צופר הנעמתי כתב:ברזילי כתב:אני שואל גם על אל-ברוך, אבל שינוי הנוסח בשבת מורה יותר שהוא נוסח מחודש (וכאמור, אינו ברמב"ם, ולפחות הוא לא חשב שמקורו באנכה"ג, ואין כאן "תורה אחת לכולנו"; שוב מצאתי כעת בספר העתים קע"ב, שמתקיף מנהג זה שהרי לא מצאנו הזכרה של שבת אלא בעמידה, "וכל הממעט באותן מנהגות ומתפלל התפילה לבדה בלא תוספת ובלא גירוע כדרך שתקנוה מאה ועשרים זקנים ובהם כמה נביאים שכרו שמור לפני המקום"). מכל מקום, לפחות מי שהשתכנע מן הגאונים ומנוסחאות הגניזה וכו' וכו' שאותן התוספות הן מיסוד הפייטנים, מה טעם לומר אותן ולא לומר את פיוטי הקליר?
הרמב"ם שלא הזכיר את הכל יודוך כנראה גם לא אמר אותו, וא"כ אין מה להביא ממנו ראיה למקומות שנהגו בו ואמרו אותו, ובהם התייחסו אליו כתקנת אכה"ג. בכל אופן, בדברי העתים שהבאת אפשר לראות שסבר שאל ברוך הוא מתקנת אכה"ג.
מ"מ אני מסכים אתך שמי שהשתכנע וכו' אכן אין טעם שיאמר את הפיוטים הללו ולא את פיוטי הקליר.
ברזילי כתב:התשובה הפשוטה, כנראה, היא שמעולם לא היתה שום הסתייגות מהוספת פיוטים ושינוי נוסחאות כל עוד הם מענין הברכה. הקליר וחבריו, וממשיכיהם באשכנז, נהגו להוסיף ולשנות גם בלי להצמד לענין הברכה.
למה אתה מתכוון "לא היתה מעולם שום הסתייגות"? הרי בדברי העתים שהבאת למעלה ישנה הסתייגות כזאת, ובאופן כללי בדברי הפוסקים ישנה הסתייגות כזאת. אא"כ כוונתך שבזמן הפייטנים לא היתה הסתייגות כזאת, וא"כ הדברים חוזרים לכך שלפי מה שנראה מהגניזה ומהגאונים נראה שלא כהבנת הפוסקים.
בסידור הרס"ג עצמו, מאיך שהוא מתייחס את נוסח מעריב לשבת שהזכרת ועוד נוסחים מתחלפים לשבת (כמו הנוסח הנוסף שהוא מביא למנחה בשבת, ונוסח מעריב למוצ"ש, וכדו') נראה שלא סבר כלל שיש איזשהי הקפדה בנוסח ובלבד שיעמוד בכללי ההלכה.
א. הראיה מהרמב"ם היא גם כלפי מי שנוהג לומר את הנוסח - הטענה שהנוסח הוא מאנכה"ג בנויה על הטיעון של "תורה אחת לכולנו" כדברי המהרשד"ם. לכן, כשרואים שאפילו בזמן הראשונים לא היה מנהג פשוט לומר אל-אדון, גם מי שנוהג לומר פיוט מסויים יכול לפקפק בקדמותו.
ב. דברי העתים שהזכרתי הם להדגים את מש"כ לך לעיל - מדוע אני שואל מאל-אדון ולא מאל-ברוך. תוספת שאינה קבועה נראית יותר כהוספה מאוחרת מאשר נוסח קבוע, ולכן גם הוא שסובר שאל-ברוך הוא מאנכה"ג לא סובר כן על אל-אדון. לגופו של ענין אני מסכים אתך ששניהם כנראה מאוחרים הרבה לזמן אנכה"ג.
ג. אכן כתבתי "לא היתה מעולם הסתייגות" שלא בדקדוק. כוונתי לומר שגם מי שמסתייג מפיוטי הקליר, לאו דווקא צריך להסתייג מאל-אדון ודומיו. לא משום שהוא סבור שהם מעיקר תקנת אנכה"ג, אלא משום שהוספה המשתלבת בענין הברכה אין בה פגם. משא"כ בפיוטי הקליר ודומיהם המשיאים את הנוסח לענין אחר לגמרי. כמו שכתבת בצדק, בעל העתים לא יסכים גם לזה (לשיטתו, שהנוסח שבידו הוא, לדעתו, מאנכה"ג). אאל"ט בלשונות הפוסקים שהסתייגו מהפיוטים יש ביקרת הן על עצם ההוספה, והן על הסטייה מענין הברכה, ועל זה יש לומר שמנהגנו היום ברוב מקומות הוא לחשוש לענין השני אך לא לענין הראשון.
כללו של דבר, מנהג א"י ואשכנז וכו' להוסיף פיוטים ואף להחליף הנוסח הקבוע, גם כשאינם מענין הברכה (ואת דברי קדמוני אשכנז על קדמות הנוסח והאיסור לשנות אף מלה יש לפרש כדברי הפלגה להזהיר מפני שינוי על ידי כל מאן דהוא). מנהג רוב מקומות בזמננו שלא אומרים את רוב הפיוטים מחשש הפסק, אבל כן אומרים אל-אדון ודומיו, יש לפרש שחוששים רק לפיוטים שאינם מן הענין אבל לא חוששים לעצם ההוספה (ובדרך פשוטה יותר יש לומר שפיוטים שכבר נשתרו בציבור לא רוצים לעקור, כדרך שבימים נוראים אומרים את הפיוט).
אגב, היכן ניתן לקרוא על שינויי הנוסח בצרפת ובאנגליה שהעלו את קצפם של קדמוני אשכנז? האם שרדה איזו שהיא תגובה מצדם של חכמי צרפת ואנגליה (האם חשבו שדווקא הנוסח שלהם הוא מאנכה"ג, או שכלל אין חשיבות בדקדוק התיבות?) אני לא מכיר את הנושא בכלל, אבל זכורני שנוסח התפילה באשכנז עבר שינוי משמעותי אחרי ההגירה של משפחת קלונימוס לשם, שהביאו איתם נוסחאות א"י-ות ואיטלקיות. האם הנוסח הצרפתי משמר את נוסח המערבי לפני שינויי חכמי משפחת קלונימוס?
גם אני אשמח לקרוא את מאמרו של עמנואל - אם אפשר נא להעלותו לפורום. תודה רבה מראש!