והנה ידועים המה דברי הגר"ח מוואלאז'ין בספר
נפש החיים (שער ד פי"א)
'והאמת בלי ספק כלל שאם היה העולם כולו מקצה ועד קצהו פנוי ח"ו אף רגע אחת מהעסק והתבוננות שלנו בתורה, כרגע היו נחרבים כל העולמות עליונים ותחתונים והיו לאפס ותוהו ח"ו'.
ונחלקו בביאור דבריו גדולי דורינו, יש שנקטו שאין המכוון דווקא למצות לימוד התורה, אלא הוא הדין במי שעסוק במצוה כזאת שהיא פיקו"נ או שאינה יכולה להעשות ע"י אחרים שבכה"ג תלמוד תורה נדחית מחמתה, (עי' בספר מפקודיך אתבונן עמ' פו, משנת פיקוח נפש (רי"א לורינץ) עמ' רד, ממדבר מתנה (רי"פ גולדווסר) עמ' שנב, הארת דרך (ר"א וייסבלום) עמ' קצד).
אולם יש שהאריכו בדברים להעמיד דברי הגר"ח כפי פשטות משמעותן, יעויין בהרחבה גדולה בספר משמר הלוי עמ"ס ברכות סי' צד).
ואני מעודי תמהתי, שאף כי פשטות הדברים מורה לכאורה שהגר"ח מיירי דווקא במצוות ת"ת, ובא להדגיש היחוד של ת"ת, מ"מ מנין המקור לומר כך, הרי בעצם מצות תלמוד תורה אינה דוחה את כל המצוות בפועל, ואף אם על חשיבותה אמרו 'תלמוד תורה כנגד כולם', מ"מ ניתנו תנאים וגדרים למעשה בסדר העדיפויות, ובפועל היא נדחית מפני מצוות שאי אפשר לעשותן ע"י אחרים, או מצוה עוברת, ובודאי במקום פיקו"נ, ומפני מה בכה"ג לא יגנו זכויות מצוות אלו על העולם שלא יחרב.
ברם, באו דברי רבינו הגר"א זי"ע הללו וגילו ביאור חדש ובהיר בדברי הגר"ח הללו, כי אמנם זכות לימוד התורה בלא קיום מצוה היא המקיימת את העולם, והערה מקורו טהור מדברי הגמ' בשבת הנ"ל, והכל בא על מקומו בשלום, באשר מקובל לנו מאבותינו שמשנתו קב ונקי מתרומות מידותיו של רבינו הגר"א ולמעלה בקודש, יעויין בכיוצא בזה בלשון מרן החזו"א בספר 'אמונה ובטחון' כת"י 'וכמו שהאריך הגר"ח ז"ל בקבלתו מהגר"א ומדור דור עד משה רבינו ע"ה' (נתיבות האיש עמ' קפא; גנזים ושו"ת חזו"א ח"א עמ' קי), וכן בספר אור יחזקאל (אמונה עמ' קסב) 'ויסוד זה כאילו שמענוהו מפי הקב"ה שדברי הגר"ח מבוססים על יסודות הגר"א'.
[כמובן לא באתי להכניס ראשי וכו', רק לדון ולפלפל בכיוון חדש שלא ראיתי עד כה בדברי הדנים בדבר].