נוטר הכרמים כתב:נחומצ'ה כתב:הרב הנוטר. שים לב.
דייק במה שכתבתי. שים על מאזני ההגיון.
לי גם נדפק הסדר יום של חוה"מ.
בבוקר אומר מי יתן לי שיעורי הלכה.
ובערב עד מתי תנח ילדיך בביתך.
אך שוב פעם זה חשבונות 'שלי'.
אך כלפי שמיא, זה שאלפי בני ישראל, לא מחללים את קדושת חול המועד, הוא קל בעיניך?
[שאל זקניך ויאמרו לך, האם גם לפני רק עשרים שנה, כך היו נראים לילות חוה"מ?
איך העברנו יפה אז. היה גם היה שמחות בית השואבה, אך לא כל 'חניכי' או קהילה הרגישה,
שחייבים לעשות שמחת בית השואבה..
אפי' בפן הגשמי. נכון קשה, שאין מעברים בין הערים, וקשה לקיים מצוות כבוד אב בביקורי הנכדים
אך פעם ניסינו לחשוב על עודף ההוצאות שיש לכל הורה בגיל העמידה, להאכיל את כל צאצאיו.
הנה רק לפני חצי שנה, גילינו שאפשר לעשות 'סדר' לבד עם 3-4-5 ילדים כן ירבו, ולהורים היתה מעט רווחה].
אני יגיד לך את האמת,
כל ימי גדלתי בין החכמים ולא הורגלתי לחשבן רווחים והפסדים לרבש"ע,
הרי יש כאן כל מיני היבטים,
זה לא 'שוק' של מצוות ועבירות,
ומי אמר שמעבר ל'פרהסיא' ישנו ענין שאנשים יאלצו לא לחלל שבת?
אני הורגלתי וחונכתי על חשיבה כסדר, מהו המצב הטוב ביותר עבור עבודת ד' שלנו,
מה אני יכול לעשות כדי שלימוד התורה, התפילה, קיום המצוות שלי ושל זולתי, יהיו בשלימות יותר.
הענין של שמחת בית השואבה הוא עתיק יומין,
וכמו שחנות המכולת נהפכה לשכונת מזון,
כך גם אירועי הקודש פשטו ולבשו צורה,
ומה בכך,
יש בזה מעלות וחסרונות, תלוי איפה ובאיזה מתכונת,
ועל מה שמים את הדגש.
הבעיה היא שכאן בבני ברק אין אפילו זכר ל'זכר'...
גם ענין ההוצאות, לענ"ד, זה לא הסיפור,
כאשר מדובר על התארחויות נדירות, וגם לא בהכרח - יקרות.
לא כולם מגיעים לארוחת צהרים...
שתי השורות המודגשות מסתדרות לך?
ובכלל, אין ענין שהשני לא יוכל לחלל שבת? (סוכ"ס לא מדובר כאן על להכעיס׳ניקים)
צער השכינה לא איכפת? האחריות לכלל ישראל? הערבות?
אם הגשמיות של השני היא הרוחניות שלי - כ"ש שהרוחניות שלו היא הרוחניות שלי