חברים נכבדים, עד שלא חזרתי בתשובה, לא ידעתי על מנהג לנשק חפצים דוממים.
אני עדיין זוכר את הפעם הראשונה בו ראיתי סידור שנפל על הרצפה ואברך עבדקן שנחפז להטביע בכריכתו נשיקה מצלצת... אולי לא שמתם לב לכך אבל אנו אכן מרבים לנשק תשמישי קדושה כמו ספר תורה ציציות תפילין וכו', ואפילו ישנם כאלו שמהדרים בחיבוק קליל לספר התורה.
וְעַל יְדֵי חִבּוּק וְנִשּׁוּק סֵפֶר הַתּוֹרָה.... (מתוך תפילה זכה)
איכשהו נראה לי שהמשמעות של נשיקה היא אקט גופני גרידא ממקום רגיש, (היא כוללת את מספר הנוירונים התחושתיים הגדול ביותר בגוף).
יש הרבה מאד מחקרים למה אנשים מתנשקים, אך לא מצאתי בשום מחקר סיבה לנשיקה בין אדם לחפצים.
כי האמת חפצים אפשר גם לנשק עם האוזניים...
איכשהו נראה לי שאנו מתייחסים לקדושה כאילו שיש בה סוג של נשמה, כמו המשורר שמתייחס לך לציון ולירושלים לאורך כל הפיוט.
אבקש מהחברים הנכבדים אם תוכלו להסביר לי את המשמעות, ואודה לכם מראש על הטירחה , ותבואו על שכרכם מפי עליון.