מהי מלחמת רשות

יאיר1 · הודעהעל ידי **יאיר1** » ה' יולי 02, 2015 1:08 am

כתב הרמב"ם בהלכות מלכים פרק ו הלכה א.
אין עושין מלחמה עם אדם בעולם עד שקוראין לו שלום אחד מלחמת הרשות ואחד מלחמת מצוה, שנאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום, אם השלימו וקבלו שבע מצות שנצטוו בני נח עליהן אין הורגין מהן נשמה והרי הן למס, שנאמר יהיו לך למס ועבדוך, קבלו עליהן המס ולא קבלו העבדות או שקבלו העבדות ולא קבלו המס, אין שומעין להם עד שיקבלו שניהם, והעבדות שיקבלו הוא שיהיו נבזים ושפלים למטה ולא ירימו ראש בישראל אלא יהיו כבושים תחת ידם, ולא יתמנו על ישראל לשום דבר שבעולם, והמס שיקבלו שיהיו מוכנים לעבודת המלך בגופם וממונם, כגון בנין החומות, וחוזק המצודות, ובנין ארמון המלך וכיוצא בו, שנאמר וזה דבר המס אשר העלה המלך שלמה לבנות את בית ה' ואת ביתו ואת המלוא ואת חומת ירושלים ואת כל ערי המסכנות אשר היו לשלמה, כל העם הנותר מן האמורי ויעלם שלמה למס עובד עד היום הזה ומבני ישראל לא נתן שלמה עבד כי הם אנשי המלחמה ועבדיו ושריו ושלישיו ושרי רכבו ופרשיו.

הרמב"ם לא ביאר מה ה'טריגר' למלחמה. מפני מה באים לעשות מלחמה?
בגמרא בברכות ג: ובסנהדרין טז. אמרו חז"ל שדוד הוציא את ישראל למלחמה כדי להשיג פרנסה. ואני תמה בדבר זה, וכי זו סיבה מוצדקת לצאת למלחמה.
ואם איירי בגויים שאינם מקיימים ז' מצוות, מפני מהלא יצא להילחם בהם קודם לכן.
כל מי שיוכל לתת כאן חומר מבואר [לא הפניות] אשמח מאד ללמוד את הענין.

מה שנכון נכון

ראה גם רמב"ם רפ"ה.

יאיר1 · הודעהעל ידי **יאיר1** » ה' יולי 02, 2015 1:50 am

מה שנכון נכון כתב:ראה גם רמב"ם רפ"ה.

תודה רבה.
למרות בקשתי להביא חומר מבואר בחרת לשלוח הפנייה. אז אני יעשה את העבודה שלך ויביא את ההלכה שהפנית אליה.
רמב"ם מלכים פ"ה ה"א
אין המלך נלחם תחלה אלא מלחמת מצוה, ואי זו היא מלחמת מצוה זו מלחמת שבעה עממים, ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם, ואחר כך נלחם במלחמת הרשות והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו.

כנראה כוונתך 'להרחיב גבול ישראל ולהרבות גדולתו ושמעו'. ומהי מלחמה זו בדיוק אינני יודע.

ואולי בנותן טעם להפנות לגמרא הבאה
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף מד עמוד ב

מלחמות בית דוד לרווחה - דברי הכל רשות

ומהי רווחה זו?

כתב רש"י שם

ומלחמת בית דוד - שנלחם בארם צובה להוסיפה על ארץ ישראל ובשאר סביבותיה להעלות לו מנחה ומס עובד.

מה שנכון נכון

יאיר1 כתב:
מה שנכון נכון כתב:ראה גם רמב"ם רפ"ה.

תודה רבה.
למרות בקשתי להביא חומר מבואר בחרת לשלוח הפנייה. אז אני יעשה את העבודה שלך ויביא את ההלכה שהפנית אליה.

יישר כחך שעשית את עבודתי, וסליחה שהטרחתיך.

יעקובי · הודעהעל ידי **יעקובי** » ה' יולי 02, 2015 2:19 am

מחילה, אבל מישהו חייב פה למישהו משהו?

בברכה המשולשת

ולגבי מלחמות בית דוד להרווחה אמרתי בס"ד כמה פעמים בדרשות שזו אחת מהסיבות שדהע"ה נקרא חסיד, שהרי חסיד זה מי שעושה לפנים משורת הדין, וכאן דהע"ה נלחם בגויים והרגם גם כשלא היה חייב מן הדין

יאיר1 · הודעהעל ידי **יאיר1** » ה' יולי 02, 2015 6:56 pm

בברכה המשולשת כתב:ולגבי מלחמות בית דוד להרווחה אמרתי בס"ד כמה פעמים בדרשות שזו אחת מהסיבות שדהע"ה נקרא חסיד, שהרי חסיד זה מי שעושה לפנים משורת הדין, וכאן דהע"ה נלחם בגויים והרגם גם כשלא היה חייב מן הדין

אתה באמת חושב ככה??
בחז"ל כתוב

ילקוט שמעוני תהלים רמז תתלד

רבי אבא ורבי אחא בשם רבי אלכסנדרי כל מי ששומע קללתו (ושותק) וספק בידו למחות ושותק נקרא חסיד, ודוד קרא עצמו חסיד, לפי ששמע קללתו ושתק וכו'. ד"א שמרה נפשי כי חסיד אני ר' לוי ורבי יצחק, חד אמר כך אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד שלש שעות ביום ואני חצות לילה אקום להודות לך וגו', ואידך (אמר) כך אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע לאו חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבין אגודות אגודות בכבודן לפניהם, ואני ידי מלוכלכות בדם בשפיר ובשליא, כדי לטהר אשה לבעלה, ולא עוד אלא כל מה שאני עושה אני נמלך במפיבשת רבי ואומר לו מפיבשת רבי, יפה דנתי יפה חייבתי יפה זכיתי יפה טמאתי יפה טהרתי ולא בושתי. אמר רבי יהושע בריה דרב אידי מאי קראה ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש וכו' (לעיל ברמז תש"ז):

ובמפרשים

רד"ק תהלים פרק פו

ואין בזה תֵּמַהּ אם קרא עצמו חסיד, כי חסיד היה עם אלהים ועם אנשים

פני יהושע מסכת ברכות דף ד עמוד א

שם לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני לוי ורבי יצחק חד אמר כו' שכל מלכי מזרח כו' עד סוף הענין. נראה שמה שהכריחם להנך אמוראי לפרש חסידותו של דוד בענינים פרטים כאלה ולא ניחא להו לפרש כפשטיה שהיה חסיד בכל מעשיו כדאשכחן במקרא שהיה עושה משפט וצדקה לכל עמו ומצינו ג"כ בהרבה מקראות שהיה מסגף עצמו בתשובה בתענית ובתפלה ובבכי ובכך ודאי נקרא חסיד גמור כדאשכחן בגמרא פרק עושין פסין [ערובין דף י"ח ע"ב] בענין אדם הראשון ע"ש, אלא דלא ניחא להו להנך אמוראי לומר שהיה דוד מתפאר עצמו בכך לקרוא חסיד נגד כל ישראל שבודאי מחזי כיוהרא ואין זה מדרך החסידים משום הכי הוצרכו לפרש שההתפארות שלו בזה לא היה שייך בשום אדם מישראל רק ההתפארות שלו שקרא עצמו חסיד הוא נגד שארי מלכי מזרח ומערב ויש בזה הענין התפארות גדולה לפי שידוע שלשון חסיד היינו למה שאדם עושה לפנים משורת הדין וא"כ לכאורה אין זה וכו'
ר' צדוק הכהן מלובלין - ליקוטי מאמרים עמוד נד

דוד המלך ע"ה קרי לנפשיה חסיד שהוא הקים עולה של תשובה (מועד קטן ט"ז ב)

ואם תרצה משהו דומה לדרכך. פני דוד בראשית פרק א

ודרך דרש אפשר לומר בטעם הק"ל שנה שפי' מאשתו במ"ש בעירובין דף י"ח היה ר' מאיר אומר אדם הראשון חסיד גדול היה כיון שראה שנקנסה מיתה על ידו ישב בתענית ק"ל שנה ופירש מן האשה ק"ל שנה והעלה זרזי תאנים על בשרו ק"ל שנה. הרי דק"ל שנה הללו שפירש מאשתו היה יושב בתענית ומתנהג בחסידות וע' שנים שנתן לדוד הע"ה כמשז"ל הוו להו מאתן הוא חומש מחייו שהיו אלף שנים ורצה לתת להקב"ה החומש מחייו בלי התעסק בעניני העה"ז. כי החסידים מפרישים חומש במקום מעשר כידוע ואדה"ר יציר כפיו רצה לעשות מצוה מן המובחר והפריש חומש חייו למלך הכבוד ולזה פירש ק"ל שנה מאשתו. ומזה נמשך שדוד הע"ה היה חסיד גדול כי שנותיו הם מחומש חיי אדה"ר אשר ייחד לעבוד ה' בחסידות ואפשר שזהו הטעם דקאמר דוד שמרה נפשי כי חסיד אני משום דחייו מאדה"ר מחלק החסידות והדבר עליו חובה והעושה חיובו אפס לא תהיה תפארתו דחיובא רמיא עליה ומשו"ה קאמר כי חסיד אני משום דלדידיה הוא חיוב גמור להיות חסיד:

אחר כל האמור נראה לי שלומר שהיה חסיד כיון שנלחם בגויים, הוא מיעוט ערכו הרם. ויש להזהר לבדו מן הלב דברים על הראשונים כמלאכים, ועל אחת כמה וכמה דוד המלך ע"ה דהוא מרכבה לשכינה.

