"שרגילין העולם לחתוך ערלת הביצה" - ?

[איש_ספר]

זו לא טעות
כך כתוב בהגהות שערי דורא ראש סימן סב בשם מהרא"י.


מישהו יודע מה זה ערלת הביצה?
מישהו שמע על מנהג לחתוך משהו מביצה?
בקיצור מישהו מוכן לבאר?

לא מצאתי באוצר כלום

[ישבב הסופר]

אולי החתיכה הלבנה התלויה מן החלמון? [זה באמת החלק העתיד להיות אפרוח, החלמון הוא המזון לאפרוח] או שמא זה ה'קשר' המדובר שם?

[מרן המשגיח]

דברי הגש"ד הובאו בנושאי כלי הטור יו"ד סי' ס"ו ויעו"ש.

[איש_ספר]

דברי הגש"ד הובאו בנושאי כלי הטור יו"ד סי' ס"ו ויעו"ש.

אין שם כלום מלבד העתקה של הגש"ד.

וזה הפלא הגדול, מדובר כאן על מנהג שרגילים העולם , ואיש אינו מבאר מהו המנהג ובשום מקום אחר לא מצאנו לע"ע תיעוד למנהג הזה.

[אדג]

דומני שהכוונה לקרום הביצה הדק, בין הקליפה לביצה עצמה, שאין אוכלים אותו.

[פלתי]

פשיטא כביצה בכותחא שערלת הביצה זהו הראש (השפיץ בלע"ז) של החלק החד של הביצה.
הדברים מבוארים בלשון מהרא"י ז"ל: פרש"י קשר של חלבון הוא זרע של תרנגול הקשור בראש החד של ביצה כו'. העולם סוברים הכי שהרי רגילין לחתוך ערלת הביצה שמה.

[מ.ל.]

בדפוס יעסניץ תפ"ד זה מונח בסוגריים.

[צפנת פענח]

הכוונה בזה, כמו שרגילין העולם לשייר ולא לאכול קצה האחרון של הפת, כן הי' נהוג בכל מאכל, ודו"ק.
ראה מ"ש בקונטרס שבחו של אהרן, להגאון רבי אהרן ארי' כ"ץ ז"ל מניו יארק - נמצא באוצר.

[חשבונות רבים]

הכוונה בזה, כמו שרגילין העולם לשייר ולא לאכול קצה האחרון של הפת, כן הי' נהוג בכל מאכל, ודו"ק.

לא נכון. כמבואר סי' ס"ו

[פלתי]

הכוונה בזה, כמו שרגילין העולם לשייר ולא לאכול קצה האחרון של הפת, כן הי' נהוג בכל מאכל, ודו"ק.
ראה מ"ש בקונטרס שבחו של אהרן, להגאון רבי אהרן ארי' כ"ץ ז"ל מניו יארק - נמצא באוצר.

איני יודע מי הוא אותו רב כ"ץ, אבל הדבר תמוה מאד, ונראה כמילתא דבדיחותא בעלמא. ודבר זה אינו צריך לפנים, אך בכל זאת אם היה זה טעם המנהג, א"כ אז איך הביא מהרי"א ראיה מאותו המנהג שהדם האסור נמצא בראש החד של הביצה?

[צפנת פענח]

במחילה מכ"ת, הרב הנזכר כותב שם שהגאון בעל מנחת יצחק קיבל דבריו והודה לו. עיי"ש.

[פלתי]

במחילה מכ"ת, הרב הנזכר כותב שם שהגאון בעל מנחת יצחק קיבל דבריו והודה לו. עיי"ש.

יתכן והגאון המנחת יצחק חשש לכבודו, והנהן לו בראשו על הווארט הנחמד, זה לא אומר שהדברים הם לאמיתה של תורה.
אני דן לגופו של ענין, המנהג שמביא מהרי"א על שנהגו שלא לאכול את ערלת הביצה, אינו משום הטעם שכותב בספר הנ"ל, אלא מהטעם שכותב מהרי"א בגלל החשש לדם ביצים.

[מה שנכון נכון]

שבחו של אהרן.GIF (9.85 KiB) נצפה 6114 פעמים

שבחו של אהרן 2.GIF (3.21 KiB) נצפה 6114 פעמים

[פלתי]

שבחו של אהרן.GIF

שבחו של אהרן 2.GIF

שים לב לציטוט. "ואם נמצא" [הדם] "על הקשר" (אלו דברי השו"ע), ומפרש בהגהות מהרש"ל ש"גם העולם סוברים הכי" [שהדם שעל הקשר הוא הדם האסור], "שהרי רגילות לחתוך ערלת הביצה שמה" וא"כ ממנהג העולם יש ראיה שהדם שבקשר הוא הדם האסור. עד כאן ציטוט מבואר של הדברים.
ותגיד לי אתה, איך הביא המהרש"ל ראיה ממנהג העולם? הרי לפי דברי הרב כ"ץ כל מנהג העולם נובע מטעם אחר לגמרי ולא מטעם דם.
לענ"ד מה שהודה לו המנח"י, אולי אפשר לפרש שאמר לו: "נו נו..." או שמא י"ל שא"ל: "איך הער..." והבין המחבר שהודה לדבריו.

