מדשתקי רבנן - בעיות הלכתיות שהתחדשו ע"י אחרונים

[איש_ספר]

מדי זמן אנו נתקלים בשאלות הלכתיות שלגודל מעשיותן, ניתן לסבור שהם מנסרות מאות בשנים בעולמה של הלכה, אך האחר העיון מתברר שהם שאלות די חדשות, מובן שבמקרים מסוימים עצם השתיקה של כת הקודמים מלמדת על דעתם, שכן לא ימלט שגם הם נתקלו בה, והתעלמותם מלמדת על משהו. אין המדובר על חומרות ודקדוקי הלכה, אלא על שאלות בעיקר הדין ממש.

למשל שאלת קטן שהגדיל בימי ספירת העומר, מי הראשון שדן בה?
כמדומה לי שהראשון הוא הרב פרי הארץ הרי"מ מזרחי.

וישנם דוגמאות נוספות. אשמח להוספות.

[בעל תריס]

אתה כמובן צודק במובן מסוים (ולפעמים הטענה הזו מוזכרת גם בפוסקים) אבל מה נעשה שרבי כבר קבע לנו את הכלל ש'מקום הניחו לי להתגדר בו'. לדעתי הטענה שהזכרת מדשתקי וכו' חייבת לבוא בחיזוק לטענה אמיתית ואיננה עומדת בפני עצמה.
אגב, בענין קטן שהגדיל בספירה אני כל שנה מחדש מתפלא על האחרונים שדנו בזה וכן על הרעקא שדן בענין לגבי ברכת המזון (קטן שאכל ובירך ברכת המזון והוא עדיין שבע לאחר שהגדיל) איך יעלה על הדעת לחייב קטן בכל המצוות שעשה באותו היום? מה עם ברכות השחר, זה תלוי בשאלה של תרי דרבנן מוציא חד דרבנן? ומה עם ברכת התורה?
אני בכלל לא מבין את כל הענין מי אמר לאחרונים שקטן שקיים מצוה כשעדיין לא היה בר חיובא המעשה שלו מבוטל? זה בכלל לא דומה לכפאו שד ואכל מצה כי שם המעשה לא נחשב מעשה והראיה דאין זה מסתבר שכפאו שד ואכל מצה יקבל שכר כאינו מצווה ועשה.

[למאי_נמ?]

יעויין במכתב הגרא"ד אוירבך שליט"א בסוף 'הליכות שלמה' תפילה, בעניין אמירת ויהי נועם במוצש"ק לחתן בימי המשתה שלו.

[הגהמ]

הרגשתי אותה תחושה בדיוק בנוגע לדברי האחרונים המקפידים במשלוח מנות לשלח ע"י שליח דוקא. ולמעשה כמדונני הסכמת הפוסקים הוא ששליח אינו מעכב.

ה"ה בנידון הנותן מתנות לאביונים ליד גבאי בעד אשתו ויש המצריכים אותו להודיע לגבאי כדי שיזכה עבור אשתו ואחרת אינה יוצאה יד"ח.

(אינני עוסק בענינים אלו ואם שגיתי אתי תלין)

[איש_ספר]

אולי כתבתי כאן בעבר, ששאלת ענית אמן לנשים בקידוש על ברכת שהחיינו התחדשה אצל... הרב השואל בהר צבי. כנלענ"ד לפו"ר. אלא שגם המנהג שנשים מברכות שהחיינו בהדלקת הנר הוא לא ותיק כ"כ.

[בעל תריס]

בתשובה להגהמ
אני עדיין חושב כמו שכתבתי. הטענה הזו תקפה רק בתור סיוע לסברה הילכתית ולא בפני עצמה. ולכן אני מסכים איתך בקשר למשלוח מנות עי שליח. אבל בעניין לזכות מתנות לאביונים לאשתו למה שלא יצטרך להודיע לגבאי? יש לך סברא בעניין?

[הגהמ]

לא הפניתי לעיין בסוגיא אבל גם בזה יש כמובן פוסקים שא"צ זכייה בכה"ג. ראיתי מקופיא בס' 'קובץ הלכות' (פסקי הג"ר שמואל קמנצקי) שפסק כן ושם בהערה הובהרו הדברים ואינו תח"י כעת.

