מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

פסיקה על ידי מנין השיטות

מילתא דתמיהא, בשורת ספרים חדשים, עיטורי סופרים ומטפחת ספרים.
ישבב הסופר
הודעות: 2759
הצטרף: ו' אוקטובר 22, 2010 7:37 pm

פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי ישבב הסופר » ד' נובמבר 13, 2013 10:34 pm

ידוע היה הגר"ע יוסף בדרכו לפסוק בספקות בהלכה על פי מנין השיטות, והיה קובע את ההלכה כך על פי אחרי רבים להטות.
ודאי בימים שנהגה סנהדרין כשנתעוררה ספק היו קובעים את ההלכה ע"י עמידה למנין. [כמדומה שראיתי שעוד בימי הגאונים היו עושים כן?] עד היום בבתי דין נקבע ההלכה על ידי הרוב.
אבל המושג של קביעת פסק על פי מנין השיטות המתירות והאוסרות, האם דרך זה מוסכם על כל הפוסקים? האם יש כללים מסויימים בזה? מי נחשב ומי לא? האם הרב והתלמיד שמתנבאים בסגנון אחד נחשבים כשנים או כאחד?

בן החבורה
הודעות: 414
הצטרף: ב' אוקטובר 21, 2013 6:36 pm
מיקום: ירושלים עיה"ק תובב"א

Re: פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי בן החבורה » ה' נובמבר 14, 2013 12:24 am

יסוד הדבר כבר נמצא בדרך הפסיקה של הטור, כפי הרוב שבין הרי"ף הרמב"ם והרא"ש, השאלה היא שבשלמא הטור קבע את שלשת הפוסקים האלה כקובעים ומתוכם פסק לפי הרוב, אבל כיום יש לפנינו אלפי פוסקים ונשאלת השאלה את מי סופרים, אם לספור את כל מי שיש לו דעה בנושא מאן יימר שאין עוד פוסקים שנעלמו מעינינו שיש להם ג"כ דעה בנושא? והגם שאם היה אחד שהיה ראוי לכך היה זה הרב עובדיה זצ"ל ברוב גאונותו ובקיאותו אבל גם לפניו לא נגלו כל תעלומות שמבראשית. ואם לומר תנא ושייר, מאי שייר דהאי שייר?

א צענטער
הודעות: 65
הצטרף: ה' נובמבר 07, 2013 9:33 pm

Re: פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי א צענטער » ה' נובמבר 14, 2013 12:27 am


מחולת המחנים
הודעות: 3246
הצטרף: ה' דצמבר 13, 2012 12:49 pm

Re: פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי מחולת המחנים » ה' נובמבר 14, 2013 1:12 am

בן החבורה כתב:יסוד הדבר כבר נמצא בדרך הפסיקה של הטור, כפי הרוב שבין הרי"ף הרמב"ם והרא"ש, השאלה היא שבשלמא הטור קבע את שלשת הפוסקים האלה כקובעים ומתוכם פסק לפי הרוב, אבל כיום יש לפנינו אלפי פוסקים ונשאלת השאלה את מי סופרים, אם לספור את כל מי שיש לו דעה בנושא מאן יימר שאין עוד פוסקים שנעלמו מעינינו שיש להם ג"כ דעה בנושא? והגם שאם היה אחד שהיה ראוי לכך היה זה הרב עובדיה זצ"ל ברוב גאונותו ובקיאותו אבל גם לפניו לא נגלו כל תעלומות שמבראשית. ואם לומר תנא ושייר, מאי שייר דהאי שייר?

כוונתך כנראה לבית יוסף, וכפי שכבר כתב זאת בהקדמתו, שהרי הטור פוסק בדרך כלל עפ"י פסקי אביו הרא"ש.

איש רגיל
הודעות: 2099
הצטרף: ב' יוני 24, 2013 2:11 am

Re: פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי איש רגיל » ה' נובמבר 14, 2013 1:50 am

שמעתי בשם 'רב' אחד שהרב עובדיה זצ"ל בחכמתו היה יודע את מי להביא כדי שיהיה רוב לשיטה כמוה רצה לפסוק. אך האמת שפסק לפי הסברה.
אלא שלדעתי אותו 'רב' צריך לטבול קודם שיזכיר את שמו של הרב עובדיה עלי פיו, וקשה לסמוך על דבריו.

תוכן
הודעות: 6226
הצטרף: ה' פברואר 02, 2012 10:27 pm

Re: פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי תוכן » ה' נובמבר 14, 2013 9:54 am

בידיעת התורה, בהתמדה, בלימוד תורה לרבים ר' עובדיה יוסף היה חד בדרא. בכוח ההכרעה היו אחרים שעלו עליו. והפסיקה על פי רוב זו רק דוגמא אחת.

הגהמ
הודעות: 1384
הצטרף: א' אוגוסט 07, 2011 5:49 pm

Re: פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי הגהמ » א' נובמבר 17, 2013 1:19 am

שאלה מעניינת.

אני מתקשה להבין היאך אפשר לקבוע ע"פ רוב כשמדברים על ספרים מודפסים? מי יודע מה היו סוברים רוב חכמי ישראל במשך הדורות שספריהם לא באו בדפוס או אפילו לא נכתבו מעולם? וכי רק אלו הדעות שזכו להיקבע בדפוס נחשבים מן המנין?

סמל אישי של המשתמש
איש_ספר
מנהל האתר
הודעות: 15519
הצטרף: ב' מאי 03, 2010 11:46 pm

Re: פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי איש_ספר » א' נובמבר 17, 2013 8:53 am

שו"ת יביע אומר חלק ב - אורח חיים סימן יב

לפמ"ש הגט פשוט בכלליו (כלל א), דלא נאמר בתורה אחרי רבים להטות, אלא כשכל הדיינים נקבצו יחדיו ונחלקו פנים אל פנים, אבל במחלו' הפוסקים שלא נשאו ונתנו פה אל פה הוי ספיקא דדינא. שאפשר שאילו היו נו"נ ביחד היו המרובים מודים למיעוט. ושכ"ד גדולי האחרונים. וזה שלא כמ"ש הרדב"ז בתשו' (סי' קטז), דמ"ש התורה אחרי רבים להטות הוי אפילו בד' הפוסקים, שלא דיברו זע"ז פא"פ. ע"ש. ומש"ה שפיר קאמר ר"ע אף על פי שאתה אומר כן וחביריך אומר כן, יוה"כ. כלומר שהואיל ונחלקו חכמים על דבריו פנים בפנים, בזה לא שייך עוד לומר סב"ל, שאין כאן ספק כלל. כיון שאמרה תורה אחרי רבים להטות. ודוקא לדידן אמרינן הכי במחלוקת הפו' אפילו ביחיד נגד רבים, כיון דלא הויא פלוגתא גבי הדדי, שלא נחלקו פנים אל פנים, ומשו"ה חשיב כספיקא דדינא וסב"ל. וכנ"ל, [וע' בהגהות מהר"ץ חיות (ברכות לז) מ"ש בזה. ואינו מוכרח]. וע' בתשו' חקרי לב ח"א מיו"ד (סי' פב) שהאריך למעניתו בד"ז, והעלה שאף בכל מחלוקת הפוסקים אזלינן בתר רובא דרבוותא. ודלא כהג"פ ע"ש. וע"ע אליו שם (בסי' עז, דקי"ז ע"ג). ע"ש. וכעת אמ"א, וזה שלא כמו שפשוט לו להגאון מופת דורינו החזון איש (ערלה, ר"ס יז), כעין דברי הג"פ הנ"ל. ע"ש. אולם לכאורה כן משמע מדקי"ל (מ"ק כ) דהלכה כד' המיקל באבל אף ביחיד במקום רבים. וכן בעירובין (מו:) אמרינן הלכה כד' המיקל בעירוב אפילו ביחיד במקום רבים. ע"ש. (וצ"ל לפ"ז דמיירי שלא נחלקו פנים בפנים. וי"ל.) וכ"מ ממה שהסכימו האחרונים הנ"ל דאמרינן ספק ברכות להקל אף במיעוט נגד הרוב, +/מילואים/ שכ"כ בס' אהל יצחק הכהן על הרמב"ם (ד"ח ע"ג).+ וכ"כ להוכיח מזה כד' הג"פ הנ"ל, בפתה"ד ח"א (דף רי"א ע"א). וכ"נ עוד ממ"ש בזבחי צדק (סי' קי ס"ק קנח) בשם האחרונים, דעבדינן ספק ספיקא אף בסברת מיעוט הפוסקים, ואפילו בסברא הדחויה מההלכה. ע"ש. ועמ"ש בזה הגאון ר"א רגולר בשו"ת יד אליהו (סי' צח אות ב). ואכמ"ל.

