היימישער כתב:פן נוסף של השאלה הוא:
באופן בו דינו כמתאבד, מה דינו של העושה כן וניצול - האם חייב תשובה על נסיון ההתאבדות?
ופעם שאלתי ר' גדליה נדל אם יש לי לומר הגומל כשחזרתי מחו"ל, והוא ענה לי, שאם היה מסוכן, למה נסעתי.
לא זכיתי להבין, למה יהיה שונה דינו מזה שנסה לרצוח ולא עלתה בידו?עשוי לנחת כתב:היימישער כתב:פן נוסף של השאלה הוא:
באופן בו דינו כמתאבד, מה דינו של העושה כן וניצול - האם חייב תשובה על נסיון ההתאבדות?
הגרח"ק הגיב בביטול ואמר בתמיה "אם הוא לא מת, א"כ אינו מאבד עצמו לדעת, ואם הוא מת, אין מי שיעשה את התיקון?!.... נו נו, שיקבל על עצמו שיותר לא יאבד עצמו לדעת..."
אם הוא היה טיפש וחסר אחריות על חשבון חיי אחרים גם היית מסתכל על זה ככה? והלא השקפת התורה היא שחיי האדם אינם שלו.אוצר החכמה כתב:למה שיהיה דינו כמתאבד, אולי הוא טיפש וחסר אחריות אבל למה מתאבד?
מנין לך שבסכנה ודאית מותר להסתכן בשביל פרנסה, ושמא חז"ל דברו רק בספק סכנה?תוכן כתב:לא.
ולראיה לדבר שחז"ל אומרים שאנשים מסכנים את עצמם כדי להרויח מזונם, ואם היה נקרא מאבד עצמו לדעת, בודאי שזה היה אסור.
השאלה היתה באופן שלכו"ע וגם לדעתו האישית היה בזה סיכון?תוכן כתב:אין צריך תשובה, כיון שלדעתו לא סיכן בעצמו
רחמים כתב:עיין בספר חסידים (מרגליות) סימן תרעה וז''ל:
ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש (בראשית ט' ה') אם מת אדם בפשעו כגון שמתקוטט עד שהורגים אותו עתיד ליתן את הדין שגרם לעצמו מיתה. או אם הולך למקום סכנה כגון על קרח בימות החורף אם נפל במים ונטבע. או בחורבה ישנה הלך ונפלה עליו. וכן המתקוטט עם אדם אלם ורוצח ומגזם לו וזה מחרפו ומכעיסו כל אלה עתידין ליתן את הדין שגרמו מיתה לעצמן להתקוטט עם מי שהשעה משחקת לו, או שמתקוטט עם מכשפים ומכשפות ועם מענישים ונענשים על ידם. או בני אדם שהם מועט ונלחמים גבורים ומרובים. יכול אף כמו שציוה רב ושמואל ע"ד רב אדא בר אהבה שאותו שהיה בעל ז' ראשים שנפלו לו ת"ל אך את דמכם לנפשותיכם אך חלק כיון שידעו רב ושמואל שזכותו של רב אדא בר אהבה מרובה לא קבלו אותו אמר מוטב שיכנס ולא יפול החורבה אעפ"כ הוא כעוס.
אוצר החכמה כתב:למה שיהיה דינו כמתאבד, אולי הוא טיפש וחסר אחריות אבל למה מתאבד?
אם הוא היה טיפש וחסר אחריות על חשבון חיי אחרים גם היית מסתכל על זה ככה? והלא השקפת התורה היא שחיי האדם אינם שלו.
תוכן כתב:לא.
ולראיה לדבר שחז"ל אומרים שאנשים מסכנים את עצמם כדי להרויח מזונם, ואם היה נקרא מאבד עצמו לדעת, בודאי שזה היה אסור.
מנין לך שבסכנה ודאית מותר להסתכן בשביל פרנסה, ושמא חז"ל דברו רק בספק סכנה?
אבל עכ"פ לספק השלישי הבאת ראיה.
עשוי לנחת כתב:
היימישער כתב:פן נוסף של השאלה הוא:
באופן בו דינו כמתאבד, מה דינו של העושה כן וניצול - האם חייב תשובה על נסיון ההתאבדות?
הגרח"ק הגיב בביטול ואמר בתמיה "אם הוא לא מת, א"כ אינו מאבד עצמו לדעת, ואם הוא מת, אין מי שיעשה את התיקון?!.... נו נו, שיקבל על עצמו שיותר לא יאבד עצמו לדעת..."
לא זכיתי להבין, למה יהיה שונה דינו מזה שנסה לרצוח ולא עלתה בידו?
ולפי"ז גם זה שזלזל בחיי חבירו אינו רוצח כ"א פושע בדבר חמור כרציחה, שהרי לא רצה להרוג.אוצר החכמה כתב:לא אמרתי שהוא בסדר והוא בבחינת על חייו אינו חס אבל מאבד עצמו לדעת אינו כי לא רצה למות אלא לחיות.
כוונתי לשני האופנים הראשונים שהבאתיאוצר החכמה כתב:מה ההגדרה סכנה ודאית שוודאי מת, הלא על זה לא דיברת.
ואני מסתפק בכל אחד מהם בנפרד אם באמת מותר להסתכן כהאי גוונא לצורך פרנסה, ואי אסור הסתפקתי אי הוי כמאע"ל, ועתה נ"ל כדבריך שהוא רק פושע בחייו אבל לא מאע"ל.היימישער כתב:1. מקום סכנה ודאי - וכגון מקום קרבות, כפר ערבי שורץ שונאי ישראל וכדו'.
2. מקום שהכריזו עליו הרשויות כמקום סכנה ודאי - וכגון היוצא לרחוב בשעת ההוריקן ונפל עליו עץ.
אוצר החכמה כתב:ופעם שאלתי ר' גדליה נדל אם יש לי לומר הגומל כשחזרתי מחו"ל, והוא ענה לי, שאם היה מסוכן, למה נסעתי.
מה הפירוש של זה, זה סותר את מה שכתבת למעלה, הרי מותר לאדם לפרש בים, ובכל אופן תיקנו לומר הגומל!
תוכן כתב:אוצר החכמה כתב:ופעם שאלתי ר' גדליה נדל אם יש לי לומר הגומל כשחזרתי מחו"ל, והוא ענה לי, שאם היה מסוכן, למה נסעתי.
מה הפירוש של זה, זה סותר את מה שכתבת למעלה, הרי מותר לאדם לפרש בים, ובכל אופן תיקנו לומר הגומל!
מותר לפרוש בים.
משתמשים הגולשים בפורום זה: Google [Bot] ו־ 368 אורחים