[קוץ בן פרח]

א"א שלא להזכיר את חידוש הגרש"ז זלה"ה בענין איסור חזרה בשבת אם יש עוף בתבשיל משום בישול העצמות.

אין לחידוש זה אפי' רמז בפוסקים, וכידוע מתשובת האג"מ, אבל מקובל לומר שבעניות של ירושלים התחילו לאכול עצמות, מה שלא היה קודם, ולכן זה לא נז' בפוס'.

כמו"כ, במשנ"ב סי' רכג חידש שעל לידת בת מברכים שהחיינו, דלא גרע ממי שלא ראה את חבירו ל' יום, ודבריו מחודשים מאוד, והגם שקדמו השועה"ר בסידורו [הל' ברכת הנהנין פי"ב ה"ב], מ"מ כבר העירו הרבה אחרונים, דאין לזה זכר בראשונים, ויש שמשמע מהם ההיפך הגמור, וכבר דשו בזה רבים, עי' צי"א יג, כ'. ועוד.

[קוץ בן פרח]

אולי כתבתי כאן בעבר, ששאלת ענית אמן לנשים בקידוש על ברכת שהחיינו התחדשה אצל... הרב השואל בהר צבי. כנלענ"ד לפו"ר. אלא שגם המנהג שנשים מברכות שהחיינו בהדלקת הנר הוא לא ותיק כ"כ.

א. מע"כ אכן יודע מי הוא הרב השואל שם? בס' לא כתוב.
ה"חכם" השואל עודנו חי?

ב. למיטב ידיעתי, למנהג לברך שהחיינו בהדלקה "אין שום מקור", בספרות התורנית, למרות שהוא מנהג מקובל מאוד, ובארצות המזרח בכל המקומות, ועי' שו"ת יחו"ד ח"ג סי' לד, ואורל"צ ח"ג. ואמנם רבני הזמן נתנו טעמים יפים להסביר את המנהג, אבל, כאמור עד עצם היום הזה לא מצאתי לו שום מקור, והיודע מקור יודיעני ויבורך משמיא

[אבי קלמן]

יעויין במכתב הגרא"ד אוירבך שליט"א בסוף 'הליכות שלמה' תפילה, בעניין אמירת ויהי נועם במוצש"ק לחתן בימי המשתה שלו.

[ברזילי]

כעין הנידון כאן - חומרות שנתחדשו על ידי האחרונים בשאלות מצויות (לדוגמא, בישול בכלי שני כשהוא רותח, או בדבר גוש).
האם י"ל גם בזה מדשתקי הראשונים ?

[כהן]

שו"ת רעק"א סימן א' אשה ששכחה להזכיר מעין המאורע בשבת ויו"ט אינה חוזרת.
וזהו חידוש מפליא שהרי אלו הם מעשים שבכל יום ומעולם לא חילקו בזה וכבר עמד ע"ז רעק"א בגליון השו"ע והוסיף "כך היה נלענ"ד לולי שקשה עלי לחדש מה שלא נזכר הערה בזה בפוסקים" ומ,מ הרי הדר קבעה בשו"ת

[איש_ספר]

אולי כתבתי כאן בעבר, ששאלת ענית אמן לנשים בקידוש על ברכת שהחיינו התחדשה אצל... הרב השואל בהר צבי. כנלענ"ד לפו"ר. אלא שגם המנהג שנשים מברכות שהחיינו בהדלקת הנר הוא לא ותיק כ"כ.

טעות היתה בידי.

הנה מספר הנדפס בתרע"א.

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... 9&pgnum=38

[יוצא פוניבז']

אולי כתבתי כאן בעבר, ששאלת ענית אמן לנשים בקידוש על ברכת שהחיינו התחדשה אצל... הרב השואל בהר צבי. כנלענ"ד לפו"ר. אלא שגם המנהג שנשים מברכות שהחיינו בהדלקת הנר הוא לא ותיק כ"כ.

טעות היתה בידי.

הנה מספר הנדפס בתרע"א.

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... 9&pgnum=38

אין מדובר שם על עניית אמן, כי אם על שלא לחזור אחר המקדש מילה במילה את כל הברכה.

