דעת ותבונה כתב:חיימשה כתב:דעת ותבונה כתב:לא לשכוח שהקב"ה 'עדיין קיים', בל נאמר כביכול בעה"ב אינו יכול להוציא את כליו משם. השי"ת הוא זה שמנהל את המגיפה ולכל חיידק יש כתובת. ולכן אם צריך להתפלל במניין (למי שרבותיו מורים לו כן) - אין לו מה לחוש, ושומר מצוה לא ידע דבר רע.
מצו"ב דברי הגר"י מאלצאן במבוא לסידור הגר"א, אקטואלי מתמיד.
והקב''ה בכבודו ובעצמו , מעניש את מי שאינו שומר עצמו בשעת הסכנה ומקרב אליו את הסכנה בעוון זה שאינו נזהר, כמבואר במס''י, וכשעוון זה ברקע, אין טעם לחפש עניינים אחרים !
יש בטחון ויש הוללות. כי הנה האדון ברוך הוא
עשה את האדם בעל שכל נכון וסברא נכוחה לשינהג עצמו על דרך טוב וישמר מן הדברים המזיקים אשר נבראו לענוש את הרשעים, ו
מי שירצה שלא ינהג עצמו בדרך החכמה ויפקיר עצמו לסכנות, הנה אין זה בטחון, אלא הוללות. והנה הוא חוטא במה שהוא נגד רצון הבורא יתברך שמו, שרוצה שישמור האדם את עצמו.
ונמצא שמלבד הסכנה המוטבעת בדבר אשר הוא עלול אליה מפני חסרון שמירתו,
הנה עוד הוא מתחיב בנפשו בקום עשה בחטא אשר הוא חוטא, ונמצא החטא עצמו מביאו ליענש [מס''י פ''ט]
נכון. כל מילה פנינה. ומי שלא נזהר בכל מקום שהוא - גם בחנויות הטשולנט, הוא כעובר על יד קיר נטוי וכיו"ב.
מי שנכנס בימים כאלו לחנויות של טשולנט, הוא לכל הדעות בגדר מה שאחז''ל ''שוטה אסור לרחם עליו'', ואיננו נושא לדיון.
כתב המבי"ט [שער התפלה פרק טז בד"ה מפני וכו': ]
ראיתי לכתוב מה שנ"ל בענין הזה, והוא כי אמת ויציב ונכון כי כל מה שיארע לאדם בכלל
ובפרט הוא מאתו יתברך, וביחוד ענין המות הנזכר על הכל ביום ר"ה שהוא יום הדין וכו', ואם נגזר עליו מיתה לא יועיל ניסו וברחו ביום עברתו, אבל
מי שלא
נגזר עליו המיתה, במקום הסכנה אפשר שילכד ויסתכן, וכשנגזר על מדינה ידועה וכו', הענין נוהג כך, כי כל המתים במגפה והנלכדים בה גם שהי' בורחים כולם
נחתמים ביום ר"ה למיתה, אלא שיש הפרש ביניהם, כי קצתם הם מחויבים בדינם למיתה החלטית, בין יעמדו במקום ההוא או לא יעמדו אלא יברחו וינוסו,
וקצתם הם מחוייבים בדינם אם יעמדו במקום ההוא, ואם יברחו כל אחד מהם עירוקיה מסתייעא, ובאותו הצער שמצטער נחשב לו כגלות וניצל באותו שעה,
והוא יתברך יודע בחירתו של זה האיש מה שיבחר אם לעמוד אם לנוס,
וכשרואה ויודע שבחירתו תהי' לעמוד במקום המסוכן חותמו למיתה, וכשבחירתו לנוס
חותמו לחיים,
ואם הוא ישר בדרכיו הוא יתברך נותן בלבו ומדריך אותו מורה לו מקום לנוס שמה עכ"ל.
