שתי מחשבות בזמן אחד

[טייטל]

אני מחפש מקורות בהלכה ופוסקים אם ישנה איזה משמעות הלכתית לכך שהאדם יכול לחשוב שתי מחשבות בבת אחת, כמובן שאין כוונתי ממש שתי מחשבות, כי האדם הוא רק אדם.... אלא כוונתי למחשבה אחת שהיא עיקרית ומחשבה שניה טפלה לו. כגון במגילת אסתר שמחשבתו העיקרית מקשיבה אל הבעל קורא לשמוע המגילה, ובאמצע נופל לו מחשבות אחרות ביני לביני, באופן עמום במחשבתו.

[מה שנכון נכון]

ראה בגליונות החזו"א על חידושי הגר"ח על הרמב"ם הלכות תפלה.

[טייטל]

שמעתי כבר מזה, ואם היה אחד יכול להעלות כאן צילום הייתי מודה לו מקרב לבי, איני יודע איך לחפש באוצר ספר זה..

[מה שנכון נכון]

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... &pgnum=231

[מחולת המחנים]

השגות הראב"ד פ"ז מהל' פרה אדומה ה"ג:
"וכללו אין אדם יכול לכוין דעתו לשני דברים כאחד, או לשני בני אדם כאחד נפרדים במעשיהם, ואי אפשר בלא היסח הדעת".

[פלתי]

שו"ע הרב

[בקרו טלה]

הגרא"ח נאה טוען שהוא לא מדברי בעל התניא
ובשו"ת אפרקסתא דעניא חלק א סימן פז ...סוף דבר אודה ולא אבוש, אשר לעת כזאת נבוך אנכי בביאור כונת הרב ז"ל, ולא ידענא אם הוא מעומק המושג או מקוצר המשיג או שניהם יחדו, כי לבי בל עמי כעת בעוה"ר.

[תוכן]

בשיטמ"ק מנחות שואל איך אפשר לקרוא ק"ש בתפילין, הרי תפילין אסורים בהיסח הדעת ובק"ש יש חיוב לכיון.

[בברכה המשולשת]

כמדומני שיש דיון בנקודה הזו של כוונה בתפילין וכוונת התפילה במקביל בכתבי האר"י הק' (בקצרה בשער הגלגולים וכמדומני שבהרחבה במקום אחר)

[טייטל]

בשיטמ"ק מנחות שואל איך אפשר לקרוא ק"ש בתפילין, הרי תפילין אסורים בהיסח הדעת ובק"ש יש חיוב לכיון.

מראה מקום מדוייק ???

[טייטל]

מראה מקומות נוספים שמצאתי בענין, בזכות המ"מ שהובא כאן לפניי:
מרכבת המשנה - חעלמא, פ"ז מהל' פרה אדומה, מסביר דברי הראב"ד הנ"ל
שו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"ב סי' ע"ה
שו"ת דובב מישרים ח"א סי' ס' בשולי התשובה
שו"ת דובב מישרים ח"ב סי' ט"ו בשולי התשובה
שו"ת יד אפרים סי י' אות ט'
שו"ת להורות נתן ח"ו סי' כ"ז אות ב'
דף על הדף יומא דף ז ע"ב

[טייטל]

וגם כאן דיברו מזה
viewtopic.php?f=17&t=1544#p23017

[תוכן]

בשיטמ"ק מנחות שואל איך אפשר לקרוא ק"ש בתפילין, הרי תפילין אסורים בהיסח הדעת ובק"ש יש חיוב לכיון.

מראה מקום מדוייק ???

ל"ו עמוד ב' אות ה'.

[טייטל]

בשיטמ"ק מנחות שואל איך אפשר לקרוא ק"ש בתפילין, הרי תפילין אסורים בהיסח הדעת ובק"ש יש חיוב לכיון.

מראה מקום מדוייק ???

ל"ו עמוד ב' אות ה'.