אגב, כמדו' המקורות הראשונים למנהג לברך שהחיינו בהדלקת נרות הם בס' קיצור של"ה ובהגש"פ מרבה לספר (שם כתב בשם אביו הקרבן נתנאל שנחת רוח עשו לנשים).

[פלוריש]

ראיתי פעם שהרש"ז התבטא שבשאלת קטן שהגדיל הוא יודע את התשובה, שאין הבדל בינו לכל אחד אחר, והוכחה מכך שהקדמונים לא דנו בשאלה שכיחה זו. וסיים: עכשיו צריך למצוא את הסברא לזה, אך את המסקנה אנחנו כבר יודעים.
(איני זוכר את המקור אך זהו אחד הספרים שמלקטים דברים בשמו [הליכות/מעדני שלמה?]).

וכעין זה ראיתי במאמר של הרב עזריה ברזון ("איסור ייחוד בימינו", תחומין י, עמ' 317 הערה 19) בשם הרנ"א רבינוביץ:

התופעה של אימוץ איננה חדשה, אלא היא היתה קיימת במשך כל הדורות. וכבר אמרו חז"ל: "כל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו". איך יתכן שלא כתבו חז''ל שצריך להיזהר מאיסור ייחוד במצב זה של מגדל יתום בתוך ביתו — אם אכן איסור זה נוהג. מדוע איסור חמור זה נשמט מכל ספרות הפוסקים במשך כל הדורות ולא נתעורר עד דורנו אנו?

(וכבר דן בזה הציץ אליעזר בתשובה ידועה)

[אוצר החכמה]

זה טענה אבל לא כ"כ חזקה. פעם האשה היתה מצוייה הרבה יותר בבית והבעל יוצא, היו משרתים ומשרתות (למי שהיתה היכולה בידו) וגם איתם היתה בעיית ייחוד שהיה צריך לפתרה. אנשים גרו הרבה יותר בקבוצה כלומר ששכנים יכלו להכנס לחדר המגורים במשך היום אפילו בלי לדפוק. מה שכתבתי כמובן לא נכון לכל המקומות אבל זה מפחית לענ"ד את עצמת הטענה בהרבה.

[עזריאל ברגר]

ראיתי במאמר של הרב עזריה ברזון ("איסור ייחוד בימינו", תחומין י, עמ' 317 הערה 19) בשם הרנ"א רבינוביץ:

התופעה של אימוץ איננה חדשה, אלא היא היתה קיימת במשך כל הדורות. וכבר אמרו חז"ל: "כל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו". איך יתכן שלא כתבו חז''ל שצריך להיזהר מאיסור ייחוד במצב זה של מגדל יתום בתוך ביתו — אם אכן איסור זה נוהג. מדוע איסור חמור זה נשמט מכל ספרות הפוסקים במשך כל הדורות ולא נתעורר עד דורנו אנו?

במכתבו של הרבי מליובאוויטש בנושא זה, כתב שיש חילוק גדול בין דורות הקודמים לדורותינו:
בדורות הקודמים - כולם ידעו שזהו ילד-אומנה (במושגים של היום), והיה ברור שאיננו חלק מהמשפחה, וכשהגיע לחינוך - היתה גם בושה טבעית וריחוק וכו׳.
משא"כ בדורנו שמנסים להסתיר את האימוץ, ואולי כדי להדר ב"הסתרה שבתוך ההסתרה" רוצים להדר בחיבוק ונישוק וכו׳ שמא הילד ירגיש שהוא מאומץ, וע"כ התעוררו השאלות ביתר תוקף.

[שומע ומשמיע]

קביעות ווסת למי שראתה ביום ל' ומגיע חודש חסר.
רק ששם לא ברור מה אומרת שתיקותא דרבנן.

[לעומקו של דבר]

וכעין זה ראיתי במאמר של הרב עזריה ברזון ("איסור ייחוד בימינו", תחומין י, עמ' 317 הערה 19) בשם הרנ"א רבינוביץ:

התופעה של אימוץ איננה חדשה, אלא היא היתה קיימת במשך כל הדורות. וכבר אמרו חז"ל: "כל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו". איך יתכן שלא כתבו חז''ל שצריך להיזהר מאיסור ייחוד במצב זה של מגדל יתום בתוך ביתו — אם אכן איסור זה נוהג. מדוע איסור חמור זה נשמט מכל ספרות הפוסקים במשך כל הדורות ולא נתעורר עד דורנו אנו?

