מסורת הגננות

[מלך זקן וכסיל]

בדברי תודה של האדמו"ר מקלויזנבורג זיע"א
שיוצא כל שבוע הביאו מכתב שלו בענין הקרבת החיות ע"י נח

מי שיכול להעלות שיעלה.

[גימפעל]

צאנז-שפע-חיים-נח-תשעו.pdf

(331.96 KiB) הורד 464 פעמים

[ציפורן]

"וללוי אמר"
אכן זאת הייתה כוונתי לדברי הגמ' בזבחים ( ואכן טעיתי בציון הדף)
אך זאת אתפלא על בעל הכלי יקר שתמה על רש"י, כיצד הוא יפרנס את הגמ' בזבחים. כי בני נח הותרו להקריב
לה' מן הצבי והאייל.

[אוצר החכמה]

זה באמת קושי אבל את דבריך בהמשך בעניותי לא הבנתי כלל.

א"כ נח לא הקריב מן הג'ירפות ולכך לתיבה נכנסו רק שתים ולא שבעה.
גם לטעמו של הכלי יקר שהכניס שבעה כי רגילים לאכול מהם הרבה- גם יש לדחוק כי הפסול היחיד שמצאו בג'ירף הוא שאין עליו כלל מסורת ולא הי' נאכל כלל. הרבה וודאי שלא.

א. הכלי יקר רק הקשה על טעמו של רש"י אבל לא סבר שלרש"י באמת הכניס רק מן הראויים להקרבה לדעתו.

ב. לא הבנתי בכלל מה שכתבת. למה לדעתך לא אכלו שומרי התורה מהג'ירפות הרבה?

[ציפורן]

א'- כתב בשפתי חכמים לטעמו של רש"י -ג' זוגות והנותר הוא להקרבה משמע שדייקא שבעה גלל שיקריב מהם נח בצאתו ולא כטעם הכלי יקר שנאכלים הרבה, עי"ש כי קצרתי
ב-אם היו הג'ירפות נאכלים הרבה כשאר מינים. מדוע אין עליהם מסורת מה שגם הם מעטים יותר משאר בהמות וחיות. כן כתב בספר שיחת חולין- מה שאין אוכלים אותה היום מפני שאינה מצויה בינינו
אלא בערבות אפריקה הרחוקות.
(והרי קיימ"ל כהש"ך והחכמת אדם (חזון איש יו"ד יא' כמדומני) שגם בחיות ובהמות יש צורך במסורת)

[צונאמי]

פעם, החתול והעכבר היו חברים מאוד מאוד טובים
מתי שנכנסו לתיבה, ביקש העכבר מנוח לאכול את החתול.
בתגובה, נתן נוח רשות לחתול לאכול את העכבר.
העכבר רץ והתחבא במקום נמוך,
ונהיה לו קרע בשפתיים.
בא העכבר לנוח, ושאל אותו מה אעשה?
אמר לו נח:
אי אפשר לרפא את זה, רק ע"י תפירה עם שערה מהשפם של החתול
הלך העכבר בשקט מתי שהחתול ישן, ותלש לו שערה,
ונוח תפר את שפתו בחזרה, והכל שב למקומו בשלום.

עם הסיפור הזה חזר הבן שלי מהחיידר,
והילדה מבית הספר.
וזה נקרא "שיעור פרשת שבוע"...

[אוצר החכמה]

יפה!
יש לרבה של הבן שלך עוד סיפורים כאלה?

[צונאמי]

יפה!
יש לרבה של הבן שלך עוד סיפורים כאלה?

נחכה לשבוע הבא,
אולי הוא יספר לנו איך לג'ירפה נהיה צוואר ארוך
ואיפה הזברה קנתה את הפיג'מה

[ציפורן]

משורר עברי כתב:
דב ופרה, נמר וטלה.
בתבת נח כי ישבו
פלא הוא, אך מה יותר פלא.
שם חם ויפת יחד בשלום כי שכבו...