שו"ת יביע אומר חלק ג - אורח חיים סימן טז

(ז) ניהדר אנפין לברר דעת האחרונים בדין סב"ל =ספק ברכות להקל= נגד רוב הפוסקים, הנה אשכחן לכמה מרבנן בתראי דס"ל דאף בברכות אזלינן בתר רובא דרבוותא. ומהם הבית דוד (סי' שלז) שכ', דאין שייך לו' דסב"ל אלא במחלוקת שקול, אבל כשרבים נוטים לסברא אחת אין כאן חשש בר' לבטלה דאחרי רבים להטות. ע"ש. וכ"כ בשו"ת צרור הכסף (ס"ס יד). ובשו"ת זכור ליצחק הררי (סי' ג). וכ"כ מהרי"ע פלאג'י בשו"ת נשמת כל חי (חיו"ד סי' סג). וכ"כ מר בריה מהר"ח פלאג'י בשו"ת לב חיים ח"ב (סי' לז וסי' קנט). וע"ע בתשו' נשמת כ"ח שם. ומיהו מהרח"פ גופיה בשו"ת לב חיים ח"א (ס"ס צא) אחר שחשב להסתמך ע"ד הבית דוד בזה, הדר תבריה לגזיזיה עפ"ד הדב"מ ח"א (סי' לח), ובח"ג (די"ד ע"ב), שחולק ע"ד הב"ד, וחשש לס' ברכות גם כנגד הרוב. וציין עוד להזל"א ח"א (די"ח ע"ב) שהביא ד' הדב"מ בזה. ע"ש. וע"ע בשו"ת חקקי לב (חא"ח ס"ס ד). ע"ש. וע' בס' נר מצוה ח"ב (דס"ט ע"ב), שפסק שאם שנים אומרים שלא לברך אפי' רבים אומרים לברך סב"ל. ע"ש. וכ"כ בס' בירך את אברהם (דצ"ג ע"א ודק"ד ע"א). ובשו"ת מעט מים (סי' נד). וע"ע בפתח הדביר ח"א (דרי"א ע"א). ובשו"ת חסד לאברהם אלקלעי (סי' יח דל"ח ע"ג) הוסיף שאפי' ביחיד ממש נגד רבים אמרינן סב"ל. ע"ש. וע' בשו"ת אשדות הפסגה (חאה"ע סי' יד דנ"ט רע"ב) שהביא ג"כ ד' הדב"מ שדחה ד' הב"ד הנ"ל, עפ"ד הגט פשוט בכללים דבפלוגתא דרבוותא שלא נחלקו פנים אל פנים לא שייך אחרי רבים להטות מה"ת. ע"ש. וכ"כ באהל יצחק חסיד (בחי' הרמב"ם ד"ג ע"ד). וע"ע בשו"ת ראש משביר ח"א (ס"ס ז) שג"כ העיר בזה. ע"ש. וכ"ה בפתה"ד ח"א (דרי"א ע"א) הנ"ל. ועמש"כ בשו"ת יביע אומר ח"ב (סי' יב אות ג). ע"ש. וע"ע בשו"ת צל הכסף ח"ב (חאו"ח סי' ב דנ"ו ע"ב), שכ' שלמעשה יש לפסוק כהדב"מ ושו"ג שלא לברך על התפלין בט"ב, דאמרינן סב"ל אף כנגד רבים ודלא כהב"ד. ע"ש. וע"ע בשו"ת מנחת החג ח"ב (חאו"ח סי' ד). (ומה שנוהגים לברך על התפלין בט"ב, ה"ט מפני שפשט המנהג כן, ובמקום מנהג לא אמרינן סב"ל. וע' בכה"ח (סי' תקנה סק"ד). וע"ע בס' שביתת יום טוב (דקכ"ב סע"ב) שכ' טעם אחר לזה. ע"ש). וע' בשד"ח מע' ברכות (סי' א אות יח סק"ד) שהאריך בענין זה, והביא עוד אחרונים דס"ל דאמרינן סב"ל נגד רבים ע"ש. וכן העלה בשו"ת מעשה איש (חיו"ד סי' טו). ובשו"ת ישכיל עבדי ח"א (חאו"ח סי' ט אות ל). וכ"פ מהרי"ח בבן איש חי בכ"ד. והכי סוגין דעלמא. והתימה ממהר"ח שבתי בדברי יחזקיהו הנ"ל שנעלם ממנו כל זה ונקיט בפשיטות דלא אמרינן סב"ל נגד רבים. וליתא. ואעיקרא בנ"ד בעיקר המחלוקת בראשונים אינו מבורר לנו סברת הרוב שכמעט שקולים הם. ומהר"ח שבתי חשב רק סברת האחרונים שהם רבים נגד האו' שלא לברך הגומל אחר ה' ימים. ולא הביא ד' הראשונים שהובאו בב"י, הא"ח בשם רמב"ן, ורשב"א בשם ר' יונה, דס"ל שאין לברך אחר ה' ימים.



שו"ת יביע אומר חלק ז - אורח חיים סימן מד

ט) ותבט עיני בשו"ת דבר משה ח"א (חאו"ח סימן ל, דכ"ב ע"א) שהביא מ"ש הגאון רבי משה ששון בקונטריסו להתיר בנידונו מטעם ס"ס, והאחד מהם שמא הלכה כר"ת שחמץ בפסח בטל בששים, ואף שמרן פסק דהוי במשהו מפני שראה שרבו האוסרים על המתירים, ונטה אחר הרוב, מ"מ אם נצטרף עוד ספק אחר גם מרן יודה להקל. וכתב ע"ז הרהמ"ח, דשאני הכא בדין חמץ בפסח שרוב הפוסקים ס"ל דהוי במשהו, וכן פסק מרן, וסוגיין דעלמא אזלא הכי, הרי נעשה דין גמור, ואנו מחוייבים לפסוק כן, משום אחרי רבים להטות, ואין כאן ספק שקול לצרפו לספק ספיקא, שלא נכנס זה בסוג ספק כלל. עכת"ד. והנה גם המהרימ"ט (חיו"ד סימן לג) הנ"ל, אתי עלה מטעם אחרי רבים להטות, וא"כ אין זה בגדר ספק כלל. ע"ש. אולם הנה ידועים דברי המהר"ם בן חביב בספר גט פשוט (בכללים כלל א), כי לא נאמר "אחרי רבים להטות" אלא כשכל הדיינים נקבצו ובאו יחדיו ונחלקו פנים אל פנים, וכל אחד מהם אמר טעמו ונימוקו, והרוב עמדו בדעתם, בזה הוא שאמרה תורה אחרי רבים להטות, אבל במחלוקת הפוסקים והמחברים שלא נשאו ונתנו פנים אל פנים, לא אזלינן בתר רובא, והוי ספקא דדינא, כי אפשר שאילו היו נושאים ונותנים ביחד, היו המרובים מודים למועטים, ושכן מוכח בתשובת הרשב"א שהובאה בבית יוסף חו"מ (ס"ס יג). ושכן כתב בשו"ת מהרלנ"ח (בקונטרס הסמיכה דף רעח ע"ג). וכן העלה המהר"א ששון בשו"ת תורת אמת (סימן רז) דמשום האי טעמא כשיש מחלוקת פוסקים בדיני ממונות, המוחזק יכול לטעון קים לי כסברת המיעוט נגד הרוב וכו'. ע"ש. וכ"כ החזון איש (ערלה, ר"ס יז), שידוע שאין כח הרוב מכריע אלא במושב בית דין, אבל במחלוקת חכמים שהיו בדורות שונים או במדינות שונות אין נפקא מינה בין רוב למיעוט. ולכן המוחזק יכול לומר קים לי כהמיעוט נגד הרוב. ע"כ. (וע"ע בשו"ת חזון נחום ס"ס כד בשם הגרע"א בתשובה סימן קכב, ובשו"ת חת"ס חאה"ע ח"ב סימן עא דף לה ע"א בשם הגאון בעל בית אפרים. ודו"ק) ומעתה שפיר סמכינן על סברת מיעוט נגד הרוב לחשוב הדבר בגדר ספק, לענין לצרפו עם ספק אחר לספק ספיקא. והשתא אתי שפיר גם מה שהקשה החקרי לב (בח"א מיו"ד סימן קכז) על דברי המשאת משה (סימן א) הנ"ל, דס"ל שגם בסברת מיעוט נגד הרוב, חשיב ספק, ואף על פי שנהגו כסברא החולקת, והקשה עליו מהתוס' כתובות (ט א) ושאר ראשונים שם שכתבו שמיעוט נגד רוב לא חשיב ספק לצרפו לס"ס. ע"ש. ולפי האמור לק"מ, דהתוס' מיירי ברוב ומיעוט במציאות, שבזה יש ללכת אחר הרוב, משא"כ בפלוגתא דרבוותא שלא נחלקו פנים אל פנים, חשיב שפיר ספקא דדינא, וכדברי המהר"ם בן חביב הנ"ל, וכיו"ב כתבנו בשו"ת יביע אומר ח"ו (חיו"ד סימן יב), שאע"פ שאנו חוששים לכללא דספק ברכות להקל אפילו במיעוט הפוסקים נגד הרוב, וכמ"ש האחרונים, מ"מ ברוב במציאות אזלינן בתר רובא, ולא חיישינן למיעוטא, וברוכי נמי מברכינן. והוכחתי כן בס"ד בראיות נכוחות. ע"ש. והרי גם מה שחוששים למיעוט פוסקים נגד הרוב לומר סב"ל, הוא מטעם המהר"ם בן חביב הנ"ל, שכל שלא נחלקו פנים אל פנים אכתי הוי כספקא דדינא. וכמ"ש בשו"ת אשדות הפסגה (חאה"ע סימן יד, דף נט ע"ב). (והובאו דבריו בשו"ת יביע אומר ח"ג חאו"ח סימן טז אות ז. ע"ש). הילכך ברוב במציאות לא שייך טעם זה, ולעולם אזלינן בתר רובא, אף בספק ברכות. והרי זה כמבואר.