התוכל לשלוח לי צילום מהשיטמ"ק

[אום אני חומה]

עיין הקדמת יפה עיניים (למס' ברכות) שכותב שקיבל מתנה מ-ה' היכולת להרהר בד"ת ובד בבד גם להתעסק בצרכי העיר. (בניגוד למש"כ פותח האשכול שאדם הוא אדם... ולעיל לנקקו פה לאשכול שם הובא הסיפור הידוע על רח"ע)

[בקרו טלה]

התוכל לשלוח לי צילום מהשיטמ"ק

[טייטל]

התוכל לשלוח לי צילום מהשיטמ"ק

אה.. לא עלה על דעתי שהוא מתכוון לשיטה המודפס על הדף...

תודה בכל אופן

[בקרו טלה]

עיין הקדמת יפה עיניים (למס' ברכות או שבת) שכותב שקיבל מתנה מ-ה' היכולת להרהר בד"ת ובד בבד גם להתעסק בצרכי העיר.

בריש מס' שבת
"וכל באי שערי עירי הרואים אותי כותב חידושים ומסביב יאפפוני המון טרדת מעניינים שונים, המה ראו כן תמהו על הדבר שאני מקשיב להשיבם דבר לאשורו ואני כותב על הספר בדיו חידושי תורה. ותהלה לאל מקום יש בראש להניח בו שני ענינים ממינים שונים. וכאילו נעשה עליית קיר קטנה במוח למשכן מחשבת דברי תורה אשר שם לא תבוא רגל הטרדה. גם בעיני יפלא. רק תודות לאלהי מרום, ואשא כפי ואברכה את ה' אל עליון".

[וונדרבר]

במוסף שבת קדש של יתד נאמן, עש"ק פ' עקב תשע"ד (עמ' 2) ציינו לעיין בסוף ס' "אמרות טהורות חיצוניות ופנימיות" [ירושלים תשס"ו], במילואים (מאמר ד'), מה שהביא שם המו"ל לשון רבינו יהודה החסיד (שם אות ד') "אדם לא יוכל לחשוב שתי מחשבות כאחד", וכן מביא לשון רבינו המאירי גיטין נ"ג ע"א "שאי אפשר לאדם לכוין לשני דברים כאחד".
[אם זכרוני אינו מטעני, נזכר שם בעיתון ששאלו חכם אחד שהיה מסוגל לחשוב בלימוד תוך כדי שיחה עם חבר, איך יכול לכוין ב' דברים כאחד, ואמר שגם הוא אינו יכול לחשוב שני דברים ביחד, רק שתוך כדי מחשבה בלימוד הוא מפסיק מפעם לפעם ומקשיב לשיחת החבר לרגע, ושוב חוזר ללימודו, והוא מצליח (בכשרונו הרב) לחבר את כל הקטעים הקצרים ששמע משיחת החבר ולנחש את מה שהוא לא הקשיב, ולאחרים נדמה שחושב שתי מחשבות כאחד].

[אספקלריא]

בספר עבודת הקודש להחיד"א, צפורן שמיר סי' ג' אות מ"ו, כתב: "אמר הפילוסוף, הצרי הגדול לשכוח הרעות הבאות לאדם ולמשול ביצר, הוא לחשוב בדברים אחרים זולת עצמנו, כי הנפש לא תוכל לחשוב שני דברים כאחד, ולזה אם תעמיס עליה מחשבת דברים אחרים חכמה ודעת, תשכח עצמה ותהיה שקט ושאנן. ואני מוסיף לבאר שיחשוב בתורתנו הקדושה, שאם יעמיק עיונו בחכמות חיצוניות...".
בדרך כלל, כשמובא בספרים הק' "אמר הפילוסוף" או "אמר החכם", מקורו בדברי חכמי יון (אריסטו וכד') שתורגמו ללשון הקודש או שהובאו בספרי הקדמונים. האם ידוע מיהו הפילוסוף הנזכר כאן, ומה המקור?

