כעת תגובה לדברי ר' יצחק שיחי'.
ראשית כל, תודה על ההתייחסות ההוגנת והענינית, ועל הכנותאני בהחלט מסוגל להבין ולקבל שמי שחש נבגד על ידי מוסד, או ציבור, יתקשה להתגאות בקשריו עמם, ואולם איך זה מסביר את הסתרת הקשרים עם הראי"ה קוק עצמו? ההסבר שהבאתי בסוף המאמר בא לענות על כך...
יתר על כן, נדמה שהדברים שרמזת אליהם אינם מהווים הסבר כל כך פשוט אפילו לא לרצון להעלים את הקשר עם הישיבה, שכן בנקל יכול מי שירצה בכך להדגיש שקשריו עם מוסד מסוים התקיימו בגלגולו הראשון של אותו מוסד "בימיה היפים", וכך לבטא שאין לו קשר לנעשה שם בהווה.
להבדיל, וכמשל בעלמא, אני עצמי למדתי בישיבה שלימים התחלפו בה הצוות החינוכי המוביל. דרכה של הישיבה השתנה מאוד, וכך גם המוניטין שיצא לישיבה בהנהגת ראשיה החדשים. כשאני נשאל בשיחה על הישיבה בה למדתי פעמים רבות אני מוסיף: ש"למדתי שם עוד בתקופתו של רה"י פלוני..." והמבין יבין...
כך גם כאן, אילולי ההסבר שהזכרתי בסוף המאמר, כמדומה שניתן היה לעשות כן גם כאן ולהדגיש בכל מקום: (מייסד ורו"מ הישיבה בימי הרב קוק והרב חרל"פ ושוב המבין היה מבין...
כך, אילולי היה רצון להתרחק גם מאיזכור הקשרים ההדוקים עם הראי"ה קוק – וזאת על אף ההערצה הברורה לזכרו – וזאת, שוב, מהטעם שהזכרתי בסוף הדברים.
ראשית כל, תודה על ההתייחסות ההוגנת והענינית, ועל הכנות.
ההצעה המכובדת שלך, ר' יצחק, לציין כי היה שייך למרכז הרב בימי הרב קוק ובימי הרב חרל"פ, היתה במקומה, לולי הגר"י אריאלי עצמו בחר לוותר על האיזכור במהדורה השניה, זאת שמעתי במפורש מהנכד הנז' שהיה שליח לביצוע הדברים. יתירה מכך, איזכור כזה היה נשמע כהתרסה מסוימת כנגד מרכז הרב דהאידנא, והיתה בכך יותר משמץ של נטירת איבה ונקמנות. כך שכמו במקרים רבים ההתעלמות עדיפה.
בכך, נדמה לי כי דבריי עולים בקנה אחד עם מה שכתבת כי: "משתנים מתלבנים ומתבררים במהלך הזמן, ושוב זה כבר לא "כבוד גדול" להיות שייך למערכת התורנית-לאומית, ובשל כך בוחרים הגרי"א והגרמ"א, הם בעצמם וצאצאיהם בעיקבותם, להתעלם מקשרי העבר..."
כשאתה כותב כי "בני וחתני נכדי וניני הגרי"א והגר"מ, לא מרדו או בגדו בדרך של הסבא, להיפך, הם הבינו אותה נכון ו"זרמו" איתה בהתאם". למעשה, אינני חולק עליך, וכך ניתן היה גם להבין מתוך הדברים שכתבתי [וראיה בידי לכך: באופן הזה הובנתי על ידי אחרים שהמאמר הגיע לידיהם (מהצד שכנגד...) שקראו את הדברים וקבלו עליי בתוקף על כך שבדבריי במאמר הזה נתתי משום הכשר והצדקה למה שעשו בני המשפחה...והרב קטן שליט"א מכיר את המכתב האמור גם כן...]
אעיר רק הערה אחרונה שנוגעת למספר עדויות שאתה מביא מפי בנו של הרב אילן זצ"ל - הגאון הגדול שליט"א.
בעיני מחלוקת בינו לבין הרב אליעזר מלמד, או הרב נריה גוטל, זה מחלוקת בין גדולי תורה, כאשר ברי לי לחלוטין ששניהם כוונתם לשם שמים ורצונם להוציא את האמת - אמיתה של תורה – לאור עולם כפי מיטב הבנתם. אלא מאי, כשם שפרצופיהם... כך דעותיהם...
בעיני ציווים של חז"ל שעלינו לעשות אזננו כאפרכסת ולשמוע דברי המטהרים ודברי המטמאים – נאמרו גם על כגון דא.
מה שמכאיב ומקומם בהתנהגותו של הרב נריה גוטל שיחי' (שאיני מכירו, וכבודו במקומו מונח), שכלפיו לכאורה יש לטעון: טול קורה מבין עיניך! הרי הוא עצמו 'מואשם' ע"י המנוח ר' איתם הי"ד בשיכתוב ובסילוף ההיסטוריה של מרכז הרב, והדחקתו לפינה, אם לא השכחתו, של הרב אריאלי, ועתה לפתע, הוא נזכר בו, ובמקומו כתלמיד הראי"ה, כאשר בא לדרוש את כבוד הרב קוק??
