הודעהעל ידי ש. ספראי » א' אפריל 05, 2020 9:44 pm
התכוונתי לא לדבר דברים שאינם נשמעים ומוטב לא לומר וכו' ומוטב יהיו שוגגים וכו'.
אך גברו עלי בקשת כו"כ חברים בפורום בבקשותיהם ב'פרטי', ואעשה רצונם הטהור והנלבב:
אינני יודע מי החליט לכמה מהכותבים כאן שרבנו שליט"א טעה.
רבנו פסק ע"פ תורה, וע"פ תורה כך הייתה ההוראה באותו הזמן. שהמצב מחייב להחמיר בעסק התורה ברבים למול סכנה שגדרי ההלכה אינם מחשיבים אותה לפיקו"נ בהתכנסות בלימוד תורה.
וכשהמצב המציאותי השתנה, כך ע"פ רום דעתו, ההוראה השתנתה היכן שהשתנתה.
מי החליט שהייתה כאן טעות? כמות הנדבקים?
ואולי אדרבה, איכות הלימוד בשבוע שלפני סופהזמן גרמה למיעוט נדבקים ולמיעוט הרוגים רח"ל? אולי ההמוניות האדירה של פורים גרמה לכך? אולי המקוואות ואולי הצפיפות בבתים החרדים? וכו' וכו'. ואולי דווקא אי הציות גרם לאי ס"ד מלעילא בזה, כמש"כ כבר אז בשעתו, עוד בטרם נדבקו המונים?
על טענת ה'נכד' אינני משיב כלל. מדובר בהזייה שמקורה ידוע וסיבותיה ידועות, ואכמ"ל מכמה סיבות.
אני מצרף כאן חלק ממאמר תגובה שכתב אברך ממיר שליט"א, ת"ח מנווה יעקב בירשת"ו, ופורסם ב'צריך עיון':
הבעיה שלנו עכשיו שהתוצאות לכאורה מראות שהצדק היה עם ראשי השלטון, ולא עם דברי חלק מהרבנים. הרי אם התוצאות היו שונות מאמר הביקורת לא היה נכתב, והוא נכתב משום שלדבריו 'הוכח' מה קורה כשלא שומעים בקול השלטון. הכותב טוען שישנה בעיה של חוסר יכולת של הציבור החרדי להתמודד עם המציאות המודרנית, וכעת הוא מקוה שמציאות זו תשתנה.
ובכן, כולי תקוה שהציבור החרדי ימשיך לשמור על עצמו 'סגור', והוא ממש לא יהיה מחובר עם הציבור הישראלי בארץ.
תשובה על כך יכולה להינתן רק באותה 'שפה' 'חרדית' וסגורה, והיא תלויה ביסודות מהותיים של גדרי השתדלות ובטחון. אינני בטוח שכל מי שמשוייך לציבור החרדי יזדהה עם התשובה ויבין אותה, גם לא מי שמועיל בטובו להמשיך להיות שייך לחברה החרדית, ולחנך את בניו בתוכה…
התשובה היא רק למי שחי את דבריה של תורתנו הקדושה באמת, ואמונה בהשי"ת חיה ופועמת בתוכו ממש. אם גם מי שלא מאמין, וגם מי שמאמין, שניהם עושים את מה שנקרא 'השתדלות', אז מה ההבדל בניהם? האם ההבדל הוא רק בהשקפה? רק במחשבה וללא השלכה מעשית? כמובן שלא. מי שעושה את ההשתדלות מתוך תקוה שההשתדלות היא זו שתביא את התוצאה, נמצא שהוא מאמין בהשתדלות עצמה. על כן כשקוראת תוצאה כזו או אחרת, תשפיע התוצאה על המעשה, והוא ימדוד וישקול לפיה האם המעשה היה נכון, או לא. אולם מי שמאמין בהשי"ת שהוא עשה ועושה ויעשה לכל המעשים, אזי אצלו ההשתדלות היא אך ורק 'מס'. הוא מחוייב לעשות את ההשתדלות כפורע חוב, אולם התוצאה אינה קשורה להשתדלות. אדם שלא עשה את ההשתדלות הנאותה, יכול להיענש על זה גופא שהוא לא עשה את ההשתדלות, והקב"ה יסובב שיגרם לו נזק חס ושלום, כמבואר בספרים, אולם גם אז המדידה לא תהיה על פי התוצאה, אלא על פי אמות המידה של התורה הקדושה. כלומר, הוא יפנה לפוסק' או לרבו, וישאלנו כיצד הוא היה אמור להתנהג ומהם דרכי השתדלות שעל פי התורה, והיאך הוא צריך להתנהג בדרכי ההשתדלות מעתה ואילך.
כפי הנראה לעיניים היתה דעת קודשו של מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א שעלינו למעט בחובת ההשתדלות ולהגביר את בלימוד התורה שהיא מגנא ומצלא. הדברים נעוצים ביסודות המבוארים בסוגיות ערוכות בש"ס, וכפי מאמרו המצויין של הרש"ב גנוט שליט"א ב'פורום אוצר החכמה'. רוב גדולי דורנו חלקו עליו בזאת והם סברו חובת ההשתדלות צריכה להיות אחרת.
האם התוצאות מורות שהגרח"ק לא צדק? לא. כי אם לדעתו זוהי דעת התורה, כך אכן צריך לעשות. ליבי אומר לי, שאם היינו זוכים, היינו כולנו נישאים תחת הנהגה מופלאה זו שבה בקש להולכינו מרן הגרח"ק, ולצערינו הרב , מכמה סיבות, נראה שלא זכינו.
מי שחי את האמונה יודע, שכל אחד ואחד מאלו החולים, נגזר עליו משמים שכך יהיה. בין אם הוא תושב תל אביב, ובין אם הוא תושב בני ברק. נכון, עלינו ללמוד לקח ממה שאירע, ולשוב ולחדד בין כותלי הציבור החרדי את היסודות של 'בטחון והשתדלות'. לברר שוב מה צריך לעשות, והיאך יש לנהוג לעתיד. האם זה סיבה, שמעתה עלינו לתת אמון בכל פוקר וזולל נבלות, ולהכפיף את הנהגותינו אליו? לא ולא. אלא אם כן הוא רופא, ואלא אם כן כך היא דעת תורתינו הקדושה.
אנו מאמינים ויודעים, שגם השתלשלות המאורעות שמראה שכאילו לאורך כל הדרך היו 'חילוניים אחראיים' שניסו 'להסביר' לנו מה צריך לעשות ואיך יש לנהוג, ואנו לא שמענו אליהם, ו'כתוצאה' מכך כאילו נגרם כל הכאוס והמחלות, הם גם כן חלק מהניסיון שלנו, עד כמה אנו חשים באמת ש'הגזירה אמת, והחריצות שקר'!