ברכה 'חוזרת' על ספיה"ע <בקשת ביאור בדברי רבינו הגר"א>

[נוטר הכרמים]

בשו"ע סעיף ג. המתפלל עם הצבור מבעוד יום, מונה עמהם בלא ברכה. ואם יזכור בלילה יברך ויספור.

יעויין במשנ"ב (סק"ט), וז"ל, יש מאחרונים שפירשו דהיינו בין השמשות דהוא ספק לילה ויוצאין אז ידי ספירה לפוסקים דס"ל דספירה בזה"ז דרבנן, אכן הוא רוצה לדקדק ולספור מצאת הכוכבים וכנ"ל, וקאמר המחבר דהוא ימנה עמהם פן ישכח אח"כ ויחשוב בדעתו אם אזכור אח"כ בלילה למנות אין אני רוצה לצאת בספירה זו וכדלקמיה בהג"ה. וע"כ כשיגיע הזמן אח"כ יברך ויספור. וכל ביאורו מבוסס על דברי המ"א כאן, ובאמת כן עולה מלשון האבודרהם שהובאו דבריו בב"י כמקור הדין, וז"ל, כתב ה"ר דוד אבודרהם (עמ' רמב) כתוב במחזור ויטרי (ח"א עמ' 301) המתפלל עם הציבור מבעוד יום מונה עמהם בלא ברכה, מימר אמר אם אזכור בלילה בביתי אחזור ואברך כדין ונמצא שלא בירכתי לבטלה ואם אשכח הרי מניתי ימים ושבועות למצוה.

אכן בביאור הגר"א כאן ביאר וז"ל, היינו בה"ש שיוצא בדיעבד כיון שהוא ספיקא דרבנן כנ"ל וכמ"ש בס"ד, וס"ל דברכה מעכב לענין זה שיחזור ויברך, וכמ"ש בסי' ס' ס"ב לענין ק"ש, וכמ"ש בירושלמי פ"א דברכות ועמש"ש. אבל הרד"א עצמו חזר בו וכ' אבל הרמב"ם כ' אם מנה ולא בירך יצא וכן עיקר ולפיכך כו'. ואפשר דס"ל לש"ע כדעתו הראשונה דמרמב"ם אין ראיה דשם איירי שיוצא ידי ספירה, וז"ש הרב בהג"ה אם היה דעתו כו' דוקא לענין הברכה, אבל בסעיף ד' כת' דברי הרד"א בחזירתו, ומק"ש אין ראיה כמ"ש הרשב"א דברכות לא על ק"ש נתקנו וכמש"ש. וע' ברשב"א סי' רל"ה שתמה מאד ע"ז וכ' שם שאחר כת' כן בשם רש"י וכ' הוא שלאו רש"י חתום עליו.

ודברי רבינו הגר"א צריכים ביאור טובא, מהו ענין ה'עיכוב' בברכה, ומה הוציא מדין ק"ש לכאן, שהרי בשו"ע שם (סעיף ב), קרא ק"ש בלא ברכה יצא י"ח ק"ש וחוזר וקורא הברכות בלא ק"ש. ונ"ל שטוב לחזור ולקרות ק"ש עם הברכות. ויעו"ש בביאור הגר"א והובא במשנ"ב שהטעם שטוב לחזור ולקרות ק"ש עם הברכות היינו רק כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה, וא"כ מאי מייתי מהתם, הרי אדרבה מבואר שם בביאור הגר"א שברכות ק"ש יכול לברך בלא ק"ש כי לא נתקנו על ק"ש שאינו מברך וצונו, ומשמע שאם אמנם היתה התקנה על המצוה ולשון הברכה היה וציונו כמו בספירת העומר לא היה מקום לברכות אחר שכבר יצא ידי חובת המצוה.

[ויעויין בספר מועדים וזמנים ח"ו סי' ר"ל שכתב דברים מוזרים ורחוקים בפירוש כוונת רבינו הגר"א].

[אוצר החכמה]

וא"כ מאי מייתי מהתם, הרי אדרבה מבואר שם בביאור הגר"א שברכות ק"ש יכול לברך בלא ק"ש כי לא נתקנו על ק"ש שאינו מברך וצונו

זה לא הטענה של הגר"א בעצמו בהמשך הדברים?

מק"ש אין ראיה כמ"ש הרשב"א דברכות לא על ק"ש נתקנו וכמש"ש.

[מה שנכון נכון]

הגר"א כתב ועמש"ש. ואלו דבריו שם בסימן ס.

קרא כו'. מתני' רפ"ב היה קורא כו' ואמר עלה בירושלמי א"ר בא זאת אומרת ברכות אינן מעכבות ואף שר"ה גאון כתב דוקא ביחיד אבל בציבור מעכבות כמש"ש י"ב א' דסדרן דוקא אינו מעכב ושם בציבור כמ"ש א"ל הממונה וה"ה דמעכבות לק"ש מ"מ הסכים הרשב"א לס' ראשונה דהברכות לא קאי על ק"ש דאל"כ היאך מקילין להפסיק בין הפרקים ומקילין בהן יותר מבאמצע כ"מ וע' מ"א סי' ר"ו סק"ד:

ומ"מ לדינא דעתו אחרת וכמ"ש אוצה"ח.