בברכה המשולשת

אמרתי שגם, לא רק. והרי הגמ' בסנהדרין גם מספרת על חסידותו של דהע"ה שהיה משלם מכיסו עבור בעל דין עני וגם זה חסידות, שכן כל דרכו של דהע"ה היתה בחסידות.
והרי דהע"ה היה נשבע על חרבו ומשמע שהיה לה דין של תשמיש קדושה כמו תפילין.
ונוסיף שבתהילים יש הרבה בקשות של דהע"ה מהקב"ה לנצח ולהרוג את הגויים, והרי כל תהילים זה ברוה"ק

מה שנכון נכון

בברכה המשולשת כתב:ולגבי מלחמות בית דוד להרווחה אמרתי בס"ד כמה פעמים בדרשות שזו אחת מהסיבות שדהע"ה נקרא חסיד, שהרי חסיד זה מי שעושה לפנים משורת הדין, וכאן דהע"ה נלחם בגויים והרגם גם כשלא היה חייב מן הדין

הלא היתה עליו טענה שסמוך לפלטרין שלך לא כבשת, וא"כ יכל לקיים את המצוה היקרה הגדולה והחביבה של הריגה ושפיכת דם והשמדה של הגויים ימ"ש וזכרם אכי"ר גם באחרים שמצווה עליהם, וחסיד נקרא מי שעושה יותר מחיובו, לא מי שמניח את חיובו ומתעסק בלפנים משוה"ד.

בברכה המשולשת

יעויין בפסיקתא רבתי לחנוכה ד"ה מזמור שיר חנוכת הבית לדוד, בגודל מעלת הריגת הגויים ימש"ו על ידי דהע"ה

יאיר1 · הודעהעל ידי **יאיר1** » ה' יולי 02, 2015 7:06 pm

בברכה המשולשת כתב:אמרתי שגם, לא רק. והרי הגמ' בסנהדרין גם מספרת על חסידותו של דהע"ה שהיה משלם מכיסו עבור בעל דין עני וגם זה חסידות, שכן כל דרכו של דהע"ה היתה בחסידות.
והרי דהע"ה היה נשבע על חרבו ומשמע שהיה לה דין של תשמיש קדושה כמו תפילין.
ונוסיף שבתהילים יש הרבה בקשות של דהע"ה מהקב"ה לנצח ולהרוג את הגויים, והרי כל תהילים זה ברוה"ק

אבל למה להמציא דברים שאינם כתובים, כאשר ישנן מספיק טעמים מפני מה נקרא חסיד?
אני חושב שהשומעים כרגיל יזכרו את מה שאתה הוספת שנלחם, ולא את מה שאמרו חז"ל. וממילא מצטיירת תדמית של חסיד עם מדי צה"ל במקום חסיד עם זקן לבן שיושב ומתעמק בטהרת נדה ובהיתר עגונה...

בברכה המשולשת

את זה שנלחם כתוב בפסוקים, זה לא חידוש שלי...
וכבר הפניתי לפסיקתא רבתי שהרשב"י אמר כן

והנה מש"כ השנה בנושא קרוב:

כל שנה בימי הפורים שבה ועולה הארת המלחמה בעמלק, ומכוחה בכל אומות העולם. זאת, מפני ש-"ראשית גויים עמלק", ודבר הלמד מעניינו, שכשם שיש לעם ישראל מלחמה לעולמי עולמים עם עמלק, שהוא "ראשית גויים", עד שיושמד וייכחד מתחת השמים לנצח נצחים, כך עומד עם ישראל ונלחם מלחמת חורמה גמורה עם כל הגויים, ההולכים בדרכו של עמלק, ורוצים להשמיד את עם ישראל ולעקור שם השי"ת מהעולם, ח"ו. השמדה זו של האומות על-ידי עם ישראל נובעת אך ורק מתוך אהבת ה' ויראתו, וכשעם ישראל משמידים את כל אומות העולם מתחת השמים עם ישראל עצמם מתעלים על ידי זאת מעלה מעלה.
אולם, חילוק יש בדבר. לעמלק אין ולא יכולה להיות כל תקנה מלבד השמדתו וכילויו הגמור מתחת השמים כי הוא שורש הרע ולכן כל עניינו בעולם הוא רק רע כל היום ואין בו כל צד של טוב. לפיכך, כל תיקונו של עמלק בעולם הינו אך ורק על ידי השמדתו הגמורה והמוחלטת ע"י עם ישראל. לעומת זאת, לשאר האומות יש תקנה כלשהי של קיום אפילו בעולם הזה, והיא שיקבלו על עצמם עבדות גמורה לעם ישראל וגם יקבלו על עצמם ז' מצוות בני נח כדת וכדין בפני בית דין של ישראל ומתוך כפיפות לקדושת עם ישראל. אכן, אם תיבחרנה האומות ללכת אחרי עמלק, יהיה דינן כדין עמלק, והן תושמדנה גם הן מתחת השמים בכל, מכל כל, לתיקונן לטובתן.
אכן, בעולם הזה, בפועל, כמו בימי מרדכי ואסתר, כך בכל דור דור וגם בדורותינו, נוהרים כל הגויים אחרי עמלק ולא אחרי האור האלוקי השורה בעם ישראל, וכל רצונם רק להשמיד את עם ישראל ולמחות שם שמים מהעולם. לפיכך, חובה עלינו להשתוקק להילחם בהן, לרצות בכילויין ואובדנן של האומות כולן, מאיש ועד אשה מנער ועד זקן, מתוך אהבתנו אותן, על מנת לתקנן, ולעשות כן בפועל.

מה שנכון נכון

וכדאי לדעת גם מש"כ הרמב"ם בשמונה פרקים פ"ז.

ואין מתנאי הנביא שיהיו לו מעלות המידות כולן, עד שלא תחסרהו פחיתות כלל, שהרי שלמה נביא, כעדות הכתוב בגבעון נראה ה'" וכו', ומצאנו לו בפרוש פחיתות מידות, והיא רוב התאוה, וזה בריבוי הנשים, וזו מפעולות תכונת רוב התאוה. ואמר, מבואר "הלא על אלה חטא שלמה" וכו'. וכן דוד, עליו השלום - נביא, אמר: "לי דיבר צור ישראל", ומצאנוהו בעל אכזריות. ואף על פי שהשתמש בה בגוים ובהריגת הכופרים, והיה רחמן לישראל, אבל באר בדברי הימים שה' לא מצאו ראוי לבנין בית המקדש, לרוב מה שהרג, ואמר לו "לא תבנה בית לשמי, כי דמים רבים שפכת".

דוד לא נשבע בחרבו אלא בשם ה' שהיה חקוק עליה כדברי הזוהר.

תשמישי קדושה מאן דכר שמיהו הכא? לכל היותר תשמישי מצוה [כדין הנשק הצהל"י וכידוע].

ולקרוא 'חסיד' לאדם בגלל שהרג כמה שיותר אנשים אפילו שהוא לא חייב, זה מנהג אלו שנאמר עליהם על חרבך תחיה או והוא יהיה פרא אדם, ורחוק ממדות ישראל בתכלית הריחוק. ההכרח לא יגונה אך גם לא ישובח. [חוץ ממה שבלא"ה עיקר הפירוש לא נכון וכנ"ל].

יאיר1 · הודעהעל ידי **יאיר1** » ה' יולי 02, 2015 9:29 pm

בברכה המשולשת כתב:את זה שנלחם כתוב בפסוקים, זה לא חידוש שלי...
וכבר הפניתי לפסיקתא רבתי שהרשב"י אמר כן

והנה מש"כ השנה בנושא קרוב:

כל שנה בימי הפורים שבה ועולה הארת המלחמה בעמלק, ומכוחה בכל אומות העולם. זאת, מפני ש-"ראשית גויים עמלק", ודבר הלמד מעניינו, שכשם שיש לעם ישראל מלחמה לעולמי עולמים עם עמלק, שהוא "ראשית גויים", עד שיושמד וייכחד מתחת השמים לנצח נצחים, כך עומד עם ישראל ונלחם מלחמת חורמה גמורה עם כל הגויים, ההולכים בדרכו של עמלק, ורוצים להשמיד את עם ישראל ולעקור שם השי"ת מהעולם, ח"ו. השמדה זו של האומות על-ידי עם ישראל נובעת אך ורק מתוך אהבת ה' ויראתו, וכשעם ישראל משמידים את כל אומות העולם מתחת השמים עם ישראל עצמם מתעלים על ידי זאת מעלה מעלה.
אולם, חילוק יש בדבר. לעמלק אין ולא יכולה להיות כל תקנה מלבד השמדתו וכילויו הגמור מתחת השמים כי הוא שורש הרע ולכן כל עניינו בעולם הוא רק רע כל היום ואין בו כל צד של טוב. לפיכך, כל תיקונו של עמלק בעולם הינו אך ורק על ידי השמדתו הגמורה והמוחלטת ע"י עם ישראל. לעומת זאת, לשאר האומות יש תקנה כלשהי של קיום אפילו בעולם הזה, והיא שיקבלו על עצמם עבדות גמורה לעם ישראל וגם יקבלו על עצמם ז' מצוות בני נח כדת וכדין בפני בית דין של ישראל ומתוך כפיפות לקדושת עם ישראל. אכן, אם תיבחרנה האומות ללכת אחרי עמלק, יהיה דינן כדין עמלק, והן תושמדנה גם הן מתחת השמים בכל, מכל כל, לתיקונן לטובתן.
אכן, בעולם הזה, בפועל, כמו בימי מרדכי ואסתר, כך בכל דור דור וגם בדורותינו, נוהרים כל הגויים אחרי עמלק ולא אחרי האור האלוקי השורה בעם ישראל, וכל רצונם רק להשמיד את עם ישראל ולמחות שם שמים מהעולם. לפיכך, חובה עלינו להשתוקק להילחם בהן, לרצות בכילויין ואובדנן של האומות כולן, מאיש ועד אשה מנער ועד זקן, מתוך אהבתנו אותן, על מנת לתקנן, ולעשות כן בפועל.