שו"ת יביע אומר חלק ח - אורח חיים סימן לד

דהויא מדרבנן, אבל באיסור חדש דהוי מדאורייתא לא סמכינן ע"ז. ע"ש. ולשיטתיה אזיל (ביו"ד סי' רמב כללי הנהגות איסור והיתר) בד"ה עוד נראה, שהביא מ"ש הבית חדש שאף בדאורייתא סמכינן על יחיד במקום רבים בשעת הדחק או במקום הפסד מרובה, וכתב ע"ז בזה"ל: ותימה שהרי הא דקי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים הוי מדאורייתא, דכתיב אחרי רבים להטות, וא"כ היאך אפשר לעקור דבר תורה משום שעת הדחק או הפסד מרובה, והלא כך היא גזרת הקדוש ברוך הוא ללכת אחרי הרוב, ומה בכך שהוא שעה"ד או הפ"מ וכו', ושאני ההיא דנדה (ט א) דמיירי בגזרת מעת לעת דרבנן. ע"ש. איברא אי משום הא לא איריא, שכבר כתב הגאון מהר"א ששון בשו"ת תורת אמת (ס"ס רז), דהא דקי"ל שהלכה כרבים, והמיעוט כמי שאינו, היינו דוקא בדיינים שנושאים ונותנים ביחד פנים אל פנים, שמכיון שהרוב נחלקו על היחיד בפניו, פשיטא דהו"ל כמי שאינו, אבל בדבר השנוי במחלוקת בספרי הפוסקים אם לא דנו אלו עם אלו, אפילו אם ראו הפסקים מתוך הכתב, בכה"ג יכול המוחזק לטעון קים לי כסברת המיעוט נגד הרוב, משום דאמרינן אפשר שאילו היו שומעים הרוב את דעת המיעוט ונימוקיו היו מודים לו. ע"ש. וכ"כ המהר"ם בן חביב בספר גט פשוט בכללים (כלל א), ושכן מוכח בתשובת הרשב"א שבב"י חו"מ (ס"ס יג), ושכן כתב המהרלנ"ח (בקונט' הסמיכה דף רע"ח ע"ג). ע"ש. וכ"כ בשו"ת אהל יצחק הכהן (בלשונות הרמב"ם דף י ע"א). ע"ש. ולפ"ז אתי שפיר סברת הב"ח והט"ז. וע' בפסקי הרשב"ץ לנדה (ט א) שכ', יחיד ורבים שנחלקו ולא נפסקה הלכה כאחד מהם, י"א שעושים כדברי היחיד בשעת הדחק, ואין נראה לומר כן במחלוקת תנאים ואמוראים אלא רק במחלוקת גאונים ופוסקים ובמילתא דרבנן. ע"כ. וכתב ע"ז בשו"ת הרשב"ש (סי' תקיג), וכן מצאתי להר"ן בתשובה כדברי אדוני אבי הרשב"ץ, דדוקא בדרבנן אמרינן כדאי הוא ר' פלוני לסמוך עליו בשעת הדחק, אבל מצאתי להרשב"א בתשובה שנראה מדבריו דאף בדאורייתא אמרינן הכי, שכתב, דכל היכא דאיכא הפסד מרובה סמכינן לעולם על יחיד במקום רבים ואפילו אם הוא קטן בחכמה ובמנין לפני מי שגדול ממנו בחכמה ובמנין וכו'. ע"ש. וע"ע לרבינו הרא"ם בשו"ת מים עמוקים ח"ב (סי' ה) שאף הוא סובר שגם בדאורייתא סומכים על יחיד במקום רבים בשעת הדחק. ע"ש. נמצא שדין זה תליא באשלי רברבי. ולפ"ז יש מקום ליישב דברי המחנה ישראל, שסמך במקום הפסד על הרשב"א ורבו והתוס', נגד הריטב"א והר"ן. וע' בתשובת הגאון בעל בית אפרים שהובאה בשו"ת חתם סופר (חאה"ע ח"ב סי' עא דל"ה ע"א) בד"ה והנה מה, שברבים נגד רבים, סמכינן על מועטים במקום רבים, אף בדאורייתא, בשעה"ד. ע"ש. ועכ"פ צריך שיהיה הפסד מרובה בדבר, או שיש צורך מצוה בזה כגון ליטול עמו התפלין וכיו"ב. [וראיתי הלום בשו"ת ארץ צבי פרומר (סי' עה דף פ ע"ד) שהביא דברי המחנה ישראל הנ"ל, והקשה ע"ז מההיא דשבת (צד א) בנודע לו וחזר ונודע לו שחייב על האוכלין ועל הכלי שתי חטאות, ומוכח שריבוי שיעורין אפי' בבת אחת חייב מה"ת, ורק כשכל הבשר בקדרה אחת הכלי מצרף כל מה שבתוכו שיחשב דבר אחד, וכמ"ש הרמב"ם (פרק יב מה' שבת הי"א) שהכלי משים כל מה שיש בו כחפץ אחד. משא"כ כלי ואוכלין בתוכו. והכי נמי בחפצים שונים. ע"כ. ולק"מ, שכבר ביארנו לעיל דשאני ההיא דשבת שכל ההוצאה נעשית באיסור מתחלתה ועד סופה, משא"כ בנידון המחנה ישראל שמותר לחייל להוציא חפצים שנאלץ להוציאם ע"פ פקודת הצבא, אלא שמרבה בהוצאה בחפצים שלו. וע"פ זה ניחא גם מה שהקשה בשו"ת ארץ צבי שם, ממה שאמרו בירושלמי (פ"ג דכתובות), שהמדליק את הגדיש, שחייב על כל שבולת ושבולת, אמרינן ביה קים ליה בדרבה מניה. ולדעת המחנה ישראל למה יתחייב מיתה על כל שבולת ושבולת, הרי עשה את הכל בבת אחת, ואף על פי שנשרפו בזה אחר זה, מ"מ כיון שהכל בא מכח מעשה ההבערה שלו, נחשב כאילו נגמרה כל ההצתה בשעת מעשה ההבערה שלו, וכמ"ש הנימוקי יוסף (פ"ב דב"ק) וכו'. ע"ש. ולפי האמור גם קושיא זו נדחית מאליה, שהרי שם כל ההבערה נעשית באיסור, ולא שייך כאן דין ריבוי בשיעורין. ושו"ר להגרצ"פ פראנק בשו"ת הר צבי (סי' קעז דף קפד ע"ב) שהביא הקושיא מהירוש' (פ"ג דכתובות) בשם רב גדול אחד, ודחאו כמש"כ, שהרי המחנה ישראל דן בזה משום ריבוי בשיעורין, שבעיקרו עושה מלאכת היתר מצד האונס של פקודת הצבא, ועל זה מצדד שיכול להרבות ולהוציא גם חפציו באותה יד שמוציא בהיתר, משא"כ בדין הירוש' שהכל הוא עושה באיסור, ואין כאן גדר של ריבוי בשיעורין, ובודאי שחייב על כל שבולת ושבולת. ע"ש. וע"ע בשו"ת לבוש ישע אפשטיין (סי' ב - ג) שפלפל ג"כ ע"ד המחנה ישראל הנ"ל. ומ"ש הלבוש ישע שם, שהעושה משום גזרת המושל חשיבא מלאכה שאינה צריכה לגופה, יש לפלפל בזה הרבה, ובמקום אחר הארכתי בזה בס"ד. וע"ע בשו"ת חלקת יעקב ח"א (סי' סט אות ד). ואכמ"ל].

