פורום אוצר החכמה

שמעתי בשם חכ''א שליט''א ששאלוהו מכמה ישיבות שרוצים לעשות כן מטעם הנ''ל וכדן כדי שכולם יוכלו להתפלל בצוותא בימים הנחמדים הבעל''ט, והשיב שאסור משום שאסור לאדם לחבול בעצמו, ואף בלצער עצמו הדין כן כמבואר בב''ק (צא:) דילפינן לה מנזיר.

ולענ''ד אין הנידון דומה לראיה כלל מכמה טעמים נכוחים לכל מעיין, ואשמח לשמוע דעת חו''ר הפורום שליט''א בעניין.

ואציין שדעת תוס' בסוגיא שם שגם לצורך אסור וכמו שיצוטט לקמיה, וכן יש לדון האם כשעצם הצער מצילו מצער אחר גדול יותר כי הכא נמי אסור (וכמפיס מורסא). ועיין.

בברכת התורה.

_____________________________________________________________________________________________________________________________
לשון תוס' שם

אלא האי תנא הוא דתניא מקרעין כו' - וא"ת ומאי ס"ד השתא וכי על זה צריך להביא ראיה דמקרע בגדים עובר משום בל תשחית ואור"י דאין מביא ראיה אלא שאסור לחבול אפי' לצורך כגון אשה שטפחה על ראשה וכן ההיא דאך את דמכם שהרג את עצמו בשביל שום דבר שירא וכן מקרע על המת זהו לצורך.

חשש רציחה ונזק דרבים.
כעת התפרסם שכמה מקומות שכן נזהרו גם נדבקו אם כן החובה לא להדבק בשביל לא להדביק היא גדולה!

חלילה מלעשות זאת.
רק היום התפרסם רח"ל על אברך צעיר שנלב"ע ללא מחלות רקע מהמגיפה.
משמע שחשש פיקוח נפש יש כאן.
וביותר שאין אנו יודעים מההשלכות העתידיות של המגיפה, וכבר התפרסמו כמה וכמה מחקרים המנבאים שחורות בענין זה.

באופן כללי, מקובלני מרבי הגרש"א זצוק"ל שמי ששואל בבית האבל או בהלויה, איך הוא נפטר וכו',
זה בכלל דברי הרמב"ם בהל' תעניות שהרי זה דרך אכזריות וכו'.
אבל כאשר מישהו נכנס לנושא, מותר להגיב, שהדברים במקרה הזה לא מדויקים.
קודם כל, ישנה מחלת רקע, וגם היו טעויות גדולות בדרכי הטיפול. (שמעתי מבן דודו בצאת השבת).

יה"ר שהקב"ה יאמר לצרותינו די.

אני מוזן רק מאמצעי התקשורת.
בקשר לטעויות הגדולות שנעשו. כל זה אכניס. מכיון שזה לא נדיר צריך לקחת בחשבון שייתכנו סיבוכים במקרי הדבקה, וממילא יש לחשוש לטעויות בטיפול בייחוד בתקופת עומס גדולה כל כך, כשהמערכת כמעט קורסת.

קצת סטו מהנושא.
הענין הוא בישיבה סגורה לציבור הרחב, ואין צריך לפרט (כי כולם מכירים) על ביטול התורה העצום שנגרם מחמת הקפסולות ומכך שיש שלא הכניסו את הבחורים בפחות מתמידים וכו'.

מדובר על אופן שהבחורים לא ייצאו מהישיבה כלל וכלל עד ההחלמה, ושיתפללו וילמדו אלו עם אלו ויחסכו לעצמם את כל ההקפדות וכו' שמצד עצמן גם גורמות לביטול סדרי הישיבה.

ועל זה יש לדון אם חשיב לחבול בעצמו, באופן כמובן שלא ייגרם נזק לאחרים. וגם לגבי הבחורים הצעירים לא שמענו עד עתה על בחור שאפשר לומר בבירור שנפטר כתוצאה מקורונה.

שייף נפיק כתב:חשש רציחה ונזק דרבים.
כעת התפרסם שכמה מקומות שכן נזהרו גם נדבקו אם כן החובה לא להדבק בשביל לא להדביק היא גדולה!

רציחה בבחורים לא ידענא. נזק דרבים לא ידענא, הלא מסכימים לדבר.

וודאי שחובה עליהם להיזהר ממבוגרים וכדכתיבנא לעיל.

ואגב אציין שככל הנשמע כבר נוהגים כן בכמה ישיבות ומתנים שכל שאינו נדבק לא יורשה להתפלל יחד עם בני הישיבה.

חשוב לזכור ולהזהיר שמשקל גבוה ועישון נחשבים כמחלות רקע.

בעולם מספרים שלפני שהמציאו חיסון לאבעבועות רוח היה מנהג (נשים?) להדביק בכוונה בגיל צעיר. לא יודע מה מקור ההיתר לכך, ולכאו' זה אף יותר חמור כי אינו מזיק עצמו אלא אחרים. אבל כנראה שהיה איזה הגיון שאם בין כך עפ"י דרך הטבע אמורים להדבק עדיף לעבור את זה ביותר קל.