(וכבר דן בזה הציץ אליעזר בתשובה ידועה)

הבעיה שכאן סברה זו היא חרב פיפיות.
כי גם אם נרצה להוכיח מזה (כפי שנרמז כאן) שיש היתר בייחוד של בנים מאומצים, כיצד לא אישתמיט לאף אחד לכתוב את החידוש ההלכתי המאוד גדול הזה.
בפרט שגיסא דעתיה היא סברא דווקא להחמיר בהלכות ייחוד.

[פרי יהושע]

מדי זמן אנו נתקלים בשאלות הלכתיות שלגודל מעשיותן, ניתן לסבור שהם מנסרות מאות בשנים בעולמה של הלכה, אך האחר העיון מתברר שהם שאלות די חדשות, מובן שבמקרים מסוימים עצם השתיקה של כת הקודמים מלמדת על דעתם, שכן לא ימלט שגם הם נתקלו בה, והתעלמותם מלמדת על משהו. אין המדובר על חומרות ודקדוקי הלכה, אלא על שאלות בעיקר הדין ממש.

למשל שאלת קטן שהגדיל בימי ספירת העומר, מי הראשון שדן בה?
כמדומה לי שהראשון הוא הרב פרי הארץ הרי"מ מזרחי.

וישנם דוגמאות נוספות. אשמח להוספות.

לא כה"ז שווים, יש זמנים שהיו צריכים לענות על שאלות חשובות יותר מדיני קטנים וברכותיהם והניחו כך.

[פרי יהושע]

ומה אם זה ברא' כמו תפילין של רש"י ור"ת, ומה אם היא פלוג' בגאו', [ור' שלמה מצא אאל"ט גם במערות סיע' לזו"ז] מה עשו עד אז... אלא שכך זה. [ולא באתי להרוס את כל הדיון, רק להיזהר לא לקבוע..]

[ברכת כהן]

איני יודע אם זה המכוון בדיוק, מ"מ זה לשון ה'נשמת אדם' כלל ג:

וכמה פעמים כתב לי הגאון בית מאיר דיותר יש ללמוד מסתימתן של ראשונים מפירושן של אחרונים

[ברכת כהן]

גם ניתן למנות את קושיית הבית יוסף (לדעת הגר"א ווייס וכו'), ראה כאן.

[קראקובער]

רע"א שמי שיצא מביתו לכמה ימים חייב לברך על המזוזה מחדש.

חליבה בשבת.

בורר בספרים (כמדומני)
viewtopic.php?f=17&t=30540

[פלוריש]

הרב אשר וייס בתחומין לד:

במה ששאל לדעתי בגר שנתגייר האם צריך להטביל את כל כלי הסעודה שברשותו כדין הקונה כלי מן הגוי.
האמת אגיד, יודע אני שכך דעת גדולים וטובים שאכן צריך לטבול כליו, וכך שמעתי מפי מרנן ורבנן הגרי"ש אלישיב שליט"א והגר"ח קנייבסקי שליט"א, ובשו"ת שבט הלוי (ח"ד סי' צ"ב) ובתשובות והנהגות (ח"א סי' רמ"ט) כתבו דיטביל עם ברכה עי"ש. אמנם הרגשת לבי מאז ומקדם היא דכיון שלא מצאנו הלכה זו בדברי הראשונים והפוסקים לדורותיהם אין לך ראיה גדולה מזו דבאמת אין הגר צריך להטביל כליו. דהלא לא במעשה שהיה וענין מקרי עסקינן אלא שאלה זו נוגעת לכל גר וגר שנתגייר מאז ועד עולם ומדשתקי רבנן ש"מ לא ניחא להו. וכבר הבאתי במקומות רבים את מה שכתב החזון איש (שביעית סימן ז' עמוד 218) כעי"ז דשתיקת הפוסקים היא "ההכרעה היתירה מכל הראיות", וכ"כ הבית מאיר בתשובתו שנדפסה בחכמת אדם שער הקבוע, עי"ש. ובטעם הדבר נראה...

