עברתי על דברי הפרשת מרדכי והוא דוגמא טובה למה שכתבי. למרות שהוא מרבה להראות דברים תמוהים בספר בשמים ראש וכתב שלא ניתנו להאמר אבל בכ"ז הוא לא כותב בשום מקום שהם דברי כפירה ממש, גם לא לגבי הציטוט שהביא הרב יעקובי.יעקובי כתב:להרב החובב נ"י,
ועל הכל, מה שכתב כי אף אחד מהגדולים שדנו בזה, כולל השוללים לגמרי, לא הביאו ציטוט זה לראיה, כנראה נעלם מעינו הבדולח דברי הג"ר מרדכי בנעט זצ"ל בספרו 'פרשת מרדכי' (או"ח סי' ה) אחר שהצביע על כמה וכמה רוחות רעות ודעות כוזבות שבתשובה קלוקלת זו (ולענ"ד יש עוד!) הוסיף בזה"ל: "ועוד באותו המאמר צייר צורה ודמות פסל אלילים, וזה לשונו, ואם ח"ו היה אפשר להצטייר... (ומצטט כל לשונו הנ"ל), וסיים סמוך לזה: "סוף דבר ראיתי והנה האר"ש כולו תוהו ובוהו... ומכף רגל ועד הרא"ש אין בו מתום, כולו פצעי אויב וחבורת רשע מאת אישים פועלי האון".
למשל רשכבה"ג הגרעק"א!א גאליציאנער כתב:וכמובן שייתכן שהויכוח נטוש על שני עניינים שונים, על תוכן הספר ועל השקפות מדפיסו, על הגהות כסא דהרסנא המעטרות את הספר ידוע שהן מלאות ארס וכבר נכתב ששמן נאה להן על שם שמהרסות וארסיות הן... אך על תוכן הספר ייתכן עדיין שהוא כשר, אם כי כבר ראיתי טובים מעתיקים אף מההגהות...
חובב_ספרים כתב:אגב מש"כ כבודו שהמהר"ם בנעט קראו כזבי הרא"ש היה ידוע לי בשם החת"ס. אולי שניהם קראוהו כזבי הרא"ש.
בשלב זה החל כנראה להתקרב בסתר להשקפותיהם של אנשי תנועת ההשכלה, ופיתח השקפה ביקורתית נוקבת על התנהלותם של הרבנים באירופה. ב-1778 כתב הסכמה לביאורו של משה מנדלסון לתורה. ב-1784, בזמן הפולמוס על "דברי שלום ואמת" של נפתלי הרץ וייזל, חיבר בעילום שם להגנתו של וייזל את "כתב יושר" – סאטירה מושחזת וחריפה על החינוך הרבני, הפלפול התלמודי והיהדות הנאיבית הנוהגת במנהגים המבוססים על אמונות תפלות. בין הנושאים שביקר בספר היה המנהג להרעיש בפורים בבית הכנסת בעת איזכור שמו של המן, רעש הנוגד את שאיפתו של ברלין לאווירה מכובדת בבית הכנסת. עקב מעמדו האישי והמשפחתי לא פרסם את "כתב יושר" והוא נותר בכתב יד עד לאחר מותו. באותה שנה שהה תקופה קצרה באיטליה, שם כתב ביקורת על אחד מספריו של החיד"א ובעיקר עסק בכתבי יד של חיבורים יהודיים. במסגרת זו הכין לדפוס את הספר "אור זרוע", אך לא השלים את המלאכה, כנראה משום שגבר בו הצורך לצאת בביקורת מוחשית יותר על העולם הרבני. עם זאת, כלפי חוץ הסתיר את תפיסותיו הביקורתיות והמשיך לנהוג כל חייו באורח החיים הרבני. בזמן לא ידוע התגרש מאשתו ועבר לברלין.
"ב-1789 פרסם בשם העט "עובדיה בן ברוך מפולין" את הספר "מצפה יקתאל", שהוא כתב פולמוס חריף נגד הספר "תורת יקותיאל" של רב קהילות אה"ו (אלטונה, המבורג ווניזבק), רפאל זיסקינד הכהן. "תורת יקותיאל" היה חיבור הלכתי שגרתי על הלכות שחיטה, וב"מצפה יקתאל" הצביע ברלין בלשון חריפה ובוטה על שגיאות קשות, העתקות מספרים אחרים והקלות הלכתיות לא לגיטימיות שנמצאו לדעתו בספר. רבני קהילות באירופה מיהרו להחרים את הספר - שנדפס בבית הדפוס של המשכילים, "חינוך נערים" בברלין - ואת מחברו האלמוני. הם ביקשו גם מאביו של שאול ברלין, צבי הירש לוין, להחרים את המחבר, ואולם בשלב זה נתגלה לו שהמחבר הוא בנו, והוא התייצב לצד בנו וקרא לרבנים לבטל את החרם. ככל הנראה מעולם לא הבין האב שבנו הוא משכיל נסתר, ועמד לצדו במאבק זה ובמאבקים הבאים משום שהאמין שכוונותיו הן לשם שמים....
