בפרשתנו פרשת אמור באמצע פרשת המועדים אחר חג השבועות ולפני ראש שנה נכתב מקרא זה (ויקרא כ"ג כ"ב) "ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקוצרך ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזוב אותם אני ה' אלקיכם", ויש להבין מה ענין לקט שכחה ופאה אחר חג השבועות.
והנה האבן עזרא כתב ע"ד הפשט כי הטעם בעבור כי חג השבועות בכורי קציר חטים הזהיר שלא תשכח מה שציויתיך לעשות בימים ההם, הביאו הרמב"ן, וכתב כי הנכון בעיניו שהכוונה על הנזכר בראש הפרשה בקצירת העומר וכ"כ הרשב"ם, עיי"ש דבריהם.
וברש"י הביא מחז"ל אמר רבי אבדימי ברבי יוסף מה ראה הכתוב ליתנם באמצע הרגלים, פסח ועצרת מכאן וראש השנה ויום הכפורים וחג מכאן, ללמדך שכל הנותן לקט שכחה ופאה לעני כראוי מעלין עליו כאילו בנה בית המקדש והקריב עליו קרבנותיו בתוכו.
וראיתי שכתבו (הרוקח פענח רזא ועוד) לבאר הקשר בין חג השבועות ללקט שכחה ופאה, מלבד זאת שחג השבועות חל בימי הקציר, כי הלא כבר אמרו חז"ל (סוטה דף י"ד ע"א) דרש רבי שמלאי תורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים, ולכך ההכנה הראויה לזמן מתן תורתנו היא ע"י גמילות חסדים המתבטא בלקט שכחה ופאה, ומזה הטעם עצמו כבר אמרו הקדמונים שלכך קוראים מגילת רות בחג השבועות על גמילות חסדים שיש בה, ועוד יותר מזה אנו רואים במגילה עצמה שסיפר המעשה התרחש בין פסח לשבועות, והמה באו בית לחם בתחילת קציר שעורים (רות א' כ"ב) וברש"י בקצירת העומר הכתוב מדבר, וגם בה הוזכר נתינת לקט שכחה ופאה, ומזה ג"כ רואים את הקשר בין חג השבועות למצות לקט שכחה ופאה.
האם ידוע עוד פירושים וביאורים על זה בדרך פרד"ס.