[בר מן דין]

קול באשה ערווה באשתו נדה כמדומני נתחדש ע"י החת"ס, אע"פ שלא נזכר מזה כלום בדיני הרחקות בדורות הקודמים.

[קראקובער]

הרב אשר וייס בתחומין לד:

במה ששאל לדעתי בגר שנתגייר האם צריך להטביל את כל כלי הסעודה שברשותו כדין הקונה כלי מן הגוי.
האמת אגיד, יודע אני שכך דעת גדולים וטובים שאכן צריך לטבול כליו, וכך שמעתי מפי מרנן ורבנן הגרי"ש אלישיב שליט"א והגר"ח קנייבסקי שליט"א, ובשו"ת שבט הלוי (ח"ד סי' צ"ב) ובתשובות והנהגות (ח"א סי' רמ"ט) כתבו דיטביל עם ברכה עי"ש. אמנם הרגשת לבי מאז ומקדם היא דכיון שלא מצאנו הלכה זו בדברי הראשונים והפוסקים לדורותיהם אין לך ראיה גדולה מזו דבאמת אין הגר צריך להטביל כליו. דהלא לא במעשה שהיה וענין מקרי עסקינן אלא שאלה זו נוגעת לכל גר וגר שנתגייר מאז ועד עולם ומדשתקי רבנן ש"מ לא ניחא להו. וכבר הבאתי במקומות רבים את מה שכתב החזון איש (שביעית סימן ז' עמוד 218) כעי"ז דשתיקת הפוסקים היא "ההכרעה היתירה מכל הראיות", וכ"כ הבית מאיר בתשובתו שנדפסה בחכמת אדם שער הקבוע, עי"ש. ובטעם הדבר נראה...

לא מובן הראיה הרי מן הסתם הוא קנה את זה מגוי אחר אז בלא"ה צריך טבילה.

[אוצר החכמה]

הראיה היא אותה ראיה. אתה מתכוון לשאול על הסברא אבל הרי לא הביאו את ההסבר שלו. אם ראית אותו אז אל תמנע טוב ותגיד אותו.
לעצם העניין מצד הסברא כל מה שקרה בגויותו אינו מעניין אותנו כך שאם כליו פטורים כשמתגייר אין הבדל אם הוא ייצר אותם או קנה.

[קראקובער]

לא ברור מה כוונתך, הראיה שלו זה מסתימת הראשונים והפוסקים שגרו בחוץ לארץ ומן הסתם לא קנו מיהודי או יצרו בעצמם אז פשיטא שחייבים בטבילה ואין צורך שיכתבו מפורש.

[א גאליציאנער]

בית המדרש שמכרו בו מקומות ב'מזרח' ועקב שיפוץ [הארון קודש או סתם שיפוץ] נתווספו או נתחסרו מקומות המזרח [בעיקר בנתחסרו אני חושב] מה הדין? כמדומני שהשער אפרים הוא הראשון לדון בכך.
וייתכן שאפשר להוסיף מחיקת השם בגרמא בשיפוץ בית כנסת\תיקון ס" - עיין פתחי תשובה יו"ד סי' רע"ו.
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

[אוצר החכמה]

לא ברור מה כוונתך, הראיה שלו זה מסתימת הראשונים והפוסקים שגרו בחוץ לארץ ומן הסתם לא קנו מיהודי או יצרו בעצמם אז פשיטא שחייבים בטבילה ואין צורך שיכתבו מפורש.

אם הטענה שלך הוא שהראייה לא ראייה כי ברור היה להם להיפך שצריך טבילה. בעיני זה טענה אפשרית אבל אין לזה קשר לאם קנה או ייצר בעצמו (שגם אין סברא לחלק בזה). הרבה פעמים כשמביאים ראיה מסתימת הפוסקים לא ברור למה הפוסקים סתמו כי היה ברור להם לאיסור או להיתר. כנראה שכאן הגר"א וייס לא חשב שאפשר לטעון שהיה פשוט להם שחייב. אבל אתה צודק שאפשר לפקפק בזה.