[אוצר החכמה]

ובאמת מזה שהרד"א הביא מרמב"ם ראיה נגד המחזור ויטרי מוכח כהבנת הגר"א ולא שמדובר בתנאי.

[מה שנכון נכון]

ולדברי הגר"א נמצא שהשו"ע סותר עצמו מסעיף ג לסעיף ד. [יש עוד כעי"ז בגר"א].
ועוד צ"ב אטו לשו"ע נימא בכל ברכת המצוה שמעכבת. עיין לדוגמא בסימן תרצב ס"א. וצ"ע.

[אוצר החכמה]

נכון. אבל שוב זה לא רק יוצא מדברי הגר"א אלא הוא כותב כן בפירוש, "אבל בסעיף ד כתב כדברי הרד"א בחזרתו".

[מה שנכון נכון]

מה שכתב הגר"א "דמרמב"ם אין ראיה דשם איירי שיוצא ידי ספירה", לכאורה ר"ל דרק ידי ספירה יצא וחוזר וסופר בברכה כדי לקים מצות הברכה.
וקשה דהרמב"ם [בהלכות תמידין ומוספין פרק ז הלכה כה] כתב "וצריך לברך בכל לילה בא"י אמ"ה אקב"ו על ספירת העומר קודם שיספור, מנה ולא בירך יצא ואינו חוזר ומברך".
ואם ננסה לחלק בין היכא שתכנן בשעת ספירתו לברך אח"כ לבין ספר סתמא, א"כ אין סתירה בין ס"ג לס"ד [מלבד מה של"מ כן כלל מהגר"א]. וצ"ע.

[נוטר הכרמים]

אוצה"ח, אכן הראיה הזאת מהבאת לשון הרמב"ם ע"י הרד"א היא ראיה להגר"א, מה גם שבלשון הרד"א לא נזכר ענין תנאי להדיא, ונראה יותר דמיירי על מחשבתו של הסופר.

אבל בעצם הבנת דעת השו"ע לפי הגר"א לא פירקוה נגרי דהכא, הרי למעשה בדעת השו"ע בא לדמות לק"ש, וגם בלאו הדמיון לק"ש אינו מובן יסוד הדברים שבגלל הספירה יברך שנית אחר שכבר יצא מספק, ושמעתי מת"ח אחד שליט"א שהראה דברי הגר"א לגדולי הת"ח שבירושלים, הגרז"נ גולדברג שליט"א והגר"ר שמואלביץ שליט"א, והשתוממו על הדבר.

[אוצר החכמה]

והקושיה שהקשה מה שנכון מדברי הרמב"ם נראית קושיא אלימתא.

[מה שנכון נכון]

וגם בלאו הדמיון לק"ש אינו מובן יסוד הדברים שבגלל הספירה יברך שנית אחר שכבר יצא מספק.

צ"ל שבגלל הברכה יספור שנית.

[נוטר הכרמים]

היום בס"ד אתא לידי ספר הזכרון ברית אברהם (פרנס) שי"ל בשנת תשנ"ג ע"י ישיבת עטרת ישראל ירושת"ו, ושם קונטרס ארוך בעניני ספירת העומר מאת ראש הישיבה הגרב"מ אזרחי שליט"א שדן בארוכה בכל הענין הנ"ל, וביאור דברי הגר"א.

אבקש ממי שיכול להעלות כאן הדברים, הקונט' בספר הנ"ל, עמ' תרע - תרצא.

שוב חשבתי שמסתמא הועתק ל'ברכת מרדכי על מועדים. ברכת טוב תבוא על המסייעים.

[מה שנכון נכון]

ברכת מרדכי.PDF

(1.88 MiB) הורד 332 פעמים

[נוטר הכרמים]

ייש"כ.
האומנם, שבקונט' המקורי ב'ברית אברהם' מופיעים הערות יקרות נוספות בעניני ספיה"ע, וביניהם יסוד גדול בהגדרת ספירת העומר, שענינה אינה ספירה של כמות, אלא 'מיספור'.

[מה שנכון נכון]

הכל כאשר לכל כאן.
http://www.hebrewbooks.org/50040

לענין המספור ראה גם בבד קודש ח"ג ס"ב.

[נוטר הכרמים]

מה שנכון יקירי, אין לי גישה לשם. במה מדובר?

[מה שנכון נכון]

כל הספר ברכת מרדכי על בין פסח לעצרת.
מצו"ב הסימן שהזכרת.

ברכת מרדכי.PDF

(415.84 KiB) הורד 310 פעמים