לא בדיוק הבנתי מה הדברים הללו קשורים לענין.
ולגבי דוד המלך, גם אינו נוגע מה שהיתה מעלה מה שהרג את הגויים כפי שמסופר בנביא, אך עדיין זה לא קשור להיותו חסיד.

יאיר1 · הודעהעל ידי **יאיר1** » ה' יולי 02, 2015 9:31 pm

הבה נעצר הסטייה מהדיון המקורי, ונשוב לבאר מהי מלחמת רשות.

בברכה המשולשת

מה שנכון נכון כתב:וכדאי לדעת גם מש"כ הרמב"ם בשמונה פרקים פ"ז.
ואין מתנאי הנביא שיהיו לו מעלות המידות כולן, עד שלא תחסרהו פחיתות כלל, שהרי שלמה נביא, כעדות הכתוב בגבעון נראה ה'" וכו', ומצאנו לו בפרוש פחיתות מידות, והיא רוב התאוה, וזה בריבוי הנשים, וזו מפעולות תכונת רוב התאוה. ואמר, מבואר "הלא על אלה חטא שלמה" וכו'. וכן דוד, עליו השלום - נביא, אמר: "לי דיבר צור ישראל", ומצאנוהו בעל אכזריות. ואף על פי שהשתמש בה בגוים ובהריגת הכופרים, והיה רחמן לישראל, אבל באר בדברי הימים שה' לא מצאו ראוי לבנין בית המקדש, לרוב מה שהרג, ואמר לו "לא תבנה בית לשמי, כי דמים רבים שפכת".

דוד לא נשבע בחרבו אלא בשם ה' שהיה חקוק עליה כדברי הזוהר.

תשמישי קדושה מאן דכר שמיהו הכא? לכל היותר תשמישי מצוה [כדין הנשק הצהל"י וכידוע].

ולקרוא 'חסיד' לאדם בגלל שהרג כמה שיותר אנשים אפילו שהוא לא חייב, זה מנהג אלו שנאמר עליהם על חרבך תחיה או והוא יהיה פרא אדם, ורחוק ממדות ישראל בתכלית הריחוק. ההכרח לא יגונה אך גם לא ישובח. [חוץ ממה שבלא"ה עיקר הפירוש לא נכון וכנ"ל].

א. הבאתי את הפסיקתא שמבואר בה הפך דברי הרמב"ם, שהשי"ת אמר שמפני שדמים רבים שפכת התעלית במרגה עד כדי כלך שא"א להחריב עשה ידיך, ולכן יבנהו שלמה שהיה במעלה פחותה כי לא נלחם בגויים.
ב. בודאי שעיקר היה ששם ה' היה חקוק על החרב, אך היא גופא מלמדת שרצון ה' היה ששמו ייקרא על חרבו של דהע"ה.
ג. א"א להישבע על תשמישי מצווה רק על תשמישי קדושה (רוב ישראל על ס"ת ות"ח על תפילין)
ד. דהע"ה לא הרב "אנשים" אלא גויים ימש"ו שעצם קיומם הוא חירוף וגידוף כלפי מעלה והיא מידת ישראל המתקנים עולם במלכות שדי

יאיר1 · הודעהעל ידי **יאיר1** » ה' יולי 02, 2015 10:07 pm

אני כבר רואה בעיניי רוחי כיצד האשכול הזה נהפך למלחמת שוורים והתכתשות מיותרת. עושים את זה מצויין בנושא התכלת, כאן אפשר לדון לגופו של ענין.
ובין כה מה שאתם דנים זה על מלחמת מצוה, אז בבקשה מכם הבה נחזור למלחמת רשות.

מה שנכון נכון

בברכה המשולשת כתב:
מה שנכון נכון כתב:וכדאי לדעת גם מש"כ הרמב"ם בשמונה פרקים פ"ז.
ואין מתנאי הנביא שיהיו לו מעלות המידות כולן, עד שלא תחסרהו פחיתות כלל, שהרי שלמה נביא, כעדות הכתוב בגבעון נראה ה'" וכו', ומצאנו לו בפרוש פחיתות מידות, והיא רוב התאוה, וזה בריבוי הנשים, וזו מפעולות תכונת רוב התאוה. ואמר, מבואר "הלא על אלה חטא שלמה" וכו'. וכן דוד, עליו השלום - נביא, אמר: "לי דיבר צור ישראל", ומצאנוהו בעל אכזריות. ואף על פי שהשתמש בה בגוים ובהריגת הכופרים, והיה רחמן לישראל, אבל באר בדברי הימים שה' לא מצאו ראוי לבנין בית המקדש, לרוב מה שהרג, ואמר לו "לא תבנה בית לשמי, כי דמים רבים שפכת".

דוד לא נשבע בחרבו אלא בשם ה' שהיה חקוק עליה כדברי הזוהר.

תשמישי קדושה מאן דכר שמיהו הכא? לכל היותר תשמישי מצוה [כדין הנשק הצהל"י וכידוע].

ולקרוא 'חסיד' לאדם בגלל שהרג כמה שיותר אנשים אפילו שהוא לא חייב, זה מנהג אלו שנאמר עליהם על חרבך תחיה או והוא יהיה פרא אדם, ורחוק ממדות ישראל בתכלית הריחוק. ההכרח לא יגונה אך גם לא ישובח. [חוץ ממה שבלא"ה עיקר הפירוש לא נכון וכנ"ל].

א. הבאתי את הפסיקתא שמבואר בה הפך דברי הרמב"ם, שהשי"ת אמר שמפני שדמים רבים שפכת התעלית במרגה עד כדי כלך שא"א להחריב עשה ידיך, ולכן יבנהו שלמה שהיה במעלה פחותה כי לא נלחם בגויים.
ב. בודאי שעיקר היה ששם ה' היה חקוק על החרב, אך היא גופא מלמדת שרצון ה' היה ששמו ייקרא על חרבו של דהע"ה.
ג. א"א להישבע על תשמישי מצווה רק על תשמישי קדושה (רוב ישראל על ס"ת ות"ח על תפילין)
ד. דהע"ה לא הרב "אנשים" אלא גויים ימש"ו שעצם קיומם הוא חירוף וגידוף כלפי מעלה והיא מידת ישראל המתקנים עולם במלכות שדי

א. אם בכחך להכריע נגד הרמב"ם מהפסיקתא אשריך. אני, תודה לה', לא באתי לידי מדה זו.
אגב לדעת ר' יהודה בר אלעאי בפסיקתא שם רק נאמר לו שאינו נענש על הדמים ששפך. כמובן לק"מ על מר שכנראה כוחו יפה להכריע גם במחלוקות תנאים, או לבחור את המדרש המתאים לדעות הקדומות. ועל דרך שאמרו אין אדם למד אלא ממקום שלבו חפץ...

ומלבד זאת אי"ז כלל הפירוש בפסיקתא. וז"ל

דבר אחר מזמור שיר חנוכת בוא וראה שלמה בונה את הבית והוא נקרא לשמו של דוד אלא דוד היה ראוי לבנותו ובשביל דבר אחד לא בנה אותו ואע"פ שחשב לבנותו בא נתן הנביא ואמר לו לא תבנה לי הבית למה כי דמים רבים שפכת ארצה [לפני] (דהי"א כ"ב ח') כיון ששמע דוד נתיירא אמר הרי נפסלתי מלבנות בית המקדש אמר רבי יהודה בר אלעאי אמר לו הקב"ה דוד אל תירא חייך כך הם לפני כצבי ואיל לכך נאמר שפכת ארצה ואין ארצה אלא צבי ואיל שנאמר [הטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאיל רק הדם לא תאכלו] על הארץ תשפכנו כמים (דברים י"ב ט"ו וט"ז). [דבר אחר] אמר לו הקב"ה חייך כל דמים ששפכת היו לפני קרבנות שכן כתיב כי דמים רבים שפכת [ארצה] לפני אמר ר"ש בן יוחאי אין לפני אלא קרבנות שנאמר ושחט את בן הבקר לפני ה' (ויקרא א' ה') אמר לו דוד א"כ ולמה איני בונה אותו אמר לו הקב"ה שאם אתה בונה אותו הוי קיים ואינו חרב אמר לו והרי יפה אמר לו הקב"ה גלוי וצפוי לפני שעתידים לחטא ואני מפיג חמתי בו ומחריבו וישראל ניצולין שכן כתב באהל בת ציון שפך כאש חמתו (איכה ב' ד') אמר לו הקב"ה חייך הואיל וחשבת לבנותו אע"פ ששלמה בנך בונה אותו לשמך אני כותבו מזמור שיר חנוכת הבית לדוד.

רשב"י לא אמר שבגלל שפיכת הדמים התעלה דוד שלא יחרבו מעשי ידיו, ומש"א מאמר לו דוד ולמה איני בונה וכו' שאם אתה בונה אותו אינו נחרב וכו' עד סוף הקטע קאי בין לר' יהודה ובין לרשב"י, והטעם הוא שמעשה ידיהם של צדיקים אינו בטל, ודרגת צדיק לענין זה יודע לשקול רק אל דעות. [וכיו"ב איתא בספרים שאם משה היה בונה את ביהמ"ק לא היה נחרב ו[גם] לכן לא נכנס משה לא"י]. וכל ההבדל ביניהם הוא רק במה ענה ה' לדוד על חששו שנפסל מלבנות את ביהמ"ק בגלל הדמים הרבים ששפך: לר' יהודה ענה לו שהם כצבי וכאיל, ולרשב"י שהם כקרבנות. ואיך שיפרש ר' יהודה את הפסוק כי דמים רבים שפכת, יפרש גם רשב"י.