...ב-1793, עוד בטרם הסתיים פולמוס "מצפה יקתאל", פרסם ברלין את שו"ת "בשמים ראש". לדבריו בהקדמת הספר, הספר הוא קובץ שאלות ותשובות של הרא"ש, שנערכו בידי חכם ספרדי לא-מוכר מדורו של רבי יוסף קארו ושמו רבי יצחק די-מולינא, והתגלגלו לבסוף לידיו. לצד תשובות הרא"ש והגהותיו של די-מולינא הוסיף פירוש משל עצמו בשם "כסא דהרסנא". כסא דהרסנא הוא שם תלמודי של מין מאכל העשוי מדגים, אבל קורא השם רומז לכוונתו ההרסנית, כפי שמוכיחה ההשוואה לשמו של החכם הבדוי Demolino - לשון "הריסה" בלעזים אירופיים שונים[דרוש מקור]. הוא הביע את תקוותו, כי באמצעות פרסום הספר תשכך השנאה שרחשו לו הרבנים ויושב לו מעמדו הרבני הקודם. הרבנים שקיבלו את הספר בחנו אותו בדקדקנות, ועד מהרה הגיעו למסקנה שהספר מזויף. לצד דברי הלכה חריפים ומקובלים נמצאו בו מספר תשובות משונות והקלות מרחיקות לכת, למשל: היתר לנסוע בשבת למי שאין לו כסף ואינו רוצה לבקש צדקה; היתר להתאבל על מי שאיבד עצמו לדעת; היתר לשתות יין נסך בתנאים מסוימים; פטור למצטער מכל המצוות (על פי הפטור של מצטער מהסוכה) והיתר להתגלח בחול המועד. מלבד זאת דן אחד הסימנים באפשרות לשנות את ההלכה כנגד המסורת לפי שיקולים של לוגיקה ופילוסופיה."
א גאליציאנער כתב:אתם יודעים מה? - כוונתי לכל אלו המצדדים בכך שאמנם קיימת בעייתיות של מה בכך בספר בשמים ראש, אך כמובן שגדולי הדור סמכו עליו וכו',
אני רוצה רק לשאול שאלה קטנה בשביל לברר את המציאות, אם אנשים כה גדולים כרבינו הנודע ביהודא, ושאר גדולי הדור סמכו עליו, מדוע נרדף המחבר דנן עד אשר עלה לשמי רום בקיצור שנים? ומדוע הפך הנודע ביהודא עצמו למתנגד חריף שלו כנ"ל?
א גאליציאנער כתב:אם כן ידידינו הנעמתי, הינך מצטרף לפקפוקיי בדברי ר' שלמה פישר נגד הזיוף בדברי הגר"א בקשר לתורתו על הפסוק "כי תהיין לאיש", המובאים כאן בראש האשכול?
כי לדבריך כל שהובא בדברי גדולים וטובים איננו זקוק לבדיקה, באשר אין בודקין מן המזבח ולמעלה, [הגם שלאישיות המחבר אין כאן "הסכמה" אלא כדברי הרב זוין, מתייחסים לאמור ולא לאומר,] ואם כך הוא הדבר, יסתיימו להם כמה וכמה פולמוסים בעניינים אשר כאלה בקול ענות חלושה, ודוגמה קטנה לדבר היא "כשרות" הספר חמדת ימים... עיין ערך...
אני פשוט חושב שהדבר תלוי בהיכרות עם האישיות וההסטוריה שלה, רבנים שהכירו יותר את "פועלו" לחמו נגדו בחרב וחנית, ורבנים שלא שמעו את שמעו, ציטטוהו בלי חשש, באשר חשבוהו לאחד מתלמידי החכמים שההדיר והגיה ספר, ואם טעויות נשתרבבו לשם, עמו ילינו, ולכן כנראה שזהו ההסבר לתמיהתך מדוע צוטט הספר רבות, שוב, לא בשביל לסמוך על כותבו אלא לסמוך על הנכתב,
בידידות
א גאליציאנער
יעקובי כתב:עתה נזכרתי בדברים ישנים נושנים ומפורסמים טובא בבי מדרשא, מהסטייפלער זצוק"ל, בקריינא ח"א סי' פ"א:
"לענ"ד לא נכון כלל לפרסם קלונו של המחבר 'בשמים ראש' מכמה טעמים... יש בזה המאמר עלבון לכמה גדולים שצדדו בזכותו, ולו יהא שהיה ע"פ טעות. וכמה אנשים יביא רפיון בהצטייר להם שאחד מאותן שהיו מגדולי תורה נתקלקל לידי כפירה ר"ל, ה' ירחם"...
