גימפעל כתב:מפשעטל יפה בדברי התוס' אין ראיה להוציא דברי הרמ"א והמ"ב מפשטם.
לא הסברתי דברי כיאות.
שאלתי הפותחת היתה האם הכורע בשתיקה בתחילת וסוף ברכה יצא יד''ח אם לאו. היינו, אעפ''י שהדין לכתחילה ודאי הוא לכרוע עם אמירת תיבת ברוך ממש, מ''מ יתכן שהדין הוא לכרוע בתחילת וסוף ברכה, ונוסף עליו דין אחר משום ד' זוקף כפופים וכו' לכרוע באמירת תיבות מסוימות. נפק''מ פשוטה, לכורע בשתיקה האם עליו לשוב ולכרוע עם אמירת ברוך אם לאו. נפק''מ נוספת לכריעה במודים עם הציבור אעפ''י שהוא בברכה אחרת, שאם כריעה בשתיקה אינה נחשבת לכורע בסוף הברכה אלא מעשה כריעה בעלמא שאינו קשור למקום אחיזתו בתפילה, הרי אינו מוסיף על הכריעות שתקנו חכמים.
לפי''ז לכאורה אין ראי' מד' המ''ב שצריך לזקוף כדי לכרוע בברוך תחילה וסוף, א. יתכן שזהו דין נוסף בפנ''ע. ב.אינה דומה כריעה של כל התפילה לכריעה בפנ''ע בתחילת וסוף ברכה. (זה גם אצלי לא ברור דיו..)
ולדוגמא בעלמא, הרמב''ם בהביאו הלכה זו מקדים שצריך לכרוע ה' כריעות תיילה וסוף, ורק בהמשכו מזכיר את הדין של ברוך וד' זוקף כפופים.
עכ''פ איני מוצא דרך אחרת להעמיד ד' התוס' שנפסקו להלכה אלמלי הנ''ל.