[טייטל]

במוסף שבת קדש של יתד נאמן, עש"ק פ' עקב תשע"ד (עמ' 2) ציינו לעיין בסוף ס' "אמרות טהורות חיצוניות ופנימיות" [ירושלים תשס"ו], במילואים (מאמר ד'), מה שהביא שם המו"ל לשון רבינו יהודה החסיד (שם אות ד') "אדם לא יוכל לחשוב שתי מחשבות כאחד".

היוכל אחד מכם להעלות כאן מהאוצר את המאמר ההוא בספר אמרות טהורות חיצוניות ופנימיות ?
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?154999&

[תוכן]

בספר עבודת הקודש להחיד"א, צפורן שמיר סי' ג' אות מ"ו, כתב: "אמר הפילוסוף, הצרי הגדול לשכוח הרעות הבאות לאדם ולמשול ביצר, הוא לחשוב בדברים אחרים זולת עצמנו, כי הנפש לא תוכל לחשוב שני דברים כאחד, ולזה אם תעמיס עליה מחשבת דברים אחרים חכמה ודעת, תשכח עצמה ותהיה שקט ושאנן. ואני מוסיף לבאר שיחשוב בתורתנו הקדושה, שאם יעמיק עיונו בחכמות חיצוניות...".
בדרך כלל, כשמובא בספרים הק' "אמר הפילוסוף" או "אמר החכם", מקורו בדברי חכמי יון (אריסטו וכד') שתורגמו ללשון הקודש או שהובאו בספרי הקדמונים. האם ידוע מיהו הפילוסוף הנזכר כאן, ומה המקור?

האם ניסית לבדוק בצרי היגון?

[דוד4]

עיין ספה"ק ליקוטי מוהר"ן, חלק ראשון, סימן רל"ג, וזה לשונו הק': "...הַכְּלָל, שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אפֶן בָּעוֹלָם שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי מַחֲשָׁבוֹת בְּיַחַד בְּפַעַם אֶחָד, עַל כֵּן בְּקַל יְכוֹלִין לְגָרֵשׁ מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת רַק בְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה, דְּהַיְנוּ שֶׁלּא לַחֲשׁב אוֹתוֹ הַמַּחֲשָׁבָה, רַק לַחֲשׁב אֵיזֶה מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת בְּתוֹרָה אוֹ עֲבוֹדָה אוֹ אֲפִלּוּ מַשָּׂא וּמַתָּן, כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי מַחֲשָׁבוֹת בְּיַחַד בְּשׁוּם אפֶן. וּכְבָר מְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (לְעֵיל בְּסִימָן ע''ב). שֶׁאֵין צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה וּלְנַעְנֵעַ ראשׁוֹ אָנֶה וָאָנָה כְּדֵי לְגָרֵשׁ הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, כִּי אֵין זֶה מוֹעִיל כְּלָל, אַדְּרַבָּא עַל יְדֵי זֶה מִתְגַּבְּרִים יוֹתֵר, רַק לִבְלִי לְהַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם כְּלָל, רַק לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ בַּמֶּה שֶּׁהוּא עוֹסֵק בְּתוֹרָה אוֹ תְּפִלָּה אוֹ מַשָּׂא וּמַתָּן, וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל לַאֲחוֹרָיו כְּלָל, וְעַל יְדֵי זֶה מִמֵּילָא תִּסְתַּלֵּק".