(הרב זצ"ל מדבר שם על מאמר לרבים, כמו שיחזה המעיין, ולא בפורום די פנימי שכזה, לתלמידי חכמים ונבוני דבר...)
סמבטיון כתב:למשל רשכבה"ג הגרעק"א!א גאליציאנער כתב:וכמובן שייתכן שהויכוח נטוש על שני עניינים שונים, על תוכן הספר ועל השקפות מדפיסו, על הגהות כסא דהרסנא המעטרות את הספר ידוע שהן מלאות ארס וכבר נכתב ששמן נאה להן על שם שמהרסות וארסיות הן... אך על תוכן הספר ייתכן עדיין שהוא כשר, אם כי כבר ראיתי טובים מעתיקים אף מההגהות...
אמסטרדם כתב:סמבטיון כתב:למשל רשכבה"ג הגרעק"א!א גאליציאנער כתב:וכמובן שייתכן שהויכוח נטוש על שני עניינים שונים, על תוכן הספר ועל השקפות מדפיסו, על הגהות כסא דהרסנא המעטרות את הספר ידוע שהן מלאות ארס וכבר נכתב ששמן נאה להן על שם שמהרסות וארסיות הן... אך על תוכן הספר ייתכן עדיין שהוא כשר, אם כי כבר ראיתי טובים מעתיקים אף מההגהות...
איפה?
אספקלריא כתב:בזמן הדפסת הספר "בשמים ראש", היו הרבה שלא ידעו איך לקבל אותו, וביניהם מחברי ספרים חשובים שסמכו עליו בתמימות. אבל היום אחרי שעברנו את חורבן ההשכלה והרפורמה, ואחרי הודאת בעל דין של המשכילים בעצמם על המגמה של הספר, קצת מוזר להסתמך על אותם הספרים שבימיהם לא ידעו מה טיבו.
אספקלריא כתב:... שמעתי מהג"ר אהרן י. צוקר שליט"א שבכל הספר בשמים ראש אין אפילו תשובה אחת מהרא"ש, כי הוא בדק בכל קובצי תשובות הרא"ש הקיימים בכת"י, (שיש בזה מה שאין בזה), ובאף אחד מהם לא היתה תשובה אחת שנמצאת בספר בשמים ראש.
מה שנכון נכון כתב:ומאחר שהתגלתה המשענת כקנה רצוץ, כשל עוזר ונפל עזור.
מה שנכון נכון כתב:הרבה פעמים הביאו הפוסקים דבריו בסברם שהם דברי הרא"ש. [ולמשל ההיתר הנ"ל הובא בספרי ר"ח פלאגי ובפקודת אלעזר ועוד]. ויש להסתפק האם אפשר כיום לסמוך על מה שנראו הדברים בעיניהם וסברום וקבלום אע"פ שהם מחודשים ולא מצאו להם חבר, או שאין לדון כאן על סברת האחרונים, מאחר וכל סמיכתם היתה על הרא"ש [עפי"ד השה"ג], ומאחר שהתגלתה המשענת כקנה רצוץ, כשל עוזר ונפל עזור.
יעקובי כתב:
עתה נזכרתי בדברים ישנים נושנים ומפורסמים טובא בבי מדרשא, מהסטייפלער זצוק"ל, בקריינא ח"א סי' פ"א:
"לענ"ד לא נכון כלל לפרסם קלונו של המחבר 'בשמים ראש' מכמה טעמים... יש בזה המאמר עלבון לכמה גדולים שצדדו בזכותו, ולו יהא שהיה ע"פ טעות. וכמה אנשים יביא רפיון בהצטייר להם שאחד מאותן שהיו מגדולי תורה נתקלקל לידי כפירה ר"ל, ה' ירחם"...
(הרב זצ"ל מדבר שם על מאמר לרבים, כמו שיחזה המעיין, ולא בפורום די פנימי שכזה, לתלמידי חכמים ונבוני דבר...)
יש לנו בחז"ל "אחר" ועוד.
מה עדיף? שלא ידעו ויעיינו בספריו ויטעו אחריו?
גל גל כתב:תוספת מעניינת: 'בהיברו בוקס' (hebrewbooks) מובאים הרבה כתבי יד של ספרים מכל הדורות. בכתב היד של השו''ת בשמים ראש התשובה שעוסקת במאבד עצמו לדעת פשוט הושמטה מהספר על ידי העורכים. לעומת זאת בכתב יד שונה שנמצא באוצר החכמה, התשובה דווקא כן מופיעה. דבר זה מעיד על הוויכוח הגדול שהיה סביב הספר והתשובות שיש בו.
