איש_ספר כתב:נקודה חשובה שלא הודגשה: אזכרתו של ר"ש ליברמן בעשרה כרכים הראשונים של האנצי' היא החריגה, שכן באנצ"ת לא מזכירים את שם הכותב על ספרו (מלבד במקומות שבהם נצרך השם כדי להבהיר באיזה ספר מדובר), ושני יוצאים מן הכלל היו: ר"ש ליברמן ("תוספתא כפשוטה לר"ש ליברמן") וכן הראי"ה קוק ("דעת כהן לראי"ה קוק ז"ל" משפט כהן לראי"ה קוק ז"ל וכן עזה"ד). ואמרו שהראשון היה כמחווה לחותנו ר"מ בר אילן ז"ל - כ"ז שמעתי מהרדצ"ה ז"ל.
גאולה בקרוב כתב:למי שסיכם מקודם ש"בקיצור, הכל פוליטיקה" --
שים לב למי כתבת "ז"ל" ולא "זצ"ל", ודוק. באמת "הכל".
[סליחה על אי היכולת להבליג, שלא כהרגלי, במה שקשור למרן רבינו הגדול זצ"ל]
לומד_בישיבה כתב:לדעתי אין זה קשיא מדוע אצל ליברמן הקפידו לציין מיהו מחברו ואילו אצל אביו הנצי"ב לא הקפידו כל כך. - אלו שהיו צריכים להכשר כמו ליברמן והרב קוק ז"ל הקפידו לציין שזה מליברמן והרב קוק לאפוקי מהחרדים שהתנגדו להם. משא"כ הנצי"ב זצ"ל לא היה צריך להסכמה כל שהיא והזכיר את שמו אלא מפני כבוד אביו.
כלומר, לא שציינו את שמו של ליברמן כמחווה לר' מאיר בר אילן, להודיע בשער בת רבים על כוחו של חתנו בתורה, אלא כדי להכשירו. ועתה הכל מובן. מדוע צוין שמו של זה בעקביות, ומאידך שמו של זה, פעמים כן פעמים לא, וישנו כאלו שכלל לא הוזכר שמם.
ואפשר שמשום הכי הזכירו גם את שמו של רי"מ טוקצינסקי ז"ל שהיה מאלה אשר לחמו בישוב הישן וממובלי המאבק להכתיר את הרב קוק ז"ל - בקיצור הכל פוליטיקה.
ישבב הסופר כתב: לגבי הג"ר צדוק וקרבתו למשפחה, אמר לי הנ"ל ששמע מאיש חסיד חשוב מאנשי לייקווד ושמו הג"ר יהושע [שיקי] בוראק ז"ל, ששמע שאמו [של ליברמן] היתה ממשפחת הג"ר צדוק מלובלין [כמו שכבר הובא], וליברמן סיפר שהיתה מתפללת שלא יגדל בנה להיות כר' צדוק, שפרש ונהיה חסיד רח"ל.... והפטיר ר' שיקי בוראק ואמר "ותפילותיה נתקבלו...."
בור הגולה כתב:איש_ספר כתב:תוך כדי דיבור כתב:גם ר' שאול ליברמן הנ"ל היה חתנו של רבי אליעזר רבינוביץ'. בכל אופן הוא באמת היה שושלת היוחסין מכל הצדדים (ולא רק משפחת קצנלבוגן).
אכן. ובזיו"ש של ר' מאיר ברלין (בר אילן).
אכן היה בדעתי להוסיף כל זה.
אחיו של ר' שאול, היה ר' מאיר יונה ליברמן, איש אמונו של הגרח"ע בווילנא, והיה רחוק מאד בדעותיו מאחיו הנ"ל וד"ל. עלה לארץ, והתגורר בירושלים. נפטר לפני שנים אחדות בזקנה מופלגת.
חלמישצור כתב:בקשר ליחס בין החזו"א ור"ש ליברמן מעניינת ולא כ"כ מוכרת אגרתו של החזו"א לר"ש, בעניין בקשתו של האחרון מבן דודו אם יש דרשה בגמרא לדין כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד (התנא מניו יורק - ממכתבי הרב פרופ' שאול ליברמן, מדעי היהדות 42, עמ' 292-3). מדובר באגרת לפני עליית החזו"א ארצה והוא נפתח כך: "שלום, לשמחת לבבי הגיעני - כמצווה הבאה בהיסח הדעת - מכתבך". ועוד אציין לדברי רש"ל, מהם עולה תקופה של יחס קרוב ביותר לחזו"א: "היה יושב בביתו ולומד כל היום וכל הלילה. פעם נתעוררתי באמצע הלילה וראיתי אותו יושב במיטה בירמולקה, מתנועע ולומד גמרא בעל-פה. אני חושב שאז היו באמת הימים הטובים שלו, מפני שעדיין הקהל הרחב לא הכיר אותו" (זכרונות מינסק, איגרת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, 24, עמ' 47).
בכל מה שקשור לר"ש ליברמן עצמו, הרי הדברים ידועים ופשוטים שכל ימיו היה ירא שמים, תלמיד חכם גדול, וגם הטיף שם במוסד (שאינו רפורמי אלא קונסרבטיבי, ולגמרי לא כמו קונסרבטיבים של ימינו; למשל, בבית הכנסת שבסמינר הייתה אז מחיצה) לשמירת מצוות, וכל הגעתו שמה הייתה כדי שיוכל לשבת בשלווה כלכלית ספרייתית וחברתית על מחקריו המדעיים, כי לדבריו באגרת מאותה תקופה הסמינר ההוא "הוא עכשיו המוסד המדעי היחידי בעולמנו אנו". כך מספר דוד הלבני: "מן השיחה הראשונה והארוכה הזו עם פרופסור ליברמן זכור לי רק 'תוספות' אחד, קטע מן פירוש מימי הביניים על התלמוד בבלי, חולין צז ע"א, שבו היתה לי עדיפות מפני שהיטבתי לזכור אותו ממנו. אבל כאשר עזבתי - כאשר עמדתי בדלת ופניתי אליו כדי להודות שוב - ראיתי שהוא נטל מסכת חולין, פתח בעמוד הראשון והחל ללמוד. שאלתי מדוע 'חולין?' והוא ענה: "אם שכחתי תוספות אחד, מי יודע כמה אחרים שכחתי?" (עלה לא נדף, ירושלים תש"ס, עמ' 65). ואגב, במאמרו 'קשריו של הרב קוק עם הפרופ' הרב שאול ליברמן' מציין רא"י שבט שגם רב"מ לוין התגורר תקופה מסויימת בשנת תרצ"ד במוסד ועבד שם במסגרת המלאכה העצומה של אוצר הגאונים. ואין בדברי אלה כדי לטעון שלדעתי הצדק עם רש"ל.
גביר כתב:רש"ז הבלין סיפר שליברמן נהג בסתר לשלוח תמיכה כלכלית לכמה תלמידי חכמים שעסקו בתורה מתוך הדחק בירושלים, כשנפטר, חשו הללו מתוך הכרת הטוב צורך ללוותו [מנוחתו, כמדומה, בסנהדריה] אלא שחששו מתגובת הסביבה ולכן הופיעו בלוויה כנושאי המיטה.
ושאלו את רבינו האם יש לסמוך על התוספתא שהוציא לאור שאול ליברמן. ואמר רבינו שאם יש בה רק את לשון התוספתא אין בכך כלום שהוא הוציא אותה, דמאחר ששאול ליברמן עצמו היה איש דתי, אינו חשוד שיזייף את התוספתא.
הגהמ כתב:נדמה לי שהמאמר הסתובב פה כבר מזמן, הלא?
הקישון33 כתב:למה השל בלי תפילין מובן אבל מה עם ליברמן...? נהג לפי הגר"א?
א מנין פון אלטע שומתומ"צ וואס האבן (אפשר) געמיינט בתמימות אז קאנסערוואטיווע אידישקייט (לייען: גוי'אישקייט) וועט זיך אפשטעלן דארט ווי זיי ווילן.
סיי ליבערמאן און סיי פינקלשטיין זענען געווען יראים, זיי האבן פארלאנגט א מחיצה און שול און נישט געלאזט אריינעמען פרויען אינעם ראבינאט, אבער זייערע נאכפאלגער האבן געווארט מתי ימותו שני זקנים הללו און צוגעענדיגט מיט די שמד-אפאראט וואס זיי האבן אנגעהויבן במזיד צו בשוגג, און אפגעפירט פון אידישקייט רוב מנין פון אמעריקאנער אידנטום, און נאך אונטער א שלייער פון א 'תורה חדשה' עפ"ל.
אינעם בילד זעהט מען א שטארק ערנסטער פינקלשטיין, מיט א געפלאכטענע עטרה, פארטאהן בבית תפלתו, נישט פארמישט אין וואס גייט פאר אויף הונטערוויילעכטס ווי דער צומישטער העשיל שטייט מיטן טלית ווי א יון אין די סוכה, און טראכט מסתם יעצט פונעם קאצקער דרך.......
ליבערמאן נאך אויך הונטערשטעליג אינעם דאווענען, ער האלט נאך אינמיטן די 'קול מבשר' פיוטים און טראכט אריין צו רבי אלעזר הקליר איז געווען א תנא אדער א ראשון, ער זוכט ארויסצודרינגען פון זיינע ווערטער צו ער האט שוין געזעהן די תוספתא....
און אזוי פירט מיין מיללערישע דמיון מיך אריין אין א וועלט פון פראפעסארן ששימשו בערבוביא און צייגט ווידעראמאל אז די תורה הקדושה בלייבט נאר ווען עס איז זהב טהור, ריין אן קיין חכמות והתחכמות, טריי צום נותן התורה במילואה און דאן קען מען האפן אויפן נפש עמל עמלה לו.
מיללער כתב:והנה מה שכתבתי בשפת אידיש אחרי המראה הפלאי הזה אשר חזיתי בדמיוני:
מתון כתב:מיללער כתב:והנה מה שכתבתי בשפת אידיש אחרי המראה הפלאי הזה אשר חזיתי בדמיוני:
שפתים ישק!
העשיל יש לו עטרה על הגב כמו הרבי'ס? או שהוא לא לבוש בטלית רגיל?
איש_ספר כתב:(רש"ל התגלח בחוה"מ...?)
לייטנר כתב:איש_ספר כתב:(רש"ל התגלח בחוה"מ...?)
אולי סבר כאג"מ (או"ח א' סי' קסג) וכגרצפ"פ.
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 149 אורחים