עושה חדשות כתב:ראה במצו"ב נימוקים חדשים (ומפתיעים!) לענות על השאלה המדוברת, מתוך פיוטים נוספים.
גם זו לטובה כתב:אשמח לקבל את כל הנאמר ב"אספי חוג" על האבות.
התורה לא ניתנה לאברהם אבינו כי תורה אינה אלא חוקת המלך וחייבת להינתן לעם שלם.
אע"פ שהקב"ה בחר באברהם ובזרעו עד עולם. הוא לא נתן לו את תורתו, וזאת משום שהתורה, החוקה של המלך, יכולה להינתן רק לעם ולא לבן אדם יחיד או למשפחה. כי כל מהותו של מתן תורה – זה המלכת ה' כמלכו של עם ישראל ובחירת עם ישראל להיות לעם המקודש לה', כמו שבגן עדן המין האנושי היה מקודש לו. וקבלת תורה ע"י העם בתור ספר החוקים של מלכו, ומלך יכול להיות רק על עם, ולא על אדם פרטי[3]. ועיין מכילתא יתרו - מסכתא דבחדש פ"ו:לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. למה נאמר, לפי שנאמר אנכי ה' א-להיך. משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה, אמרו לו עבדיו, גזור עליהם גזרות. אמר להם לאו, כשיקבלו את מלכותי, אגזור עליהם גזרות, שאם מלכותי לא יקבלו, גזרותי לא יקבלו. כך אמר המקום לישראל, אנכי ה' א-להיך - לא יהיה אלהים אחרים. אמר להם, אני הוא, שקבלתם מלכותי עליכם במצרים, אמרו לו, כן. וכשם שקבלתם מלכותי עליכם, קבלו גזרותי: לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. רבי שמעון בן יוחאי אומר, הוא שנאמר להלן +ויקרא יח ב+ אני ה' א-להיכם, אני הוא שקבלתם מלכותי עליכם בסיני; אמרו לו, הן והן; קבלתם מלכותי, קבלו גזרותי: +שם שם /ויקרא יח/ ג+ כמעשה ארץ מצרים וגו'; הוא שנאמר כאן אנכי ה' א-להיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, אני הוא, שקבלתם עליכם מלכותי בסיני; אמרו לו, הן הן; קבלתם מלכותי באהבה, קבלו גזרותי.
והמלך במהותו מולך על העם ולא על היחידים. לכן התורה שהיא החוקה של המלך ניתנה רק כשצאצאי אברהם נהיו לעם.
ועיין הרב ניסים גאון בהקדמתו לפירושו לתלמוד:ואעפ"כ כיון שהגיע מנינו של ישראל לשיעור שנראה בחכמתו של קדושנו לתת להם תורתו ולהשמיעם דברותיו לא מנעם לאומות ולא חשך מהם גם הם תורתן ולא הניח להם פתחון פה וכו'
ועיין גם מכילתא יתרו - מסכתא דבחדש פ"ג:דבר אחר לעיני כל העם, מלמד שאם היו חסרים עד אחד, אינו כדאי לקבל. רבי יוסי אומר, אפילו יש שם שני אלפים ושני רבבות הם כדי לקבל, שנאמר (במדבר י:לו) ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל.
ופירוש המחלוקת בין סתמא דמכילתא לר' יוסי הוא האם בשביל נתינת התורה צריך שיהיו כל עם ישראל או שמספיק שיהיו רק הלויים\הבכורות. שכן המספר של שני אלפים ושני רבבות אינו אלא מספר של הלויים\הבכורות[4]. וזה מחלוקת במספר מינימלי של העם שראוי להפוך למלכות ה'. ואף שעם ישראל היה עם עוד לפני מתן תורה – אחריה מה שמאחד אותו זה לא המוצא, הזהות, ההיסטוריה או התרבות המשותפים, אלא נאמנות נתינות של מלכות שמים. וכל מהותו של גיור – הוא חזרה על מתן תורה בהר סיני,וקבלת המצוות ע"י המצטרף החדש! עכשיו מה שקובע האם אדם נמנה על עם ישראל – זה קבלת עול המצוות. אמנם הנתינות לא ניתנת לביטול וישראל משומד - ישראל הוא על אף השתמדותו.
וזו כוונת הרס"ג באימרתו המפורסמת (הנבחר באמונות ובדעות מ"ג עמ' קלב במהד' הרב קאפח):לפי שאומתנו בני ישראל אינה אומה אלא בתורותיה
אנחנו הצבא של ה'! מכילתא דרשב"י יב:יז:כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מלמד שצבאות מקום (נקראו) צבאות ישראל וצבאות ישראל (נקראו) צבאות מקום
כל מחנה ישראל במדבר זה מחנה ה'! עם המלך באמצע המחנה – בתוך המשכן!
[הערה 3] וגם בגן התורה לא נתנה במלואה לאדם הראשון מאותה סיבה. ואף אם נאמר שהמצוות שניתנו לו חשובות כתורה של עם ישראל. יש לחלק שכן ה' יכול להיות מלך במובן מלא של המילה על זוג בני אדם שהם היחידים בעולם, אך לא יכולה להיות מלכות על אדם אחד או אפילו משפחה גדולה בעולם שמלא באנשים אחרים ובמלכויות אדירות. כי בצורה כזאת זאת תהיה רק "מדינה לכאורה" (micronation בשפה האנגלית).