שו"ת יביע אומר חלק ח - יורה דעה סימן ב

ד) ולכאורה עדיין יש לדון בזה לפי מ"ש הפרי חדש (סי' נז סק"נ) שבמחלוקת שקול ואין הכרע לאחד מן הצדדים מהני י"ב חודש, משמע שאם רוב הפוסקים אוסרים, אזלינן בתר רובא, והו"ל כטריפה ודאי דלא מהני לה שהיית י"ב חודש. והרי לדברי החכמת אדם עצמו שכתב שרוב הפוסקים אוסרים בכל הכרס בנקב במשהו, לא תועיל שהיית י"ב חודש, או לידה, וע"ע להפרי מגדים יו"ד (סי' נז ס"ק מח) שנסתפק בזה, כשיש רוב פוסקים מטריפים, אם יש ללכת אחר הרוב, ולא מהני בה שהיית י"ב חודש או לידה, או שמא בכל זאת יש להקל כיון שיש מיעוט מכשירים, והרוב אינן חיות י"ב חודש. ובשפתי דעת (סי' פא סק"ה) כ' להחמיר בזה, וסיים בצ"ע. ע"ש. והגר"ש קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת מה"ת (סי' קעב) כתב ע"ד הפמ"ג, ולדידי אין כאן ספק כלל, שבודאי מותרת גם בזה בשהיית י"ב חודש, שאע"פ שרוב הפוסקים מטריפים, מה בכך, הכא נמי איכא רובא, שרוב טרפות אינן חיות י"ב חודש, ורוב זה עדיף ואלים טפי, שאולי יש עוד פוסקים המכשירים ואין אנו יודעים מהם. ע"כ. ולעומתו בשו"ת יהודה יעלה אסאד (חיו"ד סוף סי' ס) כתב, שכל שרוב הפוסקים אוסרים, כגון בנ"ד שלדעת רוב הפוסקים בכל הכרס יש להטריף בנקב במשהו, לא מהני שהיית י"ב חודש, שהרי נאמר בתורה אחרי רבים להטות, והו"ל ודאי טרפה דלא מהני לה שהיית י"ב חודש. ע"כ. ולפענ"ד אי משום הא לא איריא, לפי מ"ש המהר"א ששון בשו"ת תורת אמת (סי' רז), שדוקא במחלוקת שנחלקו פנים אל פנים, כמו בבית הדין, הדין הוא ללכת אחר הרוב, כמו שנאמר אחרי רבים להטות, ומוציאים מן המוחזק (ע' בתוס' ב"ק כז רע"ב), משא"כ בפוסקים שלא נחלקו פנים אל פנים, מצי המוחזק לומר קים לי כדעת המיעוט, כי אולי אם היה הרוב שומע דברי המיעוט וטעמם ונימוקם היו מודים להם. ע"כ. וכ"כ המהר"ם בן חביב בגט פשוט (בכללים כלל א), שכל שלא נחלקו פנים אל פנים, לא אזלינן בתר רובא, משום דבעינן רובו מתוך כולו, ושכן כתב המהרלנ"ח בתשובה. ושכן מוכח גם בתשובת הרשב"א שהובאה בבית יוסף חו"מ (ס"ס יג). ע"ש. וכ"כ בשו"ת אשדות הפסגה (חאה"ע סי' יד). ובספר אהל יצחק חסיד בחידושיו להרמב"ם (פרק יא מהל' ברכות הט"ז). ובשו"ת משפטים ישרים ח"א (סי' רלח). ובשו"ת ימי יוסף ידיד ח"א (חאה"ע ס"ס א). ע"ש. וכיו"ב כתב החזון איש (ערלה ריש סי' יא). ע"ש. וע' בספר שארית יהודה (דף נח ע"ג) שכתב בשם אחיו הגר"ז בעל התניא, שדין אחרי רבים להטות אינו נוהג מה"ת אלא בדור ההוא שנחלקו בו, אבל בדורות הבאים אחריו, כיון שב"ד הבא אחריהם יכול לסתור דבריהם ולחזור ולדון בענין אחר, כמ"ש הרמב"ם (פ"ב מהל' ממרים), אין שום חיוב מה"ת ללכת אחרי הרוב, ולכן סומכים על היחיד בשעת הדחק. ע"ש. ומעתה בודאי שהרוב של טרפות שאינן חיות עדיף ומכריע יותר מהאי רובא של מחלוקת הפוסקים, וכיון שחיתה י"ב חודש כשרה. ושוב מצאתי כן בשו"ת חקרי לב (ח"א מיו"ד סי' כה) הנ"ל, שהביא דברי הפר"ח (סי' נז סק"נ) דמשמע דס"ל שאם דעת רוב הפוסקים להטריף לא מהני שהיית י"ב חודש, וכתב, ובודאי שטעמו הוא משום שנאמר אחרי רבים להטות, אבל אין זה טעם מספיק, שמכל מקום היכא דסמי בידן ואפשר לברר הדבר ע"י שהיית י"ב חודש, ועל פי נסיון זה, בכה"ג לא מהני דעת רבים, כשם שהמוחזק יכול לטעון קים לי כסברת המיעוט נגד הרוב, וכן נראה ממ"ש בתשובת הרשב"א, דכי לא מהני שהייה, היינו בטריפות המנויות והשנויות במשנה והמוסכמות, אלמא שכל שיש מחלוקת בדבר אפילו בין יחיד לרבים מהני שהיית י"ב חודש וכו', ועוד שכבר העלתי במקום אחר, דכי כתיב אחרי רבים להטות היינו דוקא כשנשאו ונתנו בדבר ונתבטלה דעת היחיד, משא"כ במחלוקת פוסקים בחיבוריהם שאינו רוב גמור, י"ל דמהני שהיית י"ב חודש. וע' למהר"ם בן חביב בכללים כלל א' ואוקי באתרין. (וע' להחקרי לב בח"א מיו"ד סי' פב. ודו"ק). וכ"נ קצת מלשון המהרש"ל ביש"ש (סי' פ). ועכ"פ כשיש שני פוסקים מגדולי המורים שמכשירים, אפילו רבים חולקים עליהם, אם שהתה י"ב חודש נקטינן להקל כדברי המכשירים. עכת"ד. ותאזרני שמחה שזכיתי לכוין לדעתו הגדולה. ואמנם בשו"ת עטרת שלמה (חיו"ד סי' טז אות ו) העלה שכל שהמטריפים הם רוב הפוסקים שאז הלכה כמותם, או שיש ראיה מכרעת לדבריהם, או שכבר הוכרע הדבר לאסור מספק, חשיבי כודאי טריפה, ולא מהני להו שהיית י"ב חודש, ואל תשיבני ממה שאמרו בחולין (נז ב), שהלכה רווחת בישראל ששמוטת ירך בעוף טרפה, והלא תרנגולת אחת היתה לו לר"ש בן חלפתא שנשמטה ירכה ועשו לה שפופרת של קנה וחיתה וכו', ש"מ שאף שהסכימו לאסור, מהני לה שהיית י"ב חודש, שיש לדחות ולומר שהכוונה אמאי לא חזרנו קודם שהסכימו כן להלכה. ע"ש. (וע"ע בדבריו להלן אות יא). ואין דבריו מוכרחים, אכן יש לו סיוע מדברי הב"ח והתבו"ש שדחו בשתי ידים דברי ההגהה שבטור, עד שכתבו דשרי להו מרייהו להמדפיסים שהביאוה, ומשום שלדעתם רוב הפוסקים אוסרים בכל הכרס בנקב במשהו. אבל החכמת אדם שהסתמך בין השאר על ההגהה הנ"ל, אף שכ' שרוב הפוסקים אוסרים, ס"ל כמ"ש האחרונים הנ"ל, שאף כשרוה"פ אוסרים מהני שהיית י"ב חודש, וכ"ש שי"ל בנ"ד שחלק גדול מן האוסרים לא אסרו אלא מספק, והו"ל ספק טריפה דמהני לה י"ב חודש. וכן כתב בשו"ת אמרי נועם (סי' יא די"ג ע"ד). ע"ש. וכן בשו"ת שבט סופר (חיו"ד סי' כג) הסביר דברי הב"ח דלא פליג על מ"ש המהרש"ל דבספק פלוגתא דרבוותא מהני שיהוי י"ב חודש, משום דס"ל שזהו רק בספק או מחלוקת שקולה, משא"כ אם רוב הפוסקים אוסרים לא מהני, ומכיון שרוב הגדולים אסרו בכל הכרס, דברי ההגהה אין להם מקום, וכמ"ש הפמ"ג. ואף שהרב חכמת אדם הכשיר בכה"ג וסמך על ההגהה הנ"ל, ומשמע דס"ל שאף כשרוב הפוסקים אוסרים מהני שהיית י"ב חודש, מ"מ הב"ח והתבו"ש ס"ל שברוב פוסקים אוסרים לא מהני. ומ"מ נ"ל שיש להקל בהפסד מרובה ע"י שהיית י"ב חודש, משום שגם רוב הפוסקים שאסרו הוא רק מפני ספק בהלכה, והו"ל ספק טריפה דמהני לה שהיית י"ב חודש. ע"כ. ולפי האמור לעיל אפילו רוב הפוסקים אוסרים בודאי, יש מקום להקל, כיון דמידי פלוגתא לא יצאנו. ובשו"ת הרי בשמים ח"ב (ס"ס קמז) הביא ג"כ דברי החכמת אדם שהעלה להכשיר בנ"ד משום דהוי ספק טריפה, וכתב, שיש לעיין בזה לפי מ"ש הפמ"ג (סי' נז ס"ק מח), שבמקום שרוב הפוסקים מטריפים ומיעוט מכשירים אפשר דלא מהני שהיית י"ב חודש. וגם בתשובת נאות דשא (סי' יד) חוכך להחמיר מכח דברי הש"ך סי' פא, וא"כ הכא נמי הלא רוב הפוסקים מטריפים. אולם מ"מ בנידון החכמת אדם שהיתה שהיית י"ב חודש וגם עיבור ולידה הו"ל תרי רובי להכשיר, ותרי רובי חשיבי כודאי, ולא שייך טעם הפמ"ג להחמיר. ע"כ. (וכן בשו"ת עטרת שלמה (סי' טז אות יג) התיר מטעם תרי רובי, שחיתה י"ב חודש וגם ילדה ולד. וע"ע להגר"ש קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת קמא (סימן עד). ע"ש). ולפי מה שביארנו שאין כאן דעת רוב הפוסקים להחמיר, ואדרבה אפשר שרוב הפוסקים מכשירים, וכמו שהעיד המאירי, אין צורך לתרי רובי, אלא סגי בחד רובא, או ששהתה י"ב חודש או שילדה.

שו"ת יביע אומר חלק י - יורה דעה סימן מג

נראה ליישב דעת הרא"ם ומהר"א ירושלמי הנ"ל מקושיית הש"ך, דס"ל כמו שכתב הגאון מהר"ם בן חביב בגט פשוט בכללים (כלל א), שלא נאמר בתורה אחרי רבים להטות אלא כשכל הדיינים נקבצו יחדיו ונחלקו פנים אל פנים, אבל במחלוקת הפוסקים שלא נשאו ונתנו פנים אל פנים הוי ספיקא דדינא, כי אפשר שאילו היו נושאים ונותנים ביחד היו המרובים מודים למיעוט. ושכן מוכח בתשובת הרשב"א שהובאה בבית יוסף חושן משפט (סוף סימן יג). ושכן כתב בשו"ת מהרלנ"ח (בקונטרס הסמיכה דף רעח ע"ג). ושכן העלה גם המהר"א ששון (סוף סימן רז), דמשום הכי במחלוקת הפוסקים אמרינן דמצי לטעון קים לי כסברת המיעוט נגד הרוב, משום דדוקא בדיינים שהם נושאים ונותנים יחד, והרוב אומרים סברתם נגד המיעוט, הלכה כרבים, והמיעוט כמאן דליתיה דמי, אבל בספרי הפוסקים שלא ראו אלו את אלו, שפיר יש לטעון קים לי כהמיעוט, שאולי אם היו שומעים הרוב את דברי המיעוט ונימוקם מפיהם, היו מודים להם. ע"ש. והכנה"ג חו"מ (סי' כה אות כב) הביא להלכה דברי המהר"א ששון הנ"ל שכתב כן. ע"ש. וכן כתב עוד בספרו שו"ת בעי חיי (חלק חו"מ סי' נח דף מט סוף ע"ג). ע"ש. וכ"כ בשו"ת דבר משה אמריליו (ח"ג סי' יד דף טו סע"א) ע"פ דברי הגט פשוט הנ"ל. ע"ש. וכ"כ הגר"ח פלאג'י בספר חקות החיים (חו"מ סי' א, דף א סע"ב). ובשו"ת אשדות הפסגה (חאה"ע סי' יד דף נט רע"ב). וכ"כ הגאון מהר"א ישראל בספר ארעא דישראל (מע' ר אות ד) בד"ה עוד. ובספר פחד יצחק (מערכת מיעוט, מ"ע, דף קסו ע"ג). וכן הגאון התומים (סי' כה דף מח ע"ג) הביא דברי מהר"א ששון הנ"ל. ע"ש. וכ"כ בספר שבילי דוד (חיו"ד, בכללי הפוסקים אות כא, דף כה ע"ג). וזה שלא כמו שכתב בשו"ת הרדב"ז (סימן קטז), שאפילו במחלוקת הפוסקים נקטינן כרבים מן התורה משום דכתיב אחרי רבים להטות, ואזלינן בתר רוב הפוסקים אפילו להוציא ממון. ובאמת שהדבר ברור דסוגיין דעלמא דלא כוותיה. ע"כ. וכן כתב בשו"ת אהל יצחק הכהן (בלשונות הרמב"ם פרק יא מהלכות ברכות דף י ע"א). וע"ע בשואל ומשיב תליתאה (ס"ס רמו). ובשו"ת ימי יוסף ידיד (חאה"ע סי' א). ולפי זה אתי שפיר דברי הב"ח והט"ז הנ"ל שאף בדאורייתא שפיר יש לסמוך בשעת הדחק או בהפסד מרובה על יחיד במקום רבים. וסיוע לדבריהם מדברי הרשב"ש (סי' תקיג) אליבא דהרשב"א. ומצאתי להגאון רבי רפאל בירדוגו בשו"ת משפטים ישרים (סי' רלח) שכתב, שהדבר ברור דמה שאמרה תורה אחרי רבים להטות אינו אלא כשהיו כולם במעמד אחד, כמו הסנהדרין שהיו בועד אחד, פנים אל פנים, אבל אם הרבים הם בחיבורים ובספרים, אין בזה משום אחרי רבים להטות, שהרי מנהגינו לפסוק כדברי מרן הש"ע במקום שנמשך אחר הרי"ף והרמב"ם, אף על פי שרבים חולקים עליהם, וגם הש"ך פעמים רבות מביא פוסקים רבים נגד הש"ע, ואף על פי כן אנו פוסקים כהש"ע. והרי כתוב אחרי רבים להטות, ואיך העלימו גדולי הדורות את עיניהם מזה, ואין פוצה פה. אלא ודאי שהדבר ברור כמו שכתבנו דלא שייך כלל דאחרי רבים להטות, אלא כשהם במעמד אחד, שכל אחד שמע דברי חבירו פה אל פה, ונשאו ונתנו ביחד והחליטו הרוב מה שהחליטו. אלא דמ"מ כשהפוסק מחפש לקבוע הלכה בראותו מערכה מול מערכה, ואין לדבר הכרע, טוב לפסוק הלכה כרבים. אף על פי שלא נצטוינו על זה, וכן עושים הפסקנים שבכל דור ודור, שיותר נכון לסמוך על דעת הרבים נגד היחיד. ובזה ניחא מה שהקשה הש"ך סי' רמב על הב"ח שכתב דסמכינן על יחיד במקום רבים במקום הפסד מרובה, והלא כתוב אחרי רבים להטות, וסוקלים אדם על פי רוב. ולפי מה שכתבנו לא קשיא מידי. וזכורני שכן כתב הגאון רבי יעקב בן צור זצ"ל. עכת"ד. וגם הלום ראיתי בשו"ת חסד לאברהם מה"ת (חאה"ע סי' ט) שכתב, שהב"ח יו"ד (סי' רמב) הבין מדברי הרשב"א שאף בדאורייתא סמכינן על יחיד במקום רבים בשעה"ד, והש"ך הקשה עליו, שהרי כתוב אחרי רבים להטות וכו'. אולם ראיתי להאור זרוע בהל' חדש שכתב להתיר חדש בזה"ז בחו"ל משום שהוא שעת הדחק סמכינן על היחיד דס"ל שאינו נוהג בחו"ל, אף על פי שלמ"ד חדש נוהג בחו"ל הוא אסור מן התורה, הרי שמצינו לרב רבנן, האור זרוע, דפשיטא ליה שאף בדאורייתא סמכינן בשעה"ד על דעת יחיד במקום רבים וכו'. ונראה דס"ל דלא שייך אחרי רבים להטות אלא רק כשנחלקו פנים אל פנים במעמד אחד, ורבו האוסרים על המתירים, אבל אם נחלקו פוסקים זה שלא בפני זה, אין בזה משום אחרי רבים להטות, משום שאולי אם היו שומעים הרבים סברת היחיד וטעמו ונימוקו, היו מודים לדבריו, להכי סמכינן להקל על היחיד אף בדאורייתא. עכת"ד. ועיין עוד להגאון חזון איש (ערלה, ריש סימן יז) שכתב, שידוע שאין כח הרוב מכריע אלא במושב בית דין, אבל במחלוקת חכמים שהיו בדורות שונים או במדינות חלוקות אין נפקא מינה בין רוב למיעוט, ולכן יכול לומר המוחזק קים לי כהמיעוט נגד הרוב. ע"ש. [וכיוצא בזה כתב הר"ן שבת (סוף פרק תולין), דהא דקיימא לן אין הלכה כתלמיד במקום הרב הני מילי כשנחלקו פנים אל פנים, הא לאו הכי הלכה כבתראי. ע"ש. וכן כתב מרן החיד"א בספר אהבת דוד (דף פד ע"ד) בשם הרמב"ם בכלליו כתיבת יד. ע"ש. ועיין עוד בספרו ברכי יוסף אורח חיים (סימן שכח), ובקרבן נתנאל (פרק קמא דקידושין סימן נו אות צ'). ע"ש]. (ועיין עוד בדברי התומים בקיצור תקפו כהן אות קכג וקכד). ו

שו"ת יביע אומר חלק י - יורה דעה הערות סימן מג

*) ומכאן תשובה למה שכתב הגאון חקרי לב (חלק א מיורה דעה סימן פב), לפקפק על דברי הגט פשוט הנ"ל, והעלה שלעולם יש ללכת אחר הרוב. ע"ש. (ועיין עוד בחקרי לב חלק יורה דעה סימן עז דף קיג ע"ג). ועיין עוד בשו"ת יד אליהו מקאליש (סימן צח אות ב). ע"ש. ובאמת שממה שפשט המנהג לומר קים לי כשני פוסקים אפילו נגד מאה פוסקים, וכמ"ש מרן החיד"א בברכי יוסף (חו"מ סי' כה סק"ט), מוכח כהגט פשוט. גם הרי הסכימו רוב האחרונים שספק ברכות להקל אפילו במיעוט נגד הרוב, ואפילו שנים מהפוסקים נגד מאה. וכמו שכתב בשו"ת דבר משה (חלק א סימן לח, וחלק ג דף יד ע"א). ובשו"ת אשדות הפסגה (חלק אבן העזר סימן יד). ובשו"ת צל הכסף חלק ב (חלק אורח חיים סימן ב). ובשו"ת ראש משביר חלק א (סימן ז). ובשו"ת מעט מים (סימן נד). ובספר זכור לאברהם (ח"א דף יח סע"ב, וח"ג דף כו ע"ד), ובספרו חסד לאברהם (סי' יח דף לח ע"ג), ובספר נר מצוה חלק ב (דף סט ע"ב). ובפתח הדביר חלק א (סי' קצ דף ריא ע"א). ובספר בירך את אברהם (דף צג א). ובשו"ת לב חיים חלק א (סימן צא). ובשו"ת מכתב לחזקיהו (סי' י, דף מב סע"ג), ובשו"ת זבחי צדק (עמוד תמא), ובשו"ת מעשה איש חלק א (חלק יורה דעה סימן טו). ועוד. והכי סוגיאן דעלמא. וכן מוכח מדברי מרן הבית יוסף (סי' יח וסי' רצט וסי' תעד). ע"ש. ובעל כרחך דהיינו מהטעם הנ"ל. ועיין עוד בשו"ת שארית יהודה (דף נח ע"ג) שכתב בשם אחיו הגאון רבינו זלמן בעל התניא, שדין אחרי רבים להטות מן התורה אינו אלא באותו הדור שנחלקו, אבל בדורות הבאים כיון שיכול בית דין שלאחריהם לסתור דבריהם ולחזור ולדון בענין אחר, וכמו שכתב הרמב"ם (בפרק ב מהלכות ממרים), אין בזה חיוב ללכת אחר הרוב מן התורה, ומשום הכי יכולים לסמוך על יחיד בשעת הדחק. ע"ש. וראיתי בשו"ת הסבא קדישא ח"א (סי' כב עמוד עד בסופו), שהעיר על מ"ש הרב שבת הארץ, שבדור אחר שלא במושב שהוחלט בו דעת רוב הפוסקים, אין בזה דין "אחרי רבים להטות" מן התורה. וכתב, דהא ליתא וכו'. ולפי האמור זוהי דעת הגאון רבי זלמן דרב גובריה, ולא מדחינן ליה בגילא דחיטתא.

חיים שמעון
הודעות: 138
הצטרף: ה' דצמבר 22, 2011 1:56 am

Re: פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי חיים שמעון » א' נובמבר 17, 2013 1:33 pm

הרב אי"ס
אפשר אולי תקציר?

ברסלב
הודעות: 564
הצטרף: ד' מאי 30, 2012 5:36 pm

Re: פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי ברסלב » ד' דצמבר 25, 2013 9:18 pm

החפץ חיים בקדשים פסק לפי רוב השיטות והתעלם מהרבה כללי הלכה כמו הלכה כאיכא דאמרי ועוד ובזמנו ראיתי שהאריך בזה הגאון רבי יעקב קמינצקי ז"ל וחיפשתיו באוצר ולא מצאתיו.

לומד_בישיבה
הודעות: 1763
הצטרף: ד' נובמבר 06, 2013 7:20 am

Re: פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי לומד_בישיבה » ה' דצמבר 26, 2013 3:02 pm

כפי הנראה כוונתו לקובץ בית יצחק הלוי (אינו באוצר)
קבצים מצורפים
מרן הגרי קמנצקי זל.jpg
מרן הגרי קמנצקי זל.jpg (80.79 KiB) נצפה 9386 פעמים

אליעזר שלום
הודעות: 82
הצטרף: ב' דצמבר 09, 2013 2:20 am

Re: פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי אליעזר שלום » ה' דצמבר 26, 2013 4:03 pm

לעניות דעתי לא הלך אחרי רבים כלל וכלל
אלא היו לו כללים אחרים בפסק
וטוב היה אם יבררו על פי מה פסק
נראה לי שהלצים הוציאו עליו את הלעז הזה שפסק על פי הרבים

לומד_בישיבה
הודעות: 1763
הצטרף: ד' נובמבר 06, 2013 7:20 am

Re: פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי לומד_בישיבה » ה' דצמבר 26, 2013 4:11 pm

ראה היטב בדבריו של הגר"י קמנצקי בזה"ל ודרך אגב אומר מה שהקשיתי בלמדי בכולל קובנא על החפץ חיים שסידר לקוטי הלכות על סדר קדשים והכריע להלכה על פי רוב הפוסקים וכו'.
והאיך כבודו אומר שהלצים אמרו כן.
ובלי נדר לכשאפנה אסרוק את כל אריכות דבריו שם.

אמסטרדם
הודעות: 1498
הצטרף: א' אוקטובר 20, 2013 8:13 pm

Re: פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי אמסטרדם » ה' דצמבר 26, 2013 4:40 pm

יצויין שבמ"ב ג"כ פסק כרוב ראשונים נגד פסק השו"ע.

לומד_בישיבה
הודעות: 1763
הצטרף: ד' נובמבר 06, 2013 7:20 am

Re: פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי לומד_בישיבה » ה' דצמבר 26, 2013 5:07 pm


וכותב להוכיח שכללי הפסק של הרי"ף והרא"ש לא נאמרו לסדר קדשים וכו'. ולכן לא התחשב בהם החפץ חיים.

בברכה המשולשת
הודעות: 14118
הצטרף: ג' ינואר 24, 2012 9:00 am
שם מלא: רועי הכהן זק

Re: פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי בברכה המשולשת » ה' דצמבר 26, 2013 6:20 pm

זה הרי מפורש במהרי"ק

אליעזר שלום
הודעות: 82
הצטרף: ב' דצמבר 09, 2013 2:20 am

Re: פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי אליעזר שלום » ו' דצמבר 27, 2013 3:01 am

ללומד בישיבה
לא התכונתי לחפץ חים אלא לרבינו עובדיה
וכן כמה שעינתי בספריו לא הבחנתי שהלך על פי רוב באופן מוגזם
כמובן שהתחשב מאוד בפסקי הספרדים כהשלחן גבוה וכהזבחי צדק וכדומה
וכמובן כמו שכתבו פה שאכן היתה לו בקיאות עצומה שעל פיו פסק על פי כללי הפסק המקובלים פחות או יותר
לשם דוגמא בלי להכנס לנושא
אמר לי פעם מישהוא שרוב הראשונים סוברים שמצה כל שבעה הוא דאוירייתא כהגרא
דהיינו האבן עזרא החזקוני וכן משמע במורה נבוכים ועוד אחד
ומצד שני הרשבא בתשובה והמהריל והרמבם ביד
חשבון כזה אף פעם לא עשה רבינו עובדיה ואף לא הדומה לו
ואכן למצוה גדולה יחשב לברר כללי פסיקתו

בן החבורה
הודעות: 414
הצטרף: ב' אוקטובר 21, 2013 6:36 pm
מיקום: ירושלים עיה"ק תובב"א

Re: פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי בן החבורה » ו' דצמבר 27, 2013 7:00 am

לומד_בישיבה כתב:ובלי נדר לכשאפנה אסרוק את כל אריכות דבריו שם.

נשמח לזה. ייש"כ

איש רגיל
הודעות: 2099
הצטרף: ב' יוני 24, 2013 2:11 am

Re: פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי איש רגיל » ש' דצמבר 28, 2013 11:28 pm

שו"ת יביע אומר חלק ג - אורח חיים סימן טז

אכן אחרי שובי ניחמתי שיש לחלק בין רוב במציאות, ובין רוב פוסקים שסוברים איזה סברא, דלא נפקא מפלוגתא דרבוותא, כיון שלא נחלקו פנים אל פנים, ולא בטלה דעת המיעוט. וכמ"ש הגט פשוט בכלליו (כלל א). ועמש"כ בזה בשו"ת יביע אומר ח"ב (חאו"ח סי' יב אות ג). ע"ש וכו'. וכן הביא בטהרת המים שם בתחלת דבריו בשם שו"ת סמיכה לחיים (סי' ט, דס"ו ע"ג) דבפוס' מתוך החיבורים לא הוי רוב מדאורייתא. ע"ש.

אוהב אוצר
הודעות: 2975
הצטרף: ו' יולי 02, 2010 12:40 am

Re: פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי אוהב אוצר » א' דצמבר 29, 2013 12:46 am

תוכן כתב:בכוח ההכרעה היו אחרים שעלו עליו


בטח אם נביא כאן רשימה של גדולי עולם אתה גם תוכל ל'דרג' אותם בכח הבחנתך וידיעתך התורמת להכרעתך בענין.

בין גברא לגברא
הודעות: 180
הצטרף: ש' אוקטובר 27, 2012 6:42 pm

Re: פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי בין גברא לגברא » א' דצמבר 29, 2013 8:20 pm

באיגרות חזו"א (ח"ג מ"ח) כתב ידוע כי אין כח רוב אלא במושב בי"ד אבל חכמים החולקים שהיו בדורות חלוקות או במדינות חלוקות אין נפקותא בין רוב למעט כו' ומלבד שאין כאן כח רוב בעצם אין הרוב ידוע כי הרבה חכמים היו שלא באו דבריהם על הספר והרבה שספריהם לא הגיעו לידינו עכ"ל, וע"ש שכתב שהעיקר כהפוסקים המקובלים אצלנו יותר.
נערך לאחרונה על ידי בין גברא לגברא ב ב' דצמבר 30, 2013 1:01 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

אוהב אוצר
הודעות: 2975
הצטרף: ו' יולי 02, 2010 12:40 am

Re: פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי אוהב אוצר » א' דצמבר 29, 2013 10:51 pm

יש"כ על המקור! עזר לי.

לומד_בישיבה
הודעות: 1763
הצטרף: ד' נובמבר 06, 2013 7:20 am

Re: פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי לומד_בישיבה » ג' ינואר 07, 2014 9:11 pm

הלכה כרוב שיטות.jpg
הלכה כרוב שיטות.jpg (41.42 KiB) נצפה 9119 פעמים

קיבלתי באישי.

יין המשמח
הודעות: 434
הצטרף: ה' מרץ 29, 2012 9:19 pm

Re: פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי יין המשמח » ג' ינואר 07, 2014 9:21 pm

הרב ירמיה כהן - אב"ד פריז - מח"ס והרים הכהן
פוסק לפי רוב ולפי מרא דאתרא
(דהיינו בפריז לפי ר"ת וכו')

בין גברא לגברא
הודעות: 180
הצטרף: ש' אוקטובר 27, 2012 6:42 pm

Re: פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי בין גברא לגברא » ג' ינואר 07, 2014 11:05 pm

ר"ת לא היה בפריז, אבל בלא"ה תמוה להחשיבו מרא דאתרא מאות בשנים אחר פטירתו, בפרט כשכפי הנראה הקהילה בפריז היום אינו המשך לקהילתו. זה כמו לפסוק ע"פ ירושלמי היום בא"י כנגד הבבלי משום מרא דאתרא.

מבקש לדעת ולהבין
הודעות: 102
הצטרף: ג' אוקטובר 29, 2013 10:23 am

Re: פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי מבקש לדעת ולהבין » ד' ינואר 08, 2014 10:02 am

זה בערך כמו שמרן הב"י נחשב גם נכון להיום מרא דארץ ישראל וגם רבינו עובדיה מברטנורה ז"ל.

תיקונים
הודעות: 136
הצטרף: ד' ינואר 08, 2014 11:47 am

Re: פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי תיקונים » ד' ינואר 08, 2014 11:51 am

לומד_בישיבה כתב:
הקובץ המצורף הלכה כרוב שיטות.jpg לא זמין יותר.

קיבלתי באישי.

לתועלת הציבור.
הקובץ הנ"ל מטושטש ועל כן לתועלת הציבור אעלה אותו באופן שיהיה קריא.
קבצים מצורפים
ריבוי הדעות לעולם יסכימו עם האמת.pdf
(99.98 KiB) הורד 295 פעמים

עושה חדשות
הודעות: 12563
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי עושה חדשות » ש' פברואר 27, 2016 9:25 pm

ראוי לציין ד' החזו"א ביו"ד סי' קנ "ובכל זאת למיעוט הלבבות להכריע בסברא נוטלים לפעמים גם כח רוב המספרי לנטי' לצד זה".

פלוריש
הודעות: 2386
הצטרף: ה' ינואר 15, 2015 6:17 pm
שם מלא: אריאל דוד

Re: פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי פלוריש » ב' פברואר 29, 2016 2:56 am

הרב עזריה אריאל הוכיח במאמרו שכללי הפסיקה בארבעת הסדרים הראשונים תקפים גם בקדשים וטהרות, ולא כמהרי"ק.
ראו: http://asif.co.il/?wpfb_filepage=zhr-28-21-pdf

סמל אישי של המשתמש
נהר שלום
הודעות: 3042
הצטרף: ב' יוני 09, 2014 6:56 pm
מיקום: דע מאין באת ולאן אתה הולך

Re: פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי נהר שלום » ב' פברואר 29, 2016 3:50 am

ישבב הסופר כתב:ידוע היה הגר"ע יוסף בדרכו לפסוק בספקות בהלכה על פי מנין השיטות, והיה קובע את ההלכה כך על פי אחרי רבים להטות.
ודאי בימים שנהגה סנהדרין כשנתעוררה ספק היו קובעים את ההלכה ע"י עמידה למנין. [כמדומה שראיתי שעוד בימי הגאונים היו עושים כן?] עד היום בבתי דין נקבע ההלכה על ידי הרוב.
אבל המושג של קביעת פסק על פי מנין השיטות המתירות והאוסרות, האם דרך זה מוסכם על כל הפוסקים? האם יש כללים מסויימים בזה? מי נחשב ומי לא? האם הרב והתלמיד שמתנבאים בסגנון אחד נחשבים כשנים או כאחד?

מרן הרב עובדיה לא פסק על פי רוב. וזכר לי שאף יצא נגד אחד שרצה לפסוק על פי רוב אחרונים.

250
הודעות: 99
הצטרף: ד' אוגוסט 24, 2016 1:59 am

Re: פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי 250 » ד' אוקטובר 25, 2017 1:34 am

העתקה מספר בסערת אש עמ' שמח דברי מרן הגרא"מ שך זצ"ל

"על תלמיד חכם שדגל בידיעתו בספרי הפוסקים, והיה פוסק ע"פ רוב דעות להיתר או לאיסור.

אמר: בכדי לפסוק הלכות אפשר רק ע"י הבנת הלימוד והענין ולא ע"י שמספר ספרים אומרים כך ומספר ספרים אומרים כך!

לימוד תורה אינו 'מחשב'!

מצות תלמוד תורה ילפינן מהפסוק 'ושננתם' היינו פלפול והבנה - ומי שלומד בלי פלפול והבנה - מבטל מצות תלמוד תורה.

אפילו תלמיד חכם גדול ויודע הרבה ספרי פוסקים - אם אינו לומד עם הבנה הרי הוא 'עם הארץ'!

המתגאה בידיעתו בספרי הפוסקים ומזלזל בתלמידי חכמים הלומדים בעיון ובהבנה, הוא אינו 'מרבה תורה, אלא הוא גזירה של ביטול תורה'! עכ"ל.

(האם כוונתו לגרע"י זל?)

סמל אישי של המשתמש
אוצר החכמה
מנהל האתר
הודעות: 17371
הצטרף: ב' מאי 03, 2010 5:49 pm

Re: פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי אוצר החכמה » ד' אוקטובר 25, 2017 7:56 am

פלוריש כתב:הרב עזריה אריאל הוכיח במאמרו שכללי הפסיקה בארבעת הסדרים הראשונים תקפים גם בקדשים וטהרות, ולא כמהרי"ק.
ראו: http://asif.co.il/?wpfb_filepage=zhr-28-21-pdf


עם כל הכבוד זה נשמע קצת מצחיק האופן שכתבת "הרב עזריה אריאל הוכיח.. ודלא כמהרי"ק"
(לא ראיתי שהביא שם שכדעת המהרי"ק גם דעת הבית יוסף בכסף משנה)

אפשר לכתוב הרב עזריה אריאל הוכיח שהרבה ראשונים או אחרונים פליגי על מהרי"ק.
או הרב עזריה אריאל כתב מאמר ובו טען שיש הוכחות שלא כמהר"יק.

פלוריש
הודעות: 2386
הצטרף: ה' ינואר 15, 2015 6:17 pm
שם מלא: אריאל דוד

Re: פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי פלוריש » ד' אוקטובר 25, 2017 6:59 pm

אני מקבל את ההערה על הניסוח.
ומכל מקום, לגבי תוכן המאמר לענ"ד הראיות חזקות.

תם ותמים
הודעות: 31
הצטרף: ה' פברואר 04, 2016 7:22 am

Re: פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי תם ותמים » ב' נובמבר 19, 2018 3:09 am

נהר שלום כתב:
ישבב הסופר כתב:ידוע היה הגר"ע יוסף בדרכו לפסוק בספקות בהלכה על פי מנין השיטות, והיה קובע את ההלכה כך על פי אחרי רבים להטות.
ודאי בימים שנהגה סנהדרין כשנתעוררה ספק היו קובעים את ההלכה ע"י עמידה למנין. [כמדומה שראיתי שעוד בימי הגאונים היו עושים כן?] עד היום בבתי דין נקבע ההלכה על ידי הרוב.
אבל המושג של קביעת פסק על פי מנין השיטות המתירות והאוסרות, האם דרך זה מוסכם על כל הפוסקים? האם יש כללים מסויימים בזה? מי נחשב ומי לא? האם הרב והתלמיד שמתנבאים בסגנון אחד נחשבים כשנים או כאחד?

מרן הרב עובדיה לא פסק על פי רוב. וזכר לי שאף יצא נגד אחד שרצה לפסוק על פי רוב אחרונים.



הכתב והמכתב כתב:
החסירו כאן פרט מהותי
בהקדמה ליביע אומר מאריך הגר"ע יוסף אודות כך שיש לפסוק על פי רוב, ומביא לכך הרבה מקורו כדרכו וכותב שם שזהו יסוד הפסיקה לש השו"ע וגם שלו, רבוי המקורות שמביא בהרבה מתשובות הוא כדי להורות שדעת רוב החכמים כצד אחד ולהכריע כמותם, וכותב שם שכך ראוי לעשות בכל מקום.
viewtopic.php?f=17&t=42864&p=501920#p501920

ולפי זה דברי הרב נהר שלום צע"ג.

סמל אישי של המשתמש
נהר שלום
הודעות: 3042
הצטרף: ב' יוני 09, 2014 6:56 pm
מיקום: דע מאין באת ולאן אתה הולך

Re: פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי נהר שלום » ב' נובמבר 19, 2018 6:12 am

תם ותמים כתב:
נהר שלום כתב:
ישבב הסופר כתב:ידוע היה הגר"ע יוסף בדרכו לפסוק בספקות בהלכה על פי מנין השיטות, והיה קובע את ההלכה כך על פי אחרי רבים להטות.
ודאי בימים שנהגה סנהדרין כשנתעוררה ספק היו קובעים את ההלכה ע"י עמידה למנין. [כמדומה שראיתי שעוד בימי הגאונים היו עושים כן?] עד היום בבתי דין נקבע ההלכה על ידי הרוב.
אבל המושג של קביעת פסק על פי מנין השיטות המתירות והאוסרות, האם דרך זה מוסכם על כל הפוסקים? האם יש כללים מסויימים בזה? מי נחשב ומי לא? האם הרב והתלמיד שמתנבאים בסגנון אחד נחשבים כשנים או כאחד?

מרן הרב עובדיה לא פסק על פי רוב. וזכר לי שאף יצא נגד אחד שרצה לפסוק על פי רוב אחרונים.



הכתב והמכתב כתב:
החסירו כאן פרט מהותי
בהקדמה ליביע אומר מאריך הגר"ע יוסף אודות כך שיש לפסוק על פי רוב, ומביא לכך הרבה מקורו כדרכו וכותב שם שזהו יסוד הפסיקה לש השו"ע וגם שלו, רבוי המקורות שמביא בהרבה מתשובות הוא כדי להורות שדעת רוב החכמים כצד אחד ולהכריע כמותם, וכותב שם שכך ראוי לעשות בכל מקום.
viewtopic.php?f=17&t=42864&p=501920#p501920

ולפי זה דברי הרב נהר שלום צע"ג.

1. אולי יועיל הכתב והמכתב להעתיק לכאן את ה"אריכות" שבהקדמת היבי"א - כי אני לא מצאתיה.
2. פשוט אין קשר.
לדוגמא, כשיש מחלוקת הגרע"י אור לציון ושמש ומגן, נעשה שתיים נגד אחד? פשוט שזה שטות (ורואים זאת לפעמים בספרי קצורי הקצרנים שבדורנו).
אולם כשיש מחלוקת בסברא מסוימת (וב' הצדדים מסתברים), ויש עשרות פוסקים שמסכימים עם צד אחד - הרי שסברא זו חזקה ונכונה.

עובר ושב
הודעות: 2540
הצטרף: א' אפריל 01, 2018 1:05 am

Re: פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי עובר ושב » ב' נובמבר 19, 2018 10:12 am

איש רגיל כתב:שמעתי בשם 'רב' אחד שהרב עובדיה זצ"ל בחכמתו היה יודע את מי להביא כדי שיהיה רוב לשיטה כמוה רצה לפסוק. אך האמת שפסק לפי הסברה.
אלא שלדעתי אותו 'רב' צריך לטבול קודם שיזכיר את שמו של הרב עובדיה עלי פיו, וקשה לסמוך על דבריו.


תפנה אלי בפרטי, אתן לך בקלות דוגמאות שלא יהיה לך מה להשיב עליהן, וכך לא תצטרך "לסמוך" על אף אחד, כי תראה את זה בעיניך, שהגר"ע יוסף פוסק מסברא גרידא, ואת הפוסקים הסוברים אחרת - כלל לא הזכיר.

עובר ושב
הודעות: 2540
הצטרף: א' אפריל 01, 2018 1:05 am

Re: פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי עובר ושב » ב' נובמבר 19, 2018 10:30 am

ישבב הסופר כתב:ידוע היה הגר"ע יוסף בדרכו לפסוק בספקות בהלכה על פי מנין השיטות, והיה קובע את ההלכה כך על פי אחרי רבים להטות


הסברא שהגר"ע יוסף פסק ע"פ מנין היא סברא מגוחכת, וזה מלמד כי הדובר מעולם לא פתח ספר אחד מספרי הגר"ע יוסף.

רק לאחר שהגר"ע פסק מה שנראה לו לפסוק, בנה סביב זה את התשובה, ובגאונותו ידע להביא כל מי שדיבר בנדון ופסק כפי שרצה לפסוק, וע"י זה ליצור רושם כביר, או להתאים את הכלל ההלכתי המתאים: ספק ספיקא, סב"ל, קבלנו הוראות חיד"א, קבלנו הוראות האר"י, קבלנו הוראות מרן, מנהג ירושלים, מנהג שקדם למרן, וכן הלאה.

אם כבר יש להביע ביקורת, זה על דרך הפסיקה שמטרידים גדול פלוני בשאלות מהסוג שנשאל הלל הזקן בעידן רחצה, ואחר כך מפרסמים בשמו, ללא שום מקורות וסברות. ומפני אותו גדול, מבטלים את כל הרבנים בארץ ישראל ובחו"ל, שכולם כקליפת השום לעומתו.

וכן כתב בספר "שו"ע המדות" (סי' ד' סעיף ב' בהערה) להרה"ג רבי אסי הלוי שליט"א, מח"ס שו"ת "נחלת לוי", וזה לשונו: "יתרה מכך הגדילו עשו, ובאים ומלמדים כי אף בפני גדולי האחרונים, ואף אחרוני האחרונים יש לבטל דעתנו מפני דעתם, והגיעו הדברים לידי כך שאף בפני החיים כאן בחיי חיותנו... והגיעו הדברים לידי כך, שיש מורי צדק שעיקר משענתם בהלכה היא העיסוק בשמועות, מה דעתו של גדול פלוני, ומהי של פלוני, ואף אם שו"ע מפורש או הראשונים פוסקים להיפך".

"ויש ספרים המתחברים ע"פ שמועות וחקירות של השמועות, ועל נענוע ראשו של איזה גדול, ולמה כיוון, בדברים המפורשים. וזאת מלבד בעיה נוספת של אמינות השמועות, שאין להישען עליהם כל כך, דלא מר בריה דרבינא חתים עלה... וראה באגרות חזו"א (ח"ב איגרת כ"ב) דכתב שאינו נשען על סיפורים... הרי שיש להתייחס לשמועות בהסתייגות הראויה להם, ולא להעמיד עליהם בניינים חקירות ופלפולים... והכי חזינן דכתבו הפוסקים דשרי לחלוק על רבו ועל גדול הדור, בשו"ת חקקי לב (ח"א דף נ"ז ע"ג ד"ה ודבר) ובשדי חמד (ח"ו דף קל"ו סי' ס"ו) שכ"כ הרשב"ץ ופוסקים רבים, ע"ש..."

"והדברים מבוארים בשו"ע יו"ד (סי' רמ"ב ס"ז) דבאיסור להורות הוראה בפני רבו, היינו על שאלה מעשית שבאה לפניו, האם מותר או אסור, אך כששואלים כמאן הלכתא, שרי... ומה גם כי כתב הארחות חיים (הלכות ת"ת סי' כ"א) שהר"מ רבו של רבינו יונה ואחיו מר שמואל מאיורה כתבו באיגרות, מיום שגלינו מארצנו וחרב בית מקדשנו, ונשתבשו הארצות ונתמעטו הלבבות, אין לומר דין מורא רבך כמורא שמים. וכל הדינין שחייב תלמיד לרב נתבטלו, כי הספרים והחיבורים והפירושים הם המורים לנו, והכל לפי פקחות השכל והסברא. ועל כן נהגו בעירם לקבוע התלמיד מדרש לעצמו, ושאין לומר לתלמיד שלא יורה, ויכול לסתור דברי רבו מכח הפלפול. ע"כ. וכן כתב מהרי"ק (שורש קס"ט ד"ה ודכתב מר להודיעך) בשם הסמ"ק מצוריך בשם מהר"ם. וכן כתב הלחם משנה (הלכות ת"ת פ"ה סוף אות ד'), וכן נקיט בשו"ת מהרשד"ם (חו"מ סי' א')..."

"ומי שיעלה על לב לבוא ולאסור לחלוק על רבו בספר, משום האיסור להורות הוראה בפני רבו, הרי שידע שאין שום דין לחלוק על רבו, כי אם להורות הוראה בפני רבו, והיינו אף להורות כפסקיו וכהוראותיו של רבו, ושיורה כמו רבו, או בדברים שלא דיבר רבו, הרי אסור הדבר בלי נטילת רשות. ודין לחלוק על רבו אתי בתורת ק"ו, שהוא באיסור מורה הוראה בפני רבו. וממילא החפץ לאסור, יש לו לאסור כל הוראה עלי ספר, ואפי' אם היא כהוראת רבו בלא נטילת רשות מרבו, ולא רק בענין שחולק עליו, וממילא לטעמיה ושיטתיה יש לאסור את כל הדפסת הספרים כל זמן שקיים גדול הדור, אחר שהדפסת הספר תהיה בכלל האיסור של מורה הוראה בפני רבו". עכ"ל.

עובר ושב
הודעות: 2540
הצטרף: א' אפריל 01, 2018 1:05 am

Re: פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי עובר ושב » ב' נובמבר 19, 2018 10:49 am

חיים שמעון כתב:אפשר אולי תקציר?


תקציר:

ידועים דברי המהר"ם בן חביב בספר גט פשוט (בכללים כלל א), כי לא נאמר "אחרי רבים להטות" אלא כשכל הדיינים נקבצו ובאו יחדיו ונחלקו פנים אל פנים, וכל אחד מהם אמר טעמו ונימוקו, והרוב עמדו בדעתם, בזה הוא שאמרה תורה אחרי רבים להטות, אבל במחלוקת הפוסקים והמחברים שלא נשאו ונתנו פנים אל פנים, לא אזלינן בתר רובא, והוי ספקא דדינא, כי אפשר שאילו היו נושאים ונותנים ביחד, היו המרובים מודים למועטים.

ושכן מוכח בתשובת הרשב"א שהובאה בבית יוסף חו"מ (ס"ס יג). דאף בדאורייתא אמרינן הכי, שכתב, דכל היכא דאיכא הפסד מרובה סמכינן לעולם על יחיד במקום רבים ואפילו אם הוא קטן בחכמה ובמנין לפני מי שגדול ממנו בחכמה ובמנין וכו'. ע"ש.

ועיין בספר שארית יהודה (דף נח ע"ג) שכתב בשם אחיו הגר"ז בעל התניא, שדין אחרי רבים להטות אינו נוהג מה"ת אלא בדור ההוא שנחלקו בו, אבל בדורות הבאים אחריו, כיון שב"ד הבא אחריהם יכול לסתור דבריהם ולחזור ולדון בענין אחר, כמ"ש הרמב"ם (פ"ב מהל' ממרים), אין שום חיוב מה"ת ללכת אחרי הרוב, ולכן סומכים על היחיד בשעת הדחק. ע"ש.

וכן העלה המהר"א ששון בשו"ת תורת אמת (סימן רז) דהא דקי"ל שהלכה כרבים, והמיעוט כמי שאינו, היינו דוקא בדיינים שנושאים ונותנים ביחד פנים אל פנים, שמכיון שהרוב נחלקו על היחיד בפניו, פשיטא דהו"ל כמי שאינו, אבל בדבר השנוי במחלוקת בספרי הפוסקים אם לא דנו אלו עם אלו, אפילו אם ראו הפסקים מתוך הכתב, בכה"ג יכול המוחזק לטעון קים לי כסברת המיעוט נגד הרוב, משום דאמרינן אפשר שאילו היו שומעים הרוב את דעת המיעוט ונימוקיו היו מודים לו.

והכנה"ג חו"מ (סי' כה אות כב) הביא להלכה דברי המהר"א ששון הנ"ל שכתב כן.

וע' בתשובת הגאון בעל בית אפרים שהובאה בשו"ת חתם סופר (חאה"ע ח"ב סי' עא דל"ה ע"א) בד"ה והנה מה, שברבים נגד רבים, סמכינן על מועטים במקום רבים, אף בדאורייתא, בשעה"ד.

וכן בשו"ת חסד לאברהם מה"ת (חאה"ע סי' ט) כתב שמצינו לרב רבנן, האור זרוע, דפשיטא ליה שאף בדאורייתא סמכינן בשעה"ד על דעת יחיד במקום רבים וכו'. ונראה דס"ל דלא שייך אחרי רבים להטות אלא רק כשנחלקו פנים אל פנים במעמד אחד, ורבו האוסרים על המתירים, אבל אם נחלקו פוסקים זה שלא בפני זה, אין בזה משום אחרי רבים להטות, משום שאולי אם היו שומעים הרבים סברת היחיד וטעמו ונימוקו, היו מודים לדבריו, להכי סמכינן להקל על היחיד אף בדאורייתא.

וכ"כ החזון איש (ערלה, ר"ס יז), שידוע שאין כח הרוב מכריע אלא במושב בית דין, אבל במחלוקת חכמים שהיו בדורות שונים או במדינות שונות אין נפקא מינה בין רוב למיעוט. ולכן המוחזק יכול לומר קים לי כהמיעוט נגד הרוב. ע"כ.

וע"ע לרבינו הרא"ם בשו"ת מים עמוקים ח"ב (סי' ה) שאף הוא סובר שגם בדאורייתא סומכים על יחיד במקום רבים בשעת הדחק.

וכן כתב בשו"ת מהרלנ"ח (בקונטרס הסמיכה דף רעח ע"ג).

וכן כתב עוד בספרו שו"ת בעי חיי (חלק חו"מ סי' נח דף מט סוף ע"ג). ע"ש.

וכ"כ בשו"ת דבר משה אמריליו (ח"ג סי' יד דף טו סע"א) ע"פ דברי הגט פשוט הנ"ל. ע"ש.

וכ"כ הגר"ח פלאג'י בספר חקות החיים (חו"מ סי' א, דף א סע"ב).

ובשו"ת אשדות הפסגה (חאה"ע סי' יד דף נט רע"ב). ו

כ"כ הגאון מהר"א ישראל בספר ארעא דישראל (מע' ר אות ד) בד"ה עוד.

ובספר פחד יצחק (מערכת מיעוט, מ"ע, דף קסו ע"ג).

וכן הגאון התומים (סי' כה דף מח ע"ג) הביא דברי מהר"א ששון הנ"ל. ע"ש.

וכ"כ בספר שבילי דוד (חיו"ד, בכללי הפוסקים אות כא, דף כה ע"ג).

ובספר אהל יצחק חסיד בחידושיו להרמב"ם (פרק יא מהל' ברכות הט"ז).

וכ"כ בשו"ת ימי יוסף ידיד ח"א (חאה"ע ס"ס א). ע"ש.

וכ"כ בשו"ת אהל יצחק הכהן (בלשונות הרמב"ם דף י ע"א). ע"ש.

וע"ע בשו"ת חזון נחום ס"ס כד בשם הגרע"א בתשובה סימן קכב. וע"ע בשואל ומשיב תליתאה (ס"ס רמו). ובשו"ת ימי יוסף ידיד (חאה"ע סי' א).

וכן כתב הגאון רבי רפאל בירדוגו בשו"ת משפטים ישרים ח"א (סי' רלח). שהדבר ברור דמה שאמרה תורה אחרי רבים להטות אינו אלא כשהיו כולם במעמד אחד, כמו הסנהדרין שהיו בועד אחד, פנים אל פנים, אבל אם הרבים הם בחיבורים ובספרים, אין בזה משום אחרי רבים להטות, שהרי מנהגינו לפסוק כדברי מרן הש"ע במקום שנמשך אחר הרי"ף והרמב"ם, אף על פי שרבים חולקים עליהם, וגם הש"ך פעמים רבות מביא פוסקים רבים נגד הש"ע, ואף על פי כן אנו פוסקים כהש"ע. והרי כתוב אחרי רבים להטות, ואיך העלימו גדולי הדורות את עיניהם מזה, ואין פוצה פה. אלא ודאי שהדבר ברור כמו שכתבנו דלא שייך כלל דאחרי רבים להטות, אלא כשהם במעמד אחד, שכל אחד שמע דברי חבירו פה אל פה, ונשאו ונתנו ביחד והחליטו הרוב מה שהחליטו. אלא דמ"מ כשהפוסק מחפש לקבוע הלכה בראותו מערכה מול מערכה, ואין לדבר הכרע, טוב לפסוק הלכה כרבים. אף על פי שלא נצטוינו על זה, וכן עושים הפסקנים שבכל דור ודור, שיותר נכון לסמוך על דעת הרבים נגד היחיד.

והוסיף, זכורני שכן כתב הגאון רבי יעקב בן צור זצ"ל.

ומעתה שפיר סמכינן על סברת מיעוט נגד הרוב לחשוב הדבר בגדר ספק, לענין לצרפו עם ספק אחר לספק ספיקא.

[נ.ב. ניתן לראות בקטע המודגש ש"טוב" לפסוק כרבים כאשר יש מערכה נגד מערכה ואין הכרע].

אוהב עמו
הודעות: 859
הצטרף: ג' יוני 05, 2018 9:48 pm

Re: פסיקה על ידי מנין השיטות

הודעהעל ידי אוהב עמו » ב' נובמבר 19, 2018 10:34 pm

מסתמא הרב אי"ס ועוד זוכרים את דברי המשמר הלוי שדיבר על רב אחד שפוסק כרוב, וז"ל (שלא בדקדוק) "אתם יודעים בסוף מי הכריע את המגן אברהם? הרב עקב אפרים [אולי שם אחר]! אתם יודעים מי זה? עכשיו הוא רוקד בווגשל!"


חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 257 אורחים