וכן כתב שם בחלק שני, סימן נ', וזה לשונו הק': "הַמַּחֲשָׁבָה בְּיַד הָאָדָם לְהַטּוֹתָהּ כִּרְצוֹנוֹ לְמָקוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה. וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי מַחֲשָׁבוֹת בְּיַחַד כְּלָל. וַאֲפִלּוּ אִם לִפְעָמִים מַחֲשַׁבְתּוֹ פּוֹרַחַת וּמְשׁוֹטֶטֶת בִּדְבָרִים אֲחֵרִים וְזָרִים, הִיא בְּיַד הָאָדָם לְהַטּוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ אֶל הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר לַחֲשׁב מַה שֶּׁרָאוּי. וְהוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ סוּס שֶׁפּוֹנֶה מִן הַדֶּרֶךְ וְסָר לְדֶרֶךְ אַחֵר שֶׁתּוֹפְסִין אוֹתוֹ בְּרִסְנוֹ וּמַחֲזִירִין אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ אֶל הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, כְּמוֹ כֵן יְכוֹלִים לִתְפּס אֶת הַמַּחֲשָׁבָה בְּעַל כָּרְחוֹ לַהֲשִׁיבָהּ אֶל הַדֶּרֶךְ הָרָאוּי".

ועיין עוד בזה בכמה וכמה מקומות בספר הקדוש "ליקוטי הלכות". וזה לשונו בהלכות תפילין, הלכה ו', אות ל"ב: "...וְזֶהוּ בְּחִינַת עֹמֶר שְֹעוֹרִים, שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע שֶׁהַמֹּחַ יֵשׁ לוֹ מִדָּה וּגְבוּל, וְאֵין יָכוֹל לִכָּנֵס בּוֹ יוֹתֵר מִמַּחֲשָׁבָה אַחַת בְּשׁוּם אֹפֶן, כְּמוֹ כְּלִי שֶׁמַּחֲזֶקֶת מִדָּה אַחַת, וְיוֹתֵר מִזֶּה אִי אֶפְשָׁר לִכְנוֹס בָּהּ, כְּמוֹ כֵן הַמֹּחַ הוּא כְּלִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִכְנֹס בּוֹ כִּי אִם שְֹעָרָה אַחַת, שֶׁהִיא מַחֲשָׁבָה אַחַת, וְיוֹתֵר מִזֶּה אִי אֶפְשָׁר לִכְנֹס בּוֹ בְּבַת אַחַת, כִּי אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל כִּי אִם מַחֲשָׁבָה אַחַת. רַק מֵחֲמַת רְהִיטַת הַמֹּחִין, כִּי הַמֹּחַ רָץ מְאֹד וְאֵינוֹ נָח לְעוֹלָם וְהוּא כְּמוֹ הָאֵינוֹ-נָח (שֶׁקּוֹרִין אוּם-רוּא שֶׁבַּזֵייגֶיר), עַל-כֵּן הַמַּחֲשָׁבוֹת רוֹדְפִין מְאֹד מַחֲשָׁבָה אַחַר מַחֲשָׁבָה - מֵחֲמַת זֶה טוֹעִים הַרְבֵּה כְּאִלּוּ אֵין הַמַּחֲשָׁבָה בְּיָדָם, אֲבָל בֶּאֱמֶת לֹא כֵן הוּא, כִּי אֵין יָכוֹל לִכְנֹס בְּהַמַּחֲשָׁבָה שְׁתֵּי מַחֲשָׁבוֹת בְּיַחַד, וּכְשֶׁיַּחֲשֹׁב מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת, בְּוַדַּאי תִּדָּחֶה הַמַּחֲשָׁבָה הָרִאשׁוֹנָה בְּלִי מִלְחָמָה, רַק בְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶֹה. וְזֶה בְּחִינַת עֹמֶר שְֹעוֹרִים, שֶׁהַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת שְֹעָרוֹת הֵם בַּמֹּחַ בִּבְחִינַת עֹמֶר וּמִדָּה, וְאִי אֶפְשָׁר לִכְנֹס שְׁתֵּי מַחֲשָׁבוֹת בְּפַעַם אַחַת בְּשׁוּם אֹפֶן כַּנַּ"ל".

ועיין עוד שם באריכות נפלאה כל העניין, ובעוד כו"כ מקומות בדבריו הקדושים בליקוטי הלכות, ובשאר ספריו.