ב. לא הבנתי.
ג. הוא נשבע בשם ה', ולא בעצם החרב.
ד. הצלחתי להבין מאות זו רק שמר שונא גויים ומאחל להם שימח שמם וזכרם, כדרכו 'בקודש' לא להזכיר מילת גוי בלא קללה.

בברכה המשולשת

מה שנכון נכון כתב: א. אם בכחך להכריע נגד הרמב"ם מהפסיקתא אשריך. אני, תודה לה', לא באתי לידי מדה זו.
אגב לדעת ר' יהודה בר אלעאי בפסיקתא שם רק נאמר לו שאינו נענש על הדמים ששפך. כמובן לק"מ על מר שכנראה כוחו יפה להכריע גם במחלוקות תנאים, או לבחור את המדרש המתאים לדעות הקדומות. ועל דרך שאמרו אין אדם למד אלא ממקום שלבו חפץ...

ומלבד זאת אי"ז כלל הפירוש בפסיקתא. וז"ל
דבר אחר מזמור שיר חנוכת בוא וראה שלמה בונה את הבית והוא נקרא לשמו של דוד אלא דוד היה ראוי לבנותו ובשביל דבר אחד לא בנה אותו ואע"פ שחשב לבנותו בא נתן הנביא ואמר לו לא תבנה לי הבית למה כי דמים רבים שפכת ארצה [לפני] (דהי"א כ"ב ח') כיון ששמע דוד נתיירא אמר הרי נפסלתי מלבנות בית המקדש אמר רבי יהודה בר אלעאי אמר לו הקב"ה דוד אל תירא חייך כך הם לפני כצבי ואיל לכך נאמר שפכת ארצה ואין ארצה אלא צבי ואיל שנאמר [הטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאיל רק הדם לא תאכלו] על הארץ תשפכנו כמים (דברים י"ב ט"ו וט"ז). [דבר אחר] אמר לו הקב"ה חייך כל דמים ששפכת היו לפני קרבנות שכן כתיב כי דמים רבים שפכת [ארצה] לפני אמר ר"ש בן יוחאי אין לפני אלא קרבנות שנאמר ושחט את בן הבקר לפני ה' (ויקרא א' ה') אמר לו דוד א"כ ולמה איני בונה אותו אמר לו הקב"ה שאם אתה בונה אותו הוי קיים ואינו חרב אמר לו והרי יפה אמר לו הקב"ה גלוי וצפוי לפני שעתידים לחטא ואני מפיג חמתי בו ומחריבו וישראל ניצולין שכן כתב באהל בת ציון שפך כאש חמתו (איכה ב' ד') אמר לו הקב"ה חייך הואיל וחשבת לבנותו אע"פ ששלמה בנך בונה אותו לשמך אני כותבו מזמור שיר חנוכת הבית לדוד.

רשב"י לא אמר שבגלל שפיכת הדמים התעלה דוד שלא יחרבו מעשי ידיו, ומש"א מאמר לו דוד ולמה איני בונה וכו' שאם אתה בונה אותו אינו נחרב וכו' עד סוף הקטע קאי בין לר' יהודה ובין לרשב"י, והטעם הוא שמעשה ידיהם של צדיקים אינו בטל, ודרגת צדיק לענין זה יודע לשקול רק אל דעות. [וכיו"ב איתא בספרים שאם משה היה בונה את ביהמ"ק לא היה נחרב ו[גם] לכן לא נכנס משה לא"י]. וכל ההבדל ביניהם הוא רק במה ענה ה' לדוד על חששו שנפסל מלבנות את ביהמ"ק בגלל הדמים הרבים ששפך: לר' יהודה ענה לו שהם כצבי וכאיל, ולרשב"י שהם כקרבנות. ואיך שיפרש ר' יהודה את הפסוק כי דמים רבים שפכת, יפרש גם רשב"י.

ב. לא הבנתי.
ג. הוא נשבע בשם ה', ולא בעצם החרב.
ד. הצלחתי להבין מאות זו רק שמר שונא גויים ומאחל להם שימח שמם וזכרם, כדרכו 'בקודש' לא להזכיר מילת גוי בלא קללה.

א. ח"ו לא באתי להכריע נגד הרמב"ם מהפסיקתא. כזכור, הרב יאיר1 כתב לי שדבריי אינם כחז"ל, ואז הבאתי מקור מחז"ל (וציינתי באחת מההודעות לעיל שהראיה היא מדברי רשב"י), ואז כת"ר הקשה עלי מהרמב"ם, וכתבתי שבפסיקתא מבואר דלא כדבריו, דהיינו שדבריי אינם נדחים, כפי שרצה כת"ר לומר, אלא שזו מחלוקת (שהרי יש גם מקורות המורים כהרמב"ם), וממילא יש להם מקום.
וממילא, גם לא הכרעתי במחלוקת התנאים (ח"ו ורח"ל) אלא הפניתי במפורש (לעיל) לדברי רשב"י דווקא.
לגבי הפשט בפסיקתא- אני הבנתי כפי שכתבתי, ולענ"ד כך עולה מהפסיקתא (וכבר קדמוני בביאור זה) וכת"ר הבין אחרת, ושערי פירושים לא ננעלו.
ב. כוונתי היתה שאם לא היתה בחרבו של דהע"ה תכלית קדושה ועילאית, לא היה השי"ת רוצה ששמו יהיה כתוב עליה.
ג. אז מדוע שלא יכתוב את שם ה' על החרס ויישבע עליו? אלא על כורחנו שמדובר בשם ה' שעל החרב דווקא, בגלל מעלת החרב הזו.
ד. ח"ו איני שונא את הגויים ימש"ו, וכל מש"כ זה מתוך האהבה העליונה להם, ומצ"ב מש"כ בס"ד:
האדם שהוא זורע מחשבתו על התבואה לא על הקש כי הקש אחר שהוציא את התבואה זורק את הקש ונותן את התבואה באוצר וכך ה' יתברך שברא את העולם בראו בשביל ישראל ובשבילם העולם קיים וכיון שבשבילם קיים ג"כ הם קיימים כל ימי העולם אבל עמלק הוא קש כדכתיב ובית עשו לקש בשביל שהוא ראשית הוא נאבד כדכתיב ואחריתו עדי אבד (מרנא המהר"ל, אור חדש, עמ' רד)
מדברי מרנא המהר"ל עולה כי קיום ישראל הוא לנצח ואילו הגויים, שהם מכוחו של עשו, שעמלק הוא ראשיתם, וללמד על הכלל כולו יצא, יימחו מן האדמה, וכן הוא מפורש במדרש: "וכל המכות שנעשו במצרים עתיד הקב"ה לעשות באדום שנאמר כאשר שמע למצרים יחילו בשמע צר, כל צר חסר במקרא ברומי הכתוב מדבר." (פסיקתא דרב כהנא, מובא בדרשת רבינו אלעזר מגרמייזא בעל ספר רקח לפסח, מהד' ש' עמנואל, עמ' 123.)
אולם, בעז"ה בעוד שבמכות מצרים רק השי"ת הכה במצרים וישראל לא פעלו עם אל במכות, הרי שלעתיד לבוא יתקיים בנו הפסוק "ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל", שאנחנו בעצמנו, בעז"ה, נכה בגויים את מכות מצרים, ויהיו גם ניסים גלויים מננו יתברך וגם פעולות מצידנו, "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, והיתה לה' המלוכה." וכל משפט האמור בעשו אינו אלא כליה גמורה, כאמור לעיל.
ולכן פורים הוא תמיד חודש בדיוק לפני פסח, לחבר גאולה לגאולה, ולרמז שכשם שבפורים עם ישראל הרג בגויים בעצמו, בס"ד, כן יהיה בגאולה העתידה, שבניסן נגאלו בניסן עתידים להיגאל, ונהרוג אנחנו בעצמו, בעז"ה, בגויים, ובכך יתקיים מה שנאמר בספר נצחון ישן "עתיד הקדוש ברוך הוא להשמיד להרוג ולאבד את כל הגויים", שאנחנו נהרוג מה שביכולתנו והשי"ת יהרוג את שאר הגויים, מלבד אלו שיקבלו על עצמם ז' מצוות בני נח בבית דין כיאות.
וכפי שכבר כתבנו בעבר, כל זה נובע מאהבתנו לכל האומות, וכפי שכתב מרן, מרא דארעא קדישא, הראי"ה: "הרע הגמור המוחלט, שאין בו שום ניצוץ של טוב, הוא שמח בכליונו, ואבודו ואפסותו זוהי שלמות התפתחותו היותר גדולה. ואנו צריכים להתרומם למדת-חסד מקיפה כזאת, עד אשר נשאף להיטיב לכל, וגם עם הרע אנו חפצים להיטיב במה שנכלהו, וכל הרשעה כולה כעשן תכלה" (עולת ראי"ה, ח"ב,עמ' שיד-שטו)
ובכל הגויים נאמרו הדברים, וכפי שכתב תלמידו המובהק, מרן הגרי"מ חרל"פ: "ולעתיד לבוא כאשר יתגלה אורו של משיח יתעלו כל הפרטים שבישראל למדרגת הכלל, ומושיעי ישראל בעצמם יוכלו לשפוט את כל הגויים ולעשות בהם נקמה...." (מעיני הישועה, פרק כ"ח,עמ' נג.)