[פלוריש]

הראיה היא אותה ראיה. אתה מתכוון לשאול על הסברא אבל הרי לא הביאו את ההסבר שלו. אם ראית אותו אז אל תמנע טוב ותגיד אותו.
לעצם העניין מצד הסברא כל מה שקרה בגויותו אינו מעניין אותנו כך שאם כליו פטורים כשמתגייר אין הבדל אם הוא ייצר אותם או קנה.

המשך דבר הרב וייס:

ובטעם הדבר נראה דכל דין טבילת כלים אינו אלא בכלי שעובר מרשות לרשות בדרכי הקנינים, וכאשר יוצא הכלי מרשות הגוי ונכנס לרשות ישראל חלה עליו מצות טבילה, וכמעשה שהיה בכלי מדין. וכפשטות לשון הטור והשו"ע בסימן ק"כ ס"א "הלוקח כלים חדשים מן הגויים". משא"כ בגר שנתגייר דאין קנינו נפקע ע"י גירות והכלי לא עבר מרשות לרשות, אין כאן מצות טבילה.
וסברא זו מתיישבת על הלב בפשטותה, דהרי חזינן שבהלכה זו לא אזלינן בתר סברא, אלא פרטיה ודקדוקיה נקבעים ע"י מעשה דמלחמת מדין, ומשו"כ אמרו דהשואל כלים מן הגוי מותר להשתמש בהם ואינם צריכים טבילה, אף שכלי זה ברשות הגוי הוא והישראל משתמש בו, דאין לנו אלא כעין כלי מדין, וכדאיתא במס' עבו"ז שם "כמעשה שהיה" וא"כ ה"ה בני"ד.
וכשחפשתי בדברי האחרונים ראיתי בדרכי תשובה יו"ד סימן ק"כ סק"ד שהביא בשם ספר חדרי דעה שנסתפק בזה ובשם שו"ת תשורת שי כתב דחייב להטביל כליו. ועוד ראיתי בשו"ת מהרי"א הלוי ח"ב סוס"י ק"ט שנשאל למה לא מצינו שבני ישראל הטבילו כליהם לאחר מת"ת כשנכנסו לברית התורה והמצוה, וכתב שתי תשובות בדבר. א: לא מצינו בטור ובשו"ע דגר שנתגייר צריך להטביל כליו. ב: אף לפני מת"ת לא היה בהם באבותינו טומאת עכו"ם, עי"ש.
ועיין עוד בשו"ת מהרש"ג ח"ג סימן מ"ח שגם הוא כתב להוכיח ממה שלא מצינו בפוסקים הלכה זו דע"כ אין הגר צריך להטביל את כליו עי"ש.
וחידוש גדול כתב בזה השם משמואל בשם אביו הגדול האבני נזר (שם משמואל פרשת מטות ופרשת כי תבא שנת תרע"ח) דטבילת הגר עולה לו גם לכליו וכמ"ש בבהמה מעוברת שנרבעה או נטרפה, "היא וולדה נרבעו, היא וולדה נטרפו". הרי דמה שנעשה בבהמה הו"ל כנעשה גם בעובר שבמעיה, וה"ה בטבילת הגר. והדמיון רחוק בדרכי הפלפול כמובן לכל.
ומ"מ גם דעת מהרי"א הלוי המהרש"ג והאבנ"ז כדברינו דגר שנתגייר אין צריך להטביל כליו.
וכך נראה עיקר להלכה לענ"ד כיון שלא מצינו בפוסקים הקדמונים הלכה זו ושתיקתם כהודאה דמיא. אמנם המהרש"ג שם כתב דלרוחא דמילתא יטביל בלי ברכה. ומשו"כ נראה דהמטביל בלי ברכה תבא עליו ברכה אך מעיקר הדין פטור הוא מטבילת כליו.

[קראקובער]

באותו תשובה הנ"ל הוא מביא חידוש גדול בשם האבני נזר אם כי זה לאו דווקא עונה להגדרה פה כיון שאינו שכיח כל כך.