והיינו שבאמת אין שתי מחשבות בבת אחת בשום פנים ואופן. והטעם שלפעמים נדמה שכן יש שתי מחשבות בבת אחת, הוא רק מחמת רהיטת המוח ומרוצתו, עד שנדמה ששתי המחשבות הם בבת אחת. אבל באמת לאמיתו, אין שתי המחשבות בבת אחת ממש, אלא זו אחר זו. ודוק והבן היטב.

[ברוך ברגר]

http://www.otzar.org/wotzar/getimg.aspx ... 00-0-1-256

היה מביא הרבה פעמים הרה"ק מקלויעזנבורג מאמר זה
עיין שם בגוף המאמר שהבני יששכר היו לו ב' מוחות

[פלתי]

כגון במגילת אסתר שמחשבתו העיקרית מקשיבה אל הבעל קורא לשמוע המגילה, ובאמצע נופל לו מחשבות אחרות ביני לביני, באופן עמום במחשבתו.

לענ"ד יש להפריד בין סוגי המחשבות. יש מחשבה מפורשת שכביכול האדם מדבר אל עצמו במחשבתו, רק קולו לא ישמע. ויש מחשבה שאינה מפורשת, דהיינו שאינו כמדבר במחשבתו, אלא רק שהדבר מונח בעומק חדרי מחשבתו ומצוייר בעיני שכלו.
ולפי"ז, בדוגמא שנתת לענין "השומע את המגילה ומחשבות נופלות לו ביני לביני באופן עמום", אין אלו מחשבות מפורשות אלא ציורים שרואה בעיני שכלו ועמקי מחשבתו, אבל אינו נותן עיקר מעייני מחשבתו עליהם.
וא"כ כל הנך ראיות שהביאו הרבנים לקמן דאי אפשר לחשוב שתי מחשבות כאחת, אינם ממין ענין השאלה, כי שם מדובר על שתי מחשבות עיקריות.
אמנם מה שהביאו הרב "תוכן" מהשטמ"ק וז"ל:

בשיטמ"ק מנחות שואל איך אפשר לקרוא ק"ש בתפילין, הרי תפילין אסורים בהיסח הדעת ובק"ש יש חיוב לכיון.

, לכאורה זה דמי ממש למה ששאלת. ומזה לכאורה ראיה שאכן באופן זה אפשר לחשוב שתי מחשבות שאל"כ איך אפשר לקרוא ק"ש בתפילין. ובאמת עיקר קושיית השטמ"ק מתורצת במה שכתבתי, כי איסור הסחת הדעת מן התפילין אין הכוונה שצריך לחשוב מחשבה מפורשת כל זמן שמניח התפילין, שלא ניתנה תורה למלאכי השרת, רק הכוונה שלא ימוש הדבר מחדרי מחשבתו (שגם זה לאו מילתא זוטרתא היא), וכמו שנתבאר.

[מקורות]

ראה רמב"ם הל' פרה אדומה פ"ז הל' ג':

הממלא באחת ידו ועושה מלאכה בידו האחרת או הממלא לו ולאחר או שמילא לשנים כאחת שניהן פסולין שהמילוי מלאכה ונמצא כל מילוי משניהם כאילו עשה עמו מלאכה אחרת וכבר הודענו שהמלאכה פוסלת במילוי בין שמילא לעצמו בין שמילא לאחרים.

