מרן המשגיח כתב:דברי הגש"ד הובאו בנושאי כלי הטור יו"ד סי' ס"ו ויעו"ש.
צפנת פענח כתב:הכוונה בזה, כמו שרגילין העולם לשייר ולא לאכול קצה האחרון של הפת, כן הי' נהוג בכל מאכל, ודו"ק.
צפנת פענח כתב:הכוונה בזה, כמו שרגילין העולם לשייר ולא לאכול קצה האחרון של הפת, כן הי' נהוג בכל מאכל, ודו"ק.
ראה מ"ש בקונטרס שבחו של אהרן, להגאון רבי אהרן ארי' כ"ץ ז"ל מניו יארק - נמצא באוצר.
צפנת פענח כתב:במחילה מכ"ת, הרב הנזכר כותב שם שהגאון בעל מנחת יצחק קיבל דבריו והודה לו. עיי"ש.
מה שנכון נכון כתב:
פלתי כתב:מה שנכון נכון כתב:
שים לב לציטוט. "ואם נמצא" [הדם] "על הקשר" (אלו דברי השו"ע), ומפרש בהגהות מהרש"ל ש"גם העולם סוברים הכי" [שהדם שעל הקשר הוא הדם האסור], "שהרי רגילות לחתוך ערלת הביצה שמה" וא"כ ממנהג העולם יש ראיה שהדם שבקשר הוא הדם האסור. עד כאן ציטוט מבואר של הדברים.
ותגיד לי אתה, איך הביא המהרש"ל ראיה ממנהג העולם? הרי לפי דברי הרב כ"ץ כל מנהג העולם נובע מטעם אחר לגמרי ולא מטעם דם.
לענ"ד מה שהודה לו המנח"י, אולי אפשר לפרש שאמר לו: "נו נו..." או שמא י"ל שא"ל: "איך הער..." והבין המחבר שהודה לדבריו.
פלתי כתב:צפנת פענח כתב:הכוונה בזה, כמו שרגילין העולם לשייר ולא לאכול קצה האחרון של הפת, כן הי' נהוג בכל מאכל, ודו"ק.
ראה מ"ש בקונטרס שבחו של אהרן, להגאון רבי אהרן ארי' כ"ץ ז"ל מניו יארק - נמצא באוצר.
איני יודע מי הוא אותו רב כ"ץ, אבל הדבר תמוה מאד, ונראה כמילתא דבדיחותא בעלמא. ודבר זה אינו צריך לפנים, אך בכל זאת אם היה זה טעם המנהג, א"כ אז איך הביא מהרי"א ראיה מאותו המנהג שהדם האסור נמצא בראש החד של הביצה?
ריקאנטי פ' לך לך כתב:ספר הזוהר [ח"א צ"ג ע"א] זכאין אינון ישראל דעבדין קרבנין לקודשא בריך הוא, דמקריבין בניהו לח' יומין לקרבנא, כד איתגזרו עאלו בהאי חולקא טבא דקדוש ב"ה, דכתיב [משלי י, כה] וצדיק יסוד עולם. כיון דעלו בהאי חולקא דצדיק אינון כולן צדיקים, עד כאן לשונו. וכשפורעין אז נכנסה בברית העליון הנקרא חי העולמים. ובעבור כי הברית הוא דוגמת הלב, לכך חותכין גם חדוד הלב בראשיתו להעביר משם כחות הטומאה, זהו ומלתם את ערלת לבבכם [דברים י, טז].
ש"ך יו"ד סי' עב כתב:וברקנ"ט פרשת לך לך כתוב וז"ל ובעבור כי הברית היא דוגמת הלב לכך חותכים גם חידוד הלב בראשיתו להעביר משם כחות הטומאה וזהו ומלתם את ערלת לבבכם ע"ש
פלתי כתב:לענ"ד מה שהודה לו המנח"י, אולי אפשר לפרש שאמר לו: "נו נו..." או שמא י"ל שא"ל: "איך הער..." והבין המחבר שהודה לדבריו.
ומש"כ בתשובה מאהבה כי הגאון נודע ביהודה אינו בינוני, וכי אמר כן לפניו ושחק הגאון ז"ל, אינו אלא פטומי מילי בעלמא ואין ראוי להביאם לבית המדרש... ואם הערת התשובה מאהבה היתה כל כך חשובה (למרות שאינו מובן מה חידש לו) והנו"ב חזר בו, הלא היה כאן ענין בעל ערך כביר, שהרי קבע בספרו הוראה לכל ישראל ונתחדש לו שהוא טעותא והיה ראוי למעשה כבירה ליתן לפרסום חזרתו, וכי כך היא המדה לגמור הדבר בשחוק קל, אבל הנודע ביהודה שמע הדברים כפטפוטי מילי בעלמא...
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 170 אורחים