מותר להטביל כלי חדש בשבת ולא חשיב תיקון מנא, דכל האיסור להשתמש בכלי אינו אלא משום ביטול מצות הטבילה וכיון דבשבת אינו יכול להטביל ממילא מותר להשתמש בלי טבילה כמו שמצינו לגבי ציצית בסי' י"ג ס"ג דמותר ללבוש ד' כנפות בשבת בלי ציצית, וכיון שיכול להשתמש בו בלי טבילה שוב לא הוי תיקון מנא עי"ש.

[קראקובער]

ראיתי במאמר של הרב עזריה ברזון ("איסור ייחוד בימינו", תחומין י, עמ' 317 הערה 19) בשם הרנ"א רבינוביץ:

התופעה של אימוץ איננה חדשה, אלא היא היתה קיימת במשך כל הדורות. וכבר אמרו חז"ל: "כל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו". איך יתכן שלא כתבו חז''ל שצריך להיזהר מאיסור ייחוד במצב זה של מגדל יתום בתוך ביתו — אם אכן איסור זה נוהג. מדוע איסור חמור זה נשמט מכל ספרות הפוסקים במשך כל הדורות ולא נתעורר עד דורנו אנו?

במכתבו של הרבי מליובאוויטש בנושא זה, כתב שיש חילוק גדול בין דורות הקודמים לדורותינו:
בדורות הקודמים - כולם ידעו שזהו ילד-אומנה (במושגים של היום), והיה ברור שאיננו חלק מהמשפחה, וכשהגיע לחינוך - היתה גם בושה טבעית וריחוק וכו׳.
משא"כ בדורנו שמנסים להסתיר את האימוץ, ואולי כדי להדר ב"הסתרה שבתוך ההסתרה" רוצים להדר בחיבוק ונישוק וכו׳ שמא הילד ירגיש שהוא מאומץ, וע"כ התעוררו השאלות ביתר תוקף.

לא ברור על איזה תקופה מדובר (אולי התכוון בתקופת התלמוד אבל מאיפה הוא יודע?) אבל לפחות בדורות האחרונים הסתירו את זה הרבה יותר מהיום והדברים ידועים.

[לעומקו של דבר]

באותו תשובה הנ"ל הוא מביא חידוש גדול בשם האבני נזר אם כי זה לאו דווקא עונה להגדרה פה כיון שאינו שכיח כל כך.

מותר להטביל כלי חדש בשבת ולא חשיב תיקון מנא, דכל האיסור להשתמש בכלי אינו אלא משום ביטול מצות הטבילה וכיון דבשבת אינו יכול להטביל ממילא מותר להשתמש בלי טבילה כמו שמצינו לגבי ציצית בסי' י"ג ס"ג דמותר ללבוש ד' כנפות בשבת בלי ציצית, וכיון שיכול להשתמש בו בלי טבילה שוב לא הוי תיקון מנא עי"ש.

האבנ"ז נכב"ב.

[עזריאל ברגר]

התופעה של אימוץ איננה חדשה, אלא היא היתה קיימת במשך כל הדורות. וכבר אמרו חז"ל: "כל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו". איך יתכן שלא כתבו חז''ל שצריך להיזהר מאיסור ייחוד במצב זה של מגדל יתום בתוך ביתו — אם אכן איסור זה נוהג. מדוע איסור חמור זה נשמט מכל ספרות הפוסקים במשך כל הדורות ולא נתעורר עד דורנו אנו?

במכתבו של הרבי מליובאוויטש בנושא זה, כתב שיש חילוק גדול בין דורות הקודמים לדורותינו:
בדורות הקודמים - כולם ידעו שזהו ילד-אומנה (במושגים של היום), והיה ברור שאיננו חלק מהמשפחה, וכשהגיע לחינוך - היתה גם בושה טבעית וריחוק וכו׳.
משא"כ בדורנו שמנסים להסתיר את האימוץ, ואולי כדי להדר ב"הסתרה שבתוך ההסתרה" רוצים להדר בחיבוק ונישוק וכו׳ שמא הילד ירגיש שהוא מאומץ, וע"כ התעוררו השאלות ביתר תוקף.

לא ברור על איזה תקופה מדובר (אולי התכוון בתקופת התלמוד אבל מאיפה הוא יודע?) אבל לפחות בדורות האחרונים הסתירו את זה הרבה יותר מהיום והדברים ידועים.