ועל זה כתב הראב"ד:

שמילוי מלאכה היא. א"א דעתי בכל אלו לא משום מלאכה הוא נפסל אלא מפני היסח הדעת שהוא שורש פיסול המלאכה והוא נקרא על שמה וכ"מ שתמצא פיסול על שם מלאכה לא תתלה אותו אלא על היסח הדעת חוץ מן העושה מלאכה בגוף המים ובגוף האפר שנפסלין אפילו לא הסיח דעתו מהם מ"ט כתחילתה של פרה שהמלאכה פוסלת בה ויש לזה שורש במסכת גיטין וכללו של דבר אין אדם יכול לכוין דעתו לב' דברים כאחד או לשני בני אדם כא' נפרדים במעשיהם וא"א בלא היסח הדעת והטעם שהמילוי פוסל בו היסח הדעת בין לו בין לאחר ומקדיש אינו פוסל בו לאחר מפני שנוטלין שכר על המילוי ואפי' בחנם יש בו טובת הנאה וכממלא לעצמו דמי אבל הקידוש כיון שאין בו לא שכר ולא טובת הנאה והמים של אחר הם אינן נפסלין בהיסח הדעת.

[פלתי]

ראה רמב"ם הל' פרה אדומה פ"ז הל' ג':

הממלא באחת ידו ועושה מלאכה בידו האחרת או הממלא לו ולאחר או שמילא לשנים כאחת שניהן פסולין שהמילוי מלאכה ונמצא כל מילוי משניהם כאילו עשה עמו מלאכה אחרת וכבר הודענו שהמלאכה פוסלת במילוי בין שמילא לעצמו בין שמילא לאחרים.

ועל זה כתב הראב"ד:

שמילוי מלאכה היא. א"א דעתי בכל אלו לא משום מלאכה הוא נפסל אלא מפני היסח הדעת שהוא שורש פיסול המלאכה והוא נקרא על שמה וכ"מ שתמצא פיסול על שם מלאכה לא תתלה אותו אלא על היסח הדעת חוץ מן העושה מלאכה בגוף המים ובגוף האפר שנפסלין אפילו לא הסיח דעתו מהם מ"ט כתחילתה של פרה שהמלאכה פוסלת בה ויש לזה שורש במסכת גיטין וכללו של דבר אין אדם יכול לכוין דעתו לב' דברים כאחד או לשני בני אדם כא' נפרדים במעשיהם וא"א בלא היסח הדעת והטעם שהמילוי פוסל בו היסח הדעת בין לו בין לאחר ומקדיש אינו פוסל בו לאחר מפני שנוטלין שכר על המילוי ואפי' בחנם יש בו טובת הנאה וכממלא לעצמו דמי אבל הקידוש כיון שאין בו לא שכר ולא טובת הנאה והמים של אחר הם אינן נפסלין בהיסח הדעת.

יש"כ. הנה באמת מהראב"ד משמע דגם במחשבה שאינה מפורשת חשיב היסח הדעת. אמנם יש לחלק דהתם גבי פרה איסור היסח הדעת היינו משום משמרת, ומשמרת בעי למיעבד בכל מעייני מחשבתו גם במחשבה המפורשת וגם בשאינה מפורשת. משא"כ איסור היסח הדעת בתפילין שאינו אלא משום קדושתם שלא יקל ראשו בהם, בהא כל שמונח בחדרי מחשבתו ענין התפילין סגי, ואפילו חושב בתפילה וק"ש מחשבות מפורשות שלא מענין התפילין לא חשיב היסח הדעת.

[אוצר החכמה]

לפי מה שזכור לי יש תירוצים אחרים באחרונים לקושיה זו.
השאג"א מתרץ שהיסח הדעת הוא לפרק זמן מסויים וממילא צריך מדי פעם לחזור ולחשוב על התפילין.
ובמג"א מובא שהיינו דווקא שחוק וקלות ראש.

[לבי במערב]

סקירה בנושא נדפסה ב'ניצוצי רבי', 'התקשרות' גל' א'צו.

[השעיר החיי]

במציאות אי אפשר לחשוב 2 דברים במקביל. זה פשוט יכולת לחשוב מהר מאוד על אחד ולקפוץ לשני

[לבי במערב]

מנין למר מה מתחולל במוחו של חברו?! הלא אף בלבו של חברו אין אדם יודע מה יש! (פסחים נד, ריש ע"ב. ב"ר פס"ה, יב).