְתִּי לְפִקֻּדֶיךָ בְּצִדְקָתְךָ חַיֵּנִי:
(קלא) פִּי פָעַרְתִּי וָאֶשְׁאָפָה כִּי לְמִצְוֹתֶיךָ יָאָבְתִּי:

אבל עדיין לא שמענו במפורש על חשיבותה ומעלתה של 'תאווה' זו.

[במסתרים]

סוטה יד

דרש רבי שמלאי מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לא"י וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך אלא כך אמר משה הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בא"י אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי אמר לו הקב"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר מעלה אני עליך כאילו עשיתם שנאמר

[חד ברנש]

יפה, ייש"כ.
ואשמח לעוד מ"מ.

[במסתרים]

ברכות סא

אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו

[צופה_ומביט]

במזמור קיט אומר המשורר על עצמו עד כמה הוא נתאווה לקיים את מצוות הקב"ה,
אבל עדיין לא שמענו במפורש על חשיבותה ומעלתה של 'תאווה' זו.

במה שונים המ"מ הנוספים שהובאו?

[דרומי]

בפשוטו זהו תוכן פרשת פסח שני - שהאנשים התאוו לקיים המצוה ולכן טענו 'למה נגרע'.

[אברהם שרייבר]

זוה"ק תרומה ק"נ ע"ב

וְלֵית רְעוּתָא טָבָא דְּיִתְאֲבִיד מִקַּמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא. וּבְגִין כַּךְ, זַכָּאָה אִיהוּ מַאן דִּמְהַרְהֵר הִרְהוּרִין טָבִין לְגַבֵּי מָארֵיהּ, דְּאַף עַל גַּב דְּלָא יָכִיל לְמֶעְבַּד לוֹן, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא סָלִיק לֵיהּ רְעוּתֵיהּ כְּאִילּוּ עָבִיד

[צופה_ומביט]

מעלת החשק והרצון לעשות את המצוות מפורשת בפסוק:

אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת ה' בְּמִצְו‍ֹתָיו חָפֵץ מְאֹד.

וגם ההמשך שם מלא משבחיו וזכותו.

ובזה יבואר סיום המזמור:
רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעָס שִׁנָּיו יַחֲרֹק וְנָמָס תַּאֲוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד.
דתאות הצדיק למצוות עומדת לו כנגד תאות הרשע לאבדו ולהרשיע.

[צופה_ומביט]

למעשה, יעויין במסילת ישרים פרק יח בביאור מידת החסידות, והעולה משם שהחשק והרצון לעשות את מצוות ה' הוא הנקרא "חסידות" בלשון חז"ל בכ"מ.