צריך לשאול יודעי תורה אם יש מקור להנהגה כזו בתורה.

(וכמובן, שאפי' אם יימצא לזה מקור, צל"ע אם גם בקורונה זה רק להקדים את המאוחר)

כמובן שלפני שעושים צעד כזה יש להתייעץ הן ברופא מומחה והן במו"צ מוסמך. וכולי האי ואולי...

מה שהיו מדביקים באבעבועות הוא מפני שבגיל צעיר אין ביכולת התינוק לגרד וליצור צלקות לעצמו שאינן מתאחות לעולם, דבר שמן הנמנע שיקרה כשנדבק בגיל מבוגר יותר.

נו, לדון על הסוגיא עצמה שהבאתי איש אינו מעוניין? נו.

נוטר הכרמים כתב:באופן כללי, מקובלני מרבי הגרש"א זצוק"ל שמי ששואל בבית האבל או בהלויה, איך הוא נפטר וכו',
זה בכלל דברי הרמב"ם בהל' תעניות שהרי זה דרך אכזריות וכו'.
אבל כאשר מישהו נכנס לנושא, מותר להגיב, שהדברים במקרה הזה לא מדויקים.
קודם כל, ישנה מחלת רקע, וגם היו טעויות גדולות בדרכי הטיפול. (שמעתי מבן דודו בצאת השבת).

יה"ר שהקב"ה יאמר לצרותינו די.

לא זכיתי להבין ראשית דבריך
וגם להעיר מהגמרא עירובין כט. אכל בצל והשכים ומת אין אומרין ממה מת, שמשמע שכן היו דורשים בסיבת המות

מענה איש כתב:

נוטר הכרמים כתב:באופן כללי, מקובלני מרבי הגרש"א זצוק"ל שמי ששואל בבית האבל או בהלויה, איך הוא נפטר וכו',
זה בכלל דברי הרמב"ם בהל' תעניות שהרי זה דרך אכזריות וכו'.
אבל כאשר מישהו נכנס לנושא, מותר להגיב, שהדברים במקרה הזה לא מדויקים.
קודם כל, ישנה מחלת רקע, וגם היו טעויות גדולות בדרכי הטיפול. (שמעתי מבן דודו בצאת השבת).

יה"ר שהקב"ה יאמר לצרותינו די.

לא זכיתי להבין ראשית דבריך
וגם להעיר מהגמרא עירובין כט. אכל בצל והשכים ומת אין אומרין ממה מת, שמשמע שכן היו דורשים בסיבת המות

הרעיון הוא פשוט,
אין בעיה לברר ממה מת, הבעיה היא שבד"כ זה בא כחלק ממגמת 'מקרה הוא',
וכדי להשקיט את המצפון ואת הפחד,
וחוסם מהתעוררות לתשובה.

הג"ר יצחק מרדכי רובין שליט"א, רב ביהכ"נ בני תורה הר נוף ובעמח"ס אורחות שבת

דעת הגר"ש קמנצקי שליט"א בנידון הדומה, להידבק לצורך פרנסה.
[אות ה]

לכשיבקע כתב:שמעתי בשם חכ''א שליט''א ששאלוהו מכמה ישיבות שרוצים לעשות כן מטעם הנ''ל וכדן כדי שכולם יוכלו להתפלל בצוותא בימים הנחמדים הבעל''ט, והשיב שאסור משום שאסור לאדם לחבול בעצמו, ואף בלצער עצמו הדין כן כמבואר בב''ק (צא:) דילפינן לה מנזיר.

ולענ''ד אין הנידון דומה לראיה כלל מכמה טעמים נכוחים לכל מעיין, ואשמח לשמוע דעת חו''ר הפורום שליט''א בעניין.

ואציין שדעת תוס' בסוגיא שם שגם לצורך אסור וכמו שיצוטט לקמיה, וכן יש לדון האם כשעצם הצער מצילו מצער אחר גדול יותר כי הכא נמי אסור (וכמפיס מורסא). ועיין.

בברכת התורה.

_____________________________________________________________________________________________________________________________
לשון תוס' שם

אלא האי תנא הוא דתניא מקרעין כו' - וא"ת ומאי ס"ד השתא וכי על זה צריך להביא ראיה דמקרע בגדים עובר משום בל תשחית ואור"י דאין מביא ראיה אלא שאסור לחבול אפי' לצורך כגון אשה שטפחה על ראשה וכן ההיא דאך את דמכם שהרג את עצמו בשביל שום דבר שירא וכן מקרע על המת זהו לצורך.

בהנחה שמדובר אחרי ההדבקה על שהיה אך ורק בישיבה למשך כל זמן הבידוד ,עדיין יש לברר האם אין בחורים עם מחלות רקע שמסכנות אותם בישיבה .

אבל גם אם אין הפגיעה הכי שכיחה אחרי הריפוילמשך חודשים ושמא חס ושלום לצמיתות, גם בצעירים גם בכאלו שעברו קורונה ללא סימפטומים, היא פגיעה קוגניטיבית בכושר הריכוז בזיכרון וכדומה ,ואיך בחור ישיבה שכושרו הקוגניטיבי הוא כלי אומנתו, יכול לסכן כלים אלא, אתמה.