(רש"י במדבר טז ז)
(ז) רב לכם בני לוי - דבר גדול אמרתי לכם. ולא טפשים היו שכך התרה בהם וקבלו עליהם לקרב, אלא הם חטאו על נפשותם, שנאמר את מחתות החטאים האלה בנפשותם. וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה, עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן. אמר בשבילו אני נמלט, וכ"ד משמרות עומדות לבני בניו כולם מתנבאים ברוח הקודש, שנאמר (ד"ה א' כה, ה) כל אלה בנים להימן, אמר אפשר כל הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אדום, לכך נשתתף לבוא לאותה חזקה, ששמע מפי משה שכולם אובדים ואחד נמלט. אשר יבחר ה' הוא הקדוש, טעה ותלה בעצמו, ולא ראה יפה, לפי שבניו עשו תשובה, ומשה היה רואה.
(זבחים קיד.)
[הגמרא מבארת מ"ט דר"ש דסבר דמחוסר זמן שהקריב בחוץ הוא בל"ת]
אמר רבי אילעא אמר ריש לקיש, דאמר קרא: לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום, אמר להו משה לישראל: כי עייליתו לארץ, ישרות תקריבו, חובות לא תקריבו, וגלגל לגבי שילה מחוסר זמן הוא, וקאמר להו משה: לא תעשון.
ופירש"י: "חובות לא תקריבו - איש איש שבכם לא יקריב שום חובה ואפילו בבמת ציבור, עד שתבאו אל המנוחה ותקריבום. אלמא, חובות דגלגל מחוסרי זמן הם עד כי יבא שילה ויקריבום שם, וקאמר רחמנא לא תעשון אותם בגלגל, ומשמע בין בבמת ציבור בין בבמת יחיד, אלמא מחוסר זמן בבמה בלא תעשה."
צולניק כתב:ראיתי באיזהו מקומן כי מרן הגרש"ז אויערבאך זלל"ה התנגד בחריפות רבה להשתמש בפסוקים למליצות לשון וכדומה [ואולי רק בהקשרים מסויים], אך כמדומה שבנושא זה חלוקים עליו חבריו, ופוק חזי לרבנן ותלמידיהון שנוהגים כך.
א גאליציאנער כתב:כמדומה אני שכוונתך לספרו הנחמד של ר' טוביה פריינד, ואם בכך הדברים אמורים, אזי הכוונה היתה דווקא לשימוש בפסוקים באופן של ליצנות מהפסוק
בקרו טלה כתב:א גאליציאנער כתב:כמדומה אני שכוונתך לספרו הנחמד של ר' טוביה פריינד, ואם בכך הדברים אמורים, אזי הכוונה היתה דווקא לשימוש בפסוקים באופן של ליצנות מהפסוק
גמ' מפורשת
סנהדרין קא.
תנו רבנן הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר והקורא פסוק בבית משתאות בלא זמנו מביא רעה לעולם מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקדוש ברוך הוא ואומרת לפניו רבונו של עולם עשאוני בניך ככנור שמנגנין בו לצים. וברש"י הקורא פסוק בבית המשתאות בלא זמנו - במיסב על יינו עושה שחיקותיו בדברי תורה וקורא פסוקים בקול רם לשחק בהם בני המשתה.
אבל כשאדם שולח איגרת לחבירו מותר שיכתוב לשון המקרא כדי לכתוב לשון צח בלא שירטוט
ר' מונא שלח כתב לר' אושעיא בר שימי ראשיתך מצער היה מאד ישגא אחריתך
קנמן בשם כתב:על המאמר הנפלא שהועלה כאן למעלה אוסיף רק את הלשון 'לא נביא אנוכי ולא בן נביא' שאמר עמוס בדבריו, ונקטו לשון זה ר' חנינא בן דוסא ועוד.
שש משזר כתב:מענין לענין: דכירנא לשון אחד מגדולי האחרונים [מנו"כ של הרמב"ם או של השו"ע], שנקט על מישהו שהתעלם וכדו' מדברי הב"י "עשה עצמו כאילו לא ידע את יוסף".
אמסטרדם כתב:שש משזר כתב:מענין לענין: דכירנא לשון אחד מגדולי האחרונים [מנו"כ של הרמב"ם או של השו"ע], שנקט על מישהו שהתעלם וכדו' מדברי הב"י "עשה עצמו כאילו לא ידע את יוסף".
מגן אברהם על [בר פלוגתתו המוהבק..] העולת שבת.
היה כאן אשכול פעם על מליצות והוזכר זה וכן דברי הטו"ז או"ח שי"ז "לא שבת ולא חודש".
נוטר הכרמים כתב:"שיחת תלמוד - שיגרת לשון חכמים" כך היא כותרתו של מאמר מאלף מפרי עטו של הרב ראובן ברים מבני ברק בקובץ בית אהרן וישראל (גל' קעד) שי"ל בימים האחרונים.
מאמר ראשון מתוך סידרא על ה'שיגרא דלישנא' של האמוראים בש"ס שנקטו לשון המקראות והכתובים בצחות לשונם; ויתירה מזאת, לשונות ראשונים (במאמר זה - רש"י ותוס') שנהגו כך. ממצא מחכים ומעניין, ולפעמים אף מבכר גירסא מסויימת על חברותיה.
יבורך מי שיעלה את המאמר הנ"ל לעיון החברים.
דרופתקי דאורייתא כתב:זבחים לא.
אמר רבא ויקץ כישן הפיגול,
מחצד חקלא כתב:דרופתקי דאורייתא כתב:זבחים לא.
אמר רבא ויקץ כישן הפיגול,
ראה ברכי יוסף יו"ד סי' של"ד אות נ"ג שהוכיח שהמשתמש במליצה רשאי לשנות אותה ממקורה, מטוב לרע או מרע לטוב, ואחת הראיות שהביא היא הגמרא הזו בזבחים דף ל"א אמר רבא ויקץ כישן הפיגול, שמקור המליצה הוא בתהלים ע"ח ס"ה, ושם נכתב כביכול כלפי מעלה, ובכל זאת רבא השתמש בזה (להבדיל) בענין פיגול.
וכן ראה שם הגדולים מע"ס ערך חק יוסף, שיש מי שערער שלא ראוי לתת שם "חק יוסף" לספר קדוש, משום שמקור הביטוי הוא חק שיוסף שם לכמרים (ראה בראשית מ"ז כ"ו), אך הוא דוחה את הטענה, וז"ל "ובמטו מיניה דמר דאין להשגיח בעיקר הדבר כמו שהוכחתי במ"א מזבחים דף ל"א ודי בזה".
ומסתמא כוונתו למליצת רבא הזו כמבואר בברכ"י.
וונדרבר כתב:האם יש מי שכתב שכוונת השם הגדולים למליצת "ויקץ כישן הפיגול"?
חיימקה כתב:
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 99 אורחים