האם יתכן שלרמ"א היה ספר ראבי"ה??

[אריך]

ידוע ומפורסם שרבותינו האחרונים לא היה בידיהם ספר הראבי"ה, אשר נדפס לראשונה מכ"י לפני כמאה שנים. וכל מה שמובא בבית יוסף ושאר פוסקים הוא מתוך המובא במהר"ם מרוטנבורג, מרדכי, רא"ש, וכו'.
והנה במרדכי מועד קטן רמז תתפח (שהוא העתקה מהל' שמחות למהר"ם) מביא ענין מסויים בשם הראבי"ה, ובסוף הדברים יש הגהה הנקראת בדפוסים "הגהות הרמ"א" בזה הלשון:

[*לרישא וגם סיפא להקל. מ"י וגם באבי"ה].

ופלא, שהרי ספר הראבי"ה לא נגלה לעיני הרמ"א ובני דורו. ואפשר שהוא חלק ממה שמצא במרדכי ישן, ודוחק. (ועכ"פ נוסח זה של ראבי"ה אינו מתאים לנוסח של הראבי"ה שלנו).
מה פתרון החידה הזו?
ואין זה משנה מי בדיוק חיבר את הגהות הרמ"א על המרדכי, אם זה הרמ"א, או תלמידו (נושא שנכתב עליו). דעכ"פ בדורות ההם לא היה הראבי"ה בהישג יד.

[עדיאל ברויאר]

דווקא יש משמעות לשאלה אם זה הרמ"א או תלמידו. הרי בדור ההוא היה ניתן להשיג את ספר אבי העזרי לראבי"ה - בכת"י. אם היה לרמ"א כת"י כזה, היינו מצפים לראותו משתמש בו הרבה יותר. אולם אם זה תלמידו, יתכן הדבר שאכן היה בידו כת"י (בין אם דרך קבע ובין אם לשעה קצרה) ומשם הוא הביא את הדברים.
אפשרות נוספת - המרדכי היה לפניו ולכן העדיף לכתוב בשמו, ועוד הוא ראה אחרים שכתבו בשם ראבי"ה ולכן הוסיף שכן הוא שם. ובמילים אחרות, על אף שפשט הדברים שהוא מביא מתוך ספר ראבי"ה, יתכן שהכוונה כאן בשם ראבי"ה ולא מתוכו.

[אריך]

אודות השאלה מי חיבר את הגהות הרמ"א למרדכי, כבר נכתב בזה ע"י ד"ר אשר זיו (הגות עברית באמריקה ח"א עמ' 426), וע"י הרב ש.מ. סגל בבית אהרן וישראל (גליון לא) שהוכיחו שלא יצאו הדברים מתח"י הרמ"א, אלא הם דברי תלמידו.

מה שכתבת ר' עדיאל שהוא ראה אחרים שכתבו כן בשם ראבי"ה ולכן הוסיף שכן הוא בראבי"ה, לא הרווחנו הרבה, דעכ"פ חזינן שהיה הספר ראבי"ה מצוי אצל אותם אחרים. מה שלא ראו הב"י ושאר פוסקים קדמונים.

בקיצור יש כאן מציאה מעניינת.

[עדיאל ברויאר]

א. יתכן שראה אצל אחרים היינו בראשונים.
ב. גם אם היה לתלמיד או למי מחבריו, איני מבין מה החידוש הגדול, הרי ברור שהיו כת"י של החיבור (כנראה מעטים, יחסית). אמנם נכון שיש חידוש מסוים בידיעה שעוד מאן דהוא החזיק בכת"י, אבל כל עוד זה לא מישהו משמעותי (ואז חשוב להכיר את ספרייתו כשדנים בפסקיו) או כל עוד הוא לא הביא חבילת ציטוטים עם נוסחים משופרים, לכאורה זו אינה ידיעה חשובה כ"כ.

הנה, שמחה עמנואל עמד על כך שאותו תלמיד הרמ"א החזיק ספר נדיר יותר של הראבי"ה - אביאסף. ראה: שברי לוחות, עמ' 99-100, ובפרט בהערה 219.

[אריך]

א. לא נראה לי שניתן לפרש שראה זאת באחד הראשונים. חדא משום שאין נמצא כן בשום ראשון שיש לנו. ועוד דא"כ היה צריך לציין את אותו ראשון. וזה פשוט לענ"ד.
ב. איני בקי במחקר, האם ידוע על עוד מישהו מאותם דורות שמעיד שראה משהו בראבי"ה?

זאת ועוד, גם אם מחבר הגהות הרמ"א על המרדכי הוא תלמיד, הסכימו הכותבים הנ"ל ששיקע בהגהותיו מתורת רבו, ואולי משם עיקר ההגהות הללו.

ייש"כ על הידיעה משמחה עמנואל. אין הספר תח"י.

עצם הידיעה, באמת אין בה כ"כ שימוש, והיא יותר מבלבלת מאשר מועילה. כי אם נקבל עובדה זו, הרי שמוזר הדבר אם ידעו מכתב יד זה, וזיהו אותו כראבי"ה, למה לא השתמשו בו עשרת מונים. ולמה אותו תלמיד של הרמ"א, לא רץ לרבו ולחכמי דורו עם הידיעה המרעישה הזו, וכמה הלכות יכולות להתברר מעיון בראבי"ה רב רבנן.

(ידיעה נוספת שיש כאן, שהנוסח שמביא בהגהות אלה בשם האבי"ה, שונה מהנוסח של הראבי"ה שלנו, הוי אומר שלא מדובר באותו כתב יד.)

שוב נתבוננתי. במאמר שהזכרתי מהרב סגל (בבית אהרן וישראל) הוא מספר שנתנו לו הצצה חטופה בכתב יד הגהות על המרדכי שמבורר שהוא כי"ק הרמ"א, ואינו כמו הנדפס. כשפניתי אליו לאחרונה, השלים לי את הסיפור שכ"י זה היה אצל אחד האספנים בירושלים ונתגלגל אח"כ לארה"ב ולך תחפש אותו. שאלתי אם נתנו לו להעתיק. והתשובה היתה לא רבתי, כי העתקה מורידה מערך הכתב יד, ואת זה האספן לא מוכן. ובזה נחשפתי למצב המקומם שהמוני כתבי יד גנוזים בכספות צוננות, כתבי יד אשר יכולים להאיר את העולם, כדוגמת כ"י הרמ"א על המרדכי, ומשום בצע כסף וכדומה הכתבים נרקבים שם. אין מילים לתאר את התסכול הזה.
עכ"פ, אפשר שאצל אותו בעל הגהות הרמ"א היה מקרה דומה, היה אספן שהחזיק תחת ידו את הראבי"ה, והרשה לו להציץ קמעא, וזה מה שהוא הספיק לראות.
כל זה כמובן בדרך צחות.
ועדיין מבחינתי זו תעלומה מסתורית.

[עדיאל ברויאר]

ב. איני בקי במחקר, האם ידוע על עוד מישהו מאותם דורות שמעיד שראה משהו בראבי"ה?

האנשים לכך הם: פרופ' שמחה עמנואל ו/או הר"ד דבליצקי.

עכ"פ, אפשר שאצל אותו בעל הגהות הרמ"א היה מקרה דומה, היה אספן שהחזיק תחת ידו את הראבי"ה, והרשה לו להציץ קמעא, וזה מה שהוא הספיק לראות.

כנראה זה באמת מה שהיה. עמנואל מביא שם ציטוט שהוא אומר משהו בסגנון "ואחרי זמן בא לידי ספר אבי"ה". אמנם הוא הביא ממנו חופן של ציטוטים ולא קשיא מידי. אגב, גם לרמ"א היה כת"י של או"ה הארוך לפני שנדפס, ולאחר שנדפס כבר לא היה בידו (לא ידוע אם יש לעובדת ההדפסה קשר להעברת כתה"י).

[איש_ספר]

הראני א"מ שליט"א בתורת העולה לתוי"ט ס' עה: "...ושמעתי שבלבוב יש ג"כ ס' ראבי"ה ושאלתי והוגד לי שכן גם שם כתוב "אצלו" (לימים קנה התוי"ט כת"י של הספר יעוין ראבי"ה סי' אלף קמה. חלק ד עמ' רכב הערה א: והנה זכיתי מהשי"ת לקנות ס' ראבי"ה). וכן ש"ך סי' כג חו"מ ס"ק ז: ושוב בא לידי ס' ראבי"ה ועיינתי בו.

[שיף]

ובזה נחשפתי למצב המקומם שהמוני כתבי יד גנוזים בכספות צוננות, כתבי יד אשר יכולים להאיר את העולם, כדוגמת כ"י הרמ"א על המרדכי, ומשום בצע כסף וכדומה הכתבים נרקבים שם. אין מילים לתאר את התסכול הזה.

ויש גם מאות חיבורים מגדולי ישראל בכת"י שנמצאים במוזיאונים ובספריות שונות ברחבי העולם שיכולים להאיר את העולם
ולא מדפיסים אותם

[א. חיים]

בשו"ת הגאונים בתראי סימן א' בסופו, תשובת בעל התוי"ט, בענין איסור חדש בקרקע של גוי בחוץ לארץ:

והנה כאשר סיימתי להשיב עיינתי בס' אבי העזרי כתוב בקלף ישן נושן ומצאתי בסוף פסחים (סי' תקכז) שכתב בפשיטות דאסור מדאורייתא אף בשל עכו"ם בח"ל והביא להירושלמי דערלה ובפ' א' דקדושין כמו שהביא ר"י, ושם מתרץ האבי עזרי למה הוצרך הירושלמי לומר מתגרי עכו"ם שהביאו מח"ל לימא מחטים שבעלייה. ותירץ דהוי מצה גזולה. עוד הביא ראיה מפ"א דמנחות שם מתרתי חדש כו'. ואף בסוגי' דר"ה האריך.

וממשיך בזה גם בתשובתו שבסימן ב' עי"ש.
ועוד בתוספות יום טוב מסכת תמורה פרק ז משנה ה.

והנה בא לידי ספר אבי העזרי ומצאתי שכתב בסוף פסחים דהלכתא כסתמא דערלה. ושכך פסק הרי"ף והרמב"ם דהאי סתמא אתיא כר"א וכן הוא בירושלמי. מתני' כר"א. מיהו בשאר סדרי [נמי אית ד]הלכתא כותיה ובסדר טהרות בארבע ואית דאית ליה מהאי סברא בפ"ק דנדה עכ"ל. והרבה נתלבטתי בדבריו אלו. ומ"ש עוד שם אח"כ מדין חדש [עיין] בספרי ספר תורת האשם בסוף כלל ע"ד בפסק חדש.

וכן בכ"מ דן בדברי ראבי"ה סימן קיא:
בספרו תורת האשם סימן עה (תורת החטאת מהדורת זכר אהרן עמ' תקכא):

והנה כבר הודעתי נאמנה בסוף כלל דלעיל שבא לידי ספר הראבי"ה ועיינתי על לשונו גם הדין, ומצאתיו כדברי תרומת הדשן בלי ספק כו'.

ומעתיק קטע ארוך מהראבי"ה. וכן בהמשך (ריש עמ' תקכג) מובא הקטע שהוזכר כבר - אודות ספר ראבי"ה הנמצא בלבוב.
וכיו"ב בשו"ת הגאונים בתראי סימן יח:

ולישרי לי מר כי יש אתנו ספר ראב"י, וכתב שם בזה לשון כו'.

ומעתיק מראבי"ה הנ"ל.

בנוסף: התוי"ט בפירוש למסכת מידות מעתיק הרבה מראבי"ה בענין צורת הבית. צויין בראבי"ה ח"ד סימן אלף קמה.

וכן בש"ך סי' כג חו"מ ס"ק ז:

ושוב בא לידי ס' ראבי"ה ועיינתי בו.

ושם סימן שנו ס"ק ד:

וכן ראיתי בס' ראבי"ה סי' אלף י"ח שכתב וז"ל ומיהו אם הקדישו או נתנו במתנה לא עשו ולא כלום דבהקדש ומתנ' לא שייך תקנת השוק דהוי כגנב ופרע בחובו או בהיקפו דלא עשו בו תקנת השוק עכ"ל.

ובשם הגדולים מערכת גדולים אות א סימן קצו ערך רבינו אליעזר הלוי:

ואשתכח באחמתא דרבנן בתראי נמי הרב תי"ט כמו שתראה בתשובותיו שבספר שו"ת גאוני בתראי ומהר"ם די לונזאנו כמ"ש בספר שתי ידות. וס' אבי אסף ראתה עיני כתוב על קלף ישן נושן על סדר נזיקין

ובמערכת ספרים אות א סימן ג:

אב"י אסף חיבר האבי"ה נכד ראב"ן כו'. וראיתיו בקלף כ"י ישן על סדר נזיקין:

ושם סימן ד:

אב"י העזרי חיבר ראבי"ה גם כן. והיה נמצא בכ"י לראשונים ועד אחרן הרב מנחם די לונזאנו והרב תוס' יום טוב הי' נמצא אצלם כמבואר בס' שתי ידות ושו"ת גאוני בתראי וכמ"ש בנדפס (עיין ר' אליעזר הלוי בח"א)

[עושה חדשות]

אבל אולי מישהו יסביר לי (ב-2 מילים) למה הראבי"ה שרד, והאביאסף נעלם?

[פלגינן]

אבל אולי מישהו יסביר לי (ב-2 מילים) למה הראבי"ה שרד, והאביאסף נעלם?

תסביר שאלתך. הכל תלוי במזל וכו'. עי' גם במבוא של עמנואל לשברי לוחות.

[עושה חדשות]

בעצם דברי ראבי"ה הנ"ל - ואמרינן בירושלמי דחלה דמצה גזולה אסור לברך עליה, ניחא ליה שקנו מתגרי גוים. ואף על גב דכתיב ואכלת את כל העמים, מצוה שאני, וכל כמה דמצי להדורי לשנוייה בהתירא מהדרי. מה הביאור, וכי יש איזה סרך גזל בהנלקח מן הגויים ע"פ דין כיבוש מלחמה?

[עושה חדשות]

בעצם דברי ראבי"ה הנ"ל - ואמרינן בירושלמי דחלה דמצה גזולה אסור לברך עליה, ניחא ליה שקנו מתגרי גוים. ואף על גב דכתיב ואכלת את כל העמים, מצוה שאני, וכל כמה דמצי להדורי לשנוייה בהתירא מהדרי. מה הביאור, וכי יש איזה סרך גזל בהנלקח מן הגויים ע"פ דין כיבוש מלחמה?

מצאתי כעין זה בדרשות ר"י אבן שועיב בשם ר"ת, ז"ל -
ועוד למדנו מענין לוט מדת הרחמים לא נטר ולא נקם, ומדת הגבורה שבטח בשם ועל זה קראו גבור, חגור חרבך על ירך גבור, והתנהג לפנים משורת הדין שאפי' ההיתר מחל להם, ובמה שאכלו הנערים לא התנהג. ורז"ל אמרו מכאן שקשה להחזיר גזל הנאכל. ורבינו תם ז"ל הקשה שהיתר גמור היה ותירץ כי לגבי אברהם שהיה מתנהג לפנים משורת הדין גזל היה. אבל לגבי אחרים היתר גמור היה.

[איש טלז]

סוטה די"ז ובחולין דפ"ט שלא לקח אברהם מן השביה מחמת גזל הגם שהוי כיבוש מלחמה

[עושה חדשות]

סוטה די"ז ובחולין דפ"ט שלא לקח אברהם מן השביה מחמת גזל הגם שהוי כיבוש מלחמה

את זה רבינו תם בא לבאר.

[איש טלז]

כוונתי שלכאורה זה מוכח מגוף דברי הגמ'
וכפי הנראה מידת החומרא בזה דכל ההיתר הוא רק היכא שהיתה המלחמה כדין וע"ז ראוי לחוש ראה תנחומא בלק פכ"א פכ"ו