[הערה 4] כמובן שרבי יוסי לומד את המספר מזה שמיעוט של "רבבות" המוזכרים בתוך הפסוק בספר במדבר הוא שנים דהיינו עשרים אלף. ומיעוט של "אלפי" הוא גם כן שנים דהיינו שני אלפים. וסה"כ - עשרים ושנים אלף.
רמח"ל בדרך ה' כתב:והנה ראתה החכמה העליונה היות ראוי שזה ההשתדלות יתחלק לשרשיי וענפיי. פירוש - שיהיה בתחלה זמן ההשתדלות לשרשים שבתולדות, ואחר כך לענפים שבהם. והיינו כי המין האנושי כלו היה צריך עדיין שיקבע ענינו כראוי, ויתוקן מן הקלקולים שנהיו בו. ולפי סדר ההדרגה, הנה היה ראוי שיוקבעו בראשונה, שרשיהם וראשיהם של תולדות האדם, לעמוד במדריגה מתוקנת, ויעמדו בה הם וענפיהם, כי הענפים ימשכו תמיד אחר השרש. והנה הגביל הזמן להשתדלות השרשי הזה, שמי שיזכה [מכלל הנמצאים באותם הזמנים שהיה שער זה נפתח והיה בידם להגיע לזה הענין] ויכין את עצמו כראוי, יקבע לשרש אחד טוב ויקר, מוכן למעלה הרמה, הראויה למי שהוא אדם במצב הטוב ולא אדם במצב המקולקל. וכן ישיג שיותן לו להוציא תולדותיו הראוים לו, כלם בבחינתו, פירוש - באותה המדריגה והמצב שכבר השיג הוא בשרשיותו. והיה הזמן הזה מאדה"ר עד זמן הפלגה. והנה כל אותו הזמן לא חדלו צדיקים דורשים האמת לרבים, כגון, חנוך מתושלח שם ועבר, ומזהירים אותם שיתקנו את עצמם. וכיון שנתמלא סאתם של הבריות, בזמן הפלגה, שפט במדת משפטו ית' היות ראוי שיגמר זמן ההשתדלות השרשיי, ויהיה קצם של הדברים, שיקבע מה שראוי ליקבע בבחינת השרשים, לפי מה שכבר נתגלגל ונהיה עד עת הקץ ההוא. ואז השגיח ית"ש על כל בני האדם, וראה כל המדריגות שהיה ראוי שיקבעו בם האנשים ההם כפי מעשיהם, וקבעם בם בבחינתם השרשיית כמ"ש. והנה כפי מה שהונחו הם, כן נגזר עליהם שיהיו מוציאים התולדות, כפי מה שכבר שוער שהיה ראוי לשרש ההוא. ונמצאו כלם מינים קבועים בעולם, כל אחד בחוקו וטבעו, ככל שאר המינים שבבריות, וניתן להם להוציא תולדותיהם בחקם ובחינתם ככל שאר המינים. ואמנם נמצאו כלם לפי המשפט העליון, ראוים לישאר במדריגת האנושית השפלה שהגיעו לה אדה"ר ותולדותיו מפני החטא, ולא גבוהים מזה כלל. ואברהם לבדו נבחר במעשיו ונתעלה, ונקבע להיות אילן מעולה ויקר, כפי מציאות האנושית במדריגתו העליונה, וניתן לו להוציא ענפיו כפי חקו. ואז נתחלק העולם לע' אומות, כל אחד מהם במדריגה ידועה, אבל כלם בבחינה האנושיות בשפלותו, וישראל בבחינת האנושיות בעילויו. והנה אחר הענין הזה נסתם שער השרשים, והתחיל הגלגול וההנהגה בענפים, כל אחד לפי ענינו. ונמצא שאע"פ שלכאורה נראה ענינינו עתה וענין הקודמים שוה, באמת איננו כך. אלא עד הפלגה היה הזמן שרשי האנושיות, ונתגלגלו הדברים בבחינה זו. וכשהגיע קץ זמן זה, נקבע הדבר כפי המשפט, והתחיל זמן אחר שהוא זמן הענפים, שעודנו בו עתה:
עושה חדשות כתב:וע"ע ספר קושיות אות קכו, ובהערות המהדיר.
רש"י ישעיהו פרק מגעושה חדשות כתב:...יצחק - משום "שאתו עוכר בעוכרים".
בגמ' בע"ז ד"ט מבואר שהמנין של האלפיים הוא מהנפש אשר עשו בחרן.עושה חדשות כתב:לכאו' זה מקור ברור להגדרת הרמח"ל דלהלן, על השינוי שקרה בדור הפלגה, (ולכאו' זה מתאים גם בזמן להתחלת אלפיים שנות תורה באמצע שני חייו של אברהם).
חזור אל “בין פסח לעצרת - ספיה"ע, ל"ג בעומר, שבועות”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 9 אורחים