בימים אלה אשר על התשובה מראש נצטוונו ועל התשובה עינינו מייחלות, אבקש את החברים כאן להביע חוו"ד בשאלה הפשוטה הבאה שנשאלתי, ולא מצאתי די השב:
יש מהעוונות שאדם דש בהם, שבשפה מעודכנת נקראים כיום: התמכרות. בחינה זו מקיפה עבירות והרגלים רעים, קלים וחמורים, חלקם הם דברים המושרשים באדם, עד שלא ישרשם מעצמו, וחלקם התנהגויות שאדם הרגיל עצמו בהם, עד שהפכו להתמכרות. ואיש איש יקח מוסר מעצמו על הפרטים הכלולים בכלל הזה.
ברור שגם על כל אלה חלה חובת מצות התשובה.
והנה, לא בקי אני בפסיכולוגיה בכלל, וע"כ גם איני יודע לבור התבן מהמוץ, ואחרי מודעה זו אמשיך:
כמדומה שלדעת פסיכולוגים, התמכרויות מרמה מסוימת, אינן ניתנות לשינוי בלי עזרה מקצועית. והפתרונות מגוונים. (אם הנחה זו אינה מדויקת, נא תקנו)
וכאן נשאלת השאלה.
האם מצות התשובה וקיומה, תלויה בחכמת הפסיכולוגיה? המושכל ראשון אומר שברור שלא, ולו משום שמדובר בחכמה מודרנית שלא מלאו לה אף מאתים שנה, ולא יתכן לתלות את קיום התורה הנצחית בה.
האם עלינו להסיק מכך, שדברי הפסיכולוגים אינם נכונים, אלא ביכולת כל אדם לשפר את מעשיו ולתקן את דרכיו?
מאידך עינינו רואות שגם הגרי"ס השתמש בפעולות (טכניקות בעל"ז) שהם שייכות לפסיכולוגיה מודרנית (אף שהשיג אותם בחכמתו). וכן עודד את הדפסת ספר חשבון הנפש - שלכל הדעות מחברו לא היה אחד מחמורי עולם - רק משום שראה בו דברים נכוחים ופרקטיים לתיקון המידות. הרי שניתן להעזר בעזרה מקצועית, וכרופא לתחלואי הגוף כן רופא לתחלואי הנפש. וכשם שמצוה על אדם לרפאות עצמו ע"י רופא (לרוב הראשונים) ולא בא הקב"ה בטרוניה עם בריותיו שחיו בעדין שקדם לרפואה המודרנית ולא יכלו להעזר בה, הוא הדין והוא הטעם בעניני הנפש. אבל הלב לא מסכים להשוואה זו מכמה טעמים. ויש להאריך עוד בהצעת צדדים וצידי צדדים ותן לחכם וכו'.
(כמדומה שחלק מהדברים נידון באשכול על המוסר והפסיכולוגיה ול"ע שם עתה.
אשמח לשמוע את חוו"ד.
גמח"ט וכט"ס.