[בברכה המשולשת]

(והרי קיימ"ל כהש"ך והחכמת אדם (חזון איש יו"ד יא' כמדומני) שגם בחיות ובהמות יש צורך במסורת)

לא " קיימ"ל כך" שראשית יש מחלוקת מה הפשט בש"ך אם כהחכמ"א או שמדובר בסימנים לצורך היכר חיה או בהמה להיתר החלב ושנית גם לא ברור שקיימ"ל כהחכמ"א (בהבנת החזו"א) ועויין בקונטרס שכתב מרן הגריא"ה הרצוג בזה וכמדומני שיש גם תשובה של השבה"ל זצ"ל

[חובב_ספרים]

לא הבנתי איך ענין מסורת שייך כאן. הרי נח למד תורה וידע מה טמא ומה טהור - והרי כל ציווי הקב"ה אליו היה בהנחה שהוא ידע איזה מינים טהורים. או שהוא ידע זה מקודם או שהקב"ה לימד אותו בשעת הציווי. יהיה איך שיהיה נח היה לו המסורת הכי טוב שהקב"ה סמך עליו.
בלא"ה מי אמר שמנהג זמנינו להצריך מסורת היה בזמן נח.
גם טעמו של הכלי יקר שהיה רגילים לאכול הרבה חיות טהורות לא היה מחמת איסור אכילת טמאות, שהרי בני נח לא נצטוו על זה, אלא שלמעשה אוכלים בהמות טהורות יותר - והוא נכון גם היום שגוים אוכלים בהמות טהורות יותר מטמאות.

[ציפורן]

ואין לפרוץ גדר במנהגן של ישראל ואין לנו שום הכרח לזה ודי לנו בבקר וצאן שבמסורת עכ"ל החזו"א.
מה שכן תמהו, שרבנו החזו"א לא הזכיר להתיר צבי שהייתה מסורת לאוכלו ולכתוב על עורו ס"ת

[אוצר החכמה]

זה לא קשור לזמן נח, כי הכלי יקר כותב שהיה צריך שבעה שבעה כדי שירבו מהם הרבה כי נאכלים ע"י שומרי התורה, וכוונתו שיהיה מהם הרבה שיוכלו לאכול אחר מתן תורה (איני מבין כ"כ כוונתו שגם אם הגויים אוכלים הרי זה מתכלה אם יהיו מעט ואתם המעט מכל העמים, מכל מקום כך כתב) אבל ברור שאחר מתן תורה לא היה דין לאכול במסורת ולא היו בהמות טהורות שלא היה עליהם מסורת.

[אוצר החכמה]

עם הסיפור הזה חזר הבן שלי מהחיידר,
והילדה מבית הספר.
וזה נקרא "שיעור פרשת שבוע"...

המורה בבית יעקב אצלכם היא אשתו של הרעבע בחיידר?

[צונאמי]

עם הסיפור הזה חזר הבן שלי מהחיידר,
והילדה מבית הספר.
וזה נקרא "שיעור פרשת שבוע"...

המורה בבית יעקב אצלכם היא אשתו של הרעבע בחיידר?

:)
כנראה שניהם שאבו מ"אוצר מדרשי הגננות" כלשהו.

[ציפורן]

מעשה בבן כסיל ומביש שחזר מן החיידר ביום ששי בוכה-
שאלו אביו מה קרה מדוע נפל פניך?
ויען הילד - ומה אעשה המלמד בחיידר לא יודע כלל את פרשת השבוע. כי בכל שבוע הוא מספר משהו אחר.

[חובב_ספרים]

זה לא קשור לזמן נח, כי הכלי יקר כותב שהיה צריך שבעה שבעה כדי שירבו מהם הרבה כי נאכלים ע"י שומרי התורה, וכוונתו שיהיה מהם הרבה שיוכלו לאכול אחר מתן תורה (איני מבין כ"כ כוונתו שגם אם הגויים אוכלים הרי זה מתכלה אם יהיו מעט ואתם המעט מכל העמים, מכל מקום כך כתב) אבל ברור שאחר מתן תורה לא היה דין לאכול במסורת ולא היו בהמות טהורות שלא היה עליהם מסורת.

אם זה אינו קשור לזמן נח איך נח היה אמור לדעת מה יהיה המסורת אלפי שנים אח"כ. וא"ת היה לו נבואה על זה, למה תלתה התורה בטמא וטהור ולא במה שיהיה מסורת בזמנינו.

[אוצר החכמה]

זהו בדיוק שאין לזה שום קשר למסורת ולכן לא הבנתי את חבר הפורום שקשר את זה לנושא.
הכלי יקר אומר שהקב"ה רצה שהמינים הטהורים יתרבו יותר כי שומרי התורה צריכים לאכלם, ולכן ציווה לנח לקחת מהם שבעה שבעה ותו לא מידי.

[ציפורן]

נראה בכוונת הכלי יקר- אמת שגם הגויים אוכלים וע"י כך מתמעטים החיות והבהמות הטמאות.
אך ק"ו הוא שהבהמות הטהורות יתמעטו, כי אותם אוכלים גם שומרי התורה וגם שאר גויים.
ואילו נח יכניס לתיבתו גם מן הטהורים שנים נדיר היה למוצאם היות שאוכליהם רבים מאוד.
אי לכך הכניס מן הטהורות שבעה למען יתרבו עבור "לומדי התורה" ויהיו זמינים להם.

[ציפורן]

מתוך וקיפדיה:
במשך שנים רבות סברו כי בעל החיים המקראי "זמר", הנמנה עם שבעת מיני החיה הטהורים, הוא בעצם ג'ירף. סברה זו נמצאה, בין השאר, בכתבי רבי סעדיה גאון, רד"ק ורבי שמעון בן צמח דוראן. המתנגדים לזיהוי זה טוענים שהוא לא סביר מכיוון שאין ממצאים ארכאו-זאולוגיים להמצאות הג'ירף בארץ ישראל בתקופות היסטוריות.

מחקר שנעשה בשנת 2011 על ידי פרופ' גיא בר-עוז ופרופ' זהר עמר מאוניברסיטת בר-אילן בחן את כלל שרידי בעלי החיים שנמצאו ב-133 אתרים מתקופת הברונזה המאוחרת בארץ ישראל ועד לתקופה הפרסית. על פי מחקר זה, בעל החיים "זמר" איננו ג'ירף אלא עז הבר‏[6].

צוות מחקר ערך בשנת 2003 שני ניתוחים בג'ירפות בספארי, בשיתוף עם רבנים, והתוצאות הוכיחו שמדובר בחיה כשרה‏[7]. גם בדיקת חלב הג'ירף הראתה כי הוא מתגבן, תכונה הקיימת בחיות כשרות בלבד‏

[חובב_ספרים]

עם כל הכבוד להרב ויקי והחוקרים המהוללים שהביא מה זה שייך להדיון כאן?

[לומד_בישיבה]

לא הבנתי איך ענין מסורת שייך כאן. הרי נח למד תורה וידע מה טמא ומה טהור - והרי כל ציווי הקב"ה אליו היה בהנחה שהוא ידע איזה מינים טהורים. או שהוא ידע זה מקודם או שהקב"ה לימד אותו בשעת הציווי. יהיה איך שיהיה נח היה לו המסורת הכי טוב שהקב"ה סמך עליו.
בלא"ה מי אמר שמנהג זמנינו להצריך מסורת היה בזמן נח.

הרב חובב
א. הראיה שנח למד תורה היות והקב"ה פנה אליו בלשון מן הבהמה הטהורה בהכרח שנח הבין את השפה.
ב. לא נח קבע אילו חיות יכנסו לתיבה אלא החיות הופיע אצל נח, והדבר נכון, גם כלפי החיות שלא חטאו, וגם כלפי החיות שהיו טהורים. חפש במפרש"י.
ג. נח ידע תורה כי אדם הראשון ידע תורה, אך יתכן בהחלט שלא היה ממש ת"ח כי לא עסק בתורה, הראשון שעסק בתורה היה בנו שם מלכי צדק.
ד. יתכן שגם אז היו צריכים מסורות, וראה כל העניין אצל ג'אבו וכבר דיברו על כך אין ספור פעמים.

אני כותב מזכרון מה שלמדתי פעם, ויש בעניין זה המון שיטות ובחרתי באלו כדי להסביר לך מדוע כבודו טועה בתגובה זו וגם בהמשך.
כתבתי בחפזי.

[לומד_בישיבה]

זה לא קשור לזמן נח, כי הכלי יקר כותב שהיה צריך שבעה שבעה כדי שירבו מהם הרבה כי נאכלים ע"י שומרי התורה, וכוונתו שיהיה מהם הרבה שיוכלו לאכול אחר מתן תורה (איני מבין כ"כ כוונתו שגם אם הגויים אוכלים הרי זה מתכלה אם יהיו מעט ואתם המעט מכל העמים, מכל מקום כך כתב) אבל ברור שאחר מתן תורה לא היה דין לאכול במסורת ולא היו בהמות טהורות שלא היה עליהם מסורת.

אם זה אינו קשור לזמן נח איך נח היה אמור לדעת מה יהיה המסורת אלפי שנים אח"כ. וא"ת היה לו נבואה על זה, למה תלתה התורה בטמא וטהור ולא במה שיהיה מסורת בזמנינו.

כפי שכתבתי, הקב"ה שלח אל התיבה את החיות הטמאות והטהורות, יתכן בהחלט שממין הגי'רפה הגיעו רק שתים ולא שבעה, ומפני שידע הקב"ה שבעתיד כלל ישראל לא יאכלוה ויבקשו על כך מסורות, (ע"פ הכלי יקר) וניתן לפרש בעוד עשרות אופנים.

(עתה עיינתי ואכן כך הוא בב"ר א"ל נח וכי צייד אני, וכו' מאליהן היו באים וכן הוא בפרד"א)

[חובב_ספרים]

[quote="לומד_בישיבההרב חובב
א. הראיה שנח למד תורה היות והקב"ה פנה אליו בלשון מן הבהמה הטהורה בהכרח שנח הבין את השפה.
ב. לא נח קבע אילו חיות יכנסו לתיבה אלא החיות הופיע אצל נח, והדבר נכון, גם כלפי החיות שלא חטאו, וגם כלפי החיות שהיו טהורים. חפש במפרש"י.
ג. נח ידע תורה כי אדם הראשון ידע תורה, אך יתכן בהחלט שלא היה ממש ת"ח כי לא עסק בתורה, הראשון שעסק בתורה היה בנו שם מלכי צדק.
ד. יתכן שגם אז היו צריכים מסורות, וראה כל העניין אצל ג'אבו וכבר דיברו על כך אין ספור פעמים.

אני כותב מזכרון מה שלמדתי פעם, ויש בעניין זה המון שיטות ובחרתי באלו כדי להסביר לך מדוע כבודו טועה בתגובה זו וגם בהמשך.
כתבתי בחפזי.[/quote]
א. איני מבין כוונתך, יהיה הראיה איך שיהיה עכ"פ נח הבין את זה היטב.
ב. לא ראיתי ברש"י שהחיות הטהורות באו מעצמם יותר מב', וברמב"ן מפורש (ו' כ') שנים מכל יבאו אליך להחיות - הודיעו כי מעצמם יבאו לפניו שנים שנים, ולא יצטרך הוא לצוד אותם בהרים ובאיים, והוא יביאם בתיבה אחרי כן. ובמעשה פירש, שבאו זכר ונקבה (להלן ז ט). וזה היה בכללם. אחרי כן צוהו שיקח מכל הבהמה הטהורה שבעה שבעה, ובאלה לא אמר שיבאו אליו אלא שהוא יקח אותם, כי הבאים להנצל ולחיות להם זרע באים מאליהם, אבל הבאים להקריב עולות לא גזר שיבאו מעצמם להשחט, אבל לקחם נח, כי הצואה של שבעה שבעה היתה כדי שיוכל נח להקריב מהן קרבן:
ג. מצינו יש דורשים לגנאי לשון הפסוק, אבל לא הבנתי איזה ענין יש לך להקטין נח ולקבוע בלי שום ראיה שהוא לא עסק בתורה כשמפורש שהוא למד תורה, ולמה לך לחלק בין לימוד תורה ועסק בתורה ולהקטין צדיק ונביא שבזכותו לבדו נצלו.
ד. זה כ"כ מצחיק שמיותר להשיב עליו.

[לומד_בישיבה]

(עתה עיינתי ואכן כך הוא בב"ר א"ל נח וכי צייד אני, וכו' מאליהן היו באים וכן הוא בפרד"א)

ד. באמת מצחיק, ומשום כך כתבתי תחילה שאין זה בהכרח שנח היה ת"ח ולא היה לו מסורת לגבי הג'אבו. (ובאמת שכאשר כתבתי את זה צחקתי לעצמי, כי כל הקושיא מהגירפ'ה קצת הצחיק אותי).
מה שהקשו מהקרבנות אין זה קשיא כל כך. שהרי יתכן בהחלט שבאו שבעה גם הטהורים ואם תאמר מנין ידע נח את מי להקריב הרי כבר ראה מיהם החיות והבהמות שהופיעו שבעה שבעה ולפי"ז ידע מה להקריב, ושוב בניגוד למה שאמרו בגמ' שלנו, כן הוא במדרש הנ"ל וכן הוא בפרד"א. ויש מפרשים שכך פירש רש"י.

"אמר רבי יוחנן והלא יפת הוא הגדול, למה שם נטל הכהונה, בשביל שהיה תמיד עוסק בתורה ופירש מדרכי העולם, ומאין היה לו תורה, אלא אדם הראשון ידע התורה, והניחה בקבלה לשת בנו, ואחר כך באה לידי חנוך, עד שבא לשם, והיה מתעסק תמיד בה מדרש הנעלם כך רשום אצלי. - ככלל אילו היה הצדק עמך, מדוע א"כ צריכים לומר, מכאן שלמד נח תורה, והרי לשיטתך עצם זה שהיה צדיק מוכיח על כך שלמד נח תורה.

מה שכתבתי אינה תורה מסיני, כאמור, ניתן לפרש את הסוגיא בעשרות דרכים, וכתבתי את מה שחשבתי בשעת מעשה.

[משולש]

מישהו יודע האם יש איזה גננת שגלשה כאן והחליטה מהיום ללמוד יותר לעומק לפני שמלמדים את הילדים?

האם יש דרך לשנות את זה? ס"ה ילדים הם רכים ושבשתא כיון דעל על. וחבל על גירסא דינקותא שתהיה משובשת.

[צונאמי]

מישהו יודע האם יש איזה גננת שגלשה כאן והחליטה מהיום ללמוד יותר לעומק לפני שמלמדים את הילדים?

האם יש דרך לשנות את זה? ס"ה ילדים הם רכים ושבשתא כיון דעל על. וחבל על גירסא דינקותא שתהיה משובשת.

אולי ע"י בעלה או בנה?

[אוצר החכמה]

לא ברור לי מה רוצים כאן מהג'ירפה, שלא הוזכרה בשום מקום מלבד בדברי אחד מחברי הפורום, ונפתח כאן דיון מדוע (כן מדוע) באו רק שתי גירפות אל התיבה?

[בברכה המשולשת]

הדיון היה על מסורת הגננות שכך מלמדות את הילדים (ע"פ הנטען לעיל)
ובאמת אה"נ- לתיבה באו 14 גי'רפות

[עשוי לנחת]

פעם, החתול והעכבר היו חברים מאוד מאוד טובים
מתי שנכנסו לתיבה, ביקש העכבר מנוח לאכול את החתול.
בתגובה, נתן נוח רשות לחתול לאכול את העכבר.
העכבר רץ והתחבא במקום נמוך,
ונהיה לו קרע בשפתיים.
בא העכבר לנוח, ושאל אותו מה אעשה?
אמר לו נח:
אי אפשר לרפא את זה, רק ע"י תפירה עם שערה מהשפם של החתול
הלך העכבר בשקט מתי שהחתול ישן, ותלש לו שערה,
ונוח תפר את שפתו בחזרה, והכל שב למקומו בשלום.

עם הסיפור הזה חזר הבן שלי מהחיידר,
והילדה מבית הספר.
וזה נקרא "שיעור פרשת שבוע"...

יש לזה מקור חז"לי (כן, כן!), בוא נראה אותך מוצא..

[מרחביה]

איני חושב שזה נקרא מקור חז"לי, אבל כן הוא בבראשית רבתי:

ז, א צדיק לפני. למה צדיק, לפי שהיה עושה צדקות עם כל אשר היו בתבה. אמרו בתחלה בימי אדה"ר היו חתול ועכבר בביתו של אדה"ר שותפין זע"ז. יום א' נכנס תחרות בלבו של עכבר על חתול והלך אצל אדם, אמר לו אדוני תן לי רשות על החתול להורגו שהוא גנב וקוביוסטוס. אמר לו אדם הואיל וספרת עליו לה"ר תהיה לו למאכל. מיד קפץ החתול על העכבר והרגו. כיון שראו בניו של עכבר ונקבתו כן ברחו לסעיפי ההרים ולנקיקי הסלעים ולחורי עפר, אמרו עוד לא תהיה פלטה לפני החתול אויבינו. כשבא נח והכניסן בתבה, יום א' היה החתול ונקבתו היו עומדין זה אצל זו, אמר החתול לנקבתו זכורני כשהייתי תינוק הביא לי אבא ממשפחתו של זה ואכלתיו והיה טוב למאכל, ועתה ארדוף אחריו ואשיגנו ואוכלנו. כיון ששמע עכבר כדברים הללו נס מפניו ורדף החתול אחריו, ונעשה לו נס ונזדמן לו חור אחד ונכנס שם. הכניס החתול פיו בחור להוציאו מתוכו ונשכו העכבר, גם החתול קרע לו בצפורנו שפתו התחתונה כחצי זרת. אחר שעה הלך העכבר אצל נח, אמר לו איש צדיק עשה לי צדקה ותפור לי מה שקרע לי החתול אויבי. א"ל לך והביא לי נימת שערו. הלך אצל החתול עצמו ומצאו ישן ותפס משערו וחזר לנח ותפר קרעו. ולזה נקרא איש צדיק (ו' ט').

וכן בא"ב דבן סירא:

(ט"ו) אמר לו מפני מה תפירה בפי העכבר? אמר לו בימי המבול נכנסו בתיבה שקצים ורמשים זכר ונקבה, פעם אחת ישב עכבר עם נקבתו אצל חתול, אמר חתול זוכר אני שאבי אכלו ואת זרעו מותר לי שאכלנו, מיד הלך לאוכלו, ברח העכבר והיה מבקש נקב להחבא ולא מצא, מיד נעשה לו נס ומצא נקב ונכנס שם, בא חתול אל הנקב ורצה ליכנס אחריו ולא היה יכול לפי שהנקב קטון, הכניס ידו להוציאו, פתח פיו העכבר ומשך לחייו בצפרניו ונקרע מפיו למטה כחצי זרת, כשהלך חתול יצא העכבר מן הנקב והלך לנח ואמר לו, איש צדיק עשה עמי צדקה ותפור לחיי שקרע לי חתול אויבי, אמר לו לך הביא לי שער מזנב החזיר [והלך אצל החזיר ומצאו ישן וגנב משער זנבו], והלך לנח ותפר, ועד עתה נראית התפירה.

[איש-אחד]

אין הכרח מ"הבהמה הטהורה" שנח ידע את התורה, שכן מכתבי העמים במסופוטמיה וכנען מלפני כמה אלפי שנה תמיד מתוארים מאכלי האלים (אליליהם) רק מבע"ח שאנו מכירים כבהמות הטהורות. ויל"ע.

[גבול ים]

ולענין חדש.
מהיכן הגיע ההפחדה שאם תשתי מהיין של ההבדלה יצמח לך זקן.

יש לציין שבלקט יושר מבואר שהתרומת הדשן היה משקה מכוס ההבדלה גם לבנותיו

[גבול ים]

הרב זילברשטיין, מוסף ש"ק נח תשע"ד
"ספרתי זאת לרופאים ואמרו לי ששפם החתול הוא מאד סטרילי ולכן נח בחר
בו, יתכן שנח היה הרופא הכירורג הראשון שתפר את שפת העכבר"

[צונאמי]

הרב זילברשטיין, מוסף ש"ק נח תשע"ד
"ספרתי זאת לרופאים ואמרו לי ששפם החתול הוא מאד סטרילי ולכן נח בחר
בו, יתכן שנח היה הרופא הכירורג הראשון שתפר את שפת העכבר"

יתכן שהר"י הוא הראשון שמאמין שזה קרה באמת...

[גבול ים]

הרב זילברשטיין, מוסף ש"ק נח תשע"ד
"ספרתי זאת לרופאים ואמרו לי ששפם החתול הוא מאד סטרילי ולכן נח בחר
בו, יתכן שנח היה הרופא הכירורג הראשון שתפר את שפת העכבר"

יתכן שהר"י הוא הראשון שמאמין שזה קרה באמת...

אני לא חושב שהוא בעצמו מאמין, אולי הרופאים

[מה שנכון נכון]

הרב זילברשטיין, מוסף ש"ק נח תשע"ד
"ספרתי זאת לרופאים ואמרו לי ששפם החתול הוא מאד סטרילי ולכן נח בחר
בו, יתכן שנח היה הרופא הכירורג הראשון שתפר את שפת העכבר"

יתכן שהר"י הוא הראשון שמאמין שזה קרה באמת...

אני לא חושב שהוא בעצמו מאמין, אולי הרופאים

www.otzar.org/wotzar/book.aspx?85881&page=PP0041
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 13&hilite=

[גימפעל]

ולענין חדש.
מהיכן הגיע ההפחדה שאם תשתי מהיין של ההבדלה יצמח לך זקן.

יש לציין שבלקט יושר מבואר שהתרומת הדשן היה משקה מכוס ההבדלה גם לבנותיו

יש על נושא זה אשכול נפרד: http://forum.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=17&t=9912

[לומד_בישיבה]

הדיון היה על מסורת הגננות שכך מלמדות את הילדים (ע"פ הנטען לעיל)
ובאמת אה"נ- לתיבה באו 14 גי'רפות

לא בטוח.
א. לא אוכלים על פי סימנים, ואיני נכנס כאן לדיון של הש"ך החכ"א והחזו"א אך גם אתה מודינא לי שבעופות צריך מסורת, ואיני בטוח שהיה לנח מסורת.
ב. עליך לדעת, אם הסימנים הם אלו אשר מכשירים או הסימנים מהוי ראיה שאת הבהמה חיה זו התיר הקב"ה, ועד כמה ניתן לסמוך על סימנים.
ג. בדקתי שוב. ולדעת רש"י גם הטהורים הגיעו לנח לתיבה מאליהן שהרי רק אלו שלא חטאו הכניסו לתיבה, ויתכן בהחלט שגם מן הטהורים היו כאלו שחטאו. (ויש לפרש שהעבירן נח ומי שהתיבה קלטתו, אך מגירסת רש"י אצלינו לא משמע כן).

והדברים ארוכים.

[עזריאל ברגר]

אינני מבין את השאלה "האם היה לנוח מסורת".
התורה נתנה רשימה של בהמות וחיות טהורות, ורשימה של עופות טמאים.
אם אנחנו מקבלים את ההנחה שנוח למד תורה, וידע להבחין בין טמא לטהור - הרי שהוא הכיר את שתי הרשימות הנ"ל וידע לזהות כל בעל-חיים אם הוא שייך לאחת הרשימות האלו או לא.
זוהי בדיוק המסורת שחסרה לנו!
אילו היינו מכירים ג"כ את שתי הרשימות הנ"ל בבירור - היינו יכולים לאכול את כל העופות שאינם ברשימת הטמאים, ואת כל הבהמות והחיות שברשימת הטהורים.

ומכיוון אחר: עד כמה שזכור לי, מפורש בפוסקים האשכנזים שאנחנו אוכלים בהמות וחיות רק ע"פ מסורת, אבל טעם הדבר הוא בגלל החשש שמא אין אנו בקיאים בסימנים, ולא שיש "דין מסורת" שבעל-חיים שאין עליו מסורת אז הוא אסור.