גל גל כתב:תוספת מעניינת: 'בהיברו בוקס' (hebrewbooks) מובאים הרבה כתבי יד של ספרים מכל הדורות. בכתב היד של השו''ת בשמים ראש התשובה שעוסקת במאבד עצמו לדעת פשוט הושמטה מהספר על ידי העורכים. לעומת זאת בכתב יד שונה שנמצא באוצר החכמה, התשובה דווקא כן מופיעה. דבר זה מעיד על הוויכוח הגדול שהיה סביב הספר והתשובות שיש בו.
תשובה זו עוררה רבים כנגד השו''ת בשמים ראש, וטענו בעקבות כך שהוא מזוייף. פשוט לא הגיוני לומר, שאדם שקשה לו בחיים יוכל להתאבד. ראיה כנגדו הביא החתם סופר (יו''ד ב, שכו), מדברי הגמרא במסכת עבודה זרה (יח ע''א). הגמרא מספרת, שכאשר לקחו הרומאים את ר' חנינא בן תרדיון ושרפו אותו באש, הם שמו לו על הלב ספוגים של מים, כדי שהוא לא ימות מיד, אלא יסבול.
תלמידיו שנכחו במקום השריפה הציעו לו, שיעשה פעולות לזרז את מותו ויסיים את הייסורים. הוא השיב להם: ''מוטב שיטלנה מי שנתנה (= הקב''ה) ואל יחבל הוא בעצמו''. אמר החתם סופר, הרי ר' חנינא בוודאי סבל ייסורים גדולים כאשר הוא נשרף, ולמרות זאת הוא לא הסכים לזרז את מותו, מוכח שגם כאשר אדם סובל ייסורים גדולים אסור לו להתאבד, וכן פסקו להלכה גם הבן איש חי (רב פעלים ג, כט), הרב עובדיה (יבי''א יו''ד ב, כד) ועוד רבים.
נכון שתשובת הבשמים ראש קשה בסברא, אבל נראה שדווקא נראה שמהגמרא בעבודה זרה אין כלל ראיה לחתם סופר, ואדרבה מדובר בראיה כנגדו. ר' חנינא בן תרדיון לא כתב שהקב''ה צריך לקחת את נשמתו של אדם, אלא שמוטב שהקב''ה ייקח את הנשמה, משמע שאין בכך איסור ממש, אלא מידת חסידות בלבד. מה עוד, שקשה לומר שהתלמידים של ר' חנינא בן תרדיון היו כאלה עמי ארצות, שהם לא ידעו שיש איסור להתאבד, אלא רק בגלל שזה לא ממש איסור.
גל גל כתב:א. בעקבות כך טען בשו''ת בשמים ראש (סי' פט), שבעיקרון נשים פטורות מלהתפלל תפילת מוסף, שהרי אם הטעם שמתפללים תפילת מוסף הוא כתחליף לקרבנות, נשים שלא נותנות מחצית השקל לקנות את קרבן המוסף והן לא חלק מהקרן, אין טעם שהם יתפללו תפילת מוסף במקום הקרבן. רבי עקיבא איגר (מהדו''ק סי' ט) הסכים עם הבשמים רא''ש, וכך הוא כתב:
''לכאורה נראה דנשים פטורות מתפילת מוסף, כיוון דנשים לא היו שוקלות (= לא היו נותנות מחצית השקל) אין להם חלק בקרבנות ציבור, וכן משמע בתשובת בשמים ראש סי' פט, עיין שם.''
ב. גם על דברים אלו הקשו האחרונים. הרב ספקטור (באר יצחק סי' כ) תמה על דבריו. הרי לפי שיטתו, גם כהנים, לווים וגברים מתחת לגיל עשרים פטורים מלהתפלל תפילת מוסף, כי הם פטורים מלתת מחצית השקל, והרי הגמרא במסכת סוכה (נג ע''א) כותבת, שר' יהושע בן חנניה שהיה לוי הלך להתפלל תפילת מוסף.
דברי ירמיהו הלכות שקלים פרק א הלכה ז
הנה בפי' קטן בהרע"ב במשנה ג' פ"א דשקלים מפרש וקטנים אפי' הביא שתי שערות והוא פחות מבן עשרים ורבינו בפי' המשנה כתב קטן שלא הביא ב' שערות וכן נראה כאן שסתם קטן ובהל' א' כתב מצוה וכו' ולא כתב מעשרים ולמעלה. ונראה כמו בכל המצות משהביא ב' שערות בן י"ג ורמב"ן בפרשת כי תשא כתב כמו כן דשקלים לקרבנות משהביא ב' שערות ובתוס' יום טוב העיר על זאת ותליא דלר"ע ברטנורא קרא דבן עשרים קאי על מחצית השקל לקרבנות ורבינו ורמב"ן וסייעתם דקרא קמא דכתיב סתם כל העובר וכו' קאי לקרבנות דלא כתיב מעשרים וכו':
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: מחשב מסלול ו־ 256 אורחים