זוהי לשונו של הרבי (העתקתי מהקישור http://chabadlibrary.org/books/default. ... ig/23/8766 - לטובת החסומים):

בכללות הענין דאימוץ ילדים, פלא שלא מצאתי עד עתה מי שישים לב להבא להלן. ואף שכבר נדפסו כמה שו"ת ומפורטות בכמה דינים המשתלשלים מענין האמוץ, אין מעורר על עצם הענין וכו'.

והחששות שנתעוררו אצלי, שהרי האמוץ בימינו אלה הוא לא כבדורות שלפנינו, בקיום המצוה דלגדל יתום בתוך ביתו וכו', אשר כל הסביבה כולל גם המגודל ידעו שאין זה ההורים שלו. ועתה הוא להיפך - עושים ככל האפשרי להעלים פרט זה, ולא עוד אלא שע"פ לחץ רופאים, האומרים שהם מומחים לעניני נפש, מחליטים שאסור לגלות זה להילד (כי עלול לפגוע במנוחת נפשו וכו'), - שמזה תוצאה, שתהי' הנהגתם עם המאומץ כאילו הי' זה ילידם ממש, שבמילא ישנם כל הענינים דיחוד, חבוק ונישוק וכו' וכו' בכל יום. ובודאי אי אפשר להזהר מזה באם אפילו המאמצים יראי שמים באמת.

ואפילו באם מגלים להמאומץ כשיגדל שאין זה הוריו, צע"ג האפשר לשנות אז הנהגה שהיתה מכמה שנים מקודם. והרי בהאמור - איסור דרבנן ודאי ישנו, ולדעת הרמב"ם גם איסור דאורייתא. והרי גם בנוגע לאיסור דרבנן - שאני כשהוא דבר ההולך ונשנה ונשלש וכו'. (נוסף על המובא ומבואר בספרי נגלה בזה - יעוין ג"כ אגרת התשובה לרבנו הזקן פרק ז'). ולכאורה ע"פ האמור צע"ג בכל ענין האמוץ, וטעם דהיתירא בכגון זה דמוטב שיהיו שוגגין וכו' - לכאורה ברור, אשר כו"כ ימנעו מאמוץ באם ידעו את הנ"ל. ועיין ג"כ שו"ע או"ח סי' תר"ח ובשו"ע רבנו הזקן שם כמה גדרים במוטב שיהיו וכו' - שע"פ זה אין ההיתר דמוטב וכו' ברור בנדון דידן. ובודאי לדכוותי' דכת"ר - האריכות אך למותר.

אולי אכן הוא מדבר על תקופת התנאים והאמוראים, מה שדיברו בשבחו של "המגדל יתום בתוך ביתו", וכאביי שהיה יתום מלידה וגדל בביתו של רבה, וידעו שהוא אינו בנו.

[א גאליציאנער]

תינוק בעל שני ראשים ושאלת גשמים באמריקה דרומית... [גבי תינוק בעל שני ראשים עיין אבני נזר יו"ד שצ"ט למה לא דברו מזה האחרונים]
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

[קראקובער]

בעא מיניה פלימו מרבי: מי שיש לו שני ראשים באיזה מהן מניח תפילין? אמר ליה או קום גלי, או קבל עלך שמתא. אדהכי אתא ההוא גברא, אמר ליה: איתיליד לי ינוקא דאית ליה תרי רישי, כמה בעינן למיתב לכהן? אתא ההוא סבא תנא ליה, חייב ליתן לו י' סלעים וכו'" (מנחות, לז ע"א).

[א גאליציאנער]

עיינת בתוס' שם? עיינת באבני נזר?
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

[קראקובער]

עיינת בתוס' שם? עיינת באבני נזר?
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

קודם כל הפוסקים כן מדברים על זה והרבה אחרונים דנו בדברי השבות יעקב לגבי שתי אחיות וגם הלכות קטנות מדבר על זה.

מה רצית מתוספת? לשיטתם הכל הוא משל הן לא האמינו שזה קיים במציאות אז זה לא בדיוק עונה להגדרה של בעיות שנתחדשו בדורינו והקדמונים "התעלמו" מזה.