לא נראה לי כי הדבר נעשה בזדון או ברוע לב, אלא מתוך מבט צר אופקים, כאשר ה'תלמיד' בא לקנא לכבוד רבו המחולל בדרך קבע, אבל בכתובת הלא מתאימה...
וכאן לנקודה אחרונה: כתבת בדבריך שרק שבעים וחמש אחוז מהנכתב במאמר הוא שטויות "כי אכן עדיין יש מקום לבע"ד לטעון טענות, גם בנוגע ליחס אל הרב קוק, וגם ביחס אל הרב הרצוג. ואולי יש בהם קצת צדק פה ושם."
היות ובדברים אלה נכנסת לגדר מודה במקצת, אזכיר בפניך מחשבה שמצערת אותי מאוד: בדף השבועי שאני תולה בכל ערב שבת בלוח המודעות בבית הכנסת שלנו, אני מצטט כל פעם דבר תורה קצר – עשרות פעמים הבאתי קטעים מתוך דבריו של הרב מרדכי אילן ב"מקדש מרדכי" עה"ת. האם בבתי הכנסת בבני ברק ניתן למצוא תופעה מקבילה בה יצטטו דברי תורה מתוך הספר "שיח שאול" עה"ת? אם (כפי שאני מניח (-ואשמח להתבדות)) אינך מכיר אפילו את שמו של הספר, אז תבין את הכאב של רבים, שגם מוליך לכתיבת מאמרים מסוג זה שכתבתי.
כתבת שאינך מכיר אותי: אז משהו קטן עליי - הרב קוק והרב הרצוג גדולים בעיניי עד למאוד אך זה לא סותר את העובדה שגם ה"שלמת חיים" הוא מהספרים האהובים עליי.
כרבים אחרים אני נהנה להשתעשע בתשובותיו של בעל "התשובות והנהגות" ובהגיגיו מלאי ה"טעם ודעת" עה"ת, אך לא פחות נהנה אני מהגיגי ה"נר למאור" עה"ת (מפרי ידיו של "אבי דור הכיפות הסרוגות", שבניו , דרך אגב, למדו בפוניבז' והדבר לא ביטא התרחקות של האב מהשקפות רבו הראי"ה...)
בדבריך אלה, ר' יצחק, אתה מביע אכזבה גדולה ותמיהה רבתי אודות המגזר החרדי בכללותו על הנהגתו התורנית במשך שנים ארוכות, שבהוראה ובהכוונה מפורשת מגבוה (עיין ערך רמב"ם פרנקל ועוד) התעלם והשמיט מתוך הישיבות ומתוך שאר בתי המדרשות את תורתם של רבני הציונות הדתית לדורותיהם, זהו נידון רחב וחשוב בפנ"ע שכמדומני, שלא נפקד מקומו מפורום זה לא פעם.
אבל עם זאת, בעת ובעונה אחת, אתה בעצם מכהה ומקהה את הביקורת כנגד משפחות הרב אריאלי והרב אילן, אם לא מעלימה לגמרי!!
הרי בסך הכללי, כאשר אתה לוקח את מכלול הנתונים המצטבר כאן:
א] רצון המחברים זצ"ל בחיי חיותם וגילוי דעתם בהבעה מפורשת את 'רוח הדברים'.
ב] הטינה והתסכול מהסכסוך, ותוצאותיו הלא מוצדקות, לטענתם כמובן. [שמעתי מזקני המשפחה כי הרב אריאלי זכה גם בדין תורה, וגם, להבדיל, בבית המשפט, אך זה לא עזר לו בשטח...].
ג] אי השתייכות הצאצאים הנוגעים בדבר לחוגי תלמידי הראי"ה, ולהיפך, לדידם, בחוגם, זוהי הזכרת נשכחות לא מועדפת.
ד] השיקול ה'שיווקי' לאור כל המתואר לעיל אודות החרמת תורת בית מדרשו של הראי"ה וחוגו.
אז
מה נשאר לנו? הביקורת על הנוגעים בדבר - מזערית מאוד.
ולגופו של ענין, חומרים מרתקים וגילויים מסעירים אין כאן, במחילה. סילוף קשה לקרוא למה שהיה כאן. נותר רק סוג של עוול קטן לכבודם היקר של הראי"ה והרי"א הרצוג המחולל בין כה וכה. אזי נשאל, במה 'זכו' משפחות המחברים הללו, שאינם נמנים על הקנאים בין החרדים, שיטלו שכר כולם?
נקודה אחרונה: כן עלה בדעתי להרים טלפון (לבנו של הרב אילן) (ואכן דיברתי אתו בזמנו בקצרה - זה היה לפני מספר שנים כשכתבתי את הדברים לראשונה) אבל היות ואינני מכיר אותו, והיות וחששתי שהשיחה אינה לרצונו, והיות ולא התרשמתי שרצונו להמשיך בשיחה (אולי טעיתי בהתרשמותי... ואולי גם לא...) בפועל לא דיברנו ארוכות).
עצה טובה, שיחות טעונות מסוג זה אינם מיועדות לטלפון. בפגישה פא"פ קבועה מראש ניתן ללמוד המון, אף אם לצורך כך מוכרחים להמתין לפנאי לכל הצדדים.
