פורום אוצר החכמה

מחפש מקורות לנידון הבא -
במצב של חשש רחוק לפיקו"נ, שכלפי כל מקרה לחוד הסיכון הוא חשש רחוק מאד ואינו נחשב חשש סביר, אבל כלפי כל הציבור נחשב חשש קרוב דהיינו שאם כולם לא יקפידו ברור שיהיו כך וכך מתים, [לדוגמה בעלמא, חוקי תנועה, אם נניח שכלפי אדם מסויים העבירה על החוק אינה יוצרת סיכון משמעותי, אבל אם כל הציבור לא יקפיד ע"ז יהיה כמה מתים], - שבהנחה שכן הוא, ברור שאם יש אדם מסויים שבידו לשמור את הציבור מהסכנה, הוא מחויב לעשות כן, - האם יש חיוב על כל אדם בפני עצמו לשמור את עצמו וסובביו מסכנה זו?
השאלה מתחלקת ל 4 חלקים -
א. באופן שלא נתקנה כלל תקנה ציבורית להקפיד ע"ז
ב. באופן שנתקנה ע"י מומחים ממשלתיים, [באופן שלא שייך דינא דמלכותא דינא]
ג. אם מנהג הציבור להקפיד בדבר
ד. האם יש סמכות לחכמי התורה בזמננו לצוות על כאו"א להקפיד ע"ז?

כל הנ"ל הוא בחשש סיכון לאחרים, ויש לדון גם בחשש סכנה לעצמו בלבד, [למשל חגירת חגורות בטיחות, שכלפי כל אדם לחוד לכאו' פשוט שאינו נחשב חשש סכנה, אבל כלפי כל הציבור יש בזה חשש קרוב, ראיתי מישהו שכותב שנחסך עי"ז 100 הרוגים לשנה],

[וכמובן יש לחלק בכ"ז בין חובת שמירת הנפש ובין היתר חילול שבת לצורך פיקו"נ].

אשמח לכל מקור בענין,

כיבוי גחלת הותרה ברה"ר ולא ברה"י

מצ"ב מש"כ בזה בס"ד בספרי
(הועלה כבר כמ"פ)

מענה איש כתב:כיבוי גחלת הותרה ברה"ר ולא ברה"י

להלכה קיי"ל שהנידון שם על חשש היזק ולא על חשש סכנה ולא הותר אלא דבר שאיסורו מדרבנן בעלמא וא"כ א"א ללמוד משם כלום, וכמשנ"ת כאן. viewtopic.php?f=17&t=18181&p=388876&hilit=%D7%92%D7%97%D7%9C%D7%AA#p388876
ומ"מ גם דבריך וגם דברי הרב בברכה"מ אינם נוגעים לנידון:
אינני שואל על מעשה אחד שיכול להציל את הרבים, כמו שכתבתי בזה ודאי מסתבר שנחשב סכנה [ובאשכול שצויין לעיל דנו האם זה רק משום שסטטיסיטית יש כאן יותר סיכוי לפיקו"נ, או שיש עוד טעם]. אני שואל על מצב שכל מעשה מתייחס לאדם אחד בלבד ולמשל אדם מסויים שעובר על חוקי התנועה, שבזה מסכן רק את עצמו או רק את הרכב שלפניו.

עיין בספר עין הדעת לגרמ"מ פרבשטיין עמוד רעז והלאה שדן על פיקוח נפש ציבורי
(שייך לחבילת מוה"ק, ואין באפשרותי להעלות)