[פלתי]

כדוגמה לזה:

[מה שנכון נכון]

שבחו של אהרן.GIF

שבחו של אהרן 2.GIF

שים לב לציטוט. "ואם נמצא" [הדם] "על הקשר" (אלו דברי השו"ע), ומפרש בהגהות מהרש"ל ש"גם העולם סוברים הכי" [שהדם שעל הקשר הוא הדם האסור], "שהרי רגילות לחתוך ערלת הביצה שמה" וא"כ ממנהג העולם יש ראיה שהדם שבקשר הוא הדם האסור. עד כאן ציטוט מבואר של הדברים.
ותגיד לי אתה, איך הביא המהרש"ל ראיה ממנהג העולם? הרי לפי דברי הרב כ"ץ כל מנהג העולם נובע מטעם אחר לגמרי ולא מטעם דם.
לענ"ד מה שהודה לו המנח"י, אולי אפשר לפרש שאמר לו: "נו נו..." או שמא י"ל שא"ל: "איך הער..." והבין המחבר שהודה לדבריו.

ודאי האמת כדבריך, ואף אם היו הדברים מפורשים במנחת יצחק עצמו היה עלינו להניחם בצ"ע.
אלא שכמדומני שיש לפרשם כך, דאמנם המנהג לחתוך הקצה בביצה נבע מחשש דם, אך מדקרו ליה "ערלת" הביצה מוכח שהיו רגילים לקרוא לכל קצה של דבר בשם ערלה, ומזה נשתרבב המנהג שלא לאוכלו. ואם כי מדברי הרב כץ לא נראה שכיון לזה, יתכן שכן הבין כונתו המנחת יצחק וע"כ נענע לו בראשו.
ודומה לזה כתב הרמ"א בסימן עב ס"ב שנוהגים להסיר את הקצה החד של הלב ע"ש ומלתם את ערלת לבבכם, אלא שעד כאן לא מצינו זאת אלא בלב, ומהמהרש"ל מוכח שלשון ערלה היתה רגילה גם בשאר דברים.
ואמנם ברור שבזמן המהרש"ל לא נהגו כן מלבד בביצה דאל"ה מאי ראיה מייתי וכדבריך, אלא שמזה נמשך המנהג אצל העולם.

[פלתי]

יפה כתבת. אבל באמת צ"ע למה הרב כץ לא הביא ראייתו מלשון הרמ"א לגבי ערלת הלב.

[שש משזר]

הכוונה בזה, כמו שרגילין העולם לשייר ולא לאכול קצה האחרון של הפת, כן הי' נהוג בכל מאכל, ודו"ק.
ראה מ"ש בקונטרס שבחו של אהרן, להגאון רבי אהרן ארי' כ"ץ ז"ל מניו יארק - נמצא באוצר.

איני יודע מי הוא אותו רב כ"ץ, אבל הדבר תמוה מאד, ונראה כמילתא דבדיחותא בעלמא. ודבר זה אינו צריך לפנים, אך בכל זאת אם היה זה טעם המנהג, א"כ אז איך הביא מהרי"א ראיה מאותו המנהג שהדם האסור נמצא בראש החד של הביצה?

הרב כ"ץ היה חתנו של הרה"ק ר' אלעזר'ל פאלטיטשאנער זצ"ל.
היה מפורסם לת"ח בעל שיעור קומה [והיה תלמיד הויואל משה מסאטמאר לפני תקופת השואה].

עדיין יתכן שהמנחת יצחק רק הודה לו בתורת פרפרת נאה ותו לא.

[עושה חדשות]

אולי זה מקדם משהו -

ספר הזוהר [ח"א צ"ג ע"א] זכאין אינון ישראל דעבדין קרבנין לקודשא בריך הוא, דמקריבין בניהו לח' יומין לקרבנא, כד איתגזרו עאלו בהאי חולקא טבא דקדוש ב"ה, דכתיב [משלי י, כה] וצדיק יסוד עולם. כיון דעלו בהאי חולקא דצדיק אינון כולן צדיקים, עד כאן לשונו. וכשפורעין אז נכנסה בברית העליון הנקרא חי העולמים. ובעבור כי הברית הוא דוגמת הלב, לכך חותכין גם חדוד הלב בראשיתו להעביר משם כחות הטומאה, זהו ומלתם את ערלת לבבכם [דברים י, טז].

וברקנ"ט פרשת לך לך כתוב וז"ל ובעבור כי הברית היא דוגמת הלב לכך חותכים גם חידוד הלב בראשיתו להעביר משם כחות הטומאה וזהו ומלתם את ערלת לבבכם ע"ש

[קאצ'קלה]

לענ"ד מה שהודה לו המנח"י, אולי אפשר לפרש שאמר לו: "נו נו..." או שמא י"ל שא"ל: "איך הער..." והבין המחבר שהודה לדבריו.

זה מזכירני מה שכתב החזון איש בקונטרס השיעורים סי' לט אות יב:

ומש"כ בתשובה מאהבה כי הגאון נודע ביהודה אינו בינוני, וכי אמר כן לפניו ושחק הגאון ז"ל, אינו אלא פטומי מילי בעלמא ואין ראוי להביאם לבית המדרש... ואם הערת התשובה מאהבה היתה כל כך חשובה (למרות שאינו מובן מה חידש לו) והנו"ב חזר בו, הלא היה כאן ענין בעל ערך כביר, שהרי קבע בספרו הוראה לכל ישראל ונתחדש לו שהוא טעותא והיה ראוי למעשה כבירה ליתן לפרסום חזרתו, וכי כך היא המדה לגמור הדבר בשחוק קל, אבל הנודע ביהודה שמע הדברים כפטפוטי מילי בעלמא...

וזה כלל גדול בתורה, שאין לקבל כל נענוע ראש או חיוך של גדול בישראל כהסכמה מלאה. ורבים נכשלו בזה.