מה שנכון נכון

בברכה המשולשת כתב:א. ח"ו לא באתי להכריע נגד הרמב"ם מהפסיקתא. כזכור, הרב יאיר1 כתב לי שדבריי אינם כחז"ל, ואז הבאתי מקור מחז"ל (וציינתי באחת מההודעות לעיל שהראיה היא מדברי רשב"י), ואז כת"ר הקשה עלי מהרמב"ם, וכתבתי שבפסיקתא מבואר דלא כדבריו, דהיינו שדבריי אינם נדחים, כפי שרצה כת"ר לומר, אלא שזו מחלוקת (שהרי יש גם מקורות המורים כהרמב"ם), וממילא יש להם מקום.
וממילא, גם לא הכרעתי במחלוקת התנאים (ח"ו ורח"ל) אלא הפניתי במפורש (לעיל) לדברי רשב"י דווקא.
לגבי הפשט בפסיקתא- אני הבנתי כפי שכתבתי, ולענ"ד כך עולה מהפסיקתא (וכבר קדמוני בביאור זה) וכת"ר הבין אחרת, ושערי פירושים לא ננעלו.
ד. ח"ו איני שונא את הגויים ימש"ו, וכל מש"כ זה מתוך האהבה העליונה להם

אעיר רק על ה'זוטות' (יחסית):

כשאדם נוקט עמדה, וכדי להוכיחה ולבססה הוא אומר 'כך אומר רשב"י בפסיקתא' אין כאן רמז שהדבר שנוי שם במחלוקת.
כשאדם נוקט עמדה בזמן שהיא שנויה במחלוקת תנאים, הרי שהוא הכריע במחלוקת זו, גם אם יטשטש את זה עם ח"ו ועם רח"ל.
היכן כתבתי שהדברים נדחים מהרמב"ם? כתבתי בזה"ל בדיוק: וכדאי לדעת גם מש"כ הרמב"ם בשמונה פרקים פ"ז.

בעיקר הענין [ואם באמת זו דעת רשב"י לפחות] איני רואה טעם לדון עוד, כי רב מאד המרחק בינינו, הן בין עצם הדעות עצמן, והן בין אופן בסוסן ודרך הסקתן.

ושיהיה למר בהצלחה ב'הריגה מתוך אהבה עליונה', כמובן עפי"ד מרנא ומרן וכו', והרוצה להיחנק ולחנוק יתלה באילן גדול.

בברכה המשולשת

שבת שלום וכל טוב

אביגדור · הודעהעל ידי **אביגדור** » א' יוני 26, 2016 9:01 am

מה שנכון נכון כתב:וכדאי לדעת גם מש"כ הרמב"ם בשמונה פרקים פ"ז.
ואין מתנאי הנביא שיהיו לו מעלות המידות כולן, עד שלא תחסרהו פחיתות כלל, שהרי שלמה נביא, כעדות הכתוב בגבעון נראה ה'" וכו', ומצאנו לו בפרוש פחיתות מידות, והיא רוב התאוה, וזה בריבוי הנשים, וזו מפעולות תכונת רוב התאוה. ואמר, מבואר "הלא על אלה חטא שלמה" וכו'. וכן דוד, עליו השלום - נביא, אמר: "לי דיבר צור ישראל", ומצאנוהו בעל אכזריות. ואף על פי שהשתמש בה בגוים ובהריגת הכופרים, והיה רחמן לישראל, אבל באר בדברי הימים שה' לא מצאו ראוי לבנין בית המקדש, לרוב מה שהרג, ואמר לו "לא תבנה בית לשמי, כי דמים רבים שפכת".

ולקרוא 'חסיד' לאדם בגלל שהרג כמה שיותר אנשים אפילו שהוא לא חייב, זה מנהג אלו שנאמר עליהם על חרבך תחיה או והוא יהיה פרא אדם, ורחוק ממדות ישראל בתכלית הריחוק. ההכרח לא יגונה אך גם לא ישובח. [חוץ ממה שבלא"ה עיקר הפירוש לא נכון וכנ"ל].

הדברים שנכתבו אינם ראויים להיכתב וכל מי שדעתו נקיה קץ ברוח גבוהה כגון זו.
דוד המלך ע"ה נשתבח בפסוקים רבים על מלחמתו באויבי ה' ואדם בן זמנינו המעלה בדעתו שהוא יכול להטיל פגם בדוד המלך בגלל זה, ראוי לבדיקה בציציותיו שמא נדבק בו מדעות הרפורמים וחבריהם המחשיבים את דעתם השפלה והבזויה יותר מדעתו של מקום. מה שמצאנו על דוד שלא בנה את הבית מחמת ששפך דמים אינו דבר שאנו יכולים לדבר עליו כחטא או פגם, וודאי כיוון בזה דוד למצוה בכל הריגה והריגה ושייך לקראו חסיד ופרוש על כך.
ומה שהובא הרמב"ם הוא ראיה לסתור, שלא כתב שיש בזה חטא לדוד (כמ"ש בשלמה) אלא שדוד היה בעל תכונת אכזריות בטבעו ולכן לא בנה הבית אבל כמעט מפורש ברמב"ם שאין שום תפיסה על מעשי דוד המלך.
גם מה שנכתב פה שלא יתכן לקראו חסיד כי מצינו עליו השגה סמוך לפלטרין שלך וכו', זו המצאה שצריכה ראיה. ומ"מ חזינן שלא היה שום השגה על דוד במה שנלחם בגויים אלא רק שלא נלחם בעוד גויים.

לדידי פירושו של הרב בברכה בתוספתא נאה ומתקבל, ואין השגה על זה מדברי הרמב"ם שנקט כפשט הפסוקים כי או"א דברי אלוקים חיים.

פלוריש · הודעהעל ידי **פלוריש** » א' יוני 26, 2016 12:29 pm

לפי הרב ישראל אריאל (אוצר ארץ ישראל ח"ג, שער א פרק ו) 'מלחמת רשות' היא מצות עשה מן התורה לכל דבר ועניין.
כדי לצאת למלחמה יש צורך ב'תירוץ', ובבחינת סיבות היציאה למלחמת רשות נראה שהיא מעשה של מצוה, אך קרויה רשות בגלל שהיא מצוה 'קלושה' יותר מאשר מלחמת מצווה (ואין במינוח אלא כדי להבחין השניים).
הרמב"ם כותב שיוצאים למלחמת רשות כדי "לעזור דת האל ולשמרה ולהנקם מן הסכלים בה המפסידים יושר המדינות" (ספר המצוות, עשה קצא), שזו המצוה להכניס את עמי העולם תחת כנפי השכינה ולכוף אותם לקבל את שבע מצוות בני נח (מלכים ומלחמות ח, י). מטרת המלחמה מובאת גם בדברי הרמב"ם על הכהן משוח המלחמה במלחמת רשות: "ויביאם למסור את נפשם על נצחון דת ה'" (סה"מ, עשה קצה), וכדבריו על הלוחם בקרב: "וידע שעל יחוד ה' הוא עושה מלחמה... תהיה כוונתו לקדש את השם בלבד... כי מלחמות ה' אדוני נלחם" (מלכים ומלחמות ז, טו).
אמנם, הרמב"ם כתב גם ש"מלחמת הרשות היא המלחמה שנלחם המלך עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות גדולתו ושמעו" (שם ה, א). אך אין הכוונה למלך אלא לישראל - להרחיב גבול ישראל ולהרבות גדולתו ושמעו של ישראל (וזאת בנוסף לפירוש הלחם משנה, ש"הכוונה שיראו ממנו ולא יבאו עליו והיינו למעוטי גויים דלא ליתו עלייהו", כלומר מלחמה שבחשבון לטווח רחוק תגרום להצלת נפשות).
עד כאן תורף דבריו (באחריות הכותב בלבד, כמובן).

פלוריש · הודעהעל ידי **פלוריש** » א' יוני 26, 2016 12:31 pm

פירוש הרב ראובן מרגליות (מרגליות הים לסנהדרין טז, אות ב) על "פשטו ידיכם בגדוד" כמלחמה עם הפלישתים מוקשה, כי לפי ההתייעצויות שם מדובר על מלחמת רשות, והמלחמות עם הפלישתים היו מלחמות מצוה, כמפורש במדרש שמואל פ' כב [וכיוון אליו בפנים יפות דברים, עה"פ ומי אשר ארס אשה] שדוד יצא למלחמה למרות שהיה חתן.

וזו לשון המדרש:
כיון ששמעו פלשתים שנשא דוד אשה, אמרו: כתב בתורה "כי יקח איש אשה חדשה" וגו' (דברים כד), הרי שעה שנקפוץ על דוד ונאבדנו מן העולם, והם אינם יודעים שדוד חכם ודורש - במה דברים אמורים? במלחמת הרשות, אבל במלחמת מצוה הכל יוצא, אפלו חתן מחדרו וכלה מחופתה".
[זכור לי שיש גרסאות במקום מלחמת 'מצוה' - 'חובה'. אם למישהו יש גישה למהדורת ברכיהו ליפשיץ, אשמח אם יעלה צילום]

אור היוקד · הודעהעל ידי **אור היוקד** » א' יוני 26, 2016 1:24 pm

רבינו בחיי פרשת שופטים:

(י) כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום. במלחמת הרשות הכתוב מדבר, שפותחין לשלום, אבל במלחמת מצוה של שבעה עממין אין פותחין להם לשלום, כך פירש רש"י ז"ל. והנה הכתוב מדבר בסתם, כי תקרב אל עיר, ובודאי כל עיר וכל מלחמה במשמע, ובין מלחמת הרשות ובין מלחמת מצוה פותחין שלום, חוץ מעמון ומואב שהכתוב פירש בהם לא תדרוש שלומם וטובתם (דברים כג, ז). ואפילו עמון ומואב שאין פותחין להם שלום אם השלימו מעצמן מקבלין אותן, ללמדך כמה גדול כח השלום:

והנה פרשה זאת אזהרה לישראל שלא יעשו מלחמה עם שום אומה בעולם עד שקוראין לה לשלום, אחד מלחמת הרשות של שאר האומות ואחד מלחמת מצוה של שבעה עממין, אם השלימו וקבלו עליהם שבע מצוות בני נח ומס המלך אין הורגין מהן נשמה, שנאמר יהיו לך למס ועבדוך. וענין המס שיהיו מוכנים לעבודת המלך בגופן ובממונן, כגון בנין החומות חיזוק המצודות ובנין ארמון המלך וכיוצא בו שנאמר (מלכים א ט, טו) וזה דבר המס אשר העלה המלך שלמה לבנות את בית ה' ואת ביתו ואת המלוא ואת חומת ירושלים וגו', ואת כל ערי המסכנות אשר היו לשלמה. ואם לא השלימו, או אפילו השלימו ולא קבלו עליהם שבע מצוות אם הם ממלחמת הרשות הורגין הזכרים הגדולים, שנאמר ואם לא תשלים עמך וגו' והכית את כל זכורה לפי חרב, אבל לא הקטנים והנשים, שנאמר רק הנשים והטף, זה טף של זכרים. אבל במלחמת מצוה כגון שבעה עממין ועמלק הורגין את הכל, וזהו שאמר רק מערי העמים האלה אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה, אלו שבעה גוים, לא תחיה כל נשמה, אתה מצווה להרוג את הכל אפילו הנשים והטף:

וטעם הדבר כי במלחמת הרשות אנו באין בזכותנו לעקור כח מזלם ולהשפילו, לא לעקור השר הממונה שלהם, אלא שהזכות שלנו ישפיל ויפיל כח המזל שלא ירימו ראש נגדנו אלא שיהיו משועבדים לנו, ועל כן די שנהרוג הזכרים, לא הנשים והטף, אבל במלחמת מצוה שהקב"ה צונו בכך והכוונה לעקור השרים הממונים שלהם שהרי הקב"ה יבטל כוחם למעלה, לכך נצטוינו לעקור את הכל, הנשים והטף, כדי לעקור את כל כח שיש להם לממונים למטה. ועל כן הפריש הכתוב בין מלחמת הרשות למלחמת מצוה, לפי שמלחמת הרשות כנגד המזלות לא כנגד השרים העליונים, ומלחמת מצוה כנגד השרים, ולפיכך יש לנו לעקור את הכל ושלא נניח להם דבר, כי בזה יהיו נעקרים ובטלים מן העולם בין למעלה בין למטה:

ואם לבך חוכך לומר שאנו עושין בזה חמס עם הטף שלא חטאו לנו, הנה זה דין שמים וגזירת הכתוב הוא. ועוד שכיון שהקב"ה עוקר כוחם למעלה, מה שאנו עושין להם למטה כאילו לא עשינו כלום, וכמו שדרשו חז"ל (שיר השירים רבה ג, ו) קמחא טחינא טחינת, אריא קטילא קטילת, קרתא יקידתא יקידת, ואין בזה חמס ואין זה נחשב להריגה שכבר הרוגים הם. ועוד שאף אם לא יחשבו הרוגים אין חמס בהריגת הטף שהם ענפי שורש המרי, הגוי המר והנמהר, שהרי בודאי יהיו אוחזין דרכי האבות לעשות כל תועבת ה' אשר שנא וילמדו ישראל מהם, וכן הזכיר בפרשה זו למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם:

ושמא תאמר כשיגדלו יבואו בברית ויעשו תשובה, צא ולמד מי המתיר דמם, ה' יתברך שהוא יודע שלא יעשו תשובה. וכן אמר ישעיה ע"ה בפירוש (ישעיה יד, כא) הכינו לבניו מטבח בעוון אבותם בל יקומו וירשו ארץ ומלאו פני תבל ערים. ואם כן אילו הנחנום חיים הלא חייהם סיבה לנזק גדול מאד יותר מנזק ההריגה, וקרוב הוא אצל השכל שיעשה האדם נזק מועט כדי לדחות נזק גדול, כי האיש הנלבב והמשכיל יפיל עצמו מן הגג להנצל מן הסכנה, או יכרות ידו או רגלו או אבר מאיבריו להציל כל גופו, או ישתה המשקה המר כלענה כדי שידחה ממנו החולי, והנה הוא בכל זה אינו עושה לנפשו חמס אך עושה חסד עם עצמו להחיות את נפשו, ומאחר שהאדם עושה לעצמו כן ואי אפשר לדונו חמס כל שכן שאיננו חמס העושה כן לנפש אחרים, ומטעם זה התירה תורה הריגת הטף ושיעשה נזק מועט כדי שידחה נזק גדול שהיה מגיע לעולם בחייהם ואין בזה חמס, אבל הוא ענין שכלי למתבונן בו:

והנה כשהתיר הכתוב להרוג את כל הנשים והטף אין זה אלא כשלא השלימו, אבל השלימו כל האומות שוות לענין השלום, ואפילו שבעה גוים, שכן כתוב ביהושע (יא, יט) לא היתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל בלתי החוי יושבי גבעון את הכל לקחו במלחמה, כי מאת ה' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם. מכלל ששלח להם לשלום ולא קבלו. וכן שנינו בספרי (עיין ירושלמי שביעית פ"ו ה"א), שלושה כתבים שלח יהושע עד שלא נכנס לארץ, הראשון שלח להם כל מי שרוצה להשלים יבוא וישלים, חזר ושלח כל הרוצה לפנות יפנה, חזר ושלח כל הרוצה לעשות מלחמ מלחמה. ואמרו בירושלמי (שם), הגבעונים השלימו הגרגשי פינה, שלושים ואחד מלכים עשו מלחמה:

אור היוקד · הודעהעל ידי **אור היוקד** » א' יוני 26, 2016 1:30 pm

רבינו בחיי פרשת שופטים:

(י) כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום. במלחמת הרשות הכתוב מדבר, שפותחין לשלום, אבל במלחמת מצוה של שבעה עממין אין פותחין להם לשלום, כך פירש רש"י ז"ל. והנה הכתוב מדבר בסתם, כי תקרב אל עיר, ובודאי כל עיר וכל מלחמה במשמע, ובין מלחמת הרשות ובין מלחמת מצוה פותחין שלום, חוץ מעמון ומואב שהכתוב פירש בהם לא תדרוש שלומם וטובתם (דברים כג, ז). ואפילו עמון ומואב שאין פותחין להם שלום אם השלימו מעצמן מקבלין אותן, ללמדך כמה גדול כח השלום:

והנה פרשה זאת אזהרה לישראל שלא יעשו מלחמה עם שום אומה בעולם עד שקוראין לה לשלום, אחד מלחמת הרשות של שאר האומות ואחד מלחמת מצוה של שבעה עממין, אם השלימו וקבלו עליהם שבע מצוות בני נח ומס המלך אין הורגין מהן נשמה, שנאמר יהיו לך למס ועבדוך. וענין המס שיהיו מוכנים לעבודת המלך בגופן ובממונן, כגון בנין החומות חיזוק המצודות ובנין ארמון המלך וכיוצא בו שנאמר (מלכים א ט, טו) וזה דבר המס אשר העלה המלך שלמה לבנות את בית ה' ואת ביתו ואת המלוא ואת חומת ירושלים וגו', ואת כל ערי המסכנות אשר היו לשלמה. ואם לא השלימו, או אפילו השלימו ולא קבלו עליהם שבע מצוות אם הם ממלחמת הרשות הורגין הזכרים הגדולים, שנאמר ואם לא תשלים עמך וגו' והכית את כל זכורה לפי חרב, אבל לא הקטנים והנשים, שנאמר רק הנשים והטף, זה טף של זכרים. אבל במלחמת מצוה כגון שבעה עממין ועמלק הורגין את הכל, וזהו שאמר רק מערי העמים האלה אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה, אלו שבעה גוים, לא תחיה כל נשמה, אתה מצווה להרוג את הכל אפילו הנשים והטף:

וטעם הדבר כי במלחמת הרשות אנו באין בזכותנו לעקור כח מזלם ולהשפילו, לא לעקור השר הממונה שלהם, אלא שהזכות שלנו ישפיל ויפיל כח המזל שלא ירימו ראש נגדנו אלא שיהיו משועבדים לנו, ועל כן די שנהרוג הזכרים, לא הנשים והטף, אבל במלחמת מצוה שהקב"ה צונו בכך והכוונה לעקור השרים הממונים שלהם שהרי הקב"ה יבטל כוחם למעלה, לכך נצטוינו לעקור את הכל, הנשים והטף, כדי לעקור את כל כח שיש להם לממונים למטה. ועל כן הפריש הכתוב בין מלחמת הרשות למלחמת מצוה, לפי שמלחמת הרשות כנגד המזלות לא כנגד השרים העליונים, ומלחמת מצוה כנגד השרים, ולפיכך יש לנו לעקור את הכל ושלא נניח להם דבר, כי בזה יהיו נעקרים ובטלים מן העולם בין למעלה בין למטה:

ואם לבך חוכך לומר שאנו עושין בזה חמס עם הטף שלא חטאו לנו, הנה זה דין שמים וגזירת הכתוב הוא. ועוד שכיון שהקב"ה עוקר כוחם למעלה, מה שאנו עושין להם למטה כאילו לא עשינו כלום, וכמו שדרשו חז"ל (שיר השירים רבה ג, ו) קמחא טחינא טחינת, אריא קטילא קטילת, קרתא יקידתא יקידת, ואין בזה חמס ואין זה נחשב להריגה שכבר הרוגים הם. ועוד שאף אם לא יחשבו הרוגים אין חמס בהריגת הטף שהם ענפי שורש המרי, הגוי המר והנמהר, שהרי בודאי יהיו אוחזין דרכי האבות לעשות כל תועבת ה' אשר שנא וילמדו ישראל מהם, וכן הזכיר בפרשה זו למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם:

ושמא תאמר כשיגדלו יבואו בברית ויעשו תשובה, צא ולמד מי המתיר דמם, ה' יתברך שהוא יודע שלא יעשו תשובה. וכן אמר ישעיה ע"ה בפירוש (ישעיה יד, כא) הכינו לבניו מטבח בעוון אבותם בל יקומו וירשו ארץ ומלאו פני תבל ערים. ואם כן אילו הנחנום חיים הלא חייהם סיבה לנזק גדול מאד יותר מנזק ההריגה, וקרוב הוא אצל השכל שיעשה האדם נזק מועט כדי לדחות נזק גדול, כי האיש הנלבב והמשכיל יפיל עצמו מן הגג להנצל מן הסכנה, או יכרות ידו או רגלו או אבר מאיבריו להציל כל גופו, או ישתה המשקה המר כלענה כדי שידחה ממנו החולי, והנה הוא בכל זה אינו עושה לנפשו חמס אך עושה חסד עם עצמו להחיות את נפשו, ומאחר שהאדם עושה לעצמו כן ואי אפשר לדונו חמס כל שכן שאיננו חמס העושה כן לנפש אחרים, ומטעם זה התירה תורה הריגת הטף ושיעשה נזק מועט כדי שידחה נזק גדול שהיה מגיע לעולם בחייהם ואין בזה חמס, אבל הוא ענין שכלי למתבונן בו:

והנה כשהתיר הכתוב להרוג את כל הנשים והטף אין זה אלא כשלא השלימו, אבל השלימו כל האומות שוות לענין השלום, ואפילו שבעה גוים, שכן כתוב ביהושע (יא, יט) לא היתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל בלתי החוי יושבי גבעון את הכל לקחו במלחמה, כי מאת ה' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם. מכלל ששלח להם לשלום ולא קבלו. וכן שנינו בספרי (עיין ירושלמי שביעית פ"ו ה"א), שלושה כתבים שלח יהושע עד שלא נכנס לארץ, הראשון שלח להם כל מי שרוצה להשלים יבוא וישלים, חזר ושלח כל הרוצה לפנות יפנה, חזר ושלח כל הרוצה לעשות מלחמ מלחמה. ואמרו בירושלמי (שם), הגבעונים השלימו הגרגשי פינה, שלושים ואחד מלכים עשו מלחמה:

עקביה · הודעהעל ידי **עקביה** » א' יוני 26, 2016 2:04 pm

בברכה המשולשת כתב:דהע"ה לא הרב "אנשים" אלא גויים ימש"ו שעצם קיומם הוא חירוף וגידוף כלפי מעלה והיא מידת ישראל המתקנים עולם במלכות שדי

על אף, ודווקא מפני, הערכתי למעכת"ה, בושני בדעה הרעה שהציג באשכול זה. מאיזה בית מדרש באה שנאה עזה זו (שאין לה, כמובן, כל אחיזה במקורות)?

אביגדור · הודעהעל ידי **אביגדור** » א' יוני 26, 2016 3:43 pm

עקביה כתב:
בברכה המשולשת כתב:דהע"ה לא הרב "אנשים" אלא גויים ימש"ו שעצם קיומם הוא חירוף וגידוף כלפי מעלה והיא מידת ישראל המתקנים עולם במלכות שדי

על אף, ודווקא מפני, הערכתי למעכת"ה, בושני בדעה הרעה שהציג באשכול זה. מאיזה בית מדרש באה שנאה עזה זו (שאין לה, כמובן, כל אחיזה במקורות)?

דוד המלך שפך דמים על פי סנהדרין וכל גוי וגוי שהרג היה פסק של סנהדרין שמצוה להרגו, וממילא מסתבר שגם לשנאו תכלית שנאה.

בברכה המשולשת

עקביה כתב:
בברכה המשולשת כתב:דהע"ה לא הרב "אנשים" אלא גויים ימש"ו שעצם קיומם הוא חירוף וגידוף כלפי מעלה והיא מידת ישראל המתקנים עולם במלכות שדי

על אף, ודווקא מפני, הערכתי למעכת"ה, בושני בדעה הרעה שהציג באשכול זה. מאיזה בית מדרש באה שנאה עזה זו (שאין לה, כמובן, כל אחיזה במקורות)?

את המקורות הבאתי לעיל באשכול.
יברכהו הקב"ה בכל אשר יפנה

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » א' יוני 26, 2016 6:26 pm

הדיון כאן מזכיר לי משום מה עניין אחר, אולי יש קשר ואולי לא.
כאשר הגר"ע יוסף השתמש ביטויים חריפים וכינויי גנאי כלפי רשעים מסויימים (ואולי לפעמים גם קיללם קללה נמרצת) כל התקשורת החילונית רעשה וגעשה והתנפלה על הרב עובדיה יוסף.

אמרתי אני, בעצם מה הם רוצים, הלא הקללה והגנאי מיפלט החלשים הוא. כאשר תראה שנים רבים ובסוף המריבה אחד צועק לשני כינויי גנאי, מה צריך להסיק מזה, בדרך כלל שהשני ניצח וכוחו רב יותר, ומה נשאר לחלש המנוצח זה שלא יכול לתת אגרוף או זה שלקחו ממנו את ממונו? לעמוד לצעוק ולקלל.

כך הוא לגבי עניין זה של הרב עובדיה. מי שמעיז לומר מילה כנגד חוק המדינה או בתי המשפט או חלילה וחס נגד השופטים העליונים, השופטים העליונים לא מכנים אותו בכינויי גנאי. למה להם? הם מניפים אצבעם והוא יושב בכלא לשלוש שנים (כן שלוש שנים על שזרק נעל). או בנושאים אחרים מי שמעיז להתנגד להשקפת העולם החילונית הליברלית הוא מדיר נשים, ואין צורך לקלל אותו או לכנות כינויי גנאי, אלא מונעים ממנו תקציבים, מאיימים בכפייה משטרתית וכדומה. כך הוא לעולם החזקים יכולים להתהדר בהתנהגותם ה"תרבותית" והמנומסת, הם לא צריכים לצעוק הם פשוט מתעללים. החלשים הם אלה ש"מתלהמים" וצועקים בצורה לא תרבותית הם אלה שמקללים ומכנים, למה? כי זה מה שנשאר להם לעשות.

אני חושב שכל חרדי יכול להבין את ההרגשה הזאת.

כאמור אני לא בטוח שזה נוגע בדיוק לעניין, אבל קצת יש לי הרגשה כזאת גם כאן, אחרי שהגויים טובחים בנו ומכים בנו ומריעים לנו כמעט בכל אופן שאפשר לדמיין, לא תפרגנו לרב בברכה לפחות לומר עליהם שהם ארורים? הרי אנחנו לא נקים דעאש ושום ארגון טרור ולא נעשה לגויים שום דבר. לפחות שנוכל להגיד משהו.

מצד שני אפשר לומר, כאן זה לא תקשורת ואנחנו דנים על הדרך ההלכתית והתורנית הראויה, ומה מעשי הגויים הרעים קשורים לעניין. אם דבר אינו ראוי ע"פ תורה הוא אינו ראוי וזהו.

מצד שלישי אני שואל את עצמי האם ההתנפלות על הרב בברכה משולשת באמת נובעת רק מהשאלה ההלכתית הפשוטה כמו למשל שאלה בדיני תרו"מ או שגם למתקיפים יש דעות קדומות כפי שהם טוענים עליו ודעות אלו שרשם במי שלא מפרגן לנו.

ואולי כל מה שכתבתי לא קשור בכלל לעניין. (מסתמא זה מה שיאמרו)

עקביה · הודעהעל ידי **עקביה** » ב' יוני 27, 2016 12:27 am

בברכה המשולשת כתב:את המקורות הבאתי לעיל באשכול.
יברכהו הקב"ה בכל אשר יפנה

א. כתבתי את דבריי לאחר שקראתי את המקורות שהביא מר.
ב. אמן. והמברך יתברך בכפל כפליים!

אוצר החכמה כתב:מצד שלישי אני שואל את עצמי האם ההתנפלות על הרב בברכה משולשת באמת נובעת רק מהשאלה ההלכתית הפשוטה כמו למשל שאלה בדיני תרו"מ או שגם למתקיפים יש דעות קדומות כפי שהם טוענים עליו ודעות אלו שרשם במי שלא מפרגן לנו.

לענ"ד פשוט וברור שהדיון ('ההתנפלות') מונע בעיקר ע"י דעות קדומות, אף כי כל צד טוען שדעתו היא זו המעוגנת בהלכה בניגוד לדעה השניה.
והוא המסקרן, מהיכן נובעות אותן דעות. האם מרקע היסטורי שונה? לא כ"כ מסתבר.
אני חרדי, נכד לניצולי שואה, חי כל ימיו בארץ ישראל, כואב עד מאד את מה שחווינו כולנו בחודשים האחרונים - איבוד אחים יקרים בידי זדים ארורים. ובכל זאת, לא עולה על דעתי לחשוב כמו הדעה שמציג הרב בבה"מ, ואיני מוצא לדעה זו מקום. מה גורם לו לתפוס אותה כמושכל ראשון?

שש ושמח · הודעהעל ידי **שש ושמח** » ב' יוני 27, 2016 1:02 am

שאלת תם/שאינו יודע לשאול:
לא זכיתי להבין על מה הויכוח, הרי יש כמה וכמה דרגות בגויים, וגם הרב בברכה המשולשת כתב לעיל

והשי"ת יהרוג את שאר הגויים, מלבד אלו שיקבלו על עצמם ז' מצוות בני נח בבית דין כיאות.

הרי שאלו שמקיימים ז' מצוות לא יימחו.
ולכאורה כו"ע מודו שהגויים הרשעים שאינם מודים במלכות השי"ת ואינם מקיימים ז' מצוות, או שהם אויבי עם ישראל, ראויים לשנאה, והם יימחו באחרית הימים.
וא"כ על מה הסער הגדול הזה. האם יש כאן רק מח' במציאות האם הגויים היום הם צדיקים ושומרים ז' מצוות?

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ב' יוני 27, 2016 6:31 am

אני חרדי, נכד לניצולי שואה, חי כל ימיו בארץ ישראל, כואב עד מאד את מה שחווינו כולנו בחודשים האחרונים - איבוד אחים יקרים בידי זדים ארורים. ובכל זאת, לא עולה על דעתי לחשוב כמו הדעה שמציג הרב בבה"מ, ואיני מוצא לדעה זו מקום. מה גורם לו לתפוס אותה כמושכל ראשון?

ובאותה מידה נשאלת השאלה מה גורם לך לתפוס את הצד השני כמושכל ראשון?

ברזילי · הודעהעל ידי **ברזילי** » ב' יוני 27, 2016 9:59 am

אוצר החכמה כתב:... הקללה והגנאי מיפלט החלשים הוא. כאשר תראה שנים רבים ובסוף המריבה אחד צועק לשני כינויי גנאי, מה צריך להסיק מזה, בדרך כלל שהשני ניצח וכוחו רב יותר, ומה נשאר לחלש המנוצח זה שלא יכול לתת אגרוף או זה שלקחו ממנו את ממונו? לעמוד לצעוק ולקלל.
...

כאמור אני לא בטוח שזה נוגע בדיוק לעניין, אבל קצת יש לי הרגשה כזאת גם כאן, אחרי שהגויים טובחים בנו ומכים בנו ומריעים לנו כמעט בכל אופן שאפשר לדמיין, לא תפרגנו לרב בברכה לפחות לומר עליהם שהם ארורים? הרי אנחנו לא נקים דעאש ושום ארגון טרור ולא נעשה לגויים שום דבר. לפחות שנוכל להגיד משהו.

צדקו דבריך מאד לענ"ד, ודווקא משום כך יש להזהר מהשוואת נוסח הדיבור שנהג בעבר לזמן בו החלשים כבר קצת פחות חלשים ב"ה, והמרחק בין דיבורים למעשים כבר לא כל-כך רב כשהיה (במק"א נידונו הקללות על הגויים שיש בפיוטים וסליחות, ואפילו מן הפסוק אשרי שינפץ וכו' אני לא בטוח שאפשר ללמוד לדינא שאכן כך ראוי לעשות).

עקביה · הודעהעל ידי **עקביה** » ב' יוני 27, 2016 10:09 am

אוצר החכמה כתב:
אני חרדי, נכד לניצולי שואה, חי כל ימיו בארץ ישראל, כואב עד מאד את מה שחווינו כולנו בחודשים האחרונים - איבוד אחים יקרים בידי זדים ארורים. ובכל זאת, לא עולה על דעתי לחשוב כמו הדעה שמציג הרב בבה"מ, ואיני מוצא לדעה זו מקום. מה גורם לו לתפוס אותה כמושכל ראשון?

ובאותה מידה נשאלת השאלה מה גורם לך לתפוס את הצד השני כמושכל ראשון?

וכי בגלל שהנאצים עשו מה שעשו והמחבלים עושים מה שעושים עלי לשוש להשמיד להרוג ולאבד את כל הגויים, ולחשוב שעצם קיומם הוא פגם במלכות שמים (רעיון עוועים בזכות עצמו)?

עקביה · הודעהעל ידי **עקביה** » ב' יוני 27, 2016 10:38 am

שש ושמח כתב:שאלת תם/שאינו יודע לשאול:
לא זכיתי להבין על מה הויכוח, הרי יש כמה וכמה דרגות בגויים, וגם הרב בברכה המשולשת כתב לעיל
והשי"ת יהרוג את שאר הגויים, מלבד אלו שיקבלו על עצמם ז' מצוות בני נח בבית דין כיאות.

הרי שאלו שמקיימים ז' מצוות לא יימחו.
ולכאורה כו"ע מודו שהגויים הרשעים שאינם מודים במלכות השי"ת ואינם מקיימים ז' מצוות, או שהם אויבי עם ישראל, ראויים לשנאה, והם יימחו באחרית הימים.
וא"כ על מה הסער הגדול הזה. האם יש כאן רק מח' במציאות האם הגויים היום הם צדיקים ושומרים ז' מצוות?

קראת את כל דבריו שם?
נשפכת מהם מן תאוות הריגה משונה לכל הגויים כולם (ימש"ו בס"ד ובעז"ה, 'מתוך אהבתנו לכל האומות') שהשד יודע מאין היא באה ולאן היא הולכת.

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ב' יוני 27, 2016 11:20 am

עקביה כתב:
אוצר החכמה כתב:
אני חרדי, נכד לניצולי שואה, חי כל ימיו בארץ ישראל, כואב עד מאד את מה שחווינו כולנו בחודשים האחרונים - איבוד אחים יקרים בידי זדים ארורים. ובכל זאת, לא עולה על דעתי לחשוב כמו הדעה שמציג הרב בבה"מ, ואיני מוצא לדעה זו מקום. מה גורם לו לתפוס אותה כמושכל ראשון?

ובאותה מידה נשאלת השאלה מה גורם לך לתפוס את הצד השני כמושכל ראשון?

וכי בגלל שהנאצים עשו מה שעשו והמחבלים עושים מה שעושים עלי לשוש להשמיד להרוג ולאבד את כל הגויים, ולחשוב שעצם קיומם הוא פגם במלכות שמים (רעיון עוועים בזכות עצמו)?

השאלה היא למה אתה תופס את זה כמושכל ראשון, כמו שכתבת, ולא שואל את עצמך כמושכל ראשון

א. מה אומרת התורה בעניין?

ב. למה זה כל כך מרגיז אותך עד שקשה לך לתת לנרדף אפילו את הזכות לדבר?

ואני חוזר על מה שכתבתי, איני טוען כלפיכם אלא מעורר שאלות וספיקות.

ואני רוצה שוב להדגיש את הטענה שלי. מי שאומר ימש"ו הוא לא זה שיש לו תאוות הריגה. להיפך זה שלא אומר הוא זה שעושה. הילדים היהודים היו תמיד אומרים גוי ימח שמו, אבל מי שהכה כידוע היה הילדים הגויים את הילדים היהודים.

ברזילי · הודעהעל ידי **ברזילי** » ב' יוני 27, 2016 11:46 am

אוצר החכמה כתב:השאלה היא למה אתה תופס את זה כמושכל ראשון.

איני יכול לענות בשם אחרים, אבל בעיני המחשבה שעלינו לייחל להשמדתו של סתם גוי אסקימואי שלא ראה צורת יהודי מימיו ולא הרע לאיש כל חייו (וגם אם נניח שהוא עע"ז הרי אין לך תינוק שנשבה גדול מזה) היא אכן דבר כה מופרך שאין צריך להביא לו ראיות בכלל, ולא חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא.

עקביה · הודעהעל ידי **עקביה** » ב' יוני 27, 2016 12:16 pm

ברזילי כתב:
אוצר החכמה כתב:השאלה היא למה אתה תופס את זה כמושכל ראשון.
איני יכול לענות בשם אחרים, אבל בעיני המחשבה שעלינו לייחל להשמדתו של סתם גוי אסקימואי שלא ראה צורת יהודי מימיו ולא הרע לאיש כל חייו (וגם אם נניח שהוא עע"ז הרי אין לך תינוק שנשבה גדול מזה) היא אכן דבר כה מופרך שאין צריך להביא לו ראיות בכלל, ולא חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא.

זו גם דעתי.
מלבד זאת, כפי שכתבתי לעיל בתגובה ל'שש ושמח', בדבריו של הרב בבה"מ אין רק יחול להיעלמם של הגויים, אלא גם תאווה להרוג אותם בידיים (גויים שלא הרעו ולא השחיתו לישראל). יש לך דבר מכוער מזה?

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ב' יוני 27, 2016 3:02 pm

אני עצמי לא כותב ולא מתבטא כהרב בברכה משולשת. אבל בדברי ברזילי ועקביא כאן יש הרבה, הרבה מאד, היתממות. קל מאד לתת דוגמה מגוי אסקימואי שלא ראה צורת יהודי מימיו. אבל כולנו הרי יודעים שהרב בברכה מתכוון לגויים האלה שראו גם ראו צורת יהודי, וחז"ל הזהירו אותנו מלהתייחד עמם לא בגלל שהם יאכילו אותנו מיני מתיקה. וראייה לדבר הוא הדיון על דוד המלך שהתפתח כאן.
אז בא לא נהיה תמימים ותגידו את האמת בעינינו המערביות וההומניות גוי שלא רצח בעצמו או שיש חשש סביר שיהיה מחר מחבל אי אפשר אפילו לומר עליו ימש"ו. על זה בדיוק חולק הרב בברכה משולשת.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר