דודי הגאון רבי ברוך יעקב סומפולינסקי שליט"א שוכב חולה בקורונה במצב 'קל', אך סובל מאד ונמצא בסכנת נפשות.
הוא נחרד לקרוא מאמרים בגנות המשטר הציוני העריץ שמפלה אותנו לרעה.
הגיע לידי מכתב שכתב לסופר ר' חיים וולדר אודות תפקיד העיתונות החרדית בזמן הזה, נראה לי שמכתב זה יוסיף נקודות למחשבה אצל כולנו, מכל צדדי המתרס...
בס"ד יום שלישי כ"ג בתמוז תש"פ
לכבוד
ידידי הסופר והמחנך התורני הדגול
הרב חיים ולדר שליט"א
כאחד מהרבה אנשים המעריכים את התובנות והלקחים החינוכיים שבמאמריך, הנלמדים ממאורעות החיים. קראתי בשים לב את מאמרך האחרון ביתד השבוע תחת הכותרת "עדיין בגלות" . והופתעתי מגישתך המוטעית, לדעתי, כלפי המושג "גלות" בכלל, ובהקשרים הנוכחיים.
"גלות" זהו מצב שהאדם אינו בן חורין לבחור ולעשות את הבחירה הנכונה במצב שהוא נמצא. זה נכון שאנחנו "עדיין בגלות", אבל לא בגלל מה שאתה כתבת, שאנחנו לא יכולים לסמוך על המשטרה בתי המשפט, משרדי הממשלה, ועוד כמה רשויות שמפלות אותנו לרעה. אלא בגלל שאנחנו תולים תקוותינו בהם – זו הגלות שלנו. גם אם היו עוזרים לנו מאוד.
עכשיו לדוגמאות שאתה אוהב: כשתלמיד שלא מצליח בלימודיו מאשים את "הרבה" או/ו המנהל או/והמפקח/או/ו החברים, או/ו ההורים – אתה יודע שהוא בבוץ גדול, בגלות עמוקה, שצריך רחמי שמיים מרובים להחזיר אותו למסלול הנכון. מתי מתחילה גאולתו – כשהוא מחפש איפה הוא יכול להשתפר בלי קשר ותלות באחרים. לא לחינם ההבדל בן "גולה" ל"גאולה" הוא "א" – אתה בגולה – כשזזת מעצמך ממולדתך ממקור חייך, נהיית תלוי באחרים. הכנסת "א" פשוט הכנסת את עצמך – התחלת להגאל. כשאתה תלוי באחרים אתה עדיין בגלות גם כשהם מתייחסים אליך יפה.
ולדוגמאות החביבות עליך: אם ילד מסוגל ללמוד רק כשמחמיאים לו כל הזמן או מתגמלים אותו תדיר. כוחותיו עדיין בגלות, הוא תלוי באחרים. מו"ר המשגיח ר' מאיר חדש זצ"ל היה אומר בוועד הראשון לבחורים הצעירים שהגיעו לישיבת חברון, אם אתם רוצים להצליח, תזכרו שבישיבה גדולה הכלל הוא "אם אין אני לי מי לי". ומי מתלמידי מרן המשגיח איננו זוכר את מפגשו הראשון עם המשגיח שבו הוא הוא היה חוזר ומדגיש, העיקר הוא "מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך" – זה סוד ההצלחה – וזהו סוד הגאולה.
אבל (וכאן מגיע "אבל" גדול), לצערי הרב יש במאמר "הבכייני" שלך משום סכנה אמיתית לשלום הציבור. ככל שמתלוננים יותר על "אכיפה בררנית" נגד הציבור החרדי או על סגרים שרירותיים וכו' יוצרים מצב שהשלטונות מורידים לחץ מהציבור וכמו שזה קורה היום. ומה לדעתך יהיו עכשיו, יותר חולים או פחות , יותר חלילה יתומים או פחות?. אם התשובה שפחות אז הרווחנו המון. אדם אחד =עולם מלא. אבל מה נראה לך מנסיונך החינוכי, כשיש פחות אכיפה האם יש פחות משמעת?? תשובה: כן !!!! חד משמעי, פחות אנשים יקפידו על מסכות, וזה אומר יותר תחלואה ואולי ח"ו יותר יתומים .... וכן להיפך, אם תניח למשטרה לאכוף בצורה בררנית קשה ונוקשה עם סגרים שרירותיים ותקטין בזה את התחלואה אפי' בחולה א' כבר הצלת עולם מלא. חד וחלק!!! וגם אם תצעק שזה לא חינוכי ולא הוגן ועוד נכנה בשמות רשע את השלטונות והמשטרה, ואולי גם זה באמת נעשה ממחשבת זדון וניכור, אבל הם מצילים אותנו. מה לנו כי נלין על דבר טוב. ורבות ונסתרות דרכי ההשגחה לשמור על ציבור "בני התורה".
כך שלא הצלחתי להבין את עומק "ליקוי המאורות" שתוקף את עסקנינו הנכבדים שבמקום להילחם מלחמת חורמה בתחלואה ולהציל עוד יהודי ועוד יהודי, הם תוקפים את המשטרה והשלטונות.. ומחלישים את האכיפה והסגרים ו"הקורונה חוגגת" ומי משלם את המחיר?
אני כותב לך מכתב זה ממיטת חולי הקורונה שנדבקתי מלפני למעלה משבועיים ורציתי שתדע שאף שאני ב"ה במצב "קל", זה לא משחק ילדים. ההרגשה מאוד קשה , מלווה בחום ובשאר תסמינים, ותוסיף לכך את החרדה שמתלווה לכל מי שבמצב סיכון כמוני, שלא ידרדר חלילה מצבו יר"ה. וברקע דרישות הרופאים המלחיצות להתפנות לביה"ח, ומתוך מצב זה, אני לא מצליח להתחבר בשום אופן למסכנות של הילדים שאיבדו את כוס הברד שלהם, אולי בגלל השיעולים שלי ואנחותיה של ב"ב הסובלת, אני לא מצליח לשמוע את עומק השבר של הפסד כוס הברד, ע"י המשטרה הציונית שבגסות הרוח דרשה מהם לעטות מסכות כדי שלא ידביקו כמה עוברים ושבים. איזו גלות "נוראה" יר"ה אולי כמה יהודים ניצלו באותה שעה. אבל מי יחזיר לנו את "כוס הברד"??? קצת "פורפורציה" לא תזיק לנו.
עכשיו סיפור טוב: אתה מכיר את סיפורי הגבורה של אבי שליט"א ומה רב חלקו היה בהצלת היהודים אפילו כתבת עליו ספור גבורה הירואי (שאגב הוא מכחיש חלק מפרטיו) אבל אספר לך סיפור גבורה אמיתי: הקבוצה שהתעסקה בהברחת היהודים לשבדיה עשתה זאת על ידי שכירת סירות דייגים , וזה עלה הון רב כי היה בזה סיכון גדול. וכשהתרבו הניצולים אזל הכסף והיו צריכים להשיג מקורות מימון. לקהילה היהודית הכללית היה חשבון בנק אבל ראשי הקהילה - שהיו כמובן הראשונים שברחו, ושלא היו שומרי תו"מ בלשון המעטה - נתנו הוראה חד משמעית שלא להוציא כלום מקופת הקהילה. כך שהיו צריכים לגייס כספים ממקורות פרטיים. ובקבוצה אחת גדולה של כמה משפחות לא היה כסף לכולם לפדיון נפשם. בקבוצה הזו היו גם הורי אבי ז"ל הר' שמשון וחנה דבורה סומפולינסקי ע"ה (לימים הסבתא גרה בשכנות למרן הגראי"ל זצ"ל בחזו"א 7 ב"ב) והסבא ביקש לתת יפוי כוח למארגנים למכור את דירתו וחנותו כדי שיהיה מספיק להצלת כל הקבוצה. הביאו מכונת כתיבה באישון ליל למקום המסתור במתבן וכתבו יפוי כוח בלתי חוזר על כל רכושם כדי להציל אחרים! עד כאן סיפור גבורה יפה מאוד.
אבל אמשיך לך את סוף הסיפור ותראה מה זו גבורה יהודית אמיתית: אחרי המלחמה שבו המשפחות הנמלטות חזרה לדנמרק וניסו להשתקם מחדש. עסקני ההצלה ייעצו לסבא ולסבתא לתבוע את כסף מכירת רכושם מקופת הקהילה, שהרי הוא נמכר לצורך הצלת בני הקהילה. גזברי הקהילה סרבו באמרם שהכסף ניתן למחתרת הדנית לצורך מלחמה עם הגרמנים ולא לצורך הצלת היהודים. קבוצת המצילים, שברובה היתה מורכבת מגויים דניים חסידי אומות העולם שמסרו נפש להצלת יהודים התקוממה מאוד על העוול הגדול המתרחש מול עיניהם, והפצירו בסבי שיתבע את קופת הקהילה בבית המשפט והם יבואו להעיד לטובתו שמטרת הכסף היתה הצלת היהודים. היה מדובר בקבוצת אנשים מכובדת משכילה ומעורכת שאין ספק שעמדתה היתה מתקבלת בבית המשפט. אבל הסבא החבר ר' שמשון זצ"ל סירב בכל תוקף מלתבוע את הכסף בבית המשפט. הוא אמר: איזה חילול השם יהיה מזה שכל הגויים יגידו: תראו במה היהודים התעסקו כשהיה צריך להציל את אחיהם, בלדאוג לממונם שח"ו לא יחסר. עדיף בלי דירה ובלי חנות ובלי חלול השם. עד כאן סיפור אמיתי עם מקורות יהודיים וגויים נאמנים במסל"ת.
ואני אוסיף לך שעכשיו שצריך להציל יהודים ממגיפה, אולי שווה לוותר על כמה זכויות אזרחיות ואפי' לוותר על כוס ברד בשביל למנוע חילול השם, ואולי גם נצליח להציל כמה יהודים על הדרך.
ידידי וקרוב משפחתי הסופר הדגול חיים ולדר הי"ו הקב"ה חנן אותך בלשון לימודים מרתקת ובעט סופר המביע אומר, הנשמע ברוב קשב. זה הכלי שלך לעשות אתו שליחותך בעולם , עכשיו עת צרה ליעקב ויש מגפה בנחלתנו המפילה נפגעים רבים. עכשיו הבחירה בידך מה לעשות עם הכלי הגדול שחנן אותך ה': להלחם על זכיותינו האזרחי והממוני הניתן למרמס, כבודנו המושפל בראש כל חוצות, רק שכנראה מלחמה כזו תביא בכנפיה גם הקלה בהנחיות הזהירות, כי הרי מה ההבדל בן ביכ"נ למסעדה וכיוצא מטענות אלו, ומה אנו שונים מבת ים ורמלה וכו' ונרגיש שכבודנו האבוד חזר, אבל על הדרך נאבדו מאיתנו גם כמה טובים ויקרים יר"ה.
אבל יש לך גם את האפשרות השניה להשתמש בעטך עט הסופר כדי להסביר את גודל חשיבות שמירת ההנחיות, להצליף ללא רתע במפירים. וגם באותם עסקנים שבמקום להציג בפנינו הצלחות מוכחות במלחמה בנגיף, הם מעדיפים להסיח דעתנו בסיפורי בכיינות על רוע גורלנו ומרות הגלות.
אמי ע"ה היתה בוגרת "אושוויץ" והחיים למדו אותה להתמקד במה שחשוב באמת. אם היא היתה רואה שאנחנו מלאי טענות על "רב'ה" זה ואחר, היא היתה אומרת : "קודם תעשה שיעורים ותחזור על הלימודים ותצליח במבחן אח"כ אשמע את כל הטענות", אתה כבר משער מנסיון שאחרי שעושים מה שצריך אין יותר טענות.
אל תיתן להם להתחמק, דרוש מהם מעשים ומספרים, ומקד אותם ואותנו אך ורק במה שחשוב באמת ליהודים להציל עוד א' ועוד א'. פתח מדור מיוחד בעיתון "רישום הקורונה" ותביא נתונים כל שבוע מי מצליח לשטח את התחלואה ומי מתעסק בשטויות, או אז תדע שעשית את הדבר הנכון באמת. להציל את עם ה' ויהי ה' עמך כל הימים.
ידידך המעריך אותך מאוד וקרוב משפחתך
ברוך יעקב סומפולינסקי
