הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' מאי 14, 2014 12:11 am
בשו"ע סעיף ג. המתפלל עם הצבור מבעוד יום, מונה עמהם בלא ברכה. ואם יזכור בלילה יברך ויספור.
יעויין במשנ"ב (סק"ט), וז"ל, יש מאחרונים שפירשו דהיינו בין השמשות דהוא ספק לילה ויוצאין אז ידי ספירה לפוסקים דס"ל דספירה בזה"ז דרבנן, אכן הוא רוצה לדקדק ולספור מצאת הכוכבים וכנ"ל, וקאמר המחבר דהוא ימנה עמהם פן ישכח אח"כ ויחשוב בדעתו אם אזכור אח"כ בלילה למנות אין אני רוצה לצאת בספירה זו וכדלקמיה בהג"ה. וע"כ כשיגיע הזמן אח"כ יברך ויספור. וכל ביאורו מבוסס על דברי המ"א כאן, ובאמת כן עולה מלשון האבודרהם שהובאו דבריו בב"י כמקור הדין, וז"ל, כתב ה"ר דוד אבודרהם (עמ' רמב) כתוב במחזור ויטרי (ח"א עמ' 301) המתפלל עם הציבור מבעוד יום מונה עמהם בלא ברכה, מימר אמר אם אזכור בלילה בביתי אחזור ואברך כדין ונמצא שלא בירכתי לבטלה ואם אשכח הרי מניתי ימים ושבועות למצוה.
אכן בביאור הגר"א כאן ביאר וז"ל, היינו בה"ש שיוצא בדיעבד כיון שהוא ספיקא דרבנן כנ"ל וכמ"ש בס"ד, וס"ל דברכה מעכב לענין זה שיחזור ויברך, וכמ"ש בסי' ס' ס"ב לענין ק"ש, וכמ"ש בירושלמי פ"א דברכות ועמש"ש. אבל הרד"א עצמו חזר בו וכ' אבל הרמב"ם כ' אם מנה ולא בירך יצא וכן עיקר ולפיכך כו'. ואפשר דס"ל לש"ע כדעתו הראשונה דמרמב"ם אין ראיה דשם איירי שיוצא ידי ספירה, וז"ש הרב בהג"ה אם היה דעתו כו' דוקא לענין הברכה, אבל בסעיף ד' כת' דברי הרד"א בחזירתו, ומק"ש אין ראיה כמ"ש הרשב"א דברכות לא על ק"ש נתקנו וכמש"ש. וע' ברשב"א סי' רל"ה שתמה מאד ע"ז וכ' שם שאחר כת' כן בשם רש"י וכ' הוא שלאו רש"י חתום עליו.
ודברי רבינו הגר"א צריכים ביאור טובא, מהו ענין ה'עיכוב' בברכה, ומה הוציא מדין ק"ש לכאן, שהרי בשו"ע שם (סעיף ב), קרא ק"ש בלא ברכה יצא י"ח ק"ש וחוזר וקורא הברכות בלא ק"ש. ונ"ל שטוב לחזור ולקרות ק"ש עם הברכות. ויעו"ש בביאור הגר"א והובא במשנ"ב שהטעם שטוב לחזור ולקרות ק"ש עם הברכות היינו רק כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה, וא"כ מאי מייתי מהתם, הרי אדרבה מבואר שם בביאור הגר"א שברכות ק"ש יכול לברך בלא ק"ש כי לא נתקנו על ק"ש שאינו מברך וצונו, ומשמע שאם אמנם היתה התקנה על המצוה ולשון הברכה היה וציונו כמו בספירת העומר לא היה מקום לברכות אחר שכבר יצא ידי חובת המצוה.
[ויעויין בספר מועדים וזמנים ח"ו סי' ר"ל שכתב דברים מוזרים ורחוקים בפירוש